ארכיון יומי: 9 באוגוסט 2017


משה עובדיה-מטרת שליחותו של השד״ר ציון אוחנא למערב הפנימי-מרוקו

משה עובדיהברית מספר 28

תעודה לתולדות השד"רים של ועד העדה המערבית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, מטרת שליחותו של השד״ר ציון אוחנא למערב הפנימי-מרוקו

הערת המחבר : התעודה בה אני דן נמצאה על – ידי בתיק של הארכיון לתולדות העם היהודי בירושלים, בזמן חקירתי על הרב יעקב משה טולידאנו(1879-1960), שהיה מבני עדת המערבים והספרדים בעיר טבריה. אני רוצה להודות למנהלת הארכיון הגב' אסולין הדסה, מר רנטו שפיגל ועובדי הארכיון, שהתירו לי להשתמש בתעודה ולקדם את המחקר על העדה המערבית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי. כמו כן לרב אברהם שלוש רבה של העיר כפר סבא מבניה של עדת המערבים בירושלים על העזרה בפענוח שמות החתומים על התעודה.

מבוא

הקהילה המערבית בירושלים נוסדה במאה ה- 19 על ידי הרב דוד בן שמעון (1822- 1880), שהגיע ב – 1854 מהעיר רבאט אשר במרוקו. הרב דוד ראה את מצוקותיהם של בני עדתו וקיפוחם על ידי הכוללים הספרדיים מבחינת חלוקת הכספים, שהגיעו מחוץ לארץ ליישוב היהודי בארץ ישראל, על כן החליט לעזור להם על-ידי הפרדת העדה המערבית מהספרדים. בשנת 1868 הוא יזם הקמת שכונה של עדת המערבים מחוץ לכותלי העיר העתיקה בירושלים, שנשאה את השם: מחנה-ישראל. (מי שיבקר היום בשכונה זו, ימצא בה מוזיאון ומרכז עולמי למורשת יהדות צפון אפריקה מיסודו של ועד העדה המערבית בירושלים המנציח את המערבים בירושלים לדורותיהם ואת עלייתם של יהודי צפון-אפריקה לארץ- ישראל בעלייה הגדולה בשנות ה-50).

שליחי חכמים מארץ ישראל (בארמית 'שלוחא דרבנן' – שליח של חכמים), היו נשלחים לגולה כדי לאסוף תרומות לכוללים-לעדות ולמוסדות בארץ ישראל. השד״רים שימשו לא רק אוספי תרומות מהגולה אלא גם נציגי ארץ ישראל. לכן השד״רים היו תלמידי חכמים בעלי מוסר, נימוסים ומידות טובות. עצם הימצאותם בגולה היה בה כדי לעורר את יהודי הגולה מבחינה רוחנית. הם הביאו את בשורת הארץ לגולה המנותקת מענייניה של הארץ. יש להבין שהשד״רים יצאו למרחקים לכמה שנים, ונסיעתם הייתה כרוכה במאמצים פיזיים מרובים, לכן היו להם תכונות סגוליות: אומץ לב, בריאות הגוף, הסתגלות לכל מצב, בקיאות בהווי העולם, תפיסה מהירה בלימוד שפות וכישרון להיות מעורבים בין הבריות. היו שד״רים ישישים מאוד והיו צעירים בעלי המידות שהזכרנו. השד״ר היה מוותיקי הארץ, ושהכיר את מנהגי הארץ שאליה היה נשלח או עולה חדש שהגיע לארץ ויכול היה להשפיע ולהצליח בשליחותו בארץ מוצאו. השד״ר היה יכול להישלח מן העיר שבה גר או מעיר אחרת. כמה מהשד״רים יצאו לשליחות אידיאולוגית למען ארץ ישראל ולא על מנת לקבל פרם.

ועד העדה של המערבים בירושלים היה זקוק לשדרי״ם, משלהי המאה ה-19 בשל ההיפרדות מהספרדים להם היו שדרי״ם, שדאגו לקופת הכוללים הספרדים.

 הערת המחבר : ראו אודות העדה המערבית במחקריהם של: אלמאליח אברהם, ״לתולדות עדת המערבים״, לוח ארץ ישראל של לונץ י״ד (תרס״ט). עמי 53- 88 ! ברנאי יעקב, העדה המערבית בירושלים (1918-1830), ירושלים תשל״א; הנ״ל, ״העדה המערבית בירושלים במאה הי׳׳ט״, פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים, א, ירושלים תשל״ג, עמי 140-129; גולדמן יעקב, ״קהל עדת המערבים ומחלוקתם עם הספרדים״, האסיף ד (תרע״ט), עמי 90-86; שבתי זכריה, ״בית ועד עדת המערבים בירושלים״, בתוך: ירושלים הבלתי נודעת פרקים בתולדות העיר העתיקה בדורות האחרונים, בית-אל 1998, עמי 171-157 ; רצהבי יהודה, ״קונטרס משפט לאלהי יעקב״, לתולדות עדת המערבים בירושלים, בתוך: פרס י, איש- שלום מ, שוחט ע(עורכים), ירושלים רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה ב(תשייט), עמי קמז-קעד.

ועד העדה של המערבים בירושלים היה זקוק לשדרי״ם, משלהי המאה ה-19 בשל ההיפרדות מהספרדים להם היו שדרי״ם, שדאגו לקופת הכוללים הספרדים.

שכונה חלוצית בירושלים- רות קרק-הרדב״ש הבין שלא יוכל לפעול למען עדתו כל עוד זו כפופה לכולל הספרדי.

ארגון העדה ככולל עצמאי

מחנה ישראל לפני בניית הגשר

מחנה ישראל לפני בניית הגשר

הרדב״ש הבין שלא יוכל לפעול למען עדתו כל עוד זו כפופה לכולל הספרדי. משום כך היה צעדו הראשון לאחר מינויו לרב הקהילה הקמת כולל נפרד ועצמאי לעדה המערבית. עוד בשנת 1856 (כשנתיים לאחר עלייתו לארץ), מסר לנו ל״א פרנקל, ששהה אז בירושלים, על נסיונות התמר­דות של המערביים לשם השגת עצמאות. נסיונות אלו הוכתרו בהצלחה משחתם דב״ש בשנת תר״כ (1860) על הסכם ההפרדה של העדה מן הספרדים. מכאן ואילך ניהלה את הקהילה מנהיגות דתית, רוחנית וחומרית משלה, ניתנה לה אוטונומיה  בהקצאת הכספים שהגיעו אליה וכן רשות לעסוק עצמאית בגיוס משאבים בחוץ־ לארץ בעבור העדה.

בין השנים תר״כ לתרכ״ו (1866-1860) פעל הרדב״ש כמנהיג בלעדי בתחומים שונים. עוד בשנת 1860 שלח שליחים למרוקו לאיסוף תרומות למען המערביים בירושלים. בחלק מתרומות אלו קנה קרקע בעיר העתיקה, עליה נבנו בהמשך שני בתי־כנסת ובתים אחדים. מתעודה שאותרה בגנזך המדינה עולה כי בין השנים 1860-1862 נרכשה אף אדמת בית־הקברות הנפרד של המערביים על הר הזיתים. רדב״ש הנהיג כי הכספים הנכנסים לכולל יחולקו לארבעה חלקים: ״רביע לעניים להיות מתחלק בכל שבוע, ורביע לתשלום החובות, ורביע למשמרת כידוע לתשלום הפוסטאות וביקו״ח [ביקור חולים] וכיוצא, ורביע לת״ת [תלמידי חכמים] לתשלום ת'י – תחת יד – וכיוצא״. הוא החל להפעיל באורח מסודר את מוסדות הדת (בתי־כנסת, בתי־מדרש, תלמוד תורה וחברת שומרי תורה). כן דאג להשגת תרומות ליסוד והנהלת בית־ספר לבני עניים ספרדים ומערביים.

בשנת תרכ״ו (1866) משראו הרדב״ש ונכבדי וראשי קהל המערביים כי ״…כבד המשא עליו להיות נושא סבל עול הצבור והיחיד…״, נתוועדו ובחרו בוועד מבצע בן שבעה חברים שנועד לעזור לרדב״ש בהנהלת העדה. בתוכם מונו פקידים ומשגיחים וכן גזבר (רחמים שלמה אבו־שדיד) לטיפול בנושא הכספים, והותוו סדרי התכנסותו ופעולתו.

ועד זה תיפקד בצד הרדב״ש עד לפטירתו בשנת תר״מ (סוף 1879), ולאחר מכן פעל במשך כמה שנים תחת הנהלת נכבדי הקהילה, מיימון עמיאל ורחמים שלמה אבו־שדיד. נראה כי מעמדו החל יורד עם התגברות המחלוקות בעדה והחלשת מעמדם של רבניה מאמצע שנות השמונים ואילך.

 

משלוח שד״רים וגיוס כספים לשיפור מצבה החומרי של העדה

המצב החומרי והבריאותי הקשה של המערביים בירושלים בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת הביא למשלוח השד״רים אברהם חרוש (למרוקו) ומשה מלכא (ליעד בלתי־ידוע). בהמשך נשלחו שליחים נוספים.

בסך־הכל נשלחו בתקופת כהונתו של הרדב״ש שד״רים מטעם הכולל המערבי בירושלים לגיוס כספים בחוץ־לארץ בכחמש־עשרה שליחויות בין השנים 1877-1862. הכספים נאספו במרוקו, תוניס, אלג׳יר, מצרים, תורכיה, איטליה, צרפת, אוסטריה־הונגריה, הולנד, בלגיה, בלגיה, פולין ואמריקה. על אינטנסיביות המשלוח מעידה העובדה שלאחר פטירתו של הרדב״ש יצאו בשליחויות כאלו רק פעמיים (בשנים 1894-1893). שניים מן השד״רים, משה מלכא ושלמה עטיאש, יצאו לאירופה ולאמריקה למשימה מיוחדת של השגת משאבים לבניית שכונה מיוחדת למערביים מחוץ לחומת ירושלים.

פרט לכך הגיעו לירושלים תרומות ישירות ממרוקו, כפי שמעידה צוואתו של שלמה מרעילי מפאס (המצויה בארכיון הציוני המרכזי); לפיה העניק מרעילי חלק מירושתו לחלוקה לעניים מערביים הגרים בירושלים. גם אחדים מבני הקהילה בירושלים, שמצבם הכלכלי איפשר זאת, תרמו באמצעות הרדב״ש כספים ונכסים לכולל המערביים. מצויה בידי סדרה שלמה של תעודות המעידות על כך והמתייחסות לשנים תר״ל-תרל״ז. לדוגמה מתנת ד׳ אמות [סמליות] קרקע ומאה ועשרים לירות זהב צרפתיות מאברהם חיים בירושלים או מתן נכסי גזאלה די בורביע בירושלים לכולל. הכספים שנאספו מן המקורות השונים שימשו הן להחזקת מפעלי הדת, החינוך והחסד של הקהילה, והן למציאת פתרונות קיום ודיור לענייה.

נסיונות לפרודוקטיביזציה של בני הקהילה

אחד מן הפתרו­נות שהגה הרדב״ש לשיפור מצבם הכלכלי הירוד של אחדים מן המערביים ושחרורם מן התלות בחלוקה היה בתחום החקלאות. הצעת פתרון זו נבעה כפי הנראה משילוב בין השקפותיו בנושא חיבת הארץ וישובה והאמונה שיש לפתח תחום זה כענף משתלם וכמקור פרנסה.

כבר באלול תרכ״ג (1863) הביע הרדב״ש מעל דפי עיתון הלבנון תמיכה בהתיישבות בני עדתו מירושלים בקרקעות שקנו שאול יהודה ויהושע ילין בקאלניע (היא מוצא). לדעתו:

…. נחלתם שפרה בעיני עד למאוד! טובה ויפה ומתוקנת לעבודה. והארץ מסוגלת לעשות פרי תבואה ויש מבני קהילתנו בני ארץ המערב הפנימי אשר באו לשם החלום ומוכשרים המה לעבודת האדמה בתת ה׳ חפצם יצליח בידם היקרים הנז' ותפילתי רבה כי עד מהרה יתן ה׳ כי יוכלו להוציא מחשבתם הטובה…

מסתבר שתכנית זו בה תמך הרדב״ש לא יצאה אל הפועל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031