הפרעות בפאס-התריתל- יוסף יונון פנטון

יוסף ינון פנטון

הפרעות בפאס או התריתל

בשעה זו עדיין לא היה אפשר לאחד את כל המשפחות [״.]. רבים מן הפליטים האומללים הללו – כ־700 – הגיעו לאחר עשרה ימים של צעידה נוראית עד לקזבלנקה.

התריתל, אם כן, אינו תופעה בודדה בהיסטוריה של יהדות מרוקו ואף לא בהיסטוריה של יהודי פאס. ואולם, התריתל שחל ב־17 באפריל 1912 הוא התריתל בהא־הידיעה והוא מייצג היבט ייחודי, כפי שציין עמרם אלמליח, מנהל בית הספר של כי״ח Universelle),   (Alliance Israelite שחווה על בשרו את האירועים הקשים:

במהלך הימים 17, 18 ו־19 באפריל 1912 נבזז המלאח ונהרס בחלקו על ידי העסכרים– עסכרי – מילה בערבית ששימשה בתקופה הקולוניאלית לתאר את גדודי הצבא המקומיים – והמלנדרינים מפאס ג׳דיד ומאלמדינה. השרפות שהוצתו השלימו את הריסת הרובע. המלאח בפאס נבזז בתקופות אחדות בהיסטוריה, אך הבוזזים הסתפקו בשלל חפצי הערך וכל מה שהיה אפשר לחטוף, ואילו החיים והבניינים לא חוללו. ליהודים, שחיו כל הזמן תחת האיום של אסונות כאלו, היו מחבואים בטוחים, שבהם הם שמרו את הכסף המזומן, התכשיטים והמסמכים. משחלפה הסערה, אט אט השתקמו היהודים המנוסים וחזרו לחייהם הרגילים.

לאסון שמתחולל כעת במלאח אין אח ורע בהיסטוריה. יש לחזור אחורה לתקופות הרחוקות ביותר של הברברים כדי למצוא דוגמה לחורבן דומה. היהודים, שסמכו על הביטחון שהעניקה נוכחות הגדודים הצרפתיים בפאס, לא הסתירו עוד את חפצי הערך שלהם במחבואים, הרווחים גדלו והביאו שגשוג מסוים ברובע. הביזה הורידה הכול לטמיון. אפשר למנות את נזקי האסון באופן הבא: גנבה או הרס כמעט מוחלט של אוצרות הריהוט והחפצים במלאה; שרפה או התמוטטות של 24 בניינים גדולים שכללו בתי מגורים של כ־1,000 אנשים וכ־50 חנויות של סוחרים.

סוף המבוא

פרק א

יהודי פאס – סקירה היסטורית

קשה למצוא בתולדות העם היהודי קהילה אחרת שגורלה היה כה עקוב מדם ומלא סבל כמו קהילת פאס. מאז נוסדה העיר בימי אידריס הראשון ב־789 ועד התקופה המודרנית ההיסטוריה של יהודי פאס מאופיינת ב־1,000 שנים של קינות, ובהן משובצים ביזות, רדיפות, גירושים וטבח. ציון כמה מן הפרשיות הקשות ביותר יבהיר שתריתל פאס מצטרף לשורה ארוכה של פורענויות. ספרות הגאונים מימי הביניים מתארת כבר בראשיתה איך הברברים משבט הצנהאג׳ה גירשו את יהודי פאס לאשיר שבאלג׳יריה, כנראה מיד לאחר כיבושה ב־979. איגרת ניחומים שחתם עליה ר׳ שמואל בן חפני גאון(שנפטר ב־1013) מלמדת שלקראת סוף המאה העשירית, בעת המאבקים בין הזנאתה לאומיידים של קורדובה, הושמדה הקהילה וחכמיה חוסלו. 6,000 יהודים נהרגו במהלך החרבת הרובע היהודי על ידי שייח׳ ברברי ב־1032. שנות השמד תחת המווחידון(בקירוב 1165) הובילו להיעלמותם המוחלטת של יהודי פאס, ועל כך קונן המשורר ר׳ אברהם אבן עזרא (1167-1093) בקינתו הידועה:

אוי פס, עיר תורה, עיר חכמים, ותלמידים, ודרשנים, ומדרשות וחזנים

כל קהל פאס, והמקרא, מחוכמים, החרדים, המבינים, מאין חשות, מתחננין

וחיש אבדו במהרה, והמשנא והגמרא, בסוגיאו בסברא, במצוה אל ברה, בסוד ספרי וגם ספרא, ולא תמוש התורה, בקול ערב ובצורה

כשהיהודים הורשו לחזור לדת אבותיהם הם התאוששו בהדרגה, אך ב־7 ביוני 1465, בעת נפילת המרינידים, יורשיהם של המווחידון, הם שוב נטבחו.