עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראל

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקה

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

המביא לאתר : אלי פילו

באדיבותו של מר יעקב וימן

תנועת החלוץ במזרח אירופה הייתה מהגורמים המרכזיים שהצליחו להכשיר צעירים לעבודה ולהגנה ולדאוג לעלייתם לארץ. התנועה אורגנה ב " קבוצות " לקראת העלייה והחיים המשותפים..היו קבוצות בניין, קבוצות גיבוש זמניות למקומות בלתי מיושבים, קבוצות מתיישבי קבע, פלוגות צבא ועוד…….

חברי התנועה היו יסוד חשוב ועיקרי בעלייה זו והם אשר הזרימו דם חדש בחיי תנועת העבודה, ההתיישבות וההגנה בארץ ישראל. מטרתם לא הייתה רק עלייה והתיישבות, הם ראו עצמם כמגישי אידיאלים סוציאליים נצחיים, שמטרתם בניית חברה עברית בארץ ישראל על יסודות חדשים. אולם המצב בארץ ישראל הקשה על קליטה סדירה ונוחה של העולים אף אם היו מאורגנים ומטרתם לפניהם.

בסיום מלחמת העולם הראשונה, מנה היישוב היהודי בארץ כ- 58 אלף נפש, עשרה אחוז בלבד מהאוכלוסייה הכללית בארץ. רק חלק קטן מן האדמות שהיו בבעלות יהודי עובדו בצורה אינטנסיבית וחלק גדול מתשתית החקלאות נחרב בתקופת המלחמה.

התעשייה והמלאכה פגרו מאוד בהתפתחותם והעסיקו רק כ – 4000 עובדים. האמצעים שזרמו לקופת התנועה הציונית במגביות השונות ( קק"ל, קרן היסוד, קרן הגאולה ועוד ….) היו מצומצמים ולא הספיקו לפעולה בעלת תנופה רבה, כפי שחלמו וקיוו ראשי התנועה עם סיומה של המלחמה העולמית.

העלייה השלישית מצאה איפוא, אפשרויות מעטות מאוד להקלט במשק הקיים ונאלצה לחפש מקורות עבודה וקיום חדשים. העולים יצאו לעבוד בכבישים, בבניין ובעבודות ציבוריות שונות. ריכוזם הגדול הדביר את הסולידריות ביניהם וחייב ארגון קבוצתי של העבודה. פרויקטים מסוימים נמסרו רק לקבוצות מאורגנות ובכך נמנע מפועלים בודדים, אשר אינם קשורים לקבוצה כלשהי, להקלט בעבודה ( בנקודה זו כדאי שוב להזכיר כי בין רוב העולים היה מכנה תרבותי ואידיאולוגי משותף, אותו הביאו עמם עוד מארצות אירופה ודבר זה שימש כחומה בפני עולי המזרח. )