ארכיון יומי: 8 בנובמבר 2017


מועצת הרבנים הראשונה-האסיפה השנתית בראשונה של תש"ז – משה עמאר

נאם הרב שאול אבן דנאן יחעזל׳׳א

 ע״ד הגרושין.

רבותיי

אם אמרתי אכבירה במלים על דבר קושי הגרושין, אהיה למשא על כבודכם. וכבר אמרנו. שהנואם יבחר לו דרך קצרה בקושט אמרי אמת, ודיו. וכן הוא הראוי, כי לא נעלם מרבותי דבר קטון או גדול. ומה ידעתי ולא ידעו הם? הלא גמרא ערוכה נאמרה בחומר הגרושין עדי בעי רב פפא אם חייב להחזירה ופירש״י ז״ל לב״ה קא בעי. וכן מבואר ברבינו הטור והרמב״ם ז״ל, ובב״י ז״ל ובהרב ח״מ ובב״ש ז״ל ורובי הפוסקים ראשונים ואחרונים. ומה גם בזוה״ק אין מקום פה לציין דב״ק בספרתם, כאשר אמרנו, שאין המטרה לברר ההלכה.

אך זאת צריך להודיע בגלוי. ואפשר שירעישו עלי רבותי בהגיגי, דבר אחד אומרים העם. כי המנהג פה ״מארוק״ לגרש אשה בע״כ באין סבה. וכך היו דנים.

על זאת אני משיב. שלא היה כך ומעולם לא ימצא פסק, שטענה האשה שאין רצונה להתגרש. ודנו הב״ד לגרשה בע״כ. זה אי אשפר במציאות. רק זאת היתה להם. כאשר בעל בקש לגרש את אשתו. היא מתגאית באמריה לאמר לו מהר שלח.

ואף אם מצא ימצא, כאמרם. דבר מועט הוא ועלה ומתבטל במאה. ואין לדון ממנו דין מנהגא. כמפורסם בדיני המנהגים. בידוע לכת״ר.

איך שיהי. למנוע הגרושין אף בנשואין רא׳ ובאין סבה. זה דבר שלא יתכן להתקיים כעת. שאין בעם כה לסובלו בי עדיין לא גבה שכלם ולא נטהרו ממה שנהגו מכבר.

בכן, חובתנו רק לעצור מעט מעט בעד המית מרוצת הגרושין ולדאוג לפזור המשפחה.

 וכה נראה לתקן כעת דברים הנחוצים לפי המצב.

א כל אשה שתמחול לבעלה בכתובתה, בכלה או במקצתה, או באיזה תנאי מתנאי כתובתה. יכולה לחזור בה, כל עוד שלא עברו ג׳ ימים מהתחייבותה (ז״א יום החיוב ושני ימים שאחריו שלמים, מערב עד ערב).

ב אין להרשות לכתוב גט רק אחר עבור ג׳ חדשים מהקובלנא זולתי בסבה נחוצה המאמתת שאין תקות השלום ביניהם או משום חשש של זנות.

ג – בערי הדיליגי צריך שתהיה הסבה ההיא מקובלת ע״י הב״ד המחוזי.

ד – הרשאת הגרושין בתוך הזמן הנז׳ מהסבה הנז׳ צריך שתהיה כתובה בספר מיוחד לכך בב״ד בבאור טעמא ונמוקה של הסבה.

ה אין להרשות לגרש אשה בע״כ בשום אופן רק עד עמדם במשפט בפני הב״ד של ג׳.

ו – יזהרו הדיינים במשפט הגרושין בע״כ של האשה ומה גם בנשואין רא׳ יעיינו היטב במחלוקתם של ב׳׳ש וב״ח ור״ע ובכל הסוגיא ההיא כלה ובדברי הפוסקים ראי ואחר׳ המזהירים בכל עז על המחרת הגרושין ועל כובד עונשו, שעל זה נאמר. הוו מתונים בדין, וכל המרבה הרי זה משובח.

כל זה נתקבל בהסכמה

נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל׳א

ע״ד השבת

רבותי!

רקב בעצמותינו. בעצם האומה וגויתה. רוחה ונשמתה. הוא היום שקדשו חולל הכל מימי יצירת סדור עולמיו, שמו לאות לדור דור. זכרון למעשה בראשית ותחלה למקראי קדש. הבדיל עצומו של יום מכל מלאכה אף ממחשבת מעשה. ולמנוחה ולענג הנפש והגויה נתנו אדון הכל ויכתירהו בכתר קדושה מכל הימים. יום אדיר הוא, וקדושתו כבירה. הוא יסוד הדת והאמונה. עמוד התוך אשר האומה הישראלית נשענת עליו. יום שהנשמה העברית תלויה בו. המצוה העקרית אשר שקולה כנגד כל התורה כלה. בו במנוחתו העדאה גלויה על אלהותו יתברך תקוות ישראל לבן דוד ממנו תוצאותיהם.

קדשת היום ועצם כחו הנכבד, חולל למאד בימינו אלה. כמעט השפל עדי ארץ, כאין וכאפס נחשב מול תשוקת הממון. ועל ידי גלגול. בא החלול גם לידי מעשים אשר יצאו מגדר עבודת חבת הממון. והמה עבירות חמורות מהראשונות ואין רצון לבארם. שכבוד אלהים הסתר דבר.

בבן מורי. חרדי הדת והאמונה. איך לא ירגיש ולא ירגז לבבכם על הנגף אשר הוחל בימינו אלה. טרם יסתפח בכל העם. ויהי מן הנמנע לתרופה, הלא לעת כזאת אפשר שיושג לנקות הרקב מן העצמות. כי כל איש ישראל לא במרד ולא במעל חלילה יוצאים מגדר הדת. כי אם מסבות אשר יתעום מעט מעט לפרוץ גדר עדי צאתם החוצה. ולבסוף נעשה הדבר בהיתר.

לכן אמונים עושו ובואו. החישו עתידות פן תעוז יד הנגף, וחרפתנו עד חוג השמים תגיע. זאת הארץ ארץ מארוק. שרתי במדינות. בדרכי הדת והאמונה ובמשטרי החקה והמצוה. איך תרד פלאים חלילה. בחלול הדת בפומבי בקרבה? שערות האיש יסמרו וכל לבבו ימם בראותו ענינים כאלה המבעתים לב חרד לדתו.

לזאת. הנני מציע לפני רו״מ הנראה לעשות לעת כזאת. לפי כח המצב דרכי אופני הגנה. לעצור בעד הנגף הנספח. וה׳ יתברך יעזור לפדות נפשנו. זה יום הקדוש.

אלו הם פרטי ההגנה אשר עלו בהסכמה

א – הרבנים עצמם או הנפשות אשר עשו להגנה זאת, ינאמו לפעמים לפני העם נאומי חכמה. מוסר השכל. לקדושת יום הקדוש.

ב – לכל הפחות, ינאמו פעם אחת בחדש, ביום השבת.

ג – הנואמים ילמדו לשונם דרך חבה ומוסר אהבה להורות את העם תוקף 'קדושת היום בעצה נאותה המקובלת על השומעים, להרהיב עז בנפשם בקדושת הדת. ושמירת השבת, בהכרח חיובו בעולם הזה ובעולם העליון

ד כל הנלהבים למצוה זאת יזהירו את אחיהם מלהסתתר ביום השבת. ומלחללו ה״ו.

ה – כל ראב״ד וכל רב דיליגי. חובתו לערוך תזכיר מפורט ממה שנעשה מכל האמור ומהתחלפות המצב בשמירת השבת, בכל השנה, ויוגש התזכיר לפני אסיפת הרבנים השנתית.

Concile des Rabbins du Maroc des 15 et 16 Fevrier 1955-Moshe amar

מועצת הרבנים השישית

CONCILE DES RABBINS DU MAROC

DES 15   ET 16  FEVRIER 1955

SOMMAIRE

Pages

Cérémonie d'ouverture………………………………………………..        1

Message de vœux………………………………………………………..        4

Réception par M. le Résident Général………………………….. …… 5

Félicitations……………………………………………………………….. …… 6

Vœu…………………………………………………………………………..        7

TAKAKOT

Droit de la jeune fille à la succession……………………………..        8

Les "Morcliim" (défenseurs près les tribunaux rabbinique■)       9

Barême des frais des repas de fiançailles……………………….        12

Majoration de l'indemnité de rupture des fiançailles………. …… 13

Suppléance en cas de récusation du second notaire….                14

RECOMMANDATIONS

Garde des enfants.………………………………………………………. …… 15

Barème des taux de nourriture et habillement pour l'année

en cours……………………………………………………………… 16

DIVERS

Fréquentation scolaire des israélites, les samedis et jours

de fêtes juives……………………………………………………… 17

Vin "cacher"……………………………………………………………… 18

Droit de la fille mariée à la succession………………………….. 19

Exécution des décisions rendues par les juridictions

rabbiniques………………………………………………………… 20

Surveillance religieuse des enfanta naturels entretenu*

par les œuvres de bienfaisance……………………………… 21

Protestation contre le projet du nouveau calendrier…. 22

Désignation de collecteurs de dons au profit de l'institution religieuse

Bet El"

Le 6m־ Conseil annuel des Grands Rabbins du Maroc, s'est tenu à Rabat a:u siège du Haut Tribunal Rabbinique les 24-25 Chebatt 5715 correspondant aux 15-16 février 1955 sous la présidence du Haut Tribu- nal Rabbinique et de M. Botbol, inspecteur des Institutions Israélites. du Maroc, représentant M. le Directeur des Affaires Chérifiennes.

Etaient présents : H.T.R.

Rabbin Saùl ABEN DANAN, Président

»      Mikaël Issakhar ENCAOUA, Vice-Président

»      Simon COHEN, Conseiller

FES

»      Haïm David SERERO, Président

»      Ididia MONSONEGO, Rabbin-Juge

»      Meir ISRAËL, Rabbin-Juge

CASABLANCA

     Haïm David BENSOUSSAN, Président

      Jacob BERDUGO, Rabbin-Juge

      Chalom MESSAS, Rabbin-Juge

MARRAKECH

      Maklouf ABEHSERA, Président

      Joseph Haïm MIMRANE, Rabbin-Juge

      Rahamim LEVY, Rabbin-Juge

MEKNES

      Raphaël Baruk TOLEDANO, Président

      Joseph MESSAS, Rabbin-Juge

RABAT

      Mimoun H. OHAYON, Président

      Yhouchouah MAMANE, Rabbin-Juge

      David LASRY, Rabbin-Juge

OUJDA

    Ephraïm Chalom ENCAOUA, Président

     Sion ABEN DANAN, Rabbin-Juge

OUEZZANE

Eliahou MALKA, Rabbin-Délégué

PORT-LYAUTEY

Yahia BENARROCH, Rabbin-Délégué

BENI-MELLAL

Moché MALKA, Rabbin-Délégué

DEMNATE

Haïm CHOUCHANA, Rabbin-Délégué Isaac

AGADIR

 HAZAN, Rabbin-Délégué

Le Rabbin-Délégué de Sefrou, empêché, n'a pas pris part au Concile.

Y assistaient également : M. Jacques DAHAN, Secrétaire Général du Conseil des Communautés Israélites du Maroc accompagné de M. Jo­seph TOLEDANO de Meknès ; M. Albert BENSIMON, Président du Comité de la Communauté Israélite de Rabat et MM. Joseph H. ELMALEH, Albert OHAYON et Salomon OIKNINE, Greffiers au Haut Tribunal Rabbinique.

טללי אורות בתורת רבנו "או החיים" הק' לספר בראשית – פרשת "חיי שרה". מאת: הרב משה אסולין שמיר.

טללי אורות בתורת רבנו "או החיים" הק' לספר בראשית – פרשת "חיי שרה".

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

 

"ויהיו חיי שרה,

מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים –

 שני חיי שרה" (בר' כג, א).

"חיי שרה – הצדיקים מחיים ימיהם,

והרשעים ימיהם מחיים אותם"(רבנו "אוה"ח הק').

 

"ש רה מ – אה ש – נה": = ר"ת ש-מ-ש {בעל הטורים}.

שרה האירה את חייה כמו שמש,

וממשיכה להאיר את דרכן של כל האימהות הצנועות בעם ישראל,

כאשר הדוגמה הראשונה לכך היא – רבקה אמנו:

"ויביאה יצחק האהלה שרה אמו – ונעשית דוגמת שרה אמו" (רש"י בר' כד סז).

פרשת "חיי שרה"- זכתה שרה שהפרשה נקראת על שמה, והיחידה ע"ש אישה.

פרשת  "חיי שרה", מתמקדת בשני נושאים מרכזיים:

הנושא הראשון המתפרש על פני 20 פס', מתאר את קבורתה של שרה אמנו בחברון, כאשר שם הפרשה "חיי שרה" – מבטא את צדקותה, בבחינת "צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות יח א-ב).

רבנו "אור החיים" הק' אומר: "… ובזה תהיה החזקה. ומעתה יתיישב טעם שחזר הכתוב לומר פעם ב' 'ויקם השדה' – לומר כי אחר שקבר אברהם וגו', בזה הושלמה הקימה של השדה לאברהם" (בר' כד א).

יוצא שהאחיזה הראשונה שלנו בא"י, החלה עם מקום קבורתה של שרה, דבר המבטא קשר נצחי.

בהמשך, מתוארת קבורת אברהם ע"י יצחק שהיה בן 75, וישמעאל בן 89. יעקב היה בגיל 15.

הנושא השני המתפרש על 67 פס', מתאר את חילופי המשמרות בין אברהם ושרה ליצחק ורבקה, הנכנסים בברית הנישואין. במהלך, הושקעו מאמצים כבירים ותכנון רב, הן מצד אברהם שאף השביע את אליעזר שיקח אישה לבנו רק ממשפחתו, והן מצד אליעזר שעשה מאמצים עילאיים כדי לברך על המוגמר.

פה מגלים שגם ההשגחה העליונה מעורבת – "ויאמרו מה' יצא הדבר" (בר' כד, נ).  

בשני הנושאים הנ"ל ארץ ישראל והקמת "בניין עדי עד" –  על האדם להשתדל ולהשקיע מאמצים,

ואז הקב"ה יברך על המוגמר, בבחינת הכתוב: "וברכך ה' אלוקיך – בכל אשר תעשה" (דברים טו, יח).

רבנו "אור החיים" הק' שואל מספר שאלות:  

  1. מדוע נאמר פעמיים: "ויהיו חיי שרה", שני חיי שרה"?
  2. מדוע כתוב "ויהיו" שזה לשון צער, ולא "ואלה ימי חיי שרה" כמו אצל אברהם?
  3. האם שרה אמנו מתה טרם זמנה, היות ולדברי חז"ל, נשמתה פרחה כאשר נודע לה על העקידה, או ניתן לומר שהיא השלימה את מכסת ימיה, והעקידה היוותה בסך הכול גורם מזמן?

רבנו אוה"ח הק' מיישב כך: הייתור של הביטוי: "שני חיי שרה", מלמד אותנו על שתי אפשרויות שונות:

א. שרה אכן השלימה את חייה, ורק נפטרה מצער בזמן העקידה, ולכן נאמר "ויהיו" שזה לשון צער.

ב. או, שרה לא השלימה את מכסת חייה ומתה מצער בזמן העקידה. מאידך, הקב"ה יתעלה שמו נתן לה שכר מלא גם על השנים שנחסרו ממנה, היות ואם הייתה ממשיכה לחיות, וודאי שהייתה צדיקה, וכל זאת לפי הכלל האומר: "החושב לעשות מצוה ולא עשאה מאונס, כאילו קיימה. את זאת דורש רב אשי מהכתוב: "ולחשבי שמו" (מלאכי ג, טז). כלומר, החושב לקיים מצוה לשמו יתברך ולא יכל, כאילו עשאה. (ברכות ו. ע"א). וכדברי קודשו: "ושני חיי שרה, כיוון אל השארשכל שנותיה היו חיים ממנה, והאירו מכבודה".

ג. כמו כן, השימוש בביטוי "חיי שרה", מלמד אותנו לדעת רבנו אוה"ח הק: "הצדיקים מחיים את ימיהם – והרשעים ימיהם מחיים אותם". ע"פ הזהר (חיי שרה, קכד ע"א – ע"ב).

כלומר, שרה אמנו שעברה תלאות רבות כמו עקרות, נדודים וחטיפות, היא מסתכלת תמיד קדימה בגלל אמונתה כי רבה ש"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד". וכדברי רש"י לכתוב: "שני חיי שרה – כולן שווין לטובה".

 הביטוי הנ"ל רומז לכך שיש לשמוח לא רק ב"טובה" אליה אנו מגיעים כמו שרה לאחר לידת יצחק, אלא גם בדרך אותה עברנו כדי להגיע "ל-טובה", היות והכל מאתו יתברך – "כולן שווין לטובה".

"בעל הטורים" אומר: שרה אמנו מסמלת את השמש, דבר הרמוז באותיות הראשונות של המלים "ויהיו חיי ש-רה מ-אה ש-נה…", בבחינת הכתוב: "וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה ומרפה בכנפיה" (מלאכי ג, כ).

כידוע, השמש מחיה את עולם כולו, כך שרה אמנו כאם האימהות, היא האירה את דרכה באור יקרות, וממשיכה להאיר את דרכן של כל בנות ישראל לאורך כל הדורות, כאשר הדוגמא הראשונה לכך היא רבקה אמנו הבאה אחריה, והולכת בדרכה כדברי רבנו רש"י לפסוק: "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו – ונעשית דוגמת שרה אמו.

כל זמן ששרה הייתה קיימת, היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. ומשמתה, פסקו – וכשבאה רבקה חזרו" (רש"י בראשית כד סז).

איך ניתן להסביר את עניין "הנר דולק מערב שבת לערב שבת אצל שרה ורבקה"?

 כידוע, עם הדלקת נרות שבת, האישה זוכה לקבל את שבת המלכה כדעת חלק מהעדות, המלווה בהרגשת התעלות רוחנית. שרה ורבקה משכו את אותה חוויה רוחנית של אורות השבת, גם להמשך ימות השבוע. לכן, הקב"ה גמל להן, ועשה להן נס מעל הטבע, כך שהנרות ידלקו כל השבוע, דוגמת נר התמיד בבית המקדש שדלק מערב עד בוקר.

שרה אמנו התעלתה מעל הטבע, בכך שקיבלה את הניסיונות הלא קלים אותם עברה בבחינת "כולם שווים לטובה".

כנ"ל לגבי כל אחד מאתנו, ככל שנתעלה מעל הטבע בעבודת ה', נוכל לזכות  בנסים ונפלאות, דוגמת שרה.

שרה אמנו זכתה לכך, היות והאירה את דרכן של נשים רבות אותן גיירה כדברי המדרש לפסוק: "והנפש אשר עשו בחרן". אברהם גייר את האנשים, ושרה גיירה את הנשים להן דאגה מבחינה כלכלית ורוחנית, בכך שהנחילה להן אמונה בקב"ה, וקיום מצוות בהן מחויבות נשים, כאשר בראש כולן, מידת הצניעות כפי שיוסבר להלן.

כמו כן, היא דאגה להן גם מבחינה כלכלית בכך שביחד עם אברהם אבינו, הם קבלו את אורחיהם בפנים מאירות, וסיפקו להם א.ש.ל = אכילה, שתיה, לינה, והכל ברוחב לב דוגמת קבלת המלאכים שנראו להם כערביים, להם הכינו סעודת מלכים: "… בן בקר רך וטוב – ג' פרים היו, כדי להאכילם ג' לשונות בחרדל" (רש"י בראשית יח ז).

רבנו אוה"ח הק'  ממשיך ואומר: "עוד יתבאר הכתוב על זה הדרך: 'ויהיו חיי שרה', פירוש בצער היו חיי שרה מאה שנה, כי בכולן הייתה בצער – עד תשעים שנה, והיא בחבלי לידה שלא ילדה לאברהם. וצא ולמד מה שאמרה רחל ליעקב: 'הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי'. ומצ' עד מאה בקרוב, שהיה ישמעאל רודף את יצחק להורגו כאומרו ז"ל: "רבי עזריה משום רבי לוי אמרו: ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק – ועושה עצמו מצחק" (בר' רבה נג י).

יוצא שרק בעשרים ושבע שנים האחרונות לא הייתה בצער "כי אז בטחה בבנה, כי כבר גירש אברהם את ישמעאל" כדברי קודשו.

 לסיכום: חיי שרה נמשכו 127 שנים המתחלקים כך: 100 השנים הראשונות היו בצער, לכן נאמר: ויהיו חיי שרה" – "ויהיו" לשון צער: עד גיל 90 לא ילדה ולכן הייתה בצער. בעשר השנים הבאות, שרה הייתה בצער היות וישמעאל ניסה להורגו דבר שציער אותה, ולכן בקשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל. יוצא שבמשך 100 שנים הייתה בצער, ורק ב- 27 השנים הנותרות, הייתה בשמחה.

"בת ק' כבת כ' לחטא… ובת כ' כבת ז' ליופי (רש"י).

"שרה" מלשון שררה. "יסכה" מלשון נסיכה.

למרות גדולתה ויופיה – היא נהגה בצניעות.

 

רש"י נדרש לכך, בגלל הפירוט: "מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים" במקום לומר מאה עשרים ושבע שנים.

בת ק' כבת כ' לחטא. מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא. בת כ' כבת ז' ליופי".  הגר"צ סלנט בספרו (באר יוסף) שואל על הסיפא "בת כ' כבת ז' ליופי". הרי המודעות ליופי אצל בנות, קיימת בגיל בוגר כמו 20, ולא בגיל 7, ולכן היה צריך לומר ההיפך: בת ז' כבת כ'? התשובה לכך: כידוע, שרה נקראת גם בשם "יסכה" ככתוב "ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה" (בראשית יא, כט).  רש"י ע"פ הגמרא מפרש: "יסכה זו שרה ע"ש שסוכה ברוח הקודש ושהכול סוכין ביופיה" (מגילה יד, א). הפירוש הראשון מורה על נפשה הגבוהה, ואילו הפירוש השני משקף את יופיה הנדיר (מגילה טו, א). הקשר בין שני הפירושים הוא, היות ושרה הייתה צנועה ולא התגאתה ביופייה למרות שכולם התפעלו ממנו, הקב"ה זיכה אותה לסכות ברוח הקודש.

"בת ק' כבת כ'": את המשך הפסוק הוא מסביר כך: בגיל 100 אחרי תלאות רבות, נשארה בתמימותה כמו בת 20, ולכן המדרש מייחס לה את הפסוק (תהלים לז, יח) "יודע ה' ימי תמימים…" – זו שרה שהייתה תמימה במעשיה.

הזיווג הנכון – לאור הזיווג של רבקה ויצחק.

 מהלך הזיווג הנ"ל – משקף את חיי המעשה אותם עובר כל זוג.

 

א. "ויאמרו… מה' יצא הדבר".

  1. הרצון הטבעי לזיווג 2. המאמץ המושקע להשגתו 3. המעורבות האלוקית.

     

פרשת הזיווג של יצחק אבינו ורבקה, משתרעת על פני 20 פסוקים המתחלקים לשלושה רבדים.

ברובד הראשון, הרצון של אברהם להשיא את בנו, וכל זאת בהמשך לרצון הטבעי של יצחק להינשא.

ברובד השני, ההשתדלות של אברהם המטיל את השליחות על זקן ביתו אליעזר, ומשקיע בזה הכנות מרובות, הן במישור התכנוני הכולל השבעת העבד שייקח אישה ליצחק רק ממשפחתו ולא מבנות כנען, וכן תפילה לה' שישלח מלאכו להצלחת השליחות, והן בצד הממוני – עשרה גמלים נושאים כל טוב לרבות צמידי זהב.

 גם אליעזר השליח עשה מאמצים כבירים כדי לברך על המוגמר, למרות שבת הייתה לו, ובשמחה היה שמח להשתדך עם יצחק.

רבנו אוה"ח הק' אומר, שגם אליעזר "בטוח היה באדונו {אברהם} שתפילתו מקובלת אשר התפלל – הוא ישלח מלאכו", והוא גם הוסיף "להתפלל לאלוקי אדונו שיקרה לפניו" כדברי קודשו.

פועל יוצא מכך הוא: בשביל זיווג טוב בבחינת "ענבי הגפן בענבי הגפן", יש להשתדל ולהתפלל הרבה.

יש האומרים שגם יצחק התפלל "לפנות ערב" להצלחת זיווגו ככתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בר' כד, נ), באותה שעה שאליעזר התפלל "לעת ערב – לעת צאת השואבות" (בר' כד, יא).

ברובד השלישי:  ההתערבות האלוקית ככתוב: "ויאמרו, מה' יצא הדבר…". (כד, נ).

עניין הזיווג, נגזר מן השמים  כדברי רבי יהודה בשם רב: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סנהדרין כב, א).

למעשה, שלושת הרבדים הנ"ל משקפים כל זיווג:

 א. הרצון להינשא ככתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" (בר' ב, כד).

 ב. ההשקעה ביישום הרצון להינשא.

 ג. המעורבות האלוקית בהצלחת השידוך או אי הצלחתו.

ב. שלושת הרבדים הנ"ל בחיי המעשה.

גם בחיי המעשה אנו עדים לאותם שלושת הרבדים, ונדגים את זה בסיפורו של שמואל האמורא חברו של רב. הוא שאף לקבל סמיכת רב מרבו רבי יהודה הנשיא, לכן כל חייו עסק בתורה, והיה מראשי האמוראים. זה רק טבעי שיקבל סמיכת רב מרבו כמו רב חברו. הוא גם היה רופא שטיפל ברבו רבי יהודה. ההסמכה נדחתה פעמים רבות ע"י רבו. היות ושמואל היה גם אסטרולוג. הוא גילה לרבו שלעולם לא יקבל סמיכה, מפני שכך נגזר מן השמים, וכך היה.

הגמרא (ברכות מח ע"ב) מספרת אודות המפגש בין שאול המלך ונערו ששאלו מספר נערות על מקום הימצאו של שמואל הנביא. הנערות האריכו בתשובתן, ראה (שמואל א ט, יב-יג). הגמרא מביאה שלש דעות:

א. נשים דברניות. ב. כדי להסתכל ביופיו של שאול. ג. רבי יוחנן אמר: "לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא". כלומר, אריכות הדברים, נועדה למנוע חפיפה בין שלטון שמואל לשלטון שאול.

הרב קוק מסביר שאין כאן מחלוקת, אלא שלושה רבדים המשמשים יחדיו. הרובד הראשון מציין את טבען של נערות שהן דברניות. הדעה השנייה מציינת את תיחכום הנערות להאריך בדברים כדי ליהנות מיופיו של שאול. הדעה השלישית של רבי יוחנן, מציינת את המעורבות האלוקית שהחליט באיזו דקה יתקיים המפגש בין שמואל לשאול, כך שלא תהיה חפיפה בין שלטונם, היות ושמואל הנביא שימש כשופט עם ישראל, וברגע שהוא ממליך את שאול, השלטון עובר אליו, והוא ימשיך לשמש כנביא בלבד (הרב קוק. עין אי"ה ב' עמ'  219. ע"פ הרב זיו מעיין).

  • זיווג הולם – "ענבי הגפן בענבי הגפן" – איך וכיצד?
  • אהבה – רק אחרי הנישואין: רק אחרי הנישואין יכולים להגיע לאהבה אמתית ככתוב: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה, ותהי לו לאשה – ויאהבה". לפני כן, יש לבטוח בה' ולבדוק בעיקר את ההתאמה.
  • הזיווג מן המעיין: השידוך של יצחק ורבקה התקיימו ליד מעיין המים. אהבתם פרצה מאליה עם נישואיהם כמו מעיין המים  בו המים מפעפעים כל הזמן, לכן יצחק אבינו אהב את רבקה מיד עם נישואיהם.
  • הזיווג מן הבאר: השידוך של יעקב אבינו ומשה רבנו היו ליד הבאר. בשונה מן המעיין, את הבאר יש לחצוב כדי להגיע אל מאגר מי התהום. גם אהבתם תתגלה רק מאוחר, לאחר שיחצבו אל מקור נשמתם.
  • הזיווג מן הבור: זהו זיווג ללא תוצאות חיוביות כמו בור אשר אין בו מים, אבל מלא נחשים ועקרבים ל"ע.
  • מעורבות ההורים: בחלק הארי של השידוכים, יש לשתף את ההורים בבחירת בן/בת זוג כמו שראינו בשידוך של יצחק ורבקה, ויעקב והאימהות.

חכמי הקבלה אומרים שהקב"ה נטע בהורים את היכולת לראות למרחוק את מידת התאמת הזיווג לב"ב.  

  • "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח).

הביטוי "לו" רומז לזיווג מן המעיין. "עזר" – רומז לזיווג מן הבאר.

"כנגדו" – רומז לזיווג מן הבור.

ידועה האמרה המובאת ברש"י לפסוק הנ"ל: "זכה – עזר, לא זכה כנגדו להילחם". בקשר בין בני זוג, קיימות שתי אפשרויות: אם האיש זכה – מלשון זיכוך, האישה תהיה לו לעזר. לא זכה – היא כבר תדע להילחם בו כדברי רש"י,

בתורת החסידות נאמר שתפקידה של האישה הוא לשמש כמראה לגבר, כך שכאשר היא מתנגדת לו, מן הראוי שיבדוק את הליכותיו, וינסה לתקן את דרכיו.

הרב יצחק גינזבורג שליט"א בספרו "ברית הנישואין", מעלה עוד אפשרות אותה הוא לומד מהביטוי בפסוק "אעשה לו".  הביטי "לו" רומז לכך שהאישה תתמסר "לו" – לבעלה, דבר שיגרור אחריו התמסרותו לאשתו, וכך יהיו להם חיים על מי מנוחות בהם כל אחד מבין את השני. הביטי "לו" רומז ל-לו' צדיקים הנמצאים בכל דור. כלומר, הבעל הוא צדיק, ולכן זוכה באשה כשרה.

כוונת הביטוי "איזו היא אישה כשרה? שעושה רצון בעלה", רומז לכך שהאישה עוזרת לבעלה לפתח את הרצון הפנימי שבו, וכך הוא יצליח להוריד שפע לו, לאשתו ולבני ביתו דרך "צ-נ-ו-ר" {אותיות ר-צ-ו-ן}. 

נראה שהביטוי "לו" רומז לזיווג מן המעיין. "עזר" – רומז לזיווג מן הבאר. "כנגדו" – רומז לזיווג מן הבור.

"אלוקים מושיב יחידים ביתה –

מוציא אסירים בכושרות" (תהלים ס"ח ז).

"קשה זיווגו של האדם – כקריעת ים סוף" (סוטה ב ע"א).

מה המשותף לזיווג ולקריעת ים סוף?

המהר"ל אומר: כמו שבקריעת ים סוף הקב"ה שמר את הים קרוע לגזרים בניגוד לטבע עד שב"י יעברו,  כך בנישואין – יש להתפלל ולעמול כל הזמן בשימור הזוגיות עליה נאמר:

"מושיב יחידים {כל יחיד לעצמו} ביתה {ביחד בבית אחד}"… בכושרות".

"בכושרות" = בכו – שרות" = בכי או שירה – תלוי בבני הזוג.

אמר רבה בר בר חנה: "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף,

שנאמר "אלוקים מושיב יחידים ביתה – מוציא אסירים בכושרות" (סוטה ב ע"א).

רבינו בחיי מציין את המדרש – מים התחתונים נקראו מים בוכים… כי בשעה שחילק הקב”ה את המים {ביום השני לבריאה}, נתן אלו למעלה למטה. התחילו המים התחתונים בוכים… אמר רבי אבא – בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו: אוי לנו שלא זכינו להיות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, מה עשו, העזו פניהם ובקעו תהומות וביקשו לעלות, עד שגער בהן הקב”ה… אמר להם הקב”ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך – אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמר "מקולות מים רבים, אדירים – משברי ים אדיר במרום ה'" ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי מזבח במלח וניסוך המים". (רבנו בחיי ויקרא).

פועל יוצא מן המדרש הנ"ל הוא, שהמים התחתונים בכו בגלל הריחוק מקב"ה, לאחר שביום השני הופרדו על ידי הרקיע. ביום השלישי נעשה תיקון ע"י הפרדה בין המים ליבשה, כך שגם המים התחתונים ישמשו את ה' בניסוך המים וכו'. כמו כן, לפני אמירת שירה לקב"ה ע"י המים העליונים, הם יצטרכו לקבל רשות מהמים התחתונים. כלומר, חיבור בין הרוחני העליון לגשמי התחתון.

לאור זאת, ניתן להסביר את הביטוי "בכושרות" = בכי – ושירות. כלומר, בקריעת ים סוף בה נבקעו המים לשנים, גם המים התחתונים הבוכים – הצטרפו אל השירה של המים העליונים. לאור זאת ניתן להסביר את הקשר לבני הזוג בה הגבר מסמל את העולם הרוחני בבחינת המים העליונים, ואילו האישה את העולם הגשמי בבחינת המים התחתונים, אבל מצד שני, קיים חיבור רוחני ביניהם, בכך שכל אחד מהם זקוק לשני.

 מהסיבה הנ"ל, קבעו לנו חכמים בקריאת מזמור של יום שני, את הפרק הרומז למחלוקת קרח ועדתו: "שיר מזמור לבני קרח", כדי להראות לנו שגם כאשר חילק הקב"ה את המים לשניים לטובת יצירת כדור הארץ ובריאת האדם עלי אדמות, זה לא כל כך חיובי, בגלל שיש בו ריח של מחלוקת.

בהמשך המזמור, נאמר: "כי הנה המלכים נועדו – עברו יחדיו… נבהלו נחפזו. רעדה אחזתם שם – חיל כיולדה" – זה רומז לדעת המדרש, למחלוקת בין יהודה ליוסף בנושא הצלת בנימין.

שוב רואים אנו שיש להתרחק מהמחלוקת גם כשמדובר בדברים חיוביים.

שבת "חיי שרה" – שבת החיבור לחברון – עיר האבות.

"מערת המכפלה" – שער עליית הנשמות לגן עדן.

   ראשית הקניין בארץ ישראל.

"ונזכרה הפרשה להודיע – מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים.

  ועוד – לקיים דבר ה' לאברהם לו נחלה" (רבנו אברהם אבן עזרא: בר' כג יט).

"ויקם שדה עפרון… לאברהם למקנה…

ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר" (בר' כג, יז – כג).

רש"י: "תקומה הייתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך".

רבנו אוה"ח הק': "אחר שקבר אברהם… בזה הושלמה הקימה של השדה לאברהם".

מאז ומעולם, יהודים רבים פקדו את מערת המכפלה בחברון, דרכה מתחברים בתפילה ובתחנונים לאבינו שבשמים, בזכות האבות והאימהות הקשובים לתפילותינו הקבורים שם, כפי שעולה מהעליה לחברון לאורך הדורות:

כלב בן יפונה התפלל שם, כדי להינצל מעצת המרגלים: "ויעלו בנגב, ויבוא עד חברון" (במדבר יג, ע"ב. סוטה לד, ע"ב).

 דוד המלך החל את מלכותו בחברון, ככתוב: "וישאל שאול בה' לאמר: האעלה באחת ערי יהודה? ויאמר ה' אליו: עלה. ויאמר דוד: אנא אעלה? ויאמר: חברונה" (שמ"ב ב', א').

 הרמב"ן ביקש להיקבר ליד מערת המכפלה כפי שעולה ממכתבו, ויש אומרים שהוא אכן קבור ליד שבע המדרגות המפורסמות, והרשימה ארוכה מני ים.

 במשך השנה, יהודים רבים פוקדים את מערת המכפלה, כאשר בחג הסוכות וחג הפסח, מגיעים אלפים מבני ישראל לעיר האבות, כדי להתחבר לחברון בעבותות אהבה, כיאה לשמה העברי חברון – המחברת בין עם ישראל לאביהם שבשמים, בין בני ישראל לאבות ולאימהות, וכן בין איש לאחיו דוגמת "ירושלים שחוברה לה יחדיו" – המחברת "ועושה כל ישראל חברים" כדברי רבי יהושע בן לוי (מדרש שוחר טוב פרק קכב).

בשבת "חיי שרה", מערת המכפלה זוכה לעדנה, כאשר רבבות מעם ישראל עולות לרגל כדי להתחבר לאבותינו ואימהותינו בחברון.

שבת "חיי שרה" נקבעה כאות הזדהות עם תושבי חברון, היות ובפרשה מסופר על קניית מערת המכפלה ע"י אברהם אבינו, בה קבר את שרה אמנו.

בעצם, שרה אמנו היא היהודייה הראשונה שזכתה להיקבר במערת המכפלה שנקנתה ע"י אברהם אבינו, לאחר שגילו לו מן השמים את סודה המקודש כמקום בו נקברו אדם וחוה.

הזוהר הק': חברון מהווה את השער לגן עדן. (זוהר בראשית ל"ח ע"ב, במאמר "ז" היכלות דגן עדן).

כמו כן, היא מהווה את המקום  דרכו עולות הנשמות לגנזי מרומים (זהר בראשית, ל"ח ב').

רבנו משה אלשיך: "כי תקרא חברון – על התחברות של המערה ההיא עם העולם העליון כנודע אצלנו – כי היא כניסה לגן עדן הארץ" (פרשת 'חיי שרה').

 רבי אברהם אזולאי כותב בספרו 'חסד לאברהם':

"והפתח שדרך בו נכנסות הנשמות – הוא דרך מערת המכפלה. ולא שיהא הגן במערה תחת הקרקע – אלא שמשם יכנסו הגשמי אל הרוחני" ('חסד לאברהם'. מעין חמישי, נהר מ"ד).

מערת המכפלה: פתח גן עדן – מקום התעדנות הנשמות; חברון – חיבור הרוחני בגשמי.

פרשנים רבים כמו רבנו יונה (על פרקי אבות ה, ג) וכן "מגן אבות" לתשב"ץ, כוללים את קניין מערת המכפלה בתוך עשרת הניסיונות בהם התנסה אברהם אבינו, היות והקב"ה הבטיח לו את כל ארץ ישראל, והנה כאשר נפטרה שרה נוות ביתו, לא הייתה לו פיסת קרקע משלו כדי לקבור אותה. אברהם המאמין, אינו מתלונן ואינו שואל שאלות.

התורה משקיעה 20 פסוקים כדי לתאר את קניית מערת המכפלה ע"י אברהם אבינו המשלם עבורה 400 שקל עובר לסוחר, סכום גבוה גם בתקופה ההיא.

השאלה המתבקשת, מדוע אברהם התעקש על רכישת "מערת המכפלה… בכסף מלא… לאחוזת קבר" (בר' כג, ט), ולא הסתפק בשטח קטן לקבורת אשתו כמקובל, וכפי שהציע לו עפרון, ואף בחינם?

רבנו אברהם אבן עזרא אומר: "ומאז נתקיים השדה לאחוזת קבר – לו ולזרעו. ונזכרה הפרשה להודיע – מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד – לקיים דבר ה' לאברהם לו נחלה" (בר' כג יט).

רבנו אברהם אבן עזרא מצביע על שני עקרונות חשובים ביחסינו לארץ ישראל:

העיקרון הראשון, מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, לכן רואים אנו שגם רבנים גדולים שנקברו בחו"ל, דאגו שעצמותיהם יובאו לקבורה בארץ ישראל.

העיקרון השני: לקבוע עובדות בשטח, ולא להסתפק בהבטחה האלוקית, ולכן אברהם אבינו השקיע רבות להשגת אחוזת קבר, דבר שהוא נצחי, ולא ניתן להעברה ולקניה, היות ואיש לא יקנה קבר.

כמו כן, אברהם אבינו סלל לנו את הקשר הנצחי לארץ ישראל.

רבנו אוה"ח הק' אומר על הפס' "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה… ואחרי כן קבר אברהםויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת" (בר' כג, יז – כ): "ומעתה יתיישב טעם שחזר הכתוב לומר פעם ב' 'ויקם השדה' – לומר כי אחר שקבר אברהם, בזה הושלמה הקימה של השדה לאברהם, וזולת זה הגם שבערך עפרון נחתמה גזירתו שסילק זכותו, אבל עדיין אינו נקרא של אברהם כי הדין כנזכר, ואחר שקבר וכו' – ויקם וגו'".

רבנו אוה"ח הק' מדגיש שלמרות שע"י העברת הכסף פקעה בעלות עפרון על הקרקע, בכל זאת יש צורך בחזקה שנעשתה ע"י קבורת שרה, כדברי הרמב"ם בענייני קנין מגוי (רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פ"א הי"ד). לכן, נאמר הביטוי "ואחרי כן" בפסוק יט', ופעמיים הביטוי "ויקם שדה עפרון". פעם ראשונה, עם קבלת הכסף, ופעם שניה – עם הקבורה, וכך בעצם, נעשה קנין גמור גם לפי ההלכה.

מדרש הביאור אומר: המערה נקנתה בכסף – ארבע מאות שקל עובר לסוחר.

בשטר – כפי שכתוב בתורה "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב" (בר' כג, יז).

בעדים – בסיפור הקנין נכחו עדים – "לעיני בני חת, בכל באי שער עירו וכו'".

בחזקה – מיד לאחר הקנין, נקברה שרה.

רש"י אומר: "תקומה הייתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך.

אברהם אבינו ברוח קודשו, גילה שבמערת המכפלה קבורים אדם וחוה כדברי המדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לה) לכתוב: "ואל הבקר רץ אברהם" (בר' יח, ז). "רץ אברהם" – רדף אחרי הפר ונכנס למערת המכפלה ומצא שם אדם הראשון ועזרו {חוה}, שוכבים על המטות וישנים, ונרות דולקים עליהם, וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר". אברהם אבינו שהיה נביא, וככל יהודי גם סוחר ממולח, לא גילה לאיש את חשיבות המערה "וגם נתאחר הרבה בהספד ובסוף עשה כאילו רוצה להיפטר ממתו ולא לחפש קבר לפי מעלת שרה" כדברי רבנו האלשיך הק' (בר' יח, ג).

בעל הטורים אומר: "ואל הב – ק – ר" – אותיות "ואל הק – ב  – ר רץ", שרץ אחריו למערה.

כמו כן, "ואל הבקר רץ – גימטריא "למערה רץ". שנזכה להתחבר לאבותינו הקדושים.

ייחודם של מערת המכפלה,

 בית המקדש וקבר יוסף הצדיק, הר גריזים והר עיבל.

"ויקן את חלקת השדה…"{שכם}. אמר רבי יודן ברבי סימון: זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם:

מערת המכפלה – דכתיב: "וישקול אברהם לעפרון את הכסף… ארבע מאות שקל עובר לסוחר" (בר' כג, טז).

בית המקדש – דכתיב: ויתן דוד לאורנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (דברי הימים א, כא).

קבורת יוסף בשכם דכתיב: "ויקן את חלקת השדה… מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה" (בר' לד, יט. בר' רבה פרשה עט, אות ז). רבנו בחיי מוסיף את הר גריזים והר עיבל שם כרת עמ"י ברית עם ה' (בר' כג כ).

"אראנו נפלאות"

 אברהם אבינו משלים מנין בביכנ"ס בחברון, ביום הכיפורים.

ביכנ"ס "אברהם אבינו" בחברון.

ברובע היהודי בחברון, שוכן ביכנ"ס ע"ש אברהם אבינו הזוכה למבקרים רבים. במאורעות תרפ"ט {1929}, פגעו הפורעים הערבים ביהודי חברון, ולא פסחו על ביהכנ"ס ע"ש אברהם אבינו אותו החריבו. השבח לא-ל שהשיב אותנו לנחלת אבותינו בחברון, וחיבר אותנו מחדש למערת המכפלה. ביהכנ"ס הנ"ל שופץ מחדש, וזוכה לביקורים רבים שבאחד מהם השתתפתי בהדרכת הרבנית לווינגר. היא הצליחה לרתק אותנו בסיפורי מופת בהם השתתפה עם בעלה הרב משה ע"ה על שיקום ביהכנ"ס, והתפתחות הישוב היהודי ביהודה ושומרון בכלל, וחברון בפרט.

המקובל רבי נפתלי מספר מדוע נקרא ביהכנ"ס בחברון ע"ש אברהם אבינו.

בימי רבי יצחק ארחא – תלמידו של האר"י הק', התקשו תושבי חברון במציאת מניין לתפילה בימות החול. בשבתות וחגים לעומת זאת, התאספו יהודים מהסביבה, וכך יכלו להתפלל בציבור.

בערב יום הכיפורים, התאספו היהודים לתפילה בביהכנ"ס שבחברון. דמדומי השקיעה הגיעו, אבל העשירי למניין בושש להגיע, כך שהיו רק תשעה מתפללים דבר שימנע מהם לומר קדיש ולקרוא בתורה וכו'.. המתפללים שהיו מחסידי עליון, נשאו עיניהם לשמים והתחננו לקב"ה שיושיע אותם וישלח להם יהודי אחד לתרופה. תפילתם עשתה רושם בשמים, והנה אל מול עיניהם המשתאות, מתקרב לו לאיטו איש זקן לכיוון שערי ביהכנ"ס. מיד הציעו לפניו אוכל לסעודה המפסקת, אבל הוא סיפר להם שכבר סעד. שמחו שמחה גדולה והודו לקב"ה שמנע מהם את הצער להתפלל ביחידות ביום הקדוש. את האיש כיבדו עד מאוד ביום כיפור, ובמוצאי היום הקדוש, כל אחד מהמתפללים רצה לזכות בצדיק שיסעד על שולחנו. היות ולא הגיעו להסכמה, עשו הגרלה והגורל נפל על חזן ביהכנ"ס ששמח שמחה עילאית.

האורח אכן התלווה לחזן, אבל בהגיעם לשערי הבית, הזקן נעלם כאילן לא היה. החזן הצטער מאוד, אבל בחצות הלילה הופיע אצלו הזקן בחלום, וכך סיפר לו: "אני אברהם אביכם שכנכם ממערת המכפלה. באתי להשלים לכם מניין, היות וראיתי את צערכם ורצונכם העז להדבק בקב"ה, מתוך קדושה עם עשרה יהודים כשרים.

על שם האירוע הנפלא והמופלא הנ"ל, ביהכנ"ס קיבל את שמו: "אברהם אבינו".

אראנו נפלאות

למקובל הרה"צ רבי אברהם אזולאי ע"ה

 שזכה להיכנס ולצאת בשלום  – לפתח גן עדן במעמקי מערת המכפלה

יום ההילולא שלו – כד' מרחשון ה'ת'ד {1643}.

המקובל רבי אברהם אזולאי ע"ה (1570 – 1643). נולד בפאס שבמרוקו. בשנת 1600, הוא עלה לארץ ישראל, והתיישב בחברון. הוא עבר לירושלים עקב מגיפה, ושוב לחברון שם עלה לגנזי מרומים ביום כד' חשון ה'ת'ד.

הוא היה תלמידו של רבי חיים ויטאל ע"ה {תלמידו המובהק של האריז"ל}, ולמד יחד עם רבי שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל. הוא הושפע רבות גם מתורתו הקבלית של הרמ"ק = רבי משה קורדברו השונה מתורת האריז"ל. הוא פרסם ספרי קבלה רבים כמו "אור החמה" – פירוש לזוהר, "חסד לאברהם" על הקבלה. "בעלי ברית אברהם" על התנ"ך, "הגהות על הלבוש", 'הגהות על הרמב"ם', "כנף רננים" על כוונות האריז"ל, "אור הגנוז" – פירוש לשונות הזוהר העמוקים. {ספר שאבד} וכו'. ספריו פורסמו אחרי מותו.

לפי המסופר בהקדמה לספר "אוצרות חיים" המהווה מבוא לקבלה מאת רבי חיים ויטאל ע"ה, רבי אברהם אזולאי ורבי יעקב צמח נסעו לסוריה לקברו של רבי חיים ויטאל כדי להציל את כתביו המהווים את עיקר תורת האריז"ל, שנקברו יחד אתו. לאחר יחודים קבליים, הם קיבלו את אישורו של רבי חיים ויטאל לחפור בקבר, ולהציל את כתבי היד המסולאים מפז.

הוא זקנו של החיד"א = רבי חיים יוסף אזולאי ע"ה, תלמידו של רבנו "אור החיים" הק'.

בתקופת המקובל רבי אברהם אזולאי ע"ה, הגיע הסולטן הטורקי לביקור במערת המכפלה. כאשר השקיף מבעד לפתח צר המוביל אל מעמקי המערה, נפל לו החרב פנימה. כמה מאנשיו הורדו בחבלים כדי להעלות את החרב, והועלו ללא רוח חיים. הוא הבין שרק היהודים בזכות קדושתם כי רבה, הם אלה שיוכלו להציל את חרבו. הוא דרש מהם להוציא את החרב, אחרת דינם לעונש קולקטיבי, כדרכם של העריצים הטורקים.

גם אצל היהודים, עברה מסורת מדורי דורות, שאין להיכנס פנימה בגלל קדושת המקום, וכל הנכנס – נשמתו פורחת.

 חכמי חברון דנו בנושא, ואף הגיעו למסקנה שיש לעשות הגרלה ביניהם בה יבחר "המתנדב" להוציא את החרב.

רבי אברהם אזולאי הידוע כחסיד מקודש "זכה" בהגרלה. לאחר שהתקדש כדבעי, הוא ירד פנימה עם שחר, שם התגלה אליו אליעזר עבד אברהם, שהלך לבקש אישור כניסה עבורו מהאבות. האישור אכן התקבל, ורבי אברהם צעד פנימה בדחילו ורחימו.. כבר בצעדיו הראשונים הרגיש התעלות רוחנית של טעם גן עדן, וביקש להישאר במקום, לאחר שהעביר את החנית לסולטאן דרך חבלים.

 האבות שידלו אותו לצאת, והבטיחו לו שכבר למחרת הוא יפטר מן העולם, ויגיע לגן עדן.

 אכן, לאחר עלייתו, הוא אסף את בני ביתו ואת חכמי חברון, וסיפר להם חלק ממה שראו עיניו. לאחר התקדשות והטהרות, נשמתו עלתה לגנזי מרומים.

האמורא רבי בנאה, הגיע למערת המכפלה כדי למדוד את המקום ולסמן אותו, כפי שעשה בקברים אחרים. גם הוא נפגש עם אליעזר עבד אברהם.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמירקי ירושלים, קרע את בגדיו והלך 

לע"נ הצדיקים: אמו"ר הרה"צ יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב אברהם בן אסתר ע"ה.

 המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חנה בת עליה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה.

בתיה בת קנדוב ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה.

לרפואת אילנה בת בתיה תחי', יונתן בן קרן נ"י. משה בן זוהרה נ"י.

הווי ומסורת אצל יהודי מרוקו-רפאל בן שמחון-סגולות לשמירת הילד

שם האח המת לאח הנולד.

רוב ההורים דאגו שהבן ישא את שם סבו שנפטר ובפרט אם היה זה רב. נתנו גם שם של דוד יקר או של קדוש נערץ. אך היה קורה והילד נקטף באיבו, בעודנו תינוק או נער וההורים מרוב חיבתם והערצתם לסבא נתנו גם לילד השני שנולד, את אותו השם שנשא אחיו קודמו שמת בתוספת שם נוסף כמו חיים, יחיה, יעיש וכדומה. בדרום מרוקו רגילים להוסיף לבן הזה, את השם כ'ליפה, שפירושו תמורה או נותנים את השם מכ'לוף. קרוביו ובני משפחתו ובכלל כל האנשים ברחוב, יקראו לו רק בשם כ'ליפה או מכ'לוף ויימנעו לקרוא לו בשמו הראשון.

קמע שמירה לילד.

כל אמונה היא רצוייה, ובלבד שהיא שומרת על העולל ומגינה עליו מכל צר ואויב, משטין ומחבל. לכן ענידת קמע נחשבת לכדאית ומתקבלת ברצון ובזרועות פתוחות. העיקר הוא שהתינוק לא יינזק " מפלונית וחברותיה ". הורים הזדרזו להזמין אצל מומחה, קמע לשמירה על פרי בטנם, והלה הכין קמע – חרז – מיוחד ובו כתובים נשמות הקדושים היוצאים מפסוקים 

אמ"מ כר"ל יג"ץ וי"ו יכ"ל נב"ו קב"כ יל"ו מפ"א.

אלה הם ראשי תיבות של הפסוקים

אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו

יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ – (במדבר כד, ח)

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל – (במדבר כג, כג).

חהר"מ יאו"א – (יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו) – שבזכות אלו השמות הקדושים והטהורים, שתהיו לעזר והלועיל ולמגן וצינה לילד הזה המולד ולאימו, מלילית ומאגרת בת מחלת וסיעותיהן, שלא יתקרבו לבית זו ולא יזיקו לילד הזה ולאימו אכי"ר – אמן כן יהי רצון.

הילד מחייך מתוך שינה.

לעיתים קרובות, קורה והתינוקות מחייכים או משחקים כשהם ישנים, או אף משחקים לבדם ואפילו בהקיץ. יש להעירם ומיד. אם ההורים ימצאו את עוללם מחייך או משחק באמצע השינה, סימן ש
" הפלונית " – לילית משחקת עימו, וזה מסוכן בפרט אם זה בליל ראש חודש. נהגו לתפוס לו את האף ולנענע אותו, עש שהתעורר. באותו רגע, על האב מוטלת החובה לקורא את הפסוק " ויהי נועם " שלוש פעמים, ובד בבד ינענע את חוטמו של תינוקו.

בספר "עדן מקדם", ערף ילדים, הכותב כי מי שיראה כך התינוק בשינה, יכה אותו על חוטמו ויאמר " " זילי פלונית מכאן, לית לך כאן חולק ואחסנה לית, ליה לך כאן ניחא.

ילד מסעי.

הילודה במרוקו היית הרבה ואולי גם רבה מאוד, אבל גם התמותה לא פיגרה אחריה והיו שקברו בן כמעט כל שנה.

כדי להילחם באסון הזה האמינו בכל דבר. כל אמונה, עיקרית או טפלה, נתקבלה בזרועות פתוחות ואומצה לדורות. כדי לשמור על הילד, במידה והצליחו לגדלו ולא קברו אותו אחרי שנה או שנתיים, הם הלבישו אותו לפעמים כמו ערבי בדויי, במקום להלביש אותו בבגדים יפים ויאים לילד בגילו. הם הלבישו אותו ב-תאשמיר מין חולצה לבנה, פשוטה וארוכה עד הקרסול, כך שבמראהו המוזנח המזכיר ילד ערבי פשוט, לא ימשוך תשומת לב, לא ישמש מטרה לעין הרע, או להתפעלות מיוחדת מיופיו – אם הוא כזה ולא ייחשף לאסונות. ילד זה נקרא וולד מסעי. – ילד שאול להוריו – אולם במאורע דתי כמו זיירא – הילולה – של איזה צדיק, הורי הילד לא יתעצלו ולא יחסכו ממנו נסיעה למרחקים, כדי להשתטח על קבר הקדוש.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 94 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

נובמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930