אגאדיר…..Agadir

הגדת אגדיר  – העיר ושברה – אורנא בזיז

זיכרון הרעש כאגדיר

בתחריט להלן מ־1515 אגדר היא היא הקסבה. מעליה מתנשא המבצר הפורטוגזי של המלך מנואל. במקום היסטורי זה מרחפות רוחותיהם של המושל דון גיטרז דה מונרו (Don Guitterezde Monroe)  ושל בתו דונה מנסיה  Mencia  Dona שנישאה לשריף של מרקש לאחר נפילת המבצר. אם יצרו ביום מן הימים סרט על אגדיר, בוודאי יקדישו פרק לאפיזודה המנציחה את הברית שבין אהבה למלחמה, בין ונוס למרס. איזה במאי יוותר על תפאורה טבעית כה יפה?

תחיילה ביקשו הפורטוגזים להשתלם על הברברים באכזריות, אך נתקלו בהתנגדות חזקה. שבטי האזור התארגנו סביב הנזירים של הכת שדיליה־ז׳זוליה (Chadiliya-Jazoulyn), בעלי ברית של הערבים מאקיל (Arabes Maqil), ובפיקודם של השורפה (Chorfa), נסיכים סעד״ם, השיבו מלחמה שערה והצליחו לגרש את הכובשים הנוצריים. מלחמת קודש היא להם. מכה ניצחת מונחתת על הפורטוגזים בקרבת המעיין שלידו בנו הברברים מצודה בשם "אגדיר – איג׳יר", ותרגומה מברברית הוא "מצודת הפסגה״ או ״מצודת הכתף״. זוהי הקסבה. הפורטוגזים עזבו את המקום מובסים והצפינו כ־300 ק״מ, לעיר הנמל סאפי ״ (Safi). משם המשיכו את המסחר לאירופה והשכילו לפתחו לתפארת. ב- 12  במרס 1541 נכנע מושל אגדיר, גוטרה דה מונרו׳(Guttere de Monroy)  לסולyן מוחמד אש־שיך (Mohamed Ech-Cheich), מייסד השושלת הסעדית. 30 שנה מאוחר יותר יחזֵק יורשו את הקסבה כדי למנוע את שובם של הנוצרים.

 ציון רביעי במידות החום ההיסטוריות של אגדיר הוא בסוף המאה ה־16, כאשר ביקש אל־מחדי, השליט דאז, לפתח את המקום באמצעות תרבות קנה הסוכר, אשר לימים יגיע לארמון הסולטן אל־מנסור. זה ימירו בשיש מקאראר, ובו יבנה את ארמונותיו במרקש. מלכת אנגליה, אליזבת הראשונה (1533 1603-), לא תחפוץ בסוכר אחר לתה שלה.

אם כן, במאה ה־17 אגדיר היא נמל גדול שבו הבדים והתבואה מומרים בזהב של גינאה ובסוכר של אזור הסום. מסחר בתמרים, בשעוות, בעורות, בשמנים ובתבלינים הופך את התקופה לתור הזהב של אגדיר. זוהי שעתה היפה של העיר המשגשגת בשלטון הסעדים.

אך במאה ה־18, ב־1760, החיש הסולטן סידי מוחמד בן עבדאלא את מפולת יוקרתה של אגדיר בהעדיפו על פניה את מוגדור (Mogador), היא אסאווירה (Essaouira), העיר הצפונית ממנה (172 ק״מ). תנופתה הכלכלית של מוגדור הואצה ב־1765, ובה התפתח כל המסחר עם אירופה. אך לא לאורך זמן. הגלגל מסתובב, ואגדיר עוד תחזיר עטרתה ליושנה.

מסוף המאה ה־18 איבדה  Sainte-Croix את יוקרתה וחזרה לשמה הברברי Agadir שושלת העלאוויטים (les Alaouites), היורשת את זו של הסעדים, גברה על הברברים וסגרה את נמל אגדיר כסמל לאבדן עצמאותו של האזור. זו ירידה חדה בטמפרטורה המדינית של המקום.

עד סוף המאה ה־19 שררה בדרום מרוקו אנרכיה שלא תתואר. אנגלים וספרדים ניסו את כוחם במסחר ובעסקים. הסולטן מולאי חסן ניסה להשליט סדר ולסמן ניצחון על האירופים. ב־1882 ארגן מבצע בעמק הסוס ושלח כוחות למקום, אך הארגון לוקה בחסר, וסופו להיכשל. תוצאה אחת יש לדבר: נולדת עיר שכנה, טיזניט. ב־1886 יצא לדרך מבצע נוסף, ובסופו חוסלה נוכחות הזרים במקום, והוצב ארגון פוליטי צבאי שהשליט סדר. אך לא לאורך זמן. פטירת הסולטן ב־1892 החזירה את האנרכיה לאזור הסוס.

ואיך נראתה עירנו על סף המאה העשרים? אגדיר שכנה בקסבה, והדרך אליה עבירה לחמורים ולגמל׳□. פונטי הוא כפר דייגים השוכן לרגלי הקסבה. על גבי גלוית נוף כותב אחד החיילים הצרפתיים: ״כל בוקר בשעה קבועה מניפים את הדגל, ולתרועת החצוצרה מצדיעים. מרשים! בערב חוזר חלילה".

מפת המחנה הצרפתי שעל הקסבה מופיעה ברעידת אדמה אגאדיר 001תמונה מעניינת שצולמה כמה חודשים לפני "המלחמה הגדולה", היא מלחמת העולם הראשונה.

התרגיל המסריח של אגאדיר.

באותם הימים השליכו צרפת ואנגליה, ספרד וגרמניה את יהבן על מרוקו, וכאילו בדרך פלאית – על הנקודה הדרומית שלה דווקא. אגדיר כבר איננה עניין חדשותי או גאו־פוליטי, עד שבוקר בהיר אחד בשנה הראשונה לעשור השני של המאה העשרים, ב־1 ביולי 1911, הבחינו צרפתים אחדים שהתנחלו בקסבה העתיקה באניית מלחמה גרמנית, "פנתר", העוגנת במקום.

מאז 1880 גאתה העוינות הגרמנית כלפי צרפת, המשתלטת לאטה על מרוקו. התוצרת החקלאית העשירה ומיקומה של מרוקו בין מזרח למערב היוו אתגר עקרוני במאבק הקולוניאלי בין שתי המדינות. כבר ב־1906 בוועידת אלז׳זירס לא היססה גרמניה להתנגד להתקדמות הצרפתית במרוקו. בתחילת 1911 הידרדר המצב עוד יותר, כאשר צרפת התערבה במרד שבטים ברבריים נגד הסולטן מולא׳ חפיז ושלחה את צבאה לרבאט, לפז ולמקנס כדי להדוף את האויב. צעד זה הצית את זעמם של הגרמנים.

גיום השני (Guillaume II), מלך פרוסיה וקיסר גרמניה, בחר במפרץ אגדיר דווקא כדי"להפחיד״ את הצרפתים, והם אכן מתרגשים מאוד מן האירוע. הוא שיגר לאגדיר את אניית התותחים "פנתר״ וביקש לכפות הסדר. סביב פונטי תתרחש הדרמה. הצבא הצרפתי הוזעק. ברלין ופריז מתדיינות. כמעט פורצת מלחמה על אגדיר (היא תפרוץ בגלל סיבה אחרת ארבע שנים מאוחר יותר). ואולם סביב שולחן עגול נפתר הסכסוך בחתימת ״הסכם ארבעה בנובמבר״, ובו נקבע שהשלטון בחלק מקונגו ומקאמרון יועבר ליד׳ הגרמנים בתמורה לידיים החופשיות של צרפת במרוקו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר