ארכיון יומי: 13 באוקטובר 2017


ספר בראשית = "ספר היצירה" – פרשת בראשית. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

ספר בראשית = "ספר היצירה" – פרשת בראשית.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"בראשית ברא אלוקים, את השמים ואת הארץ…

ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור.

            וירא אלוקים את האור כי טוב" (בראשית א, א – ד).

בזכות גילוי האור הגנוז – באור התורה,

 נזכה בעזהי"ת – לאור הגאולה.

אמר רבי אלעזר:  אור שברא הקב"ה ביום הראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו

. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול… עמד וגנזו… לצדיקים לעתיד לבוא" (חגיגה יב ע"א).

תורת הח"ן: הקב"ה גנז את האור ששימש ל"ו שעות הראשונות של בריאת העולם – בתורה.

 ע"י חידושי תורה – זוכים לניצוצות מהאור הגנוז (ספר הבהיר נ).

 

רבנו "אור החיים" הק': "יהי אור – הוא אור הגאולה העתידה המופלא.

 ואומרו 'ויהי אור' – על דרך אומרם {ת. הזוהר, ת. כא), 'ויהי אור' = ויהי רז, {'אור' בגימטריא 'רז'}.

הכוונה שגזר ה' י"ש, שאור זה של מלך המשיח – לא יתגלה בעולם, ויהיה סוד טמון אצלו".

מסקנה: לדעת רבנו אוה"ח הק', רק הקב"ה יודע מתי תהיה הגאולה.

"ורוח אלוקים" –  זה רוחו של משיח. "מרחפת על פני המים" – אין מים אלא תורה, על דרך אומרם, שלא יגאלו ישראל אלא בזכות התורה שנמשלה למים" (רבנו אוה"ח הק' ע"פ הזהר ח"ג רעו, א).

מסקנה: לדעת רבנו אוה"ח הק', גאולתנו תאיר –  בזכות לימוד התורה.

 

איך זוכים לשירת התורה –

 במשנת רבנו "אור החיים" הק'.

 

  רבנו "אור החיים" הק' פותח את התורה בשיר, וחותמה בשיר, כאשר לאורכה ולרוחבה הוא שוזר את פירושו בסגנון שירי ופיוטי, תוך שימוש בציורי לשון מטאפוריים,

כיאה לנשמתו הטהורה והאצילה שחוצבה מעולם האצילות,

ובכך הולך בדרכו של משה רבנו שכתב את התורה מתוך שירה ככתוב:

"ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא – וילמדה את בני ישראל" (דברים ל"א כב).

 

"בעזר יוצר אורה / אבאר פירוש התורה / לייחד שמו הנורא.

אשר עשאני מראשית / ויעצני וקראני ראשית /

 לעסוק בנועם ראשית / אתחיל לבאר ספר בראשית".

               נ-פתחו ה-שמים ו-אראה מ-ראות א-לוקים" {ר"ת א-מ-ו-נ-ה}.

 {שיר פתיחה לפירוש "אור החיים" לתורה, מאת רבנו חיים בן עטר זיע"א. בראשית א, א }.

 

"מבאר אנוכי תורה הקדושה / שקיבל מסיני רבנו משה.

 הגבר! בי תחדד עשתונותיך / בפירושי שום תשום בינותיך.

במראה מקום תן עיניים / ויאירו דברי באור החיים.

 ואז תיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים.

 ברכות יחולו על ראשך/ כאשר תאווה גם נפשך".

(השיר בו חותם רבנו "אור החיים" הק' את פירושו לתורה ע"פ הרב ראובן מרגליות בספרו "תולדות רבנו חיים ן' עטר" עמ' 39).

מדרש/שיר

רבנו "אור החיים" הק' מבטיח שכל הלומד את פירושו מתוך עיון –

יזכה לברכת ה' וישועתו בכל אשר יחפוץ:

"להיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים.

 ברכות יחולו על ראשך / כאשר תאווה גם נפשך".

 

רבנו "אור החיים" הק' פותח את פירושו לתורה בשיר בו הוא מדגיש שרק בעזר ה' יתברך, הוא זכה לבאר את התורה. וכדברי קודשו: "בעזר יוצר אורה / אבאר פירוש התורה". כלומר, עלינו להתפלל לקב"ה שיצר את התורה, שיהיה בעזרנו בלימודה. את התורה מדמה רבנו ל"אורה" בבחינת "כי נר מצוה – ותורה אור".

זוכר אני כד הוינא טליא בתלמוד תורה "זכור לאברהם" ע"ש סבי כמוהר"ר חכם אברהם אסולין זצ"ל בן המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין זיע"א ששימש כרב ומו"ץ במחוז בני מלל שבמרוקו, פתחנו מידי בוקר את סדר הלימוד בשירה אדירה בה השתתפו כל התלמידים: "עזרנו בשם  ה' עושה שמים וארץ…". רק בעזהי"ת, נעשה ונצליח.

בנוסף, רבנו אוה"ח הק' מדגיש שיש ללמוד מתוך "ייחוד שמו הנורא" כדברי רבי אלעזר בזוהר הק' (חלק ג, נ"א): בכל מעשי האדם, צריך שיהיו כולם לשם הקדוש {תרגום מארמית}. על כך כותב רבנו אברהם אזולאי  {זקנו של רבנו החיד"א תלמידו המובהק של רבנו אוה"ח הק'} בספרו: "העסק בתורה, יהיה על כוונת קישוטי השכינה לייחדה עם קודשא בריך הוא, שזו תורה לשמה". ("חסד לאברהם", מעיין ז' נהר כח).

 

בהקדמה לפירוש "אור החיים", כותב רבנו: "… והתחלתי וביארתי בתורה, ופני מול פני שמו מודעת לבל יכשילנו הכושל והמכשיל, וביארתי ב' ג' גרגירים בכל פרשה תורה לשמה".

 בהקדמה ל"פרי תאר" כותב רבנו: "והייתי דוחק עצמי וממית עצמי על התורה לעבוד קוני, ומול יחודו שמתי פני בכל מה שהייתי מחדש, ולחקור האמת דבקתי אור נשמתי להמשיך דין אמת".

רבנו מציין גם, שעם ישראל הנקרא "ראשית", נבחר "מראשית" לפני בריאת העולם כדברי המדרש: "ישראל עלו במחשבה, קודם לבריאת העולם" (בראשית רבה א, ד).

 

רבנו אוה"ח הק' מדגיש בשיר בו חותם את התורה, שרק ע"י עמל בתורה, נוכל לזכות להאיר באור תורת חיים. וכדברי קודשו בשיר: "הגבר! בי תחדד עשתונותיך / בפירושי שום תשום בינותיך. במראה מקום תן עיניים / ויאירו דברי באור החיים". בכדי להגיע להשגות גבוהות בלימוד התורה, עלינו להתגבר {"הגבר"} כארי, ול"חדד את עשתונותינו", בכך שנתרכז ונתמקד ברעיונות הסוגיה אותה אנו לומדים.

כמו כן, עלינו לעיין היטב במקורות הרבים – "במראה מקום תן עיניים" –  היות וכל רעיון תורני/אלוקי מבוסס על מקורות רבים אותם קבלו חכמי ישראל במעמד הר סיני, כל אחד לפי שורש נשמתו. רק אז נוכל להאיר בתורת חיים ככתוב בשיר: "ויאירו דברי באור החיים".  

"עם סגולה": חכמי ישראל רבים, הדגישו את הסגולה הגדולה בלימוד פירוש "אור החיים".

 והנה בשיר הנ"ל, רבנו "אור החיים" הק' כבר רמז לנו על כך:

"  בפירושי שום תשום בינותיך –  ואז תיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים.

 ברכות יחולו על ראשך / כאשר תאווה גם נפשך".

רבנו מבטיח שכל הלומד את ביאורו מתוך עיון –

אלוקי שמים יושיעו בעושר ובאריכות ימים, וכל אשר יחפוץ – יצליח.

דרכו המיוחדת של רבנו "אור החיים" הק'

בלימוד תורת אלוקים חיים.

רבנו אוה"ח הק' כותב בהקדמה לספרו "חפץ ה": "וסייג עשיתי שמשכתי ידי מפתיחת ספרים. לא לקולתם כוונתי חלילה, כי כולם אענדם לראשי ואתעטר בהם, אלא לבל אכשל להתכסות בשמלתם. ובפתחי בספר תורת ה' – לא הייתי מקדים להתחמם מהראשונים לדעת הערותיהם וישוביהם, ואכנס טפח ואפרש פירוש ממוצע מבניהם. ולזה יקרא אחיו של נחש הקדמוני – כי ערום יערים להתגדר. אלא תורת ה' כתובה לפני, והיא העירה אותי, והיא השיחתני, והיא האירה נפשי לאור באור הערב/י".

בהקדמה לספרו "פרי תאר" כתב רבנו: "ודרך הלכתי בו בכל מה שכתבתי הוא שהייתי מקדים לשתות מים חיים הם דברי הש"ס בבלי וירושלמי, ולעמוד על עומקם של דברים בכל אשר הש"ס יכול לסבול בשבילי העיון. ולהכריח דרך המתחייב באמיתות דבריו. ואחרי זה הייתי פונה לראות דברי רש"י והתוספות והרא"ש אשר שמו איש כסאו סביב ים התלמוד".

גם בספרו ראשון לציון" (משלי פרק ב) הוא כותב: "יצוונו {ה'} לטרוח בתורה ולהשיג עומקה. לא לשטחיות הדברים, אלא החכמה וההתבוננות בה, ולהוציא דבר מתוך דבר, כי זה עיקר הידיעה שנצטווינו עליה, דכתיב "וידעת היום, והשבות אל לבבך וגו'. כי כל העוסק בתורה בלי טורח לעומקה – הרי זה ככוסס חיטים מבלי דעת, ואחר עשות מלאכות הנעשות בחיטים – יטעם כצפיחית בדבש".  

האדמו"ר בבא סאלי ע"ה –  סבא דמשפטים הרה"צ רבי ישראל אביחצירא זיע"א כבר טבע את מטבע הלשון: "ראסי, אחר כך רש"י". כך סיפר סבא דמשפטים הרה"ג רבי מכלוף אביחצירא ע"ה ששימש כאב בית הדין ורבה הראשי של מראקש במרוקו, שבצעירותו כאשר ישב ללמוד עם בבא סאלי ע"ה ואחיו האדמו"ר רבי יצחק ע"ה, לימים רבה הראשי של רמלה ואב בית הדין, היו מכסים בנייר את רש"י ותוספות, והיו מתפלפלים בדברי הגמרא.

בעצם, בדרך לימודם הם הלכו בדרכו, ופעלו לאורו של רבנו "אור החיים" הק'.

בשירת "האזינו", מדריך אותנו משה רבנו איך ללמוד ולקיים את מצוות התורה: "שימו לבבכם – לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום" (דברים ל"ב מו). משה רבנו מדגיש שיש לשים לב בבואנו לעסוק בתורה.

 רש"י הק' מפרש על אתר: "צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו – מכוונים לדברי תורה", בבחינת "אדם כי ימות באהל" – כאשר אדם יושב ולומד באהלה של תורה – יהיה בעיניו, בבחינת מת לגבי דברים אחרים.

"מחדש חודשים" (מתוך הברכה החותמת את ברכת הלבנה). בעל "דגל מחנה אפרים" אומר שכשם שהקב"ה "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" (ברכת "יוצר אור"} על פי התורה, היות וכידוע, "קודשא בריך הוא הסתכל באורייתא, וברא עלמא" כדברי הזוהר, כך בחידושי תורה ע"י בני ישראל בכל יום, בבחינת "אל תקרא מחדש חודשים, אלא מחדש ח-י-ד-ו-ש-י-ם. תלמיד חכם העמל בתורה, זוכה לחדש בה חידושים, ולהתחדש בעבודת ה' כדברי רבנו נחמן מברסלב: "… ותרחם עלי, שלא אפול לידי זקנה לעולם. שלא תהא עבודתך זקנה וישנה אצלי לעולם. רק אזכה לחדש עצמי בכל יום ובכל עת ובכל שעה, לחדש כנשר נעורי, להתחיל בכל פעם מחדש".

משה רבנו מסיים את התורה במלה "ישראל" דבר הרומז שלכל יהודי יש אות בספר תורה.
י-ש-ר-א-ל: {נוטריקון} יש שישים ריבוא אותיות לישראל. לכן בשעה שמגביהים את ספר התורה לפני או אחרי הקריאה, רצוי להתמקד במלה הפותחת באות הראשונה של השם הפרטי.

לאלה ששמם משה אין שום בעיה למצוא את השם במילואו ותפארתו. 

"אלו ואלו – דברי אלוקים חיים" (עירובין יג ע"ב).

ה"פרי תואר" {אלו}  וה"פרי חדש" {ואלו} = "פירות גינוסר".

שני החיבורים של שני גדולי עולם – מודפסים במקביל בספר אחד – "פירות גינוסר".

 רבנו אוה"ח הק' מעיד על עצמו שנהג לעיין עיון מעמיק במקורות התלמודיים מבלי לעיין בשלב ראשון בפרשנים. כל זאת כדי לנסות להבין את דבריהם, מבלי שתהיה לו דעה קדומה של אחד הפרשנים, ובפרט מקורותינו המשופעים והמרושתים במחלוקות לשם שמים בין חכמי התורה.

על מחלוקת בית שמאי ובית הלל נאמר (עירובין יג ע"ב): "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". מהביטוי "אלו ואלו" ניתן ללמוד, שרק כאשר הדעות השונות מוצבות אלו ליד אלו מתוך כבוד והערכה בין החולקים, כפי שהתייחסו בית שמאי לדברי בית הלל, ובית הלל לדברי בית שמאי, רק אז הם זוכים להיקרא 'דברי אלוקים חיים'.

רבנו אוה"ח הק' אומר שרק כאשר תלמידי חכמים מקשיבים איש לחידושיו של השני, הם זוכים שגם הקב"ה יקשיב להם. וכדברי קדשו: "דבעינן שיהיו מקשיבים זה לזה – דאז ה' שומע לקולם – מידה כנגד מידה" (חפץ ה', שבת סג).

נאה דורש רבנו, וגם נאה מקיים: את ספרו "פרי תואר" על  חלק 'יורה דעה' שב'שלחן ערוך', הדפיס רבנו אוה"ח הק' ביחד עם הספר "פרי חדש", חיבורו של רבי חזקיה די סילווה זצ"ל שהודפס 55 שנה קודם, בשמשו כרבה של ירושלים. שני הספרים הנ"ל נקראו "פירות גינוסר, ונדפסו ע"י רבנו אוה"ח הק' בשנת תק"ב = 1742, למרות שרבנו חולק על ה'פרי חדש' בהלכות רבות.

רבנו אוה"ח הק' מכנה את שני הספרים הנ"ל 'פירות גינוסר' המהווים סמל לפירות עסיסיים בגלל מיקומה לחופה המערבי של הכנרת, ומעיינות סביב לה. כל זאת, למרות שבמקרים רבים הוא חולק על ה'פרי חדש', והכל מתוך כבוד והערכה לגדולתו וישרותו בתורה.

רבנו אוה"ח הק' מציין במבוא לספר, שתי סיבות לכך שהדפיס אותם יחד:

א'. רבנו העריך מאוד את ישרות למדנותו: "כי דרך לו ישר כאדם בעל חכמת תורה הישרה".

ב'. "לפי שחורפתו מחליא ליה לדבר נגד גדולים וטובים ממנו המה גדולי עולם". רבנו רצה ליישב את השגות ה"פרי חדש" על חכמי הדורות הקודמים כפי שכתב בסימן כ, ג: "וראיתי ל'פרי חדש' שדחה דברי התוספות והרא"ש והסמ"ג ורבנו ירוחם בסברתו, ולא ידענא במאי סמך על הלומד בספרו להאמין לסברתו.. ואני אומר, דמצוה לשמוע דברי חכמים הם גדולי חכמינו וקדמונינו, ואין לחוש לשום סברא מהאחרונים נגד סברתם ז"ל".

כלומר, רבנו רצה ליישב את השגות ה"פרי חדש" על הראשונים.

רבנו החיד"א מספר שכאשר השתתף עם רבו רבנו "אור החיים" הק' בזיארה על ציונו של הרה"ג רבי חזקיה די סילווה בעל ה"פרי חדש" בהר הזיתים, רבנו אוה"ח הק' ביקש מחילה מהרב על כך שהשיג וחלק עליו, היות וכל כוונתו הייתה לשם שמים. וכדברי קדשו במבוא: "ונאמן עלי הדיין, שלא עסקתי עמו דרך קנטור, אלא באהבת אמת ואמונה". וכדברי החיד"א בספרו 'שם הגדולים': "אני זכיתי בילדותי לילך עם הרב… לעשות זייארה על מצבת הצדיקים… ובואנו למצבת הרב {'פרי חדש'}, ראינו לרב הנז' שנשאר יחידי על מצבתו כרבע שעה ורחושי מרחשן שפתותיה, והבנו דהיה שואל מחילה ואומר, כי לשם שמים נתכוון וכיוצא".

אכן, מן השמים מעידים עליהם שכל כוונתם בליבון תורתם, לשם שמים היתה, ומנוחתם עדן בהר הזיתים, כשמצבותיהם שוכנות בשכנות טובה, אחת ליד רעותה, ומשקיפות אל מול פני המקדש.

תלמידו של ה'פרי חדש', הרה"ג רבי שלמה אלגאזי ע"ה ששימש כרב במצרים במשך 45 שנים, פסק כדעת רבו ה'פרי חדש', וכן תלמידיו האחרים כמו הגאון בעל 'בתי כהונה' וכו', כך שה'פרי חדש' התקבל בעם ישראל. החיד"א מסיים את דבריו אודות גדולת ה'פרי חדש': "וכיום הזה שותים כל חכמי ישראל בצמא את דבריו" ('שם הגדולים'. מערכת גדולים, ערך רבי חזקיה די סילוא). ה'פרי חדש' עלה לירושלים בבחרותו, מליוורנו שבאיטליה. הוא היה תלמידו המובהק של הגאון רבי משה גלאנטי ע"ה, ולאחר מותו שימש כראש מתיבתא במקומו, בהיותו בן 30 בלבד. מספר שנים אח"כ, התמנה לרבה של ירושלים, אבל לא לאורך זמן. הוא נפטר בגיל צעיר בשנת תנ"ח {1698}, כשעדיין לא מלאו לו 40. רבנו אוה"ח הק' נולד בשנת תנ"ו – שנתיים קודם לעלייתו לגנזי מרומים של ה"פרי חדש".

"ב – ר – א – ש – י – ת"

האדמו"ר הזקן אומר על "שבת בראשית": כמו שבכל חג ומועד – חג מעלינו היעד והיעוד של אותו מועד, ומאיר לנו את אורותיו וסגולותיו של אותו חג בבחינת דברי רבנו האריז"ל לכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים", כך פרשת "בראשית" שהיא תחילת התורה. יכולים אנו לנצל את אותה השפעה והארה, ולשוב אל הבריאה הראשונה המושלמת  בדמותם של "ויהי אור", ואל הישיבה "בגן עדן" של אדם וחוה טרום החטא, לו היו מתאפקים עוד שלוש שעות עד כניסת השבת. וזה בעצם התפקיד שלנו עלי אדמות, להתאפק ולא להיכנע ליצר הרע בדמותו של הנחש הקדמוני שהשתלט על חוה. זה יכול להיעשות רק ע"י לימוד תורה וקיום מצוותיה מתוך שמחה. ורצוי להתחיל מבראשית.

"בראשית" – מלת המפתח הפותחת את ספר תורת ה', טומנת בחובה סודות עילאין קדישין ככל מילה אחרת בתורה, וכדברי רבנו "אור החיים" הק': "אותיות התורה ספורות, וכל אות מגדת הלכות ונפלאות… כאשר יסד בה האדון בחכמה רבה בשבעים פנים וארבעה אופנים ול"ב נתיבות". (רבנו אוה"ח הק' שמות לא, יג).

המלה "בראשית" פותחת באות ב בבחינת ב-ראשית, כדי להראות שלכל מילה בתורה יש ב' ראשית = ב' התחלות, ב' פירושים ויותר, כאשר הדרך הראשונה היא הפשט עם כל ההסתעפויות ממנה להלכה וכו', והדרכים האחרות הן: הרמז, הדרש והסוד, והמשמעויות הרבות להלכה.

רבנו "אור החיים" הק' כתב כב' פירושים לפסוק הראשון, כנגד כב' אותיות בהן נכתבה התורה.

בפירוש ג' הוא כותב: "דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת, הגם שקדמוני הראשונים יישבו באופן אחר. כי ע' פנים לתורה, ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים, אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהם, ולזה תמצא שהאמוראים, אין כוח בהם לחלוק על תנאים במשפטי ה', אבל ביישוב הכתובים ובמשמעות, מצאנו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר".

דברים דומים מביא רבנו בהקדמה לפירושו לתורה: "וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק חס וחלילה על הראשונים, אפילו כמלוא נימא, אלא שהרשות נתונה לדורשי התורה לעובדה ולזרעה אור זרוע לצדיק. וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה. רק לדבר הלכה… לא ישנו".

להלן דוגמאות מפירושו למילה: "בראשית ברא אלוקים את השמים, ואת הארץ".

פירוש א: הקב"ה ברא את עולמו בדיבור אחד ביום הראשון, ובכל יום מששת הימים, רק העמיד במקומה את הבריאה המתאימה לאותו יום, כפי שמפורט בכל יום ויום בהמשך. את זאת לומד רבנו דרך הריבוי משתי ה-אתין בפסוק. "את השמים – וכל מה שיש בשמים. "ואת הארץ – וכל מה שיש בארץ. וכדברי קדשו: "ובזה נבוא אל הביאור: והוא כי האדון יתעלה שמו – כל מה שברא בעולם שהם המקורות וכל אשר ישנו במציאות… בראו ה' ביום אחד. וזה הוא אומרו 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. דקדק לומר שני אתין, לרבות כל הנמצא בעולם… אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים ועצומים בשמים ובארץ, והם הב' ריבויים שריבה באומרו 'את השמים ואת הארץ. ובמאמר אחד ברא יתעלה שמו".

כדוגמא, מציין רבנו את האש אותה הקב"ה לא הזכיר בבריאה, למרות כוחה הרב, והניחה "הקב"ה במקומו שנברא במאמר ראשון מובלע ברעפים, והוציא מהם {אדם הראשון} אש שיעור המספיק לו כאומרם ז"ל (פסחים נד ע"א): שעל כן אנו מברכים במוצ"ש בורא מאורי האש" כדברי קדשו.

ידוע שהאור שנברא ביום הראשון, האיר ל"ו שעות עד מוצ"ש, וזהו האור אותו גנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, וכן האור הגנוז בתורה (ע"פ ספר הבהיר). במוצ"ש כאשר החל להחשיך, אדם הראשון החל לפחד, והקב"ה זימן לו  רעפים מהם יצר את האש שהייתה קיימת בפוטנציאל, כבר בבריאה של היום הראשון.

בעצם, האש היא ההמצאה הראשונה בהיסטוריה, בבחינת הכתוב "אשר ברא אלוקים – לעשות" (בראשית ב ג). האלוקים נטע באדם את החכמה לעשות ולתקן את החסר כדברי רש"י למדרש:

"אשר ברא אלוקים ועשה" אין כתיב, אלא "לעשות". לומר לך: שהכל צריך תיקון (בראשית רבה פי"א).

 בעקבות אותה אש שהמציא אדם הראשון, האדם מחדש וממציא דברים מדהימים, ובפרט בדורנו.

כדוגמא, ניתן לציין את התפתחות התעשיה המודרנית שהחלה עם המצאת מנוע הקיטור ע"י ג'יימס ואט הסקוטי לפני 150 שנה, את החשמל על כל פיתוחיו, האלקטרוניקה על חידושיה וכו'. כל זאת, בעקבות אותם שני רעפים מהם הדליק אדם הראשון את האש הראשונה מלפני התשע"ח שנים. והכל, בהכוונה אלוקית ממעל, שנתן באדם חכמה ותבונה  בבחינת "אשר ברא אלוקים – לעשות = "לעשות ולתקן את החסר" כדברי רש"י שהוזכרו לעיל.

כמובן שיש בידי האדם את יכולת הבחירה במה לחדש – לטובת האדם או לרעתו, דוגמת הנשק המתוחכם.

הרה"ג  יוסף דב הלוי סולוביצ'יק (חמש דרשות עמ' 39) אומר על הפסוק "ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג, כד). הכרובים מהווים סמל לתורה, ואילו להט החרב המתהפכת, מסמלת כוחנות ומלחמות.  כל זאת, בבחינת דברי חכמים: "הספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים" (ספרי, עקב).

לאדם ניתנה הבחירה בין שניהם. ע"י התורה המסומלת ע"י הכרובים, יוכל לשוב לגן עדן ממנו גורש. האדם לצערנו, בחר בדרך של שלטון כוחני הגורר מלחמות, לכן ההשקעה בפיתוח נשק מתוחכם, היא הגדולה ביותר במדינות רבות בעולם כולל ישראל, ופתרון של שלום – אין, בבחינת "רוממות א-ל בגרונם – וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמט, ו).

על הביטוי "והייתם כאלוקים – יודעי טוב ורע" בפסוק "כי יודע ה' כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" (בראשית ג, ה), מביא הרב את דעת תרגום אונקלוס המסביר: "ותהון כרברבין" – תהיו אנשים חזקים, מושלים, כובשי עולמות וכו'. רש"י מסביר: "יוצרי עולמות" = יצירת עולמות רוחניים.

 על תקופת המשיח לה אנו מצפים נאמר: "לא ישא גוי אל גוי חרב – ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ד).

פירוש ה: "בראשית – שיכוון ברוך הוא לומר בשביל תורה שנקרת ראשית. ופירוש בי"ת של ב-ראשית, היא בי"ת הסיבה. ומעתה מי שזכה בתורה, זכה בכל העולם, ומי שלא זכה בתורה, אין לו ליהנות מהעולם".

בוצינא קדישא – רבי שמעון בר יוחאי, כתב על הפסוק הראשון ובעיקר על המלה "בראשית", 70 תיקונים {פירושים} בהם השתתפו: רעיא מהימנא {נשמת משה רבנו}, אליהו הנביא שהופיע פעמים ביום, ונשמות מעולם האמת ככתוב בהקדמה לתיקוני הזוהר: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". והמשכילים – איליין רבי שמעון וחברייא. יזהירו – כד אתכנסו {התאספו}… אליהו הנביא, וכל נשמתין דמתיבתאן ולכל מלאכיא", {נשמות מישיבה של מעלה של הקב"ה, וכן נשמות מישיבה של מטה של המלאך מט"ט}.

דוגמאות לכך:

רבנו יעקב אבוחצירא  כתב רז פירושים  כנגד המלה "אור" שבפסוק "ויהי אור". = רז

רבנו מכלוף אבוחצירא כתב בספרו "מאין יבוא" תרי"ג פירושים, מהם לומד תרי"ג מצוות.

הגאון מוילנא כתב בפירושו לתיקוני הזוהר (ריש תיקון ל"ב) "ובכל התורה נכלל כל מה דהוי ויהוי = {מה שהיה ומה שיהיה, והכל נכלל בז' ימים הראשונים. וכולו נכלל בפ' הראשון בז' תיבות. ונכלל גם כן בתיבה ראשונה בראשית.

את הדברים הוא אמר בסעודת פדיון הבן. מיד שאלו אותו: איך מצוות פדיון רמוזה במלה בראשית? תשובתו: בראשית: ב = בן. ר = ראשון. א = אחד. ש = שלושים. י = יום. ת = תפדה.

המלה "בראשית" מהווה בעצם דוגמית לכל מלה בתורה אותה ניתן לפרש בשני מיליון וארבע מאות אלף פירושים,

 לפי החלוקה הבאה: שש מאות אלף כנגד הפשט. שש… כנגד הרמז. שש… כנגד הדרש, ושש… כנגד הפרדס.

לאור כל זאת, חובה נעימה לנו להגות בתורתנו הקדושה מתוך קדושה וטהרה, תוך פתיחת צהר לכל תיבה, וכך נזכה שיקוימו בנו דברי דוד מלכנו: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, יח).

"שבת בראשית".

"ויברך אלוקים את יום השביעי – ויקדש אותו" (בראשית ב, ג)

התורה לא מספרת לנו במה בירך הקב"ה את יום השביעי, ובמה קידש אותו. בשאלה הנ"ל, דנו חכמינו ז"ל, ולהלן תשובותיהם לשאלה הכל כך מסקרנת, בגלל קדושת השבת אותה אנו חווים וחשים מידי שבוע מחדש.

רש"י מפרש: בירכו במן שירד לישראל במשך ששת ימי השבוע,  וקידשו בכך שהמן לא ירד בשבת.

הוא מסתמך על המדרש (בראשית רבה יא ב): "רבי ישמעאל אומר: "בירכו במן שכל ימות השבוע היה יורד עומר אחד לגולגולת, ובערב שבת שני עומרים, וקידשו במן, שלא היה יורד בשבת…".

רבנו סעדיה גאון: הברכה והקידוש לשומרי השבת – שיהיו מבורכים ומקודשים.

רבנו אברהם אבן עזרא:  הברכה – "תוספת טובה. ביום הזה תחדש בגופות דמות כוח בתולדות. ובנשמות {יורגשו} כוח ההיכר והשכל. "ויקדש" – "שלא נעשתה בו עבודה כמו חבריו".

רבנו הרמב"ן: "כי הברכה בשבת היא מעין הברכות, והוא יסוד העולם.  ויקדש, כי ימשוך מן הקודש"

רבנו הספורנו: "בירכו בנפש יתירה לאור באור החיים".

רבנו "אור החיים" הקדוש: השבת הוא היום המקיים את העולם, וממנו משתלשל השפע לששת ימי השבוע. ולכן "בירכו שלא יחסר טוב. ועוד שהוא יתר על שאר הימים ע"י… ג' סעודות". (רבנו אוה"ח בראשית ב, ג).

רבנו טוען שעצם קיומו של העולם, תלוי בעבודה שאדם עושה, ולכן ברך וקידש את השבת בכך שיהיה שונה משאר הימים, ותשרה בו ברכה למרות שאין עושים בו מלאכה. בפרושו הוא מסתמך על (הזוהר הק', יתרו פ"ח ע"א) לכתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" רבי יצחק אמר : "ויברך אלוקים את יום השביעי…- כל הברכות של מעלה וכל הברכות של מטה, תלויות ביום השביעי… משום שמאותו יום השביעי מתברכים ממנו כל ששה ימים עליונים. וכל אחד ואחד מאלו השישה ימים נותן מזונו למטה בעולם הזה. כלומר כל אחד ביומו מקבל ברכה מאותה ברכה שהתברכנו בה ביום השביעי, ולכן כל מי שהוא בדרגה של אמונה בהקב"ה ומאמין בהשפעת השבת על כל ימי החול, צריך לסדר את סעודות השבת שבזכותן יתברך הלחם כל שישה ימים" (תרגום לדברי הזוהר) כן יהיה.

הוא גם טוען שהקב"ה ברא את העולם וייעד אותו לעמוד רק שישה ימים ויוכל להמשיך לעמוד רק במידה ותשמר השבת. כלומר, בזכות השבת העולם מתקיים.  הוא מסתמך על דברי הגמרא במסכת (שבת קי"ט ע"ב) "אמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו…", מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר "ויכולו". אל תיקרא ויכלו בקובוץ, אלא "ויכלו" בפתח מתחת לכ'. כלומר "ויכלו" – הקב"ה וגם שומרי השבת המקדשים "ויכלו השמים וכו" .

רבנו "אוה"ח הק' שואל איך אני יכול להיות שותף במעשה בראשית בעשיה שנעשתה לפני אלפי שנים? מכך הוא לומד שבעצם בכל שבוע אנו זוכים להעמיד את העולם מחדש עם הקב"ה, ובכך אנחנו נהיים שותפים עם הקב"ה בכך שאנו שומרים את השבת ומקדשים ואומרים: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם….."  

רבנו "אור החיים" הק' אומר שלאורך הדורות שמרו את השבת החל מאדם הראשון, בנו שת, מתושלח , נח, שם, אברהם יצחק ויעקב וכו'. ברגע שהשבת לא תישמר חלילא, העולם לא יוכל להתקיים.

"ויברך אותם אלוקים לאמר:

           פרו ורבו ומילאו את המים" (בראשית א' כב')

רבנו "אור החיים" הק' אומר שהקב"ה מברך את שרץ המים כמו הדגים וכו' והוא שואל מדוע דווקא את שרץ המים הוא מברך, ואילו את הבהמות, הקב"ה אינו מברך.

תשובתו לכך היא: הפריון במים הוא מנוגד לחוקי הטבע, היות והמים קרים ואילו בשביל לרבות צריך את חום הגוף,  וכדברי קודשו: "וכפי זה הדגים אין להם מציאות כפי טבע הקבוע בנבראים להוליד, אשר על כן חזר ה' במאמרו הנכבד ובירכם… שיוכלו להוליד ולא תמנעם קרירות המים … אלא בתוך המים יעשו פרי"

המסר מכך הוא: כמו שהדגים מתרבים שלא על פי הטבע, אלא על פי נס אלוקי, כך בכוח התפילה, גם העקר יכול להוליד בכוח התפילה כמו אצל חנה שאמרה לקב"ה: אתה בראת נשים שיוכלו ללדת, אם כך גם אני רוצה ללדת. כנ"ל אצל האימהות שהיו עקרות וילדו בכוח התפילה – ולכן בכל מצב, יש לפנות לקב"ה – אין ייאוש בעולם כלל.

"משיב הרוח – ומוריד הגשם"

השבת הרוחניות – רק ע"י הורדת הגשמיות.

שבת בראשית מהווה תחנת מעבר מחגי תשרי – חגים של התרוממות רוח שבשיאם שמחת בית השואבה ושמחת תורה בה גילינו את דעתנו קבל עם ועדה בשירה ובריקודים, שאין שמחה כשמחת התורה. איך יכולים אנו לשמור על אותה שמחה אמתית , שמחה של מצוה.

"משיב הרוח ומוריד הגשם" אותה מתחילים לומר בשמחת תורה הצמודה לפרשת "בראשית", והמלווה אותנו לאורך גשמי החורף שיבואו עלינו לטובה ולברכה, מסביר רבנו אברהם אבן עזרא כך:

כדי להשיב לעצמנו את הרוח = הרוחניות, יש להוריד מעצמנו את הגשמיות.

רבנו "אור החיים" הק' כותב על כך בהקדמה לפירושו לתורה 'אור החיים': "רוח נכון לכוון דעתי – להרחיק דברי חול ותענוגי עולם הזה, כי הם הדברים הפוגמים מעיקרם, ופוגמים פגימת בשר את המתוק, ולא יאירו שבילי פירושי התורה ממקור האמת – ואם יאירו, יהיו כסף סיגים".

גם בספרו 'חפץ ה' (שבת פח ע"ב ד"ה למימונים) הוא כותב: "תוכחת מוסר לכת של תלמידי חכמים אשר לומדים מתענוג, וכאשר תרצה להתבונן עמו בעומק הש"ס מלאה לאה {יתייגע} ויתעצל ויתרשל…".

בפירושו לתורה הוא מדגיש שכל אדם, יוכל לעלות ולהתעלות בתורה, וכל זאת בתנאי "קטן" והוא, השקעה בלימוד, בבחינת "לפום צערא – אגרא". וכדברי קודשו: "כי האדם יכול להשיג מה, כפי התעצמותו בתורה… אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה. אם יטרח – ישיג הדרגות עליונות כפי שיעור היגיעה". (רבנו אוה"ח הק' ויקרא כב, יב).

רבנו "אור החיים" הק' מספר לתומכים בישיבתו "מדרש כנסת ישראל" בירושלים, ובראשם "כמה"ר משה ברוך קראוואליו, על הרוחניות לה זכה בשמחת תורה בישיבה: "ויום שמחת תורה הייתי אני חתן תורה מסיים… וכל הרבנים והחסידים מרקדים לפני התורה בכל עוז ותעצומות – והייתה הארה גדולה אשר כמוה לא נהיתה". באותה איגרת, הוא גם תיאר את חוויתו הרוחנית לה זכה בתפילת יום הכיפורים, וכך הוא כתב: "ותיכף הלכנו לבית הכנסת, וראיתי הארה גדולה בשעת כל נדרי…. ובשעה שפתחתי את ההיכל – ממש היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, בכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת".

זהו בעצם המסר המרכזי של נ"ב = 52 ימים מר"ח אלול ועד שמחת תורה בהם ניסינו לעבוד את ה' מתוך יראה בחודש אלול, ראש השנה וכיפור, ומתוך שמחה בעבודת ה' בסוכות, כאשר הבסיס המרכזי הוא יציאה מדירת קבע לסוכת עראי תוך הסתפקות במועט, ורק כך זוכים לשמוח בחג שמחת תורה המהווה שיא החגים, החותם את מועדי ישראל. השמח בשמחת תורה, זוכה לשמוח במשך ימות השנה.

52 ימים * 7 = 364 ימים בשנה = השטן = 364. בימים הנ"ל שולט השטן = היצר הרע, פרט ליום כיפור שהוא היום ה- 365 החותם את השנה, בו אין שליטה לשטן.

לימוד תורה מתוך שמחה, ממיס את היצר הרע בבחינת "בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין".

בתחילת הבריאה נאמר "והארץ היית תהו ובהו – וחושך על פני תהום, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א ב). בהמשך נאמר "ויהי אור", שזו הבריאה הראשונה. היעד של האדם בעולם הוא: להאיר את החושך בתוך עולם של תוהו.

פועל יוצא מהדברים הנ"ל, כדי לעלות ולהתעלות ברוחניות, יש למעט בגשמיות, וזה הבסיס בעבודת ה'. זה גם בריא לגוף, היות ורוב המותרות בעולמנו התעשייתי כמו ממתקים, עוגות, גלידות, שתיה חריפה, מוגזת וממותקת – יודע כל בר בי רב לאילו נזקים גופניים הם גורמים. כנ"ל לגבי ההתעסקות היתירה בתקשורת האינטרנטית, דבר הגורם לנזקים רוחניים רבים כמו לשון הרע – והרי קדשנו את הערבה בארבעת המינים המסמלת את השפתיים. ואיפה השארנו את הכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם" – הלב החומד אותו מסמל ידידנו האתרוג. מה עם המשך הפסוק "ואחרי עיניכם" – העיניים אותן מסמלים ההדסים. כנ"ל לגבי הלולב המסמל את עמוד השדרה ואת הצורך של כל אחד מאתנו לשמור על עצמאותו וזקיפת קומתו בעבודת ה', ולא להיגרר אחרי פסיכולוגיית העדר.

"אראנו נפלאות"

לרבנו חיים בן עטר – מחבר הפירוש "אור החיים" לתורה.

"ושאבתם מים ב-ש-ש-ו-ן"

 נס המעיין –  בזכות רבנו אוה"ה הק'.

"ורוח אלוקים מרחפת על פני – המים". בסאלי עיר הולדתו של רבנו חיים בן עטר בעל הפירוש "אור החיים" הק', התגורר יהודי עשיר בשם ישועה ששפורטס. היהודי שלנו החליט להתעשר עוד יותר, וקנה פרדס גדול מאחד הישמעאלים. הפרדס היה מפורסם בטיב פירותיו כגן רווה אשר בירך ה', היות ושני מעיינות מים זכים היו צמודים אליו. לאחר כחודשיים, המעיינות התייבשו וכל השקעתו הכלכלית עמדה לרדת לטמיון.

כדרכם של יהודי מרוקו הפונים לחכם בעת צרה, גם ישועה בעל הפרדס החליט לפנות לצדיק שיעתיר עליו לפני בעל הרחמים. הוא ניגש בדחילו ורחימו לרבנו חיים בן עטר שהיה ידוע ומפורסם בקדושתו וכפועל ישועות, שיוציא אותו מהמצר. ביושבו ליד רבנו, החליט להרוות את צימאונו מכד המים שהיה על השולחן. בלגימה אחת, גמע את מלוא כוס המים. רבנו שם לב שהאורח, לא בירך על המים "שהכל" וגם לא "בורא נפשות".

נענה הרב ואמר: כעת מבין אני מדוע המעיינות התייבשו. כל זמן שהמעיינות היו ברשות הישמעאלי, המים לא תבעו את עלבונם. כעת שעברו לרשות יהודי, המים חשקה נפשם שתזכה אותם בברכה לקב"ה, בבחינת "אנן בעינן למהווי קריבא למלכא". {תרגום: אני מבקש להתקרב למלך העולם}. רבנו ברוח קודשו,  הביא לו מקרא מפורש מהנביא ישעיה: "ושאבתם מים ב-ש-ש-ו-ן ממעייני הי-ש-ו-ע-ה" (ישעיה יב, ג). ראשי התיבות של המלה ב-ש-ש-ו-ן = ב'רכות ש'תים: ש'הכל ו'בורא נ'פשות, ואז יקוים בך המשך הפסוק "ממעייני ה-ישועה". כשמך.

ישועה אכן קיבל על עצמו להקפיד לברך, וגם להעמיד שומר ליד המעיין שיורה לאנשים לברך בכוונה לפני, ואחרי ששותים מהמעיין. רואים אנו שבזכות רבנו, ובזכות הקבלות שקיבל על עצמו ר' ישועה, המעיינות חזרו לנבוע.

המקור לסיפור: (אוצר המכתבים לגאון הרב יוסף משאש זצ"ל) – רב ראשי לתלמסן באלג'יר, אב בית הדין במקנס שבמרוקו. עם עלייתו ארצה, התמנה לרב ראשי לחיפה. פרסם 48 ספרים. את הסיפור הוא שמע מהגה"ק רבי רפאל אנקווא זצ"ל המלומד בנסים.

הסיפור הנ"ל מופיע  גם בשו"ת "עמק יהושע" מאת זקן רבני מרוקו בארץ, חבר בית הדין הגדול בירושלים, ולפנים ראב"ד מארקש במרוקו, הגאון הגדול הרב יהושע ממן שליט"א שפרסם ספרים רבים.

בברכת התורה – תורת אלוקים חיים – משה א. שמיר

הספרייה הפרטית של אלי פילו – Pinhas Cohen Langue et folklore des Juifs marocains

Pinhas Cohen
Langue et folklore des Juifs marocains

"Tant qu'un peuple n'a pas abandonne sa langue. il conserve les cles de sa maison "
Eliezer Ben Yehuda 

Le patrimoine culturel et folklorique du judaïsme marocain, véhiculé par le parler arabe de nos compatriotes juifs fait partie intégrante du patrimoine culturel marocain.

Son domaine est très vaste : qasidas, proverbes, contes, chansons traditions, discours quotidien etc… En ce sens il mérite d'être redécouvert. C'est le but de cet ouvrage.

Si les locuteurs judéo-arabophones se font rares aujourd'hui au Maroc du fait de l'immigration des Juifs marocains vers d'autres cieux, ils ont emporté néanmoins avec eux dans leurs pérégrinations, tel un précieux viatique, leur langue et leur folklore qu'ils continuent à utiliser et à enrichir dans leurs pays d'adoption.

Nombreux sont les Juifs originaires du Maroc qui, animés par la nostalgie d'une langue dans laquelle ils se sont exprimés jadis «au temps du Mellah» aiment à retrouver l'ambiance du judéo-arabe, sa saveur, son humour, la structure de ses tours, la richesse de ses inventions, les proverbes et les chansons qu'il véhicule.

Monsieur Cohen, en parfait connaisseur de la langue et du folklore judéo-marocains nous donne ici un ouvrage essentiel qui nous fait voyager avec nostalgie et émotion dans l'univers familier et intime du mellah. A n'en pas douter, il répondra à l'attente des lecteurs.

ר' חיים רפאל שושנה ז"ל  חוקר הפיוט של יהודי מארוקו – אברהם אמזלג

ר' חיים רפאל שושנה ז"ל

 חוקר הפיוט של יהודי מארוקו

אברהם אמזלג

 בי"א בתשרי תשמ"ז הלך לעולמו ר' חיים רפאל שושנה, מבכירי חוקרי הפיוט של יהודי מארוקו. ר' חיים נולד במראכש בסוף שנת 1912, היה מורה במסגרת 'כל ישראל חברים' ולימד בתלמוד-תורה. שימש כרב תחילה בעיר דמנאת ובשנת 1956 נבחר לדיין בבית-הדין הרבני בקאזאבלאנקה. בשנת 1966 עלה לארץ עם משפחתו, התיישב בבאר-שבע ושימש בה כמנהל המחלקה לענייני נישואין. בזכות אישיותו הקסומה היה עד מהרה לאחת הדמויות המרתקות ביותר בקרב יהודי מארוקו בישראל. סבלנות וסובלנות אין קץ אפיינו את דרך חייו, אהבה נדירה לזולת וחוש הומור אפיינו את מגעיו עם הבריות.

נוסף לשליטתו במכמני היהדות, נמשכה נפשו של ר' חיים לדברי שיר, לפיוט ולמוסיקה, שראה בהם מקשה אחת. ביחוד נמשך אחרי פיוטי שירת הבקשות, שפורסמו לראשונה במוגאדור בשנת תר"ן ) 1890  ) בקובץ 'רני ושמחי' שבעריכת יצחק בן יעיס. קובץ זה יצא לאור מחדש במראכש בשנת תרפ"א בשם 'שיר ידידות' ובשם זה היה מוכר עד שנת 1980. מגרעות ההדרה של 'שיר ידידות' היו רבות וגלויות לעין: הקובץ גדוש טעויות, חוסר ניקוד הביא לכך שאחדים מהפייטנים הפיצו את הפיוטים בהגייה לא נכונה ובסירוסי מילים לרוב.  עיקר הבעיה בשימוש בפיוטי 'שיר ידידות' היתה העובדה,  שהפיוטים נכתבו במשך הדורות על-ידי תלמידי-חכמים בעלי ידע בתלמוד, בקבלה, במשנה, בפוסקים ובזוהר. בימינו רוב רובו של הרובד הספרותי הזה הינו סמוי מעיניו של הפייטן הממוצע או של המעיין , שכן חינוכו המודרני צימצם או השמיט כמעט כליל את הספרות התלמודית, אשר היא – ברוב המקרים – יסוד מוסד לפיוט של יהודי מארוקו. ב'שיר ידידות' נפגמו גם ההבטים הפואטיים של הפיוטים: לרוב הם נדפסו ללא ציון המשקל, הצורה והחריזה,ומתבניתם בדפוס אי- אפשר ללמוד על צורת הפיוט. כל המגרעות הללו מצאו את תיקונן ב'אעירה שחר', שהוא גירסתו המודרנית של ר' חיים שושנה ל'שיר ידידות'. הפיוטים נוקדו בידי תלמיד-חכם הבקי היטב בספרות העברית ובתורת הניקוד, תוקנו טעויות שנעשו מקובלות על הפייטן המצוי, הפיוטים נדפסו במבנה הצורני המתאים ובצורה הפיוטית הנאותה לכל פיוט בתוספת מידע מדויק על צורת הפיוט והחריזה. בביאור הקרוי 'כנפי שחר', שנדפס בתחתית העמוד, ביאר ר' חיים שושנה את המילים הקשות, ומטרתו בביאור זה היתה שהקורא לא יפסיק את שטף קריאתו בגלל אי הבנת מלה זו או אחרת. ואילו הביאור 'מעשה חרש', שנדפס בסוף הכרך, כדברי המחבר:

בא להשלים ולמלא את החסר בכנפי שחר, בו יצויינו מקורות מן התנ"ך, הזוה"ק, הספרות התלמודית והמדרשית, ההלכתית והמחקרית, המגלים טפח מבקיאותם של משוררינו זצ"ל בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שמתוך כך מתגלה אומנותם במלאכת ה'שיבוץ' שלפי מקומם בשיר מקבל הכתוב והמאמר מובן מפתיע בעל פנים חדשות מתוק לחך ונעים לאוזן (מתוך הקדמת המחבר, אעירה שחר, כרך א, באר-שבע תשל"ט, עמ' 29 ) אביא להלן שתי דוגמאות לעבודתו של ר' חיים שושנה, מתוך שני הביאורים 'מעשה חרש' ו'כנפי שחר'.

  בקצידה 'אוחילה לאל יחיש ישועה' מאת ר' רפאל משה אלבז מבקש המחבר לקרב את הגאולה ומספר על רוע הזמנים; הפרוטה כלתה מן הכיס, הורים קמים מפני ילדיהם, בת קמה באמה, וכו'. ב'מעשה חרש' מסביר ר" ח שושנה, כי הקצידה הזאת הקושרת בין בוא הגואל למציאות החיים העובדתית כפי שראה אותה המשורר, מתבססת על ברייתא למסכת סוטה (מט ע"ב) ומסכת סנהדרין (צז ע"א). אנו מביאים להלן את הברייתא ופסוקים אחדים מן הקצידה. (הביטויים המקבילים בשני הטקסטים הודגשו על-ידי המעתיק. נוסף לכך, בטקסט של הברייתא צוין מספר השורה בפיוט שבה מובא הביטוי שבברייתא).

בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר(8)הגפן תתן פריה, והיין ביוקר. והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחת; בית-ועד יהיה לזנות; והגליל יחרב והגבלן ישום. ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר, ולא יחוננו. וחוכמת סופרים חסרה ( 1) ויראי-חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו (6) זקנים יעמדו מפני קטנים. בן מנוול אב ( 4) בת קמה באִמה, כלה בחמותה (7) אהבי איש אנשי ביתו ( 2 ) פני הדור כפני הכלב. הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים! הפסוקים הבאים מתוך הקצידה מאת ר' רפאל משה אלבז (אעירה שחר, כרך כ, עמ' תעא-תעג) אינם מותירים ספק כי המשורר אכן נשען על הברייתא הנ"ל (השווה את הברייתא עם פסוקים מן הקצידה):

1  – פרוטה כלתה אם תבקשנה – חוכמת סופרים ונבונים סרחה

2-   אויבי איש לביתו לראש פינה – אוכלי לחמו כרו לו שוחה

3  – בן סורר מורה – סובא וזולל

4  – אפו יחרה – אביו יקלל

  5 – אב ואם ימרה – כבודם חילל

  6 – לא יבושו ילדים ונערים – פני זקנים ילבינו

  7 – בת באמה קמה ידה תרים – כלה בחמותה תעז פנים

 8 –  יוקר יאמיר – מצור ומצוק

 9 – חזק משמיר – ומחלמיש צור

 10 – שיר וקול זמר – עזוב ועצור

רוב הביאורים של 'כנפי שהר' הם מידיים ומובנים לקורא המיומן או לחוקר. פיוטים אחדים , דוגמת הפיוט הבא , אינם מובנים מאליהם ופירושו של ר"ח שושנה מאיר עיניים והכרחי: הפיוט 'צורת שלוש הוא כולל' (אעירה שחר, א, עמ' קסו-קסז ( החתום בשם 'אני מסעוד' מהווה חידה פיוטית ולאו דווקא תלמודית. להלן פסוקים אחדים מן הפיוט:

צורת שלוש הוא כולל – יפה-תואר צורתו

ו"ו בינתים הוא שולל – יסדה לאחדותו

תיש הוא והוא קטן – מכ "ב צאני העדר

שכן הוא לבני יוקטן – וראש לבני העשר

שני אחים תאומים – האחד פתח דלתו

משה-אביו נעימים – השני סגר אותו

וגם מרים הגידה את חידתו

תורת חכם מקור חיים חכמתו

מפרש 'כנפי שחר' : 'הנושא : שילוב אותיות "אני מסעוד" '. האות א' כוללת צורת שלוש אותיות י-ו-י'. ה'תיש הקטן' היא האות י' השייכת לעשרים ושתים האותיות, היא מסיימת את ספירת היחידות ('שכן לבני יוקטן') ובה מתחילים את ספירת העשרות ('וראש לבני העשר').'שני האחים התאומים' הם מ"מ פתוחה ומ"מ סגורה ושתיהן מופיעות במילה 'תאומים' . משה פותח במ"מ הפתוחה ואילו אביו (עמרם) מסיים בסגורה, ובשם 'מרים' פתרון החידה . . .

לאחר פרסום החלק הראשון (תשל"ט) והשני (תשמ"ג) של 'אעירה שחר' נתקף ר"ח שושנה חרדה לגורל הפיוטים שכתב הוא עצמו במשך השנים. באחד מביקוריי אצלו מצאתיו עובד על חומר לא מוכּר, לשאלתי השיב, כי גורלם ועתידם של שיריו מדאיג אותו מאוד וסיפר על קובץ פיוטים משלו, שעליו הוא עובד. בסוף שנת תשמ"ה הוא פירסם את הקובץ שבו ריכז את כל פיוטיו, 'רחש ליבי דבר טוב, תו חיים' (רח"ש = רפאל חיים שושנה), בספר שני מדורים: 'ניצנים' ו'ציונים'. 'דבר טוב' הוא הביאור המיידי המופיע בתחתית הדף, ו'תו חיים' הוא שם הביאור הענייני של שני המדורים האלה, המופיע בסוף הקובץ. במדור 'ניצנים' מביא הפייטן קצידות ושירים, שחלקם נכתבו על-ידו עוד במארוקו, כגון הקצידה 'אספר חסדי אל יושב שמים', שנכתבה על- פי הלחן של הקצידה הערבית הידועה בשם 'רעד' (של בן סלימאן), או דרשות לבר- מצוה, שירים למחותנים, שירי הצלה וכו'. כל הפיוטים האלה נכתבו בטכניקות המקובלות על הפייטנים היהודים ממארוקו, שעל ברכיהם גדל ר' חיים שושנה. המדור השני, 'ציונים', מכיל ציונים שנחקקו על קבריהם של אנשים שונים, ויש להניח כי שירים אלה כתב המחבר לפי הזמנתם של קרובי הנפטרים.

רק לאחר שסיים את 'רחש לבי דבר טוב' התפנה ר"ח שושנה לסיים את המפעל הענק שלו. לאחר פטירתו היה הכרך השלישי והאחרון של 'אעירה שחר' כמעט גמור, ורק פרשיות בודדות ממנו פורשו לאחר פטירתו על-ידי ידידו, ר' אברהם חפותה מפתח-תקוה. הכרך השלישי והאחרון של 'אעירה שחר' מצוי בשלבי הדפסה אחרונים. פועלו של ר' חיים שושנה מציב את חוקרי שירת הבקשות של יהודי מארוקו על קרקע בטוחה. החוקר המודרני זכה כאן לסיוע מידי תלמיד-חכם וחוקר אשר גישתו, דרך חייו ופיוטיו זהים לאלה של פייטני 'שיר ידידות' עצמם. הודות לגישתו המחקרית של ר"ח שושנה מתגלים לנו מסתורי ליבם ועולמם של פייטני 'שיר ידידות', כאשר הוא משמש לנו גשר להבנת עולמם ושירתם . תם זמנו של 'שיר ידידות'; אנו בעידן 'אעירה שחר'.

 

 

 

 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 94 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031