מורשת יהדות מרוקו

תולדות יעקב

רבי יעקב חזוט זצ״ל

Rabbi Ya'aqov 'Hazouth

de Marakech

ואלה תולדותיו:

נולד בטבת תר״נ – 1889

רבותיו: רבי אלעזר הלוי

חבר: של רבי אברהם אביטבול – ראש הישיבה

לימד: בסלאת אלעזמא – במרקש

– שנפטר רבי משה זריהן הציעו לו את הרבנות

וזכר שני עצותיו של אביו זצייל ״לא שחיטה ולא רבנותי׳ ואז עבר לקזבלנקה בשנת תש״ח ־ 1948 שם לימד באוצר התורה ״תלמוד תורה״ בראשות חכם דהאן. וביקש ממנו להוריד את הגילביה סירב, אך המשיך באותו נוהג.

עלה לארץ ישראל בניסן תשט״ז 10.5.56 ערב המימונהבאוניה כאשר שהה לפני זה במרסיי במשך 5 ימים.

מקום מושבו וקליטתו בארץ ישראל התחיל בבית שאן – שם שהה כ־10 שנים שם למד והגה בתורה.

ובשנת תשכ״ו – 1966 עבר צור בירושלים ת״ו בשכונת הקטמונים

נלב״ע בשנת תשל״ב – 1972

ת.נ.צ.ב.ה.

קינה על העיר תאפילאלת…

התרגום מאת המחבר

הקינה ארוכה מאוד, ולכן אביא אותה בהמשכים….

אזיו תשמעו האד לקצצא. מא סארת חתא פמרצא. גיר פתאפילאלת למנחוסא. פיהא סאר האד לעאר.

בואו ותשמעו זאת הצרה. שלא היתה בשום עירה. רק בתאפילאלת הארורה. שם היתה זאת החרפה

אוול זאו נצארא בלאדנא. קולנא יעמלו צאלחתנא. שאעא הומא סבאב כלאנא אללאה לקאדר.

תחילה באו הנוצרים לעירנו. חשבנו באים לטובתנו. אך הם שגרמו חרבננו. כי כן רצה בורא העולמים.

נזמעו לבראבר מן כול זיהא . וכלאו לבלאד ועבבאו כירהא . מא כללאו חתתא סי פיהא . לא נכלא ואלא סזאר;

נאספו הברברים מכל עיר. ולקחו כל טוב מן העיר. ולא השאירו כלום בעיר. לא עצים ולא תמרים.

יזיו יעבביו ויחווזו . מתאע ליהוד ועיניהום יתזלוזו . מא יקדרו יתחרתו ואלא ינהזו . מן כתרת לכוף לחאדר:

באו לגזול ולשדוד. רכוש היהודים ועיניהם רואות. לא יכלו לנוע ולא זזו. מרב פחדם מהאויבים.

יא חצרא כול זמעא נקולו תפרא דניא . שאעא כא נזידו גיר פלכטייא . עיינא בלמעטא ובלהדייא .כול ליל וכול נהאר:

כל שבוע אנו מצפים לישועה. אך הולכת ומתרבה הצרה. הִרבנו בשחד ומנחה. כל הלילות וכל הימים.

מא בקא לא דהב ואלא פזרא . וזמיע לחואייז ולכסוא למכטארא . עבבאו כולסי ובקינא פקרא . מא בקא גיר לעמר:

לא נשארו לנו לא כסף ולא זהב. גם בגדים וכל דבר נבחר. לקחו הכל ולא השאירו דבר. מלבד הנפשות ביד בוראם.

האדי תלת שנין וחנא פהאד לחאל . דלאמו לעינין ולקלב כחאל . מה דרינאסי בהאד לחואל . מה כאן למן נעיד לכבאר:

שלוש שנים ואנו בצרה. חשכו עינינו ונפשנו צרה. מעולם לא הגענו לזאת הצרה. למי נספר אלה הדברים

זארנא לזוע ולגלא. מן קללת זראע ולגללא. לקלב תגאסא ונזלא. מקבול מא עטא יא חודאר:

באו עלינו היוקר והרעב. אין פירות ולא תבואה במושב. ואנו מתעלפים מרוב רעב. וקיבלנו עלינו דין שמים.

האדסי כאמל סאר לינא פסבבת דנובנא נקגדנא. פוקת לכיר כאמל נזלינא . מא עארפנאסי יסיר האד לכּבאר:

כל זה בא לנו. מרוב עוונותינו ופשעינו. בשעת הטובה כולנו גלינו. ולא ידענו שיהיו אלה הדברים

שאעא זאתנא דיקא ולחצרא. וכל שאעא תכון עלינא מאררא. מא נעארף נצללי ואלא נקרא. מן כתרת להם ודראר:

באה עלינו צרה וצוקה. כל שעה מרה כלענה. לא יכולים ללמוד ולא להתפלל תפילה. מרוב צרות ונזקים.

קאמו עלינא שיאטן לכשאן. די מא יעארפו לא כיר ולא יחסאן. ונזלאו מואלין סאן. מן קללת ראי ותדבאר:

קמו עלינו בני השטנים. אינם מכירים חסד ולא רחמים. וגלו כל הגדולים. ואבדה עצה טובה מבנים.

זאו לעביד וחכמו עלינא. וסיאדנא הרבו עלינא. ובקינא גיר אוחדנא. דארו עלינא כבאר וסגאר:

באו העבדים והשתלטו עלינו, ואדונינו ברחו מעלינו, ונשארנו רק אנו לבדנו וצרו עלינו נערים וזקנים.

האד לכלאם מא פיה מא נטוול. לקלב יגיר ויתהתוול. ולעקל דימּא מהוול. מא נעארפו לא ליל ואלא נהאר:

על מילים אלו אין מה להוסיף. הלב דואב וכואב. והראש אינו במקומו. לא נדע לא יום ולא לילה

קלבנא משא גיר בלכטפא. מן די משאו עלינא שרפא. וזאונא אולאד למעיופא. מא יעארפו לא כיר ואלא עאר:

לבנו בהלם. ברחו מעלינו ראשי העיר, ובאו עלינו בני הממזר, ושדדו כל טוב העיר. לא הבדילו בין רעים לטובים.

מא דראו גיר בלחרירא וטמר. וליום כול נהאר למזמר. אמן צאב עבבבאו כולסי וכללאו לעמר. כולסי יתדאוא ויתזבבר:

כל היום דורשים הבו מאכלים, ורוצים רק מאכלי מעדנים, הלואי ולקחו הכל והניחונו בחיים, לכל יש תמורה חוץ מהם.

נקול אללאה עטא אללאה עבבא. יכלף עלינא כיף יכלף עלא לגאבא. ולוכאן רזענא בתשובה. פיסאע יתדאוא האד לעאר;

ה׳ נתן והי לקח היינו אומרים, והוא יחזיר לנו כל ההפסדים, ואם בתשובה שלמה היינו חוזרים. בּודאי ירפאנו מכל המכאובים.