ארכיון יומי: 14 באוגוסט 2017


בס"ד – ליקוטים לפרשת ראה – מאת יצחק פריאנטה

בס"דפריינטה יצחק...

ליקוטים לפרשת ראה מאת יצחק פריאנטה

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה [ יא\כו] אומר רבינו בחיי הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם ,רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתייצב על דרך לא טוב ,הכול מסור ברצונו והכל  תלוי בבחירתו ,ומזה אמר הכתוב  מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה  אותי ,למד שאין הקב"ה  גוזר על האדם להיות צדיק או רשע עד שיעשה טובה או רעה אלא הכול מסור בידו ,כי אלו היה השם גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או יהיה שום דבר מושכו בעיקר תולדתו לאחד מהדרכים טוב או רע איך יצווה הקב"ה אותנו על ידי נביאיו לעשות כך, כיוון שהוא מתחילת בריאתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשכהו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו ,ומה מקום היה לכל התורה כולה להיפרע מן הרשע או לשלם לצדיק שכר טוב ,וזה עיקר גדול ועצום והוא יסוד האמונה.

ראה אנוכי נותן לפניכם…..אומר שמנה לחמו ראשי תיבות [לנבואה] שאם תקיימו את התורה תזכו לנבואה ,וזהו הברכה שאין למעלה הימנה ,וזה שכתוב את הברכה אשר תשמעו אל מצות השם אלוהיכם ,רוצה לומר שתזכו לשמוע תמיד מה שיצווה השם לכם, כמו שנאמר [ישעיה נד/יג] וכל בניך למודי השם ,לכם שילמדו תורה מפי הקב"ה כמו שהיה במתן תורה כמו שכתוב [דברים ה/ד] פנים בפנים דבר השם עמכם, וכן יהיה גם כן לעתיד לבוא.

ראה אנוכי נותן לפניכם אומר ילקוט שמעון בשם הרב מלמד הכהן בספרו כסה רחמים כתב ראה אנכי מרמז על הנשמה כלומר בשעה שנותנים לנשמה לרדת לעולם השפל ,מעולמות העליונים ובכן מראים לה  לנשמה את עשרת הדברות תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,ותורה נבראה 974 לפני בריאת העולם . ומלאכים הולכים עם הנשמה  ומראים לה גן עדן וגיהינום, שכרן של מצוות ועונשן של עבירות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה , ומשבעים אותה שתקיים הכול כפי שכתוב לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון .  ומה זה ראה אנכי מראים לה את אנכי השם את כבוד השם וזהו שכתוב בלשון יחיד .המשך הפסוק נותן לפניכם ,נותן מלשון הווה ואפילו שבאה הנשמה בגלגול מראים לה שוב את אנכי השם בכל פעם שמתגלגלת הנשמה כי בזמן שעדיין לא תיקנה חוזרת בגלגול ,ברכה וקללה פירוש ברכה זה צדיק ,וקללה זה רשע. ובשניהם יהיה צורך בתיקון.

והיה כי יביאך ה" אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הכללה על הר עיבל [יא\כט] אומר אהבת חייםיש לרמוז בפסוק זה את שמות הארבעה צדיקים שמתו בעטיו של נחש על פי האמור בזוהר [בראשית ד\נז ע.ב] שהם עמרם\וישי אבי דוד\ ובנימין\ ולוי יעויין שם. וזה שרמז ואת הקללה  של אדם הראשון על הר עיבל, ראשי תיבות עמרם\ישי\בנימין\לוי, אבל שאר הצדיקים אין מיתה בלא חטא כמו שכתוב במסכת שבת [ נה\עא].

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני ממרה [יא/ל] אומר ילקוט מעם לועז  1] הלא המה שני ההרים הם גלויים ומפורסמים ונראים לכל ,בעבר הירדן ,בצד מערב של הירדן, 2] אחרי רחוק מכאן ומופלג, 3] דרך מבוא השמש, במקום שהחמה שוקעת, 4] בארץ הכנעני היושב בערבה ,ולא בחלקו של הכנעני היושב בהר, כי חלק מן הכנעני היו יושבים בהר ,כמו שנאמר בפרש תשלח [יד/מה], וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא… וכיון שההרים ארוכים וצריכים לסימן באיזה מקום בהרים ,אומר הכתוב: מול הגלגל, מול המקום הנקרא גלגל ,ורחוק ממנו ,ועוד סימן אצל אלוני מורה ,סמוך למקום הנקרא אלוני מורה ,שנזכר אצל אברהם [בראשית יד]. והוא שכם .וזה שנאמר הלא המה בעבר הירדן בא לרמוז לישראל להסתכל בהרים האלו מרחוק שכן השם העמיד שני ההרים הגבוהים באמצע ארץ ישראל 5] כמזכרת לישראל ,שבשעה שיישאו עיניהם יראו אותם תמיד ויזכרו הברכה והקללה, ולמה היה הכתוב צריך לתת להם 5 סימנים ,אלא לאחר שמת אהרון נסתלקו ענני הכבוד שהיו מראים להם את הדרך, ולכן הוצרכו לדעת בדקדוק המקום שלא יטעו, ולכן הלא המה בעבר הירדן סופי תיבות [אהרן] לרמוז שבגלל מות אהרון ,הוצרכו להיעשות הסימנים האלו.

כי אם אל המקום אשר יבחר השם אלוהכם מכל שבטיכם  לשום את-שמו לשכנו תדרשו ובאתה שמה [יב\ה] אומר רבינו בחיי  המקום הזה הר המוריה הוא, והיה נודע ומפורסם באומות כי ידעו מעלתו בקבלה, אין צריך לומר ישראל במדבר שהיו יודעם זה מהאבות בהיות שם עקדת יצחק ,ומה שסתם הכתוב המקום הזה ולא אמר בפרוש הר המוריה ,כתב הרמב"ם בספר המורה כי העלמת המקום לשלושה עניינים, 1] אלו ידעו אומות העולם כי שם התפילה מקובלת והקורבנות שם לרצון ירצו כל אומה להחזיק בו ותרבה המריבה וההריגה בין כל האומות 2] כי הכנעניים יושבי הארץ אלו היו יודעים כי ישראל עתידים לירש את ארצם ולעבוד השם יתברך ולהקריב קורבנותיהם באותו מקום היו משחיתים אותו בכל מה שהם יכולים, 3] כי היו השבטים מריבים זה עם זה כל אחד ואחד מבקש שיהיה המקום ההוא בנחלתו, ותיפול המריבה והמחלוקת ביניהם כמו שנפלה בבקשת הכהונה ,ולכך העלים וסתם הכתוב המקום הזה ולא פרסמו ,ואין צריך לומר האומות כי אפילו ישראל לא ידעוהו ,כי אף על פי שידעו הכול מעלתו של הר המוריה לא היו יודעים כי הוא המקום אשר יבחר השם.

אחרי ה" אלוהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון [יג\ה] אומר הזוהר הנגלה פתח רבי חיה ואמר: למנציח על אילת השחר מזמור לדוד. איזו " אילת השחר"?- זו השכינה הקדושה, שנקראת אילת אהבים ויעלת חן. וכי רק אילת השחר היא, ולא של כל היום? אלא, אילת ממקום הנקרא "שחר"[מדת החסד], כמו שנאמר: כשחר נכון מצאו, ודוד המלך אמר מזמור זה על השכינה, ולא השכינה אמרתו [שהרבה מזמורים בספר תהילים משוררת השכינה], משמע שנאמר " על אילת השחר". בוא וראה: בשעה שמחשיך הלילה, ננעלים שערי שמים ומלאכים וחיצונים מצויים [בארץ, לשמור בני אדם או להזיקם]. וחיצונים ושדים מתעוררים, והולכים ומשוטטים בכל העולם, ומחזרים על גופות בני אדם לסובבים את מקומם ומטותיהם [להחטיאם בקרי או להזיקם], ורואים את דמות המלך הקדוש ומפחדים, כי בני האדם התחזקו במטותיהם בדברי שמו הקדוש [בקריאת שמע]. ונשמות בני האדם עולות, כל אחת ואחת כראוי לה, וכבר נתבאר, אשרי חלקם של הצדיקים שנשמותיהם עולות למעלה, ואינם מתעכבות במקום אחר שלא לצורך.

בנים אתם לה" אלוהיכם לא תתגודדו ולא תשמו קרחה בין עיניכם למת [יד\א] אומר הזוהר הנגלה רבי יצחק אמר: בו וראה, כאשר ברא הקב"ה את האדם, נטל עפרו ממקום המקדש ,ובנה את גופו מארבע רוחות העולם, שכולם נתנו לו כוח. לאחר מכן הריק עליו רוח חיים, כמו שנאמר: וייפח באפיו נשמת חיים. לאחר מכן עמד וידע שהוא מלמעלה ומלמטה, ואז דבק בה" וידע חוכמה עליונה, דוגמת זה, כל אדם שבעולם, כלול מלמעלה ומלמטה. וכל היודעים להתקדש בעולם הזה כראוי, כאשר מולידים בן, מושכים אליו רוח קדושה מהמקום שכל הקדושות יוצאות ממנו. ואלה נקראים בנים להקב"ה, לפי שגופם נעשה בקדושה כראוי, כן נותנים רוח ממקום עליון הקדוש כראוי.

ונתתה בעסף וצרתה הכסף בידך והלכתה אל-המקום אשר יבחר ה" אלוהך בו [יד/כה] אומר שמנה לחמו 3 פעמים הזכיר בפרשה זו [במקום אשר יבחר השם]לרמוז על שלושה בתי מקדש ולכן אמר בראשונה במקום אשר יבחר לשכן שמו שם לרמוז על בית ראשון ששם הייתה השכינה בפרסום ועל בית שני אמר המקום אשר יבחר לשום שמו שם כי רק שמו היה נקרא עליו ולא היה בכל קדושתו כמו בית ראשון ועל הבית השלישי אשר אנו מצפים שיבנה במהרה בימנו אמר אל המקום אשר יבחר השם אלוהך בו הוסיף מלת [בו] לומר בו אשב לעולם ולנצח לא אסיר שכינתי בתוכו ולדור דור נצחים אשכון בו.

כי אם במקום אשר יבחר השם באחד שבתך שם תעלה ולתך ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך[יב/יד]אומר שמנה לחמו על הפסוק שמתחיל באות[כ] ומסיים באות [כ]  כי בית המקדש היו כל מידותיו [בכ] האולם היה כ אמה אורכו וההיכל היה כ אמה רוחבו ואורכו שני פעמים כ ,והקודש הקודשים  היה כ על כ ,והאורך והרוחב ורומו של כל בנין ההיכל מבחוץ היה מאה על מאה אמה ,כמניין כ"ף במלואו.

אשר יבחר השם באחד בג" [בציון ובירושלים] אומר שמנה לחמו וששה פעמים נזכר בפרשה זו אשר יבחר השם ,כנגד ששה בתי מקדש ואלו הם שילה/נוב/וגבעון/בית ראשון/בית שני/ובית שעתיד לבוא שיבנה במהרה בימנו אמן .

מקץ שבע שנים תעשה שמטה [טו\א] אומר הזוהר הנגלה פתח ראש הישיבה ואמר לו לרבי שמעון בן יוחאי : עכשיו, רבי, אגלה לך סוד אחד. בוא וראה: בכל שמטה ושמטה [כעניין ההקהל] כרוז יוצא: היאספו אנשים ונשים בני האמונה ועלו [ מגן עדן התחתון לגן עדן העליון]. אז מתפשטים [ מלבוש גן עדן התחתון] גברים ונשים ועולים, וכל יונקי חלב נכנסים לישיבה שברקיע ושמחים בהתעלותם שמחה על שמחה. והנער [המלאך מט"ט] שמפתחות קונו [של שפע] בידו, עומד ואומר להם כמה דברים, חדשים וישנים, וכולם רואים שמחה, שאין שמחה כשמחה ההיא. לאחר מכן נכנסים כולם לפנים מכמה פרוכות, והרבה היכלות הגנוזים שם מאירים בנועם ה" בתוך היכל האהבה של הקב"ה, וזהו שנאמר: לחזות בנועם ה" ולבקר בהיכלו. לאחר מכן פורחים הילדים למעלה [לישיבה של מעלה], והם פורחים למטה וחוזרים למקומם ומתלבשים כבתחילה. אשרי העם המקים לכל טוב העולם הבא.

איש כמתנת ידו כברכת השם אלוהיך  אשר נתן לך [טז\יז] אומר ילקוט שמעון יש לדעת מה לשון כברכת ,והיה לו לומר איש כמתנת ידו ,ברכת השם אלוהך. אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר "יצוו ה" אתך את הברכה באסמיך. ואמרו חז"ל הצדקה המעולה היא כשהנותן אינו יודע למי נותן ,והמקבל הוא אינו יודע ממי מקבל, כיצד כגון לקופה של צדקה, הגבאי מחלק לעניים ,וזהו איש כמתנת וכו. כברכת השם וכו. ירצה שצריכה הנתינה להיות כברכת ה", מה ברכת השם אינה מצויה כי אם בדבר הסמוי ,כך הנתינה תהיה סמויה מן העין ,דהיינו הנותן אינו יודע מי המקבל, והמקבל אינו יודע מי נותן.

שמור ושמעתה את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך  למען ייטב לך ולבניך אחריך עד-עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה" אלוהיך [יב/כח]אומר שמנה לחמו היפך היה לו לומר שמע ושמרתה, שמתחילה צריך לשמוע ואר כך צריך לשמור מה ששמע, ונראה לפי שהזהירם על כמה דברים שאין אפשר בשכל הפשוט שבאדם להביו טעם הדבר, כמו שהזהירם על אכילת הדם  ושנה ושליש על אזהרתם והבטיח אותם גם בשכר טוב על מניעת אכילת הדם , באומר לא תאכילנו למען ייטב לך ולבניך אחריך ,וכמו כן יש כמה מצוות בתורה שאין אנו יכולים  להבין הטעם ,לכן אמר שמור ושמעתה את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך, כלומר אם אתה תשמור לקיים את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך, אף שלא תדע טעם הדבר ,רק תשמור אותם מפני אשר אנוכי מצווך ,אני מבטיח לך ושמעתה, שהוא לשון הבנה שאם תתמיד לשמור אותם ,אז תזכה גם להבין טעם הדברים, ותראה ותבין שכל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך ,לא למעני הוא רק למענך הוא ,למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם.

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה" אלוהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה" אלוהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם [יג/ד] אומר שמנה לחמו  לא תשמע אל דברי הנביא אותיות [אלה דברת נביא ישמעאל] הנביא ההוא ,בגימטרי [זה היה שמו אחמד] כן היה שמו אחמד והישמעאלים שינו לקרוא לו מוחמד.

וזה אשר לא  תואכלו מהם הנשר  והפרס והעזניה [יד/יב] אומר שמנה לחמו למה התחיל בנשר מפני שצורת נשר הוא במרכבה ,מכל מקום הוא עוף טמא, וכן גם כן בבהמות טהורים התחיל בשור, מפני שצורתו גם כן  במרכבה עליונה ,וכן גם צורת אריה במרכבה וגם צורת אדם וכולם מלכים הם אדם מלך באנשים ,שור מלך בבהמות ,אריה מלך בחיות, ונשר מלך בעופות, והקב"ה מלכותו בכל משלה בטהורים ובטמאים ,ובאדם ובבהמות ובחיות ובעופות ,לכן נמצאו במרכבה צורת אדם/אריה/שור/ונשר.

לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה לאכלה או מכור לנכרי כי עם קדוש אתה לה" אלוהיך לא תבשל גדי בחלב אמו     [יד/כא] אומר שמנה לחמו הפרשה מתחיל  ומסיים כי עם קדוש אתה לשם אלוהיך  ,להורות אם יהיו נזהרים מלאכול דברים טמאים ונבלות וטרפות ,יהיו בזה עם קדוש לשם, והם מצד קדושת אבותם , ובסופם מקדושת עצמם, וזה שפירש רש"י קדושת עצמך מאבותיך, אם יהיו נזהרים מלטמא את נפשם באכילת דברים טמאים, מטמאים את נפשם ונשמתם הקדושה ,לכן קדוש בגי" זו בנשמה ,והנזהר  מאכילת נבלות וטרפות ודברים טמאים ,הוא נכלל ונמנה בתוך עם קדוש לשם יתברך ויתעלה.

נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו  כי בגלל הדבר הזה יברכך ה" אלוהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך [טו/י] אומר אור החמה אפשר לפרש על פי שאמרו חז"ל בגמרא [בבא בתרא ט] הנותן פרוטה לעני מתברך ב 6 ברכות ,ומפייסו מתברך ב 11 ברכות .וזהו שאמר :נתון תיתן לו, וגם לא ידע רוצה לומר בתתך לו תפייסהו בדברים וככה תאמר לו : לא ירע לבבך להיותך מוצרך ודחוק למזונות, כי אל רחום השם מקים מעפר דל, השם מוריש  ומעשיר ,כל זה תאמר לו לעני בתתך לו ,יען כי בגלל הדבר והפיוס תתברך ב 11 ברכות ועם הברכות של הנתינה עצמה הרי הכל יעלו למניין [טוב] שהוא גמי"ת [הזה] וזהו שאמר כי בגלל הדבר לשון דבור הזה יברכך השם, והיינו שתזכה להתברך 17 ברכות .

כי פתוח תפתח את ידך לו  והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו [טו/ח] אומר שמנה לחמו אותיות [כי פתח]  כ"ף/יו"ד/פ"ה/תי"ו/חי"ת להורות בזה מה שתעשה עם העני תפתח לו כ"ף ידי"ך במעות .כי פתח, בגי" [במעות] ,ותדבר לו בפ"ה דברי פיוס ותנחומים, ותראה לו תי"ו ואותות של אהבה ורצון ,ובזה תשיב לו חי"ת רוחו ונפשו ,כי העני חשות כמת ולבו חל בקרבו ,ואם תדבר אליו דברים טובים רכות ותנחומים ותראה לו תי"ו ואות של אהבה ,יהיה נחשב לך בזה כאילו תשיב אליו חית רוחו ונפשו ,וכמו שאמרו רבותינו הנותן לעני מתברך בשש ברכות ומפייסו מתברך ב 11 ברכות.

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה" אלוהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג בשבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה" ריקם [טז\טו]ולא יראה את פני השם ריקם אומר שמנה לחמו על פי הפשט הוא ציווי ,ועוד שהוא גם הבטחה שלא יראה את פני השם ריקם ,רוצה לומר שלא דבר ריק הוא ולא בחינם הטריחו הקב"ה שיבוא עם כל בני ביתו לירושלים לעלות לרגל ,אלא למען שייתן להם בעבור זה שכר טוב ,לכן האותיות שאחר ריקם הם [שכרן] שלא יקפח השם שכרן מעל אלו כמתנת ידו, כמו כן יהיה גם כן ברכת השם אלוהך לך ,שישוב משם מלא ברכת השם [כברכת השם אלוהך אשר נתן לך] כמו כן ייתן לך ויחזור וייתן לך ,כברכתו המרובה והמלאה וכידו הטובה.

איש כמתנת ידו כברכת השם אלוהיך אשר נתן לך [טז/יז] אומר אור החמה  יש לדעת מה הלשון אומרת "כברכת השם אלוהיך "והרי היה לו לומר איש כמתנת ידו ,ברכת השם אלוהיך. ונראה ליישב במה שמובא בגמרא [בבא מציעה מב] ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר :יצוו השם אתך את הברכה באסמיך [באסמיך לשון דבר הסמוי מן העין] והנה אמרו רבותינו כי מתוך שמונה מעלות של מצות צדקה השנייה היא כשהנותן אינו יודע למי נותן ,והמקבל אינו יודע ממי מקבל ,כגון הנותן לקופה של צדקה והגבאי למחלק לעניים ,וזהו שאמר :איש כמתנת ידו כברכת השם אלוהיך שצריכת הנתינה להיות כברכת השם ,אינה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין כך הנתינה צריכה להיות סמויה מן העין ,דהיינו שהנותן אינו יודע מי המקבל וההפך ,ובלכתך בדרך זו יש לפרש כוונת איש כמתנת ידו -בכף הדמיון לומר כפי מעלת הצדקה שנתת כן תזכה לברכת השם, שאם נתת באופן הנזכר למעלה אזי תזכה לברכה הסמויה מן העין ומדה כנגד מדה לא בטלה ,כשם שהוא העלים עינו ולא ראה את העני המקבל כן יזכה לברכה הסמויה מהעין שהיא שמורה מעיו הרע ,ועל דרך הנאמר בגמרא [ברכות כ] על יוסף הצדיק עין שלא רצתה לזון ממה שאינה שלו תזכה לברכה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.

יצחק פריאנטה

מועצת הרבנים- ספר התקנות-משה עמאר-המשפט העברי בקהילות מרוקו

 

נאם הרב שאול אבן דבאן יחשלי׳אמועצת הרבנים-שטר חליצה

ע״ד הבטחת הנשואין בדרך אתנן, והשחתת הבתולה והעיבוד.

מורי הרב הראשי!

אדוני המנהל!

רבותי הגדולים!

בפקודת הרבנים מר גאון עוזנו, הרב כמוהר״ר יהושע בירדוגו ישצ״ו. ורב אחי, נהירו דעיינין הרב כמוהר״ר מיכאל יששכר אנקאווא ישצ״ו, הנני בא להציג לפני כת״ר בתר מזכיר. את הענינים העמדים על הפרק שתדון עליהם מועצת הרבנים באסיפה הנהדרת הזאת, המעוטרת חכמה, בינה ודעת. ודברי יהיו אך בדרך קצרה כמוזכר בתקון סי׳ ז׳.

הענין הראשון אשר בו הכללו ג׳ דברים: הבטחת הנשואין בדרך אתנן והשחתת הבתולות, ועיבור הפנויות, שלשתם דורשים תקון בהעתיד. יען נפרץ גדרם פרץ רחב, ותשחת הארץ. ולא רק לפני האלהים רח״ל, כי גם חמם במעשיהם. עלילות רשע יזמו האנשים על נשים, ובפטפוטי דברים ילכדו רבות בנות בפח מוקשים.

דברים ידועים ומפורסמים המה לפני מעלתכם בפרטי פרטיהם, בקלקולם ובאי האמת והצדק הנעשתה בהם. כי כל ב״ד מלאים וגדושים מן הנדונים האלה הבאים לפניהם יום יום.

באמת הדיין יודע בנדון המוצג לפניו, אמיתות הענין ואין לאל ידו לגזור אומר בהוראתו האומדנית. יען חקת המשפט עוצרת בעדו. וכך היא דרכה של חקה: אין בה די און להוציא משפט אמת בכל עת ובכל העם.

בהבטחת הנשואין אף בדרך אתנן. רוב ב״ד של פה מארוק דנים בה לפי המשפט הלכאורי. שאין בהבטחה זו שום אחיזה לחייב עליה שום דבר ונשענים לאסמכתא מדברי מוהרי״ק ז״ל סי׳ קכ״ט. ומדברי הרב ב״ש סי׳ קע״ז.

ובאמת יש מה לישא וליתן ולברר ההלכה, שבדרך אתנן אין הדבר כן. ולא אמרה גם רבינו ב״ש ז״ל. וגם רבינו מוהרי״ק ז״ל. וזכורני כי בהיותי סופר בפאס בימי עט״ר מ״ר א״א זצ״ל. השבענו לאיש על זה שלא הבטיח לאשה על הנשואין.

איך שיהי. לא עת עתה לברר ההלכות עפ״י הדין במו״מ של קושיות ותירוצין. רק זאת מטרת האסיפה, לגמור את הדין הצריך תקון לפי המצב. בנחוץ לו עפ״י תקנה מוחלטת. וכך היא דרכה של האומה הישראלית מיום שחרב ביהמ״ק ועד עתה דור אחר דור. רבותינו הרא׳ והאחרונים מישרים אורחות משפט בנחוץ לאותה העת בתקנה מוחלטת, אף נגד משפט ברור. והכל שריר ובריר וקיים עפ״י תוה״ק, כידוע ומפורסם למעלתכם.

בכן רבותי. מצוה עלינו לעמוד בפרץ לעצור מעט בעד הרעה הזאת. ומה גם במשחיתים בתולות ישראל ופוגמים אותן ומנצלים הדרת קדושתן וטהרתן. גן נעול מעין חתום.

ואם פגעה בהן מדת הדין, נאחזות במכמורת העיבור. ואז סובלות משא כבד לעייפה ורעה חולה וכשלש שנים יהיו ערלים לא ינשאו לאיש.

וזה הנראה שראוי לתקן בזה כעת, ולרבותי הבחירה לקרב או לרחק. לגרוע או להוסיף.

אלו הם התקנות שהוחלטו על ענין הנז״ל:

א – הבטחת הנשואין בדרך אתנן (זאת אומרת שתנאי ברור היה ביניהם שאדעתא שישאנה מסרה עצמה לו) חייב לקיים.

ב – הבא על הבתולה והסיר בתוליה, חייב לישא אותה

ג – הבא על הפנויה בין בתולה בין בעולה, ונתעברה והודה שנתעברה ממנו חייב לישא אותה.

ד — לכל אלו שחייב לקיים. סכום הכתובה יהיה. מה שתכניס בנדונייתא יכפול וישלם בלי נכוי.

ה – ואם לא רצה לישא אותה או נשוי הוא, שלא יוכל לקיים. אם בתולה ישלם לה מסך עשרת אלפים פר׳ עד סך חמשים אלף פר׳. ואם בעולה. ישלם לה מסך חמשת אלף פר׳ עד סך חמשה ועשרים אלף פרי. ולפי חקר הנדון ישפטו הדיינים קצבת השומה להרבות או למעט בין הסכומים הנז׳.

Concile des rabbins du Maroc DES 10-11 Juin 1952-Enseignement Hebraique

מועצת הרבנים 4

Abordant sérieusement au cours de son dernier Concile

le problème de l'enseignement religieux au Maroc, dans son

ensemble le rabbinat marocain a établi le projet suivant :

1 — Enseignement Primaire Hébraïque,.

1 -Le Concile des Rabbins nommera en son sein une Com­mission pour l'enseignement religieux composée de 5 mem­bres dont un par chacune des villes ci-après désignées : Fès, Meknès, Sefrou, Casablanca et Marrakech.

2 – Cette Commission fusionnera avec celle formée par le Conseil des Communautés et, ensemble, elles constitueront la Commission de l'Enseignement Religieux au Maroc.

3 – Le Maroc devant ainsi être divisé en 5 régions, chaque région sera sous l'autorité de deux membres de cette Com­mission dont un rabbin et un membre du Conseil des Communautés.

4 – Le rabbin et son collègue, après visite des écoles de leur ressort, dresseront un programme d'études adéquat et se chargeront de son application. Ils s'efforceront de l'harmo­niser autant que possible avec le programme des autres régions.

5 – Ils inspecteront leurs écoles deux fois par an soit au len­demain de Pâques et Soukot.

6 – D'une façon générale, ils s'efforceront de créer des écoles hébraïques modernes dans les lieux relevant de leurs attri­butions et d'en supprimer les « hadarim ».

7 – Les membres de la Commission de l'enseignement doivent rappeler à l'attention des comités de communautés qu'il est un devoir pour chacun d'entre eux d'instituer dans sa ville un établissement scolaire religieux.

Parallèlement, ils essaieront d'organiser des associa­tions locales qui se chargeront de trouver au moyen de collectes, dons, etc…, les ressources nécessaires aux besoins de l'école.

8 – Au cas où l'une des dites associations ne parviendrait pas à couvrir tous les frais requis, il appartiendra alors au comité de la communauté d'en supporter le reste.

9 – Dans les villes où les recours aux collectes ou aux dons s'avérera impossible, le comité de la communauté aura la charge entière de l'école.

Suite……

הגורמים המשפיעים על השימוש ביסוד העברי-יעקב בהט

הגורמים המשפיעים על השימוש ביסוד העבריהמרכיב העברי

בלשונות היהודיות השונות, וכך גם בערבית היהודית במרוקו, היסוד העברי בולט במייחד במונחים הקשורים באורח החיים היהודי. אולם גם בתחום זה אנו מוצאים מילים ערביות רבות. לדוגמה, בכל חיבורי ההלכה לא נמצא את המילה אתרוג, אלא את המילה הערבית טרונזא¡ וכן אין שם הדס, כי אם המילה הערבית ריחאן. וההפך: מילים עבריות מציינות מונחים השייכים לעולם הכללי.

יסודות רבים הס יסודות מתחלפים, ומשמשים ללא הבחנה בעברית ובערבית (או בצרפתית או בספרדית), ולעתים באותו טקסט, ללא הבדל משמעות. אסור / חראם (מ״ב כ, י). אבילות/ לוקאר (ק׳׳מ לא, יח). אחינו היקרים / כוואנא לעזאז (ח׳ צ121). אשת איש / מראת ראזל (ש״צ ג 48). בית כנסת / אצלא (ש«צ ד 15). חול המועד דסכה / לוצטאן דסכא (ע׳ 246). לחורבן די בית המקדש / לכלייאן די בית המקדש (ק״מ לג, ב). יראי ה׳ / כאייפין ללאה (ע׳ 251). שבתות ומועדים / שבות ולעייאד (ק״מ כח, ו). שונאים / עדייאן (ק״מ מ) ועוד. מתי הכותב משתמש בביטוי העברי ומתי במקביל הלא עברי, על כך אין תשובה חד-משמעית

אולם במקרים מסוימים נוכל להצביע על גורמים אחדים העשויים להשפיע על בחירת היסוד העברי דווקא.

לעתים יש בידול בין היסוד העברי ליסוד הערבי. בידול מסוג אחד הוא בקונוטציה: למשל, אלמנה היא מילה ניטרלית, ואילו המילה הערבית הזאלא משמשת יותר כקללה או בהתבטאות חריפה כלפי מישהי שכועסים עליה. למילה זקנים קונוטציה חיובית, כי היא מציינת מעמד, בעוד סיבאניין יש בה קצת זלזול, ולכן כמעט שאין משתמשים בה. למילה הערבית כסים או גסים קונוטציה שלילית בהשוואה למילה העברית המקבילה תמים, ולכן ברור למה העדיף הכותב את המילה העברית תמימה בתארו את האישה שחשבה שהתעברה מהרב (ש״ח 34), ובמילה תמים כדי לציין את האדם שעשה בתום לב מעשה שלא ייעשה (ש״ח 89).

בידול מסוג אחר הוא כשהמילה העברית משמשת בהקשר הדתי, ואילו בהקשר הכללי משמשת המילה המקבילה. למשל: לכוסות הן ארבע הכוסות בפסח; שלא בהקשר זה משמשת המילה הערבית כאס, וריבויה לכיסאן. שבוע נמצאת רק בביטויים קבועים, כגון שבוע טוב או פקידת השבוע אמנם בלשון העיתון מצויים גם צירופים אחרים, כגון שבוע הילד, אך אלה מקורם ללא ספק בעברית החיה.

העדפת היסוד העברי שכיחה במילים שאין להן מקבילות מוכרות או מדויקות בערבית היהודית.

מונחים מתחום ההלכה, המוסר או הקבלה – כמו לא יצא ידי חובתו, יצר הטוב, יצר הרע — מובנים יותר לדובר היהודי, בעוד שתרגום אפשרי עלול להקשות עליו, כפי שהדבר בשרח. כשיש חשש שהמילה אינה מוכרת דייה לפשוטי העם, נוסף הסבר. למשל: |לא יצא ידי קידוש יחב יקול מא דאייזס דאך לגיפן ־ לא יצא ידי קידוש, רוצה לומר ״לא עובר אותו גפן״ (ק״מ ו, י). במשפט זה מוסברת כוונת הצירוף לא יצא ידי, ונוסף לכך מתורגמת המילה קידוש במילה עברית אחרת, גיפן, המוכרת יותר.

הוא הדין בביטויים הנאמרים בהזדמנויות שונות, למשל איחולים, ביטוים המביעים ברכות וקללות, כינויי גנאי ושבח, ביטויים הנאמרים אחרי שמזכירים אדם שנפטר או שאיננו בחיים: זכותו יגן עלינו אמן, זכר צדיק לברכה, זיכרונו לברכה, זכור לטוב, עליו (עליה, עליהם) השלום, וכיו״ב. תחום זה עשיר מאוד ביסודות עבריים. רוב הביטויים מצויים רק בעברית, ואינם מיתרגמים כי הם בעלי מטען רגשי מיוחד. רובם נאמרים רק במסגרת החברה היהודית, ומיעוטם — בעיקר קללות — מכוונים כלפי הגוי. למשל, הביטוי ברוך הבא ייאמר תמיד ליהודי; הקללות יימח שמו, ממזר מכוונות בדרך כלל כלפי גויים.

העדפת היסוד העברי מקורה לעתים במטען התרבותי היהודי. למשל: ויגזלו פדאר לאורחים ־ dar lorahim ירדו ב׳יבית האורחים״ [־ פונדק לעניים הבאים מחוץ לעיר](ש״צ ב 5).¡ השימוש במילה אורחים במקום המילה הערבית דייאף נובע מן המטען המשוקע במושג הכנסת אורחים. בדוגמה זו יש פן נוסף: המילה אורחים מועדפת מן המילה העברית עניים או ממקבילתה הערבית דראווש משום כבודם של העניים הנזקקים. הצירוף המעורב רזע בתשובה הוא תרגום הצירוף העברי חזר בתשובה. הפועל חזר ניתן לתרגום מובן, ולא כן המונח הדתי תשובה. (״תרגומו״ של זה לערבית בביטויים תאב ללאה; לאה יתוב עליך מוכר יותר בפי הנשים.)

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 81 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031