ארכיון יומי: 21 באוקטובר 2017


KSAR DE GOULMIMA AU MAROC

KSAR DE GOULMIMA AU MAROC.

Publié le 16/10/2017 à 16:52 par rol-benzaken
C’est un vieux ksar perdu dans les méandres des paysages pré-sahariens qui courent entre la vallée du Ziz et les premières dunes du désert.
Peu de voyageurs franchissent les murs épais de ses fortifications. Pourtant le ksar de Goulmima (igherm Igoulmimen), serti dans une charmante oasis mérite le détour, et plus si affinités… Yallah !

LE KSAR DE GOULMIMA DANS L’HISTOIRE

À la lisière de l’Atlas et du désert, à mi-chemin entre Errachidia et Tinejdad, l’oasis de Gheris étale son ruban de verdure aux portes du Tafilalet. 

Ici jaillit Goulmima (Igoulmimen) et son ksar à l’architecture traditionnelle de pisé. 

Les portes de ce château de terre sont protégées par deux hautes tours de garde qui rappellent immanquablement le temps des guérillas et des razzias menées jadis par les tribus guerrières et nomades.

 Parmi elles, la puissante tribu des Aït Atta était la plus redoutée. Chaque année, au moment des récoltes, ses assauts dévastateurs bousculaient la vie paisible des villageois.

 Régulièrement pillés de leurs bien, les habitants de Goulmima, éloignés du pouvoir central n’avaient d’autre choix pour se protéger que de bâtir un ksar fortifié de murs massifs. Ainsi naquit le ksar de Goulmima (en berbère : igherm Igoulmimen).

PETITES PRÉCISIONS LINGUISTIQUES

Un ksar (singulier) / des ksour (pluriel).
En berbère : igherm / ighermen.
Le mot ksar vient de l’arabe qasr qui signifie palais, château ou village fortifié. Le mot espagnol alcazar vient aussi de là.

 

image

 

Les tours défensives, gardiennes du vieux ksar de Goulmima.

image

Les ruelles en terre du vieux ksar de Goulmima

image

Le coin du cheptel à l'extrémité du vieux ksar de Goulmima

image

Balade dans la palmeraie jouxtant le vieux ksar de Goulmima

image

 

קורות היהודים בספרד המוסלמית-כיבוש ספרד-א.אשתור

באותו הזמן המשיך טארק עצמו את מסעו לצפון. הגדודים הברבריים שבאו אתו מעבר לים הלכו והתמעטו. לא זו בלבד שהצטרך להשאיר פלוגות קטנות בערים הנכבשות ולשלוח אחרות לכיבוש אזורים חשובים, אלא שרבים נפלו בשני הקרבות בראשית המסע או שנהרגו כאשר התרחקו מן הטורים שהלכו בסך. פה ושם ארבו להם שרידים מן הצבא הגוטי שנסוגו והיו בדרכם אל הגלילות הצפוניים של ספרד. המצביא המוסלמי השלים את שורותיו על־ידי פלוגות עזר מקרב ילידי הארץ שהצטרפו אליו. כך נתאפשר לו לחדור אל ה"מֶסֶטה", אותה רמה ענקית המשתרעת במרכזו של חצי האי האיברי. הצבא המוסלמי פנה בראשונה למזרח, לגליל כַ׳אֶן, עבר מצפון לעיר זו את הגואדאלקיביר ולאחר מכן המשיך את מסעו מעבר להרים של הסיארה מורינה, חדר לרמה של מונטיאל בכביש הרומי הקרוי על שם חניבעל ופנה לבסוף לעבר צפון־מערב עד שהגיע למחוז חפצו, לטולידו. בהגיעו לבירת הארץ בא טארק על שכרו. ההעזה והמהירות של מסעו הדהימו את הגוטים עד כדי כך שלא חשבו להגן על בירתם וברחו ממנה בעוד מועד. כל שרי המדינה והכמרים, העשירים והפקידים, יצאו מן העיר ולא נשאר בה אלא דלת העם. טארק חדר לעיר כמעט בלי להתקל בהתנגדות. במקורות נוצריים מאוחרים מסופר שהיהודים פתחו לפניו את שערי העיר כאשר התאספו הנוצרים בכנסיית ס״ט ליאוקדיה שמחוץ לחומות העיד. זוהי לפי כל הסימנים אגדה שהמציאו שונאי ישראל אחרי הרקונקוסטה. הכרוניסטים הערביים אינם מספרים על כך, אולם הם מוסרים שגם בעיר זו הרכיבו המוסלמים חיל־מצב מקרב היהודים. כך נהפכה הקערה על פיה! היהודים נהיו השליטים באותה העיר שבה מלכו הויזיגוטים הגאים ואשר בה התכנסו אספות הכמרים כדי לגזור עליהם גזירות קשות. מה מופלאות הן דרכי ההיסטוריה ותהפוכות הגורל היהודי!

המצביא המוסלמי הנועז לא נשתהה זמן רב בטולידו . אמנם הוא לא גרע עין מן האוצרות שהשאירו שם גדולי המלכות והעשירים בארמונותיהם ובימים המועטים שהתעכב בעיר חטף מהם מה שניתן לחטוף, וכן עשו הקצינים שעל ידו. אך בינתיים כבר יצא הקיץ ובא הסתיו וטארק גמר אומר שלא להרפות ממסע הכיבוש. בצדק היה סבור שאם יניח לנוצרים ויתן להם זמן להתאושש יאספו את כוחותיהם באותם האזורים של חצי האי שאליהם לא חדרו המוסלמים ויחדשו את המלחמה ביתר שאת. אי לזאת אסף טארק את גדודיו ופתח במסע אל צפון הארץ, כדי להדביק את הבורחים. בראשונה פנה לעבר צפון־מזרח. אל אלקַלְעה דה הֶנארֶס וגואדאלאכ׳ארה ומשם הלך בכיוון מערבי יותר, עבר את שלשלת ההרים של הסיארה דה גואדאראמה במעבר בויטראגו וחדר אל הפרובינציה של בורגוס. הכרוניסטים הערביים מספרים שבא עד עיר אחת שאותה הם מכנים בשם אל־מאידה, ״עיר השולחן״, כי לפי דבריהם מצא שם טארק את ״השולחן של שלמה״, היינו שולחן הפנים שבבית המקדש. מן העיר ההיא המשיך, לפי דבריהם, את מסעו עד אמאיה שמצפון לבורגוס וכבש גם עיר זו. בינתיים התחיל החורף. ההרים הגבוהים נתכסו שלג, הדרכים נהיו קשות למעבר הצבא והגדודים האפריקאניים של המצביא המוסלמי שכבר נתעיפו יתר על המידה דרשו ממנו לחזור למולידו.

גם המסע הזה היה איפוא מוכתר בהצלחה. בדרך כלל נפלו הערים הבצורות שעל ידן עבר טארק כפרי בשל לידיו. נשברה רוחם של הגוטים ובפרט שהסיעה של בית ויטיצה המשיכה לשתף פעולה עם הפולשים. אמנם הם נחלו אכזבה מרה, שהרי קיוו שבבואו לטולידו יושיב טארק אחד הנסיכים מבית ויטיצה על כסא המלוכה. אולם הם הרחיקו יותר מדי בדרכם וכבר התקשרו עם המוסלמים עד כדי כך, שלא יכלו לחזור בהם. מאידך נהגו טארק וקציניו בחכמה. הם השתדלו שלא לפגוע בילידי הארץ. קציני הצבא המוסלמי מנעו הריגות ללא צורך. מסע הכיבוש בוצע, יחסית, ללא שפיכת דמים מרובה.

ג

כאשד שמע מושל אפריקה הצפונית, מוסא בן נציר, מה שעלה לו לטארק, היה לא רק מופתע, אלא הדבר חרה לו עד מאד. הוא היה בעל שאיפות רבות, כבר מילא תפקיד בחיים המדיניים בארצות המזרח ואחר כך עלה בידיו לחדש את השלטון המוסלמי בצפון אפריקה ולהשתית אותו על יסוד מוצק. אם ניתן למוסלמים לכבוש את ארץ ספרד הרי רצה הוא, המצביא העליון של צבאות המוסלמים במערב, לזכות בתחילה ובעושר שהיו צפויים שם. והנה העז עבדו לשעבד להמרות את פיו, לחדור ללב ספרד, אף שנצטוה להשאר סמוך לחוף הדרומי והוא הוא שזכה לכבוש את בירת הארץ. ברם לא רק קנאה פעמה בלבו של מוסא בן נציר, אלא גם דאגה, שמא יסתים המסע בכשלון, הלא הוא היה אחראי לפני הכ׳ליף לכל הנעשה במערב בידי קציניו ועושי דברו. על אף גילו — כמעט שהגיע לגבורות — החליט לעבור עצמו לספרד ומיד פתח בהכנות מקיפות. שוב נאספו גדודים למסע מעבר למיצר הים ומשך חדשים אחדים הושלם ציודם.

קורות היהודים באפריקה הצפונית – נתן א. שוראקי-גאבּס.תאהרת.טלמסן.

גאבּס.

נווה מדבר זה שבדרום תוניסיה מוזכר כבר מן האמה התשיעית כמרכז לתרבות עברית. על פלוני אברהם איש גאבס נאמר כי למד לדבר אל התמרים ולדעת מתוך כך את סוד האדם. לאחר מכן יש לנו ידיעות בדוקות יותר כאן עשו להן שֵׁם שושלות של רבנים וחכמים. החל מן המאה האחת עשרה נוטלת גאבס, יחד עם תוניס, חלק גדול מיורשתה של קיירואן

תאהרת.

בירה זו של דרום מזרח אלג'יריה משתבחת בכך שנתנה ליהדות המוגרבית את הבלשן החשוב ביותר שלה, יהודה אבן קורייש, שלוצאטו קרא לו אבי הדקדוק העברי ואילו רינאן הכריז עליו, שהניח את היסודות לפילוסופיה העברית הבריאה.

מדקדק זה ישב בפאס, בסוף המאה התשיעית. הוא יצר שיטה חדשה בלימוד הלשון העברית, מתוך השוואה עם הלשונות השמיות הקרובה לה, הארמית והערבית. הוא עמד בתוקף על חשיבות ידיעתה של הלשון הארמית, לשון תרגומיו הראשונים של התנ"ך, שדפוסיה ואוצר מליה קרובים לעברית.

הוא הרחיב את שדה חקירותיו הלשוניות ועסק גם בברברית, בפרסית, וכמובן גם בערבית. בהרבה מקומות ציטט את הקוראן. אבן קורייש מסתבר שרופא היה – הוא כתב שירים שניכּר בהם חותמת של ספרות הרבנית והתלמוד. אכן, בלשן זה היה אחד היהודים הראשונים בימי הביניים, שכתב שירה עברית חדשה, אף כי השפעות ערביות ניכרות בה היטב. תאהרת ידועה בפוסקיה ובחכמי הדת שלה, שגם הם עמדו במגע ישיר עם מרכזים העבריים הדגולים שבארץ בבל.

טלמסן.

" פנינת המגרב " אהבה להתקרא ירושלים דמערב. ואכן בתחומים רבים הצטיינה הקהילה היהודית שבה. בעיר זו היו בתי מדרש לתורה עוד במאה העשירית.

תקופה ראשונה של פריחה ידעו כאן לימודי היהדות תחת שלטון אלמוראביטון, במאה האחת-עשרה. ב1145 נבזזה טלמסן על ידי המייחדים. ב 1391 שימשה מקלט לרבנים מהוללים, בני דורו של הקדוש המפורסם של טלמסאן, שעוד נשוב לדבר בו, הרב אלנקווה, יוזכרו כאן יהודה קלץ', בעל משיח אילמים, פירוש על פירושו רש"י לתנ"ך, המשורר עללאל בן סידוּן, והרופא יעקב גביזון שהיה גם פילוסוף, תלמיד של הרמב"ם וסניגורו.יעקב בירב, מורהו של החכם והמקובל המהולל יוסף קארו, מגיד העתידות יעקב קינו, הפילוסוף והמשורר אברהם בן מאיר זמירו, המשוררים, חכמי הדת, והפילוסופים משה אליהו שוראקי, והמהולל בשושלת זו, סעדיה בן אלי שוראקי, שהיה גם מתמטיקאי.

 השופט יצחק שוראקי, יצחק רוּש ניתח במיוחד את יצירתו של יהודה אלאשכּאר, רב מופלא זה, שקברו, שהיה תלפיות לעולי רגל בטלמסאן, התרומם כדי לתת מקלט לאמו שתקפוה לסטים, הניח אחריו יצירה נכבדה, שירים, חיבורים על תיאולוגיה המוסרית, ולבסוף ספר בקבּלה, צפנת פענח, במקורותיו מתבטאות בכך שביקש לגלות משמעות סודית וקבלית במשנה, וכן גם מקבילות כמוסות בין התלמוד, מסורת מובנת לכל, והקבלה, מסורת מובנת ליחידי סגולה בלבד.

כאן רואים אנו בהופעת התכונה הכפולה של יהדות צפון אפריקה, הגם שנתייסדה על ידיעת התורה והתלמוד ונהגה לפיהם, הרי בהשפעת בתי מדרש של בבל, ארץ ישראל והמגרב, שקיבלו השראה גם מחכמים פליטי ספרד, קלטה, כפי שעוד נראה, השפעות קבליות. ולא מקרה הוא שאחד מחכמי טלמסאן במאה השש-עשרה חש צורך לפשר בין לקחי התלמוד והקבלה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 94 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031