ארכיון יומי: 6 בדצמבר 2017


CONCILE DES RABBINS DU MAROC DES 15   ET 16  FEVRIER 1955

CONCILE DES RABBINS DU MAROC

DES 15   ET 16  FEVRIER 1955 

CÉRÉMONIE D'OUVERTURE

A 9 h. 30, M. GUIRAMAND, Directeur des Affaires Chérifiennes, suivi de MM. BOTBOL et le Grand Rabbin DANAN, qui l'accueillirent à son arrivée au Haut Tribunal Rabbinique, fit son entrée dans la salle du, Concile.

Il inaugura cette session par l'allocution suivante :

 Monsieur le Grand Rabbin,

Messieurs,

C'est avec un très grand plaisir que je viens aujourd'hui présider l'ouverture de votre VIme Concile.

Déjà, en 1950, j'avais eu l'honneur d'assister à l'une de vos sessions et d'en apprécier la haute portée. Depuis lors, vous avez tenu cinq Conciles jalonnés de nombreuses « Tekanot » qui sont venues sans heurt adapter votre statut personnel et successoral à l'évolution si rapide de vos Communautés.

Tout à l'heure, en parcourant l'ordre du jour de cette session, j'ai pu constater l'importance des questions qui sont, une fois de plus, pro­posées à votre sagacité. Vous mènerez votre étude, je n'en doute pas, avec cette élévation d'esprit qui caractérise votre docte Assemblée.

Comme les années précédentes, c'est à mon distingué collaborateur M. BOTBOL que je confierai le soin de suivre vos travaux. Il ne man­quera pas, à l'issue de la session, de me communiquer vos décisions et de me faire part, le cas échéant, des demandes que vous désirerez me présenter ; soyez certains que, comme toujours, j'apporterai à l'examen de vos suggestions l'attention la plus sympathique.

Auparavant, et pour me conformer à un usage, devenu une tradition, permettez-moi de faire un rapide bilan de notre activité au cours de l'année écoulée.

Poursuivant son programme de réorganisation et d'installation des Juridictions Rabbiniques, la Direction des Affaires Chérifiennes a pu, en 1954, achever l'aménagement de l'important tribunal rabbinique de 1ère instance de Casablanca, où siégeront à l'avenir deux Chambres. Les nouveaux b'âtiments seront ouverts au public le 1er mars prochain ; ils comporteront des locaux spacieux et clairs, que magistrats et jus­ticiables apprécieront certainement.

Au cours de ce même exercice, nous avons pu aussi entreprendre la construction du nouveau Tribunal

Rabbinique de 1ère Instance de Marrakech. Les travaux sont déjà avancés et tout laisse espérer qu'ils, seront achevés l'été prochain La Zone d'Administration Internationale n'a pas, non plus, été oubliée : le tribunal rabbinique de Tanger a été complètement et heu­reusement aménagé. Le nouveau local a été ouvert au public en no­vembre dernier.

Il vous sera également agréable d'apprendre que l'édification de prétoires à Port-Lyautey et à Sefrou, proposée par l'Inspection des Ins­titutions Israélites, a été décidée. Ces prétoires spécialement étudiés pour les besoins des rabbins-délégués seront d'un type absolument nou­veau. Les chantiers seront ouverts, j'espère, dans un délai de trois mois au plus tard.

Je suis heureux de vous signaler en outre que le 12 janvier dernier, a été promulgué un arrêté viziriel améliorant, dans des conditions très sensibles, la situation des magistrats, greffiers et huissiers de vos tri­bunaux. La Direction des Affaires Chérifiennes se préoccupe actuelle­ment des reclassements et mandatements qui découlent de ces textes.

Enfin, je ne voudrais pas terminer cette courte allocution sans adresser mes compliments bien sincères à ceux des vôtres qui ont été récemment l'objet de distinctions honorifiques.

En particulier, je tiens à féliciter le Président Earuk TOLEDANO qui vient d'être nommé Chevalier de la Légion d'Honneur et les Rabbins Simon COHEN, Makhlouf ABEHSIRA et Yahia BENARROCH, qui ont été promus dans l'Ordre du Ouissam Alaouite.

Une ombre, hélas, vient assombrir ce tableau :

Nous avons, en juillet dernier, eu la douleur de perdre un magistrat de grande valeur en la personne du vénéré Mardochée CORCOS, Grand Rabbin de Marrakech. Je tiens, au nom de l'Administration, à saluer la mémoire de ce magistrat qui a honoré la Justice Rabbinique.

הספרייה הפרטית של אלי פילו – בני מלכים הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

בני מלכים

הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

תולדות הספר העברי במרוקו משנת רע"ז עד שנת תשמ"ט

חסדי ה׳ עולם אשירה, וברכת הודיה לצור אשר אין בלתו, חסדים טובים לאין סוף עשה עמדי, ומידי מחבלים הזדונים אשר זממו לתוקפני, הצילני, ומנפילה לבור סמכני והחיה את רוחי, ברוך רופא חולים, לו התהילה והשבח, גמלני מאז טובות ועזרני להתחיל ולסיים חיבור בני מלכים על תולדות הדפוס העברי במרוקו.

רחש לבי דבר טוב לגשת למלאכת קודש ולרשום כסדרן את דברי הדפוס העברי שיצאו לאור במרוקו מהמאה השלישית ועד ימנו.

מאות בשנים בארץ המערב, האור ערב, ובירכתי הבתים היתה, היצירה, החכמה, החמדה גנוזה. הדפוס העברי, אמנם ראה אור במרוקו בשנת רע״ז, אך נעלם שנים מעטות לאחר מכן, גם אחרו פעמיו לחזור עד שנת תרנ״א.

הדפוס העברי במרוקו במאה שנים האחרונות, פעל והפעיל וביטא רעיונות יפים ונשגבים והוציא לאור ספרים על השו״ת, חידושי תנ״ך וש״ס, דרשות, שבחי א״י, שירה ופיוט ועוד. והנה ראינו תולדות הספר העברי במרוקו הוזנחו בביליוגרפיה העברית.

צורך השעה לכתוב תולדות הדפוס העברי במרוקו. דברי ימי יהדות מרוקו, בתקופה החדשה, חסרים הם כל עוד אין סקירה כללית של דברי הדפוס שיצאו לאור שם, מגמת החיבור היא הצלת חלק מתרבות קהילת מרוקו מעולם הנשיה.

מלאכת איתור החומר היתה משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית כי חמישים אחוז מדברי דפוס במרוקו הם דפים בודדים – עלים – וטבעי הוא שחומר מסוג זה לא נשמר ובזמן מועט הולך לאיבוד, ובסייעתא דשמיא נעזרנו ורשמנו למעלה מ 1000 דברי דפוס.

כמות הגדולה של העלים שנדפסו במרוקו מוכיחה שספרות זו היא עממית, והיא ספרות ״שימושית״ יותר מאשר ״עיונית״ זאת ועוד העלים והכרוזים המכילים פרטים רבים וחשובים על החכמים והצדיקים הנערצים הם חומר יותר דוקומנטרי אני תפילה לה׳ שהרשימה תמלא תפקיד ותהווה מעין מדריך בידי כל אלה החפצים להבין מורשת יהודי מרוקו. אסיר תודה אני, לכל מי שיודיעני על דברי דפוס במרוקו שלא נכללו ברשימה זו. ויזכור אלקים לטובה מי שלא ידינני לכף חובה, על טעויות, כי שגגה היא.

טובי עין היקרים שסייעו בידי להכין ולהשלים מלאכת הקודש: אלפונסו סבח, יוסף אלמליח, אליהו בלחסן, סידניי פימיינטה, אלי שושן, ר׳ יצחק ריווח, ר׳ יעקב אמסללם, ר׳ חיים כהן, אהרן ממן, ליאון בן הראש, ר׳ אברהם טנגיר, ליאון מגירה יתברכו מן השמים אמן. אני אסיר תודה להרב זלמן יוסף שרפמן, למר זיק אימר, למר אשר אוחיון ראש המחלקה לקהילות ספרדיות, לועד העדה המערבית ירושלים, על מתן סיוע בהדפסת הספר יתברכו בכל מיני דמיטב, וכן למר אברהם הטל ועובדי הספריה במכון בן צבי, ולשלמה גולדברג וגב׳ עמליה בן נתן מהספריה הלאומית אשר אדיבותם הקלה עלי מלאכת הרישום.

ברכות לראש צדיק הוד והדר מו״ר ופארי, שמו נודע בשערים שערי תורה ויראה, אבא מארי כבוד הרב מאיר מרדכי הי״ו, זיויה לא יעדי מינן אמן.

אסיים בברכה לאשת חיל, עקרת הבית מרת זרי הי״ו, אשר סייעה בידי רבות במלאכת קודש זו תהי משכורתה שלימה אמן ונזכה לראות ילדינו הי״ו גדלים על ברכי התורה הקדושה, ונרווה נחת מהם עמ״ו.

עיני לשמיא נטלית, אנא ה׳, שלח נא לבן ישי רעיא מהימנא, ייתי ונחמיניה אכי״ר, ישראל ישכון לבטח אל הנחלה ואל המנוחה השלימה, על ארצינו ועל נחלת אבותינו, ויבנה לנו בית העוז והתפארת, והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

עיון בסיפור סמידה ורמידה-סיפורי עם משלומי-פרחה חפותה מספרת

עיון בסיפור סמידה ורמידה

לפנינו נוסח של סיפור סינדרלה (=לכלוכית, אארנה־תומפסון 510 יהודי־מרוקני, אשר לפי עדות המספרת, נהגה אמה לספרו לבני־המשפחה לפני לכתם לישון, כדי לחנך את הילדים לאהבת אם, לזהירות מפני נשים זרות, המנסות להתערב בחיי בני־הבית, ולהעדפת בני־המשפחה על פני חברים וחברות.

רוב הנוסחים היהודיים של הטיפוס הסיפורי ״סינדרלה״, בדומה לסיפורנו, משתלבים עם האויקוטיפ היהודי הריגת האם — אארנה־תומפסון 510 ד׳ (אסע״י) — המאופיין במוטיב רצח האם בעקבות הסתה מצד שכנה מרשעת.

כדרך המעשייה, עוסק סיפורנו ביצרים עזים המתנגשים זה בזה, והואיל ורגשות אינם מקבלים ביטוי בסיפור העממי אלא על דרך הפעולה, מתרחשים בסיפור מעשים נוראים, המעידים על עוצמת הרגשות, שגרמו ליצירת ז'אנר זה: הבת גורמת למות אמה, האחות המתחזה נשחטת ונחתכת אברים אברים, האם אוכלת את בשר בתה ועוד.

לדעתו של בטלהיים, פסיכולוג ו״מטהר״ המעשייה העממית לילדים, מתחת לתוכן הגלוי של סיפור ״סינדרלה״ מסתתרת ערבוביה של חומר סבוך ובמידה רבה גם בלתי־מודע. למשל, לילד הסבור כי יחסם של הוריו ואחיו כלפיו הוא נורא, וכי סבלו קשה מנשוא, מתברר כי הנה גורלה של גיבורת הסיפור נורא הרבה יותר. הסיפור מבהיר לו אפוא מה שפר חלקו, ועד כמה יכלו הדברים להיות גרועים יותר. אך הייסוף הטוב״ של המעשייה מפיג כל חררה בדבר האפשרות השנייה.

בטלהיים סובר כי מתחת למישור המודע המסביר את צרותיה של סינדרלה ברשעותן של האם והאחיות החורגות, מצוי מישור הבלתי־מודע, המוסווה בגירסות הנפוצות כיום של הסיפור. לפיו מצבה האומלל של הגיבורה נובע ממשאלתה האדיפאלית, וכי הדגשת תמימותה, שאין דומה לה, היא הסוואה של אשמתה האדיפאלית.(תסביך אדיפוס)

לדעתו, בסוף התקופה האדיפאלית מצטרפים רגשי האשם של הילד על רצונו להיות מלוכלך ובלתי־מסודר לרגשי האשם האדיפאליים על רצונו לרשת את מקומו של ההורה בן־מינו בלב ההורה האחר. המשאלה להיות אהובו, ואולי אף שותפו המיני, של ההורה בן המין השני נראית תחילה טבעית ו״תמימה״, אך בתום תקופה זו היא מורחקת כמשאלה רעה. אולם, אף כי הילד מדחיק את המשאלה עצמה, אין הוא מרחיק את רגשי האשם הקשורים בה, וכך הוא חש מלוכלך וחסר־ערך.

ואולם בעלילת סיפורנו זוכה המשאלה להגשמה ממשית ברורה: הבת הורגת את אמה׳, ולכן נתפש העונש כמוצדק: היא מושפלת, נדחית בשנאה ומבודדת בחדר האפייה, שבו היא מזוהמת כולה בפיח.

בנוסחים האירופיים של הסיפור נכלאת הנערה באח, שהיא, לדעת בטלהיים, סמל האם. הסמיכות הקרובה לאח, עד כדי ישיבה באפר(או בפיח), מסמלת אפוא ניסיון להיאחז באם, או לשוב אליה ולדברים שהיא מייצגת. כך מבכה הגיבורה לא רק את אבדן האם האמיתית כי אם גם את אבדן חלומותיה על יחסים עם האב־האהוב. כאשר הבת — לפי גירסת בטלהיים — מתגברת על אכזבותיה האדיפאליות הקשות, כאשר אין היא עוד ילדה כי אם עלמה צעירה בשלה לנישואין, יכולה היא לחזור בסוף הסיפור ולזכות בחיי הצלחה.

אולם ניתן לקשור את הישיבה באח, או בחדר האפייה (ומכאן גם שם הגיבורה בנוסחים האירופאיים) גם לאש ולסמליותה: האש אינה שורפת כלבד (כפי שהישיבה באח או בחדר האפייה אינה מתקשרת לזוהמה בלבד), אלא גם מצרפת, מזככת ומטהרת. הבתולות הווסטאליות במיתולוגיה היוונית, למשל, היו שומרות אש־התמיד והצטיינו בטהרה מושלמת. רק לאחר שמילאו היטב את תפקידן זכו להינשא בנישואי־יוקרה (כפי שנישאה סינדרלה) ומכאן שהחמימות, הטוהר ותפקיד השמירה על האש מתקשרים יחד במשמעות קדומה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31