ארכיון יומי: 13 באוגוסט 2017


דוד בנבנשתי וחיים מזרחי – רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

דוד בנבנשתי וחיים מזרחיקורפו מפה

רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

בעשרים ואחד בשבט תר״ד (1844) הודיע הרב ביבאם למנהיגי הקהילה״ שקיבל הצעות משתי קהילות׳ שאחת מהן התחייבה לקבלו רב לכל ימי חייו. אם רצונם שימשיך לכהן בתפקידו בקורפו׳ הרי הוא נכון לעשות זאת בתנאי שלא להרחיק את תלמוד־התורה מביתו ושלא לתמוך בשום מוסד חינוכי אחר. הקהילה קיבלה את התנאי ובחרה בו לתקופה נוספת של חמש שנים. הוועד של המוסד החינוכי החדש לא נרתע מכך והעביר את בית- הספר לחסותו של המושל הבריטי. בית־ספר זה התקיים עד שנעשתה פשרה בין שני המחנות היריבים. בתכנית־הלימודים הוכנסו תיקונים אחדים, ונלמדו בו השפות האיטלקית והיוונית. ב״10 באוקטובר 1849 הועבר בין יחידי הקהילה מכתב התרמה לטובת תלמוד־התורה ובין החתומים נמצא שמו של מסימו אוזילייו, אחיו של ד״ר אוזילייו שמילא את מקומו במוסד החדש.

טרם שככה המריבה הממושכת בין מנהיגי קורפו והנה נתחוללה סערה חדשה׳ שהיתה עלולה לחבל באחד מענפי הכלכלה החשובים של הקהילה — מסחר האתרוגים. עוד בשנת תר״ב נקבעה תקנה בקהילה בעניין האתרוגים, שחזרה ונתחדשה בשנת תר״ח (תעודה ח). רב הקהילה היה נותן תעודת הכשר ותמורת זאת קיבלה הקהילה חצי מאית הטאליר לכל אתרוג. ההכנסות הוקדשו לצרכיהם של עוברי־אורח. בשנת תר״ו התעורר קטרוג עד אתרוגי קורפו והסביבה. רבנים וסוחרים פקפקו בכשרותם של האתרוגים ״ונמצאו אנשים אשר זדון ליבם השיאם עון אשמה לבטא בשפתיהם דברים אשר כל שומעיהם תצילינה אזנים ומכתבי עמל כתבו״ . הרב ביבאם כתב פסק להסביר טיבם של האתרוגים וכשרותם הן מצד גידולם ונטיעתם והן מבחינת ההלכה. עמו הסכימו רבנים גדולים מחכמי דורו : ר׳ חיים פאלאג׳י מאיזמיר, ר׳ ישראל משה חזן מירושלים — מצד אחד׳ ור׳ מרדכי זאב אייטינגר ור' יוסף שאול הלוי נטאנזון (״מפרשי הים׳׳) לר׳ צבי הירש חיות — מצד שניכבר בפסקו מתלונן הרב ביבאס על דלדול כוחותיו« ״מחמת טרדות הציבור והיחיד… כחיש חילאי וחליש לבאי״. הוא ביקש מן הקהילה להרשות לו לנסוע להינפש באיטליה או באי זאנטי. הוועד הסכים בתנאי שישוב לקורפו לפני ראש השנה. בששה בשבט תר׳׳י נפטרה עליו אשתו״. שנה לאחר פטירתה׳ בשלושים בשבט תרי״א, הודיע הרב לוועד הקהילה על החלטתו לעזוב את קורפו. משלחת של חברי הועד התייצבה בפני הרב לנסות להשפיע עליו להישאר בעיר. אך חזקה החלטתו לעלות ולהתיישב בארץ־ישראל״. הוועד החליט (כז כסליו תרי״ב), בהתחשב עם כהונתו הממושכת בעיר, לקבוע לו פיצויים והקצבה להוצאות הדרך. 300 טאלרים ניתנו לו מיד בצירוף מכתב הוקרה, וסכום של 100 טאלרים התעתדו לשלוח לי לארץ־ ישראל לא יאוחר מחודש כסליו תרי״ג. בחודש טבת (25 בינואר 1852) עזב הרב את קורפו בדרכו לארץ־ישראל כמה טראגי הוא הדבר ששבועות אחדים לאחר שהשתקע בחברון, בשבעה־עשר בניסן תרי׳׳ב נפטר.

הערת המחבר :

  • מצבת קבורתו של ד״ר חזקיה אוזילייו נמצאת בבית־הקברות של הקהילה האפוליאית בקורפו. בראשה נחקק ציור של דקל. וזה נוסח המצבה :

איש אמונות                       רב ברכות

נתן את לחמו                     ליתומים ואלמנות

ישר בלבבו                       מואס מתנות

רופא כל בשר                    ממיתות משוגות

הוא העיר את רוחו             ללמד לעמו מצרת ותורות

הלא הוא הרופא המובהק הנכבד ונעל׳

חזקיה אוזילייו תנוח נפשו         במנוחות שאננות

והיתה מנוחתו כבוד יום ראשון לחודש שבט שנת יתומים היינו ואין אב לש״ק  ת נ צ ב ה

למטה מהכתובת הזאת נחקקה גם כתובת באיטלקית בתוספת שנות חייו — 34 שנים.

הרב יהודה ביבאס חי בתקופה סוערת בתולדות ישראל. הפצת רעיונות על שיבת ציון על־ידי הוגי־דעות אנגלים, הולנדים ועוד מצד אחד׳ ויצירתה של תנועת הריפורמה בישראל (ועידת ברונשוייג, בשנת תר״ו) שהביאה לידי תגובות חריפות מצד רבני ישראל הגדולים — מצד שני. תנועת ההשכלה והתסיסה הרוחנית בשאלת תפקידו של עם ישראל בין העמים, היו הבעיות שהעסיקו את הדור בארצות אירופה. שנה אחרי צאת הרב למסעיו באירופה חלה עלילת הדם בדמשק שזיעזעה את יהדות המערב והביאה לידי התעניינות מקיפה בחיי יהודי המזרח. גם המצב הפוליטי הכללי היה סוער. בשנת 1822 הוכרז על שחרור יוון ובשנת 1830 נקבע בה משטר מלוכני ושטחים שמצפון לקורפו נמסרו על־ידי הפרוטקטוראט ההאנגלי לידי התורכים.

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישור

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישורמקדם ומים כרך ה

מִקֶּדֶם וּמִיָּם

במכתב הראשון יש כארבעים צירופים וביטויים שהשתמש בהם המחבר בעברית, ורק שניים מהם בארמית. מפתיע גם הריבוי בשימוש בראשי תיבות עבריים בתוככי הערבית; במקרה דנן כשליש מהצירופים באים בראשי תיבות. ואלה הביטויים והצירופים העבריים, לפי סדר הופעתם (לצד אלה הבאים בראשי תיבות נביא בסוגריים את התיבות המלאות).

1 – יע"א – ישמרה עליון אמן

2 – אשריכם ישראל

3 – המתנדבים בעם

4 – הגביר היקר

5 – ברוך ה'

6 – הי"ו – ה' ישמרהו ויחייהו

7 – בעין יפה

8 – יה"ר – יהי רצון

9 – אכי"ר – אמן כן יהי רצון

10 – רז"ל – רבותינו זכרם לברכה

11 – ואחרון הכביד (פעמיים)

12- ריבוי עצום

13- צרת הבת

14-       מסתפק במועט שבידו

15-ב״ו(בשר ודם)

16 – השי״ת (ה׳ יתברך)

17 – הבגדים והמעות

18 – אפילו פרוטה

19 – ת״ת (תלמוד תורה)

20 – פרוטה פרוטה

21 – בתי כנסיות

22חובתי ואעשנה

23 – ירא־שמים ובעל־ תורה

24 – אין לאל ידו

25 – דין ישראל

26 – ב״מ (בר־מינן)

27 – כדי שלא יראה הצדיק ברעה

28 – המירה דתה

29 – לא אליכם

30 – לעב״ל בב״א (לעם בחיר לבם במהרה בימינו אמן)

31 – ירחם ה׳

32 – בני ישראל

33 – הח׳(החכם) השלם

34 – ח״ר (חכם רבי)

35 – מו״ר (מורי ורבי)

36 – עט״ר (עטרת ראשי)

37 – וכשבויין דמי

38 – גבאי הנישואין

39 – יצ״ו(ישמרו צורו ובוראו)

 

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש נדיר בביטויים וצירופים עבריים, והם בסך הכול חמשה, ששניים מהם באים בראשי תיבות:

1 – עין הרע

2 – מעלת לחכמים (החכמים)

3 – הי״ו(ה׳ ישמרם ויחיים)

4 – תכשיטין ובגדים

5 – מ ״מ (מעלה מטה)

 

גם השימוש בפסוקים ובפתגמים בא בשפע רב במכתב הראשון, ומספרם מגיע לשבעה־עשר. מקורותיהם הם המקרא וספרות חז״ל, וכולם בעברית, חוץ מאחד בארמית. להלן מובאים הצירופים; אלה שמן המקרא יצוינו על ידי מראי מקומות שלהם כדי להבדילם מאלה שמספרות חז״ל.

1 – פרי ישוה לו(הושע י, א)

2 – הגדול לפי גודלו והקטון לפי קוטנו

3 – זוכה ומזכה אחרים עמו

4 – שיפרו וירבו בבנים ובני בנים בעושר וכבוד לעבודתו יתברך

5 – אין הבור מתמלא מחלייתו

6 – עניות לבבל נחית

7 – ונתקיים בעירנו הכ(תוב) והחזיקו ז׳ נשים באיש א׳ (ישעיה ז, א)

8 – והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א, ו)

9 – ומנפש עד בשר יכלה (ישעיה י, יח)

10 – אם בשרי נחוש ובו׳(איוב ו, יב)

11 – על מי יש לנו להשען ? על אבינו שבשמים

12 – קשה הגירושין של אשה ראשונה שאפילו המזבח מוריד עליו דמעות

13 – על זאת ידוו הדווים

14 – מצות פריה ורביה מצוה ראשונה שבתורה

15 – העשיר ירבה והדל לא ימעיט וכל אשר ידבנו לבו (שמות ל, טו)

16 – וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

יש גם שימוש בפרפרזה על הפסוק רבות בנות עשו חיל (משלי לא, בט):

17 – ורבות בנות עד שעשו חייל

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש בפסוק אחד עברי בלבד:

מי שמע כזאת מי ראה כאלה (ישעיה סו, ח).

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף במאה הי"ט-יוסף שטרית

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף במאה הי"ט-יוסף שטרית מקדם ומים כרך ב

עוּרִי, שְׂפַת אֱמֶת , שָׂפָה בְרוּרָה – שָׂפָה בֶין הַשָּׂפוֹת , מַה לָּך נִרְדֶּמֶת

כדי לנסות ולהסביר את חדירתה של ההשכלה העברית לטנג׳יר, יש להביא בחשבון, כנראה, לא רק את קירבתה של הקהילה לגיברלטר ואת פתיחותה הרבה לקשרים מסחריים וכלכליים ענפים עם ארצות אירופה, אלא גם את פתיחתם המוקדמת של בתי־ספר יהודיים על ידי חברת כי״ח. בית הספר לבנים נפתח בשנת 1864, שנתיים אחרי טיטואן, ובית הספר לבנות עשר שנים לאחר מכן. מבתי־ספר אלה יצאו ראשוני העיתונאים היהודיים במרוקו וראשוני המשתלמים, שיצאו ממרוקו לקבל הכשרה פדגוגית בסמינר למורים שפתחה כי״ח בפריז. לצד המורים והמנהלים הראשונים של בתי הספר של כי״ח במרוקו, שבאו ברובם מאלזאס ומארצות הבלקן, היתוספו מעתה גם בוגרים אלה, שהתחנכו בפריז וחזרו למרוקו בתום הכשרתם המקצועית. בפריז הם נחשפו הן להשפעת אסכולת האמנציפציה המבוללת של כי״ח והן להשפעת תנועת ההשכלה העברית. אחד מתומכיה הנלהבים ומדבריה־מקדמיה של תנועה זו היה לא אחר מאשר המומחה לשפות שמיות, פרופ׳ יוסף הלוי, ששימש כמורה למקצועות העבריים באותו סמינר, החל משנת 1879.

אספי היא עיר חוף נוספת, שאליה הגיעה העיתונות העברית בסוף המאה הקודמת, ופעלה בה פעולתה הלאומית. במכתבם להרצל מיום י״ח אדר תרס״ג (17.3.1903) כותבים ראשי אגודת ״אהבת ציון״, היו״ר מאיר ברששת והמזכיר יעקב מורסייאנו: ״בכל זאת – הודות להעתונים היקרים המליץ והיהודי – הרעיון הציוני פעם בחזקה בלב אחדים מאתנו, ולא נתן דמי לנו עד כי יסדנו אגודה אשר בשם אהבת ציון קראנוה!״ למעלה משנה לאחר מכן, פרסם מאיר ברששת מאמר ארוך ונלהב בשבועון היהודי, ובו הוא מגולל את מצבם האומלל והמושפל של יהודי מרוקו ואת התקווה החדשה שהפיחה התנועה הציונית: הוא מתאר את הקמת האגודה הציונית בקהילתו, ויוצא בקריאה נרגשת להצטרף לשורות התנועה הציונית.

מלבד קהילות ערי החוף, קהילת מכנאס היא היחידה מבין קהילות הפנים שקיימת לגביה עדות מוקדמת על קוראי עיתונות עברית בקרבה. בשנת תר״ן כותב ממכּנאס יוסף טוביה הלוי זילבערמאן (שד״ר, כנראה) בהצפירה, שנתבקש על ידי הדיין ר׳ שלום עמאר להודיע מעל דפי העיתון את דבר פטירתו של יהודי אשכנזי במכנאס ואת קריאתו ליורשיו האפשריים להזדהות. הוא גם מנצל את ההזדמנות כדי לשבח את ר׳ שלום עמאר, שעלה זה עתה על כס הדיינות במקומו של אביו, ר׳ שמואל עמאר, ומציין שהדיין הוא ״רב גדול ונכבד, קורא וכותב בלשונות העמים (ההדגשה שלי – י״ש), חוקר קדמוניות, ועד ים התלמוד ירד, וגם דלה ידלה ממנו פנינים״.

מה אנו למדים מעדויות אלה לגבי ראשיתה של תנועת ההשכלה העברית במרוקו ? תיעוד מפורט למדי זה, שהבאנו כאן, מוכיח קודם כול את עובדת זרימת העיתונות העברית למרוקו, ולקהילות ערי החוף במיוחד, עוד בסוף שנות השמונים של המאה הי״ט לכל המאוחר. שנית, בקהילות אלה התחילו לפעול חוגי משכילים עבריים – מצומצמים או רחבים – שלא הסתפקו בקריאת העיתונים, אלא אף הרגישו דחף לכתוב בהם. אמנם אין לנו פרטים מדויקים על ספרות ההשכלה, שהתלוותה לעיתונות העברית שהגיעה למרוקו, אך הן מעדויות עקיפות והן מעדויות בע״פ, עולה שאכן אותם קוראי עיתונים קראו גם את ספרות ההשכלה, שנכתבה לרוב על ידי אותם סופרים שגם פרסמו מאמרים ורשימות בשבועונים ובכתבי־העת העבריים. שלישית, וזה אולי העיקר, ראשיתה של ההתארגנות הציונית במרוקו בתחילת המאה הכי התרחשה בקרב אותם חוגים משכיליים וקוראי העיתונות העברית, שדובר בהם כאן. הדבר נכון הן לגבי מכנאס, הן לגבי טנג׳יר, ובמיוחד לגבי מוגדור, שם קם הארגון הציוני הראשון בקיץ תר״ס (1900), ושם גם היתה הפעילות המשכילית הרחבה ביותר. מתברר אם כן שההתארגנות הציונית לא צצה במרוקו בחינת יש מאין, כפי שניתן להתרשם מהמחקרים שהוקדשו עד כה לבדיקת סוגיה זו, אלא היתה המשך ישיר לאותה פעילות משכילית, שהתבטאה בקריאת העיתונות העברית וספרות ההשכלה. הארגון הציוני במרוקו צמח באותם חוגים ובאותן משפחות שבהם התנהלה מלכתחילה הפעילות המשכילית.

עוּרִי, שְׂפַת אֱמֶת , שָׂפָה בְרוּרָה – שָׂפָה בֶין הַשָּׂפוֹת , מַה לָּך נִרְדֶּמֶת

שלושה שירים משכיליים-לאומיים לר׳ דוד אלקאים – יוסף שטרית – רבי דוד אלקיים-משורר ומשכיל

נספח ב

שלושה שירים משכיליים לאומיים לר׳ דוד אלקאיםאמרתי אחכמה

שלושת השירים התפרסמו לראשונה בצורתם זו במאמרי שיטרית, ההשכלה.

  • שיר על החכמה וההשכלה
  • שיר על קוצר השפה
  • שיר על פעמי הגאולה והציונות

 

שיר על החכמה וההשכלה

הכתובת: ״פיוט זה על החכמה ועל ההשכלה אשר מתהללת בפי המשכילים והחכמים ומתנוולת בין הטפשים, ובעת יטיף המשכיל דברים אמתיים, החכם משתעשע והטפש קורא אותו אפיקורוס או כופר״.

סי׳ [=סימן]: אני דוד קים. קד [=מנגינה ומשקל]: ״אמאלכי הוואך פנאני וסרא

פמוהזתי״(שירי דודים, עמי 166-164).

1 אָמַרְתִּי אֶחְכְּמָה בִגְלָלָהּ אַצְתִּי, / חֶמְדַּת לְבָבִי זַרְתִי, / אִשָּׁהּ בְּקִרְבִי

 [מִתְלַקַּחַת.

קָצוֹר קָצְרָה בִינָתִי וִידִיעָתִי, / קֶדֶם וְאָחוֹר רַצְתִּי, / אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ אוֹר

 [זֹורַחַת.

כְּבוֹא עִיר מִקְלָט בוֹאִי בָהּ חָשַׁבִתִּי, / בִּקַּשְׁתִי וּמָצָאתִי, / לוּלֵא כִי

 [יַעְרָהּ עִיר נִדַחַת.

יוֹמָם וָלַיָּלה תוֹךְ יַעְרָהּ טָבַעְתִי, / אַךְ עֲרָפֶל הָחְתַּלְתִי; / תִּקְוָתִי בִי

 [רֶקָח מֶרְקַחַת.

לחרבא  

עָנָף עָרְכָה שָׁלְטָנִי בוֹ אָזַרְתִי בוֹ מִבְטָחִי,

עוֹז שַׂמְתִי חָכְמַת בַּת עַמִּי כְפוֹרַחַת.

מקורות וביאורים

1 – אמרתי… מתלקחת: המשורר מתאר את התלהבותו והתפעמותו הכפייתית כמעט מספרות החכמה וההשכלה, עד כי הפך עיסוק זה לעיסוקו הבלבדי; אמרתי אחכמה: על פי ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז, כג): בגללה אצתי: השווה ״לא אצתי מרעה אחריך״ (ירמיה יז, טז); חמדת לבבי זרתי: כוונתו של המשורר כנראה להזנחתו הזמנית של לימוד התורה כדי להתמסר לספרות החכמה וההשכלה – על דרך ״רוחי זרה לאשתי״ (איוב יט, יז)! אשה בקרבי מתלקחת: על פי ״ואש מתלקחת בתוך הברד״ (שמות ט, כד).

2 – קצור קצרה… אור זורחת: חוסר הידיעה המלא שבו היה נתון כשהתחיל בעיסוקו גרם לו התרוצצות בלתי פוסקת להכרת הדרך שתוציא אותו מחשכת בורותו; קצור קצרה בינתי: על פי ״הקצור קצרה ידי מפדות ?״ (ישעיה נ, ב): קדם ואחור רצתי: על פי ״אחור וקדם צרתני״ (תהלים קלט, ה); איזה הדרך אור זורחת: על פי ״זרח בחשך אור לישרים״ (תהלים קיב, ד ) , ״וזרח בחשך אורך״ (ישעיה נח, י): איזה הדרך: על פי ״אי־זה הדרך ישכן אור״ (איוב לח, יט).

3 – כבוא עיר… עיר נדחת: ברוב התלהבותו חשב המשורר שהעיסוק בספרות החכמה וההשכלה יביא לו את השקט הנפשי שהוא ביקש בחיפושיו האינטלקטואליים, אך הייתה זאת אשליה בלבד, שכן ממדיה של החכמה רחבים והשגתה קשה ומייגעת: כבוא עיר מקלט: על פי ״לנוס אל עיר מקלטו״ (במדבר לה, לב): בקשתי ומצאתי: על דרך ״בקשתיו ולא מצאתיו״ (שיר השירים ג, א, ב), ״בקשתיהו ולא מצאתיהו״ (שם ה, ו).

4 – יומם ולילה… רקח מרקחת: למרות מאמציו הנמשכים והבלתי נלאים של המשורר לחדור לעולמה המפתה של החכמה ולשקוע בתוכו הוא נחל רק מבוכה ומפח נפש: תוך יערה טבעתי: על דרך ״ויטבל אותה ביערת דבש״ (שמואל א יד, פז): אך ערפל החתלת׳: על פי ״ענן לבושו וערפל חתולתו״ (איוב לח, ט) רקח מרקחת: על פי ״רקח מרקחת מעשה רקח״ (שמות ל, כה). רפרן: ענף ערכה… כפורחת: עם ישראל פיתח תחום אינטלקטואלי חדש, שהמשורר התמסר לו כל כולו, נתן אותו בראש כל מעייניו וחשב אותו למקור כוח הולך ומתגבר: בו אזרתי: החזקתי והתחזקתי, על דרך ״לבש ה׳ עז התאזר״ (תהלים צג, א); בו מבטחי: על פי ״ביראת ה׳ מבטח עז״ (משלי יד, כר); כפורחת: על פי ״והיא כפרחת עלתה נצה״ (בראשית מ, י).

המשך………

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 81 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031