תולדות רבי אליעזר די-אבילה וחכמי רבאט
תולדות רבי אליעזר וחכמי רבאט
תולדות חייו של רבינו
רבינו המחבר מיוחד בדורו היה. שמו נודע בשערים המצויינים בהלכה. בפרט בעיון ופלפול בעולם התלמודי. אומנם תולדותיו נסתרים ונעלמים. כאן אציין את קורות חייו כפי מה שהשיגה ידי יד כהה ממה ששמעתי מזקני עירינו רבאט וחכמיה. וממה שעולה מספריו וספרי חכמי דורו. וכך מתארים אותו:
תנא דאורייתא הנשר הגדול רבי אליעזר די אבילה זלה״ה
צךיק יסוד עולם, יראת האל אוצרו, קדוש הוא תארו כמראה מלאך ה׳. נר ישראל פטיש חזק עמוד הימני, תמך והחזיק ביד אביון ועני חן חן על שפתיו, רבים זכה וזכה, בעשר אצבעותיו, יגע בדבר הלכה.
דין המצֻין יחיד בדורו היה, בר אבהן בר אורין זיו ליה כבר בתיה דבקה תמיד נפשו וגם אותה, בספרא וספרי ותוספתא.
דייק שמעתא כרחבא דפמבדיתא, מבין דת וטעמיה בפלפולים
דמעות יזילו כל התלמידים, כי נשארו בלתו פזורים נדודים
כסה חשך ארץ פתאום בא שברה, עיר הרבתי עם פנה הודה והדרה.
אם למסורת
הנשר הגדול
א. כך מתארים אותו חכמי רבאט, וכך כתוב בקבורת ראה להלן (אם למסרת כ ) ובכל נרות הנשמה התלויות על שמו בבתי כנסת ברבאט, נראה שתואר זה קיבל על היותו גדול החכמים בדורו כי על ״נשר״ אומרת הגמרא בחגיגה י״ג ע׳׳ב שהוא "מלך" העופות, אותו תואר נאמר גם על "אריה" אך מכיון שכבר קדם אותו בדורו הרה״ג רבי יהודה בן עטר מפאס המתואר "גור אריה יהודה" ושם בגמרא כתוב: "אריה" מלך החיות, על כן כדי להבדיל בין שני המלכים האלו "מאן מלכי רבנן" תואר רבי אליעזר "הנשר הגדול", וכבר הרב חיד׳׳א רמז בהקדמתו באומרו: ויהי עליהם לראש וצניף ״מלוכה" וכוי וגם רבנו דומה בעיונו לקלות הנשר כמ״ש הוי "קל כנשר" וכן כתב מהר״ח טולדאנו בהקדמתו: ומודים דרבנן על "קלות עיונו״ כי לא נמצא מעין זה בארץ תובב״א עי״ש.
ב. שיר זה הוא מאוסף חריזות מתוך שני הקינות אשר קונן עליו המשורר רבי דוד חסין ממכנס מחכמי בן דורו של רבינו ע״ה (מובאים לקמן במושלם).
ג. זיו פניו דומים לפניו של משה רבינו בנה של בתיה בת פרעה עפ״י ב״ב עה ע״א.
דייק שמעתא כרחבא דפמבדיתא, מבין דת וטעמיה בפלפולים
דמעות יזילו כל התלמידים, כי נשארו בלתו פזורים נדודים
כסה חשך ארץ פתאום בא שברה, עיר רבתי עם פנה הודה והדרה.
91 – אקרע סגור לבי
קינה קוננתי על הרב רבי אליעזר די אבילה בעמדי על מצבת קבורתו, סימן אני דוד חזק
אקרע סגור לבי / אזעק " אהה " במרה
לעטרת צבי / ולצפירת תפארת
אבכה ואהימה / אוריד לארץ ראשי
את מדי אפרימה / ושק אשית לבושי
יום חשך אור שמשי / והלבנה חסרה
ויקם בי כחשי / ונשמה בי לא נותרה
נפל רב החובל / הן אראלים צעקו
וכל יושבי תבל / ארצה פניהם דבקו
כפים ספקו / קול צרה כמבכירה
עד שנתפקפקו / כל חליות שבשדרה
יואבד יום אשר בו / נגעל מגן גבורים
איש אשר כל בו / סיני עוקר הרים
ראש המדברים / ארי שבחבורה
נלחם בשערים / את מלחמתה של תורה
דין המצוין / יחיד בדורו היה
בר אבהן בר אורין / וזיו ליה כבר בתיה
כסלת נקיה / דעתו זכה וברה
מבני עליה / חד או תרי בדרא
ויגדל כאבי / במספד מר כתנים
מיום שמת רבי / אבדה עצה מבנים
כן פסקו השקדנים ואנשים של צורה
בטלו הדרשנים / קומי וספדי תורה
דמעה מכל עין / הורידו כאפיקים
איך היה לאין / דגל התורה מקים
משפטים וחקים / שמר כדת כשורה
צור שוכן שחקים / לקחו לכפרה
חן חן על שפתיו / רבים זכה וזכה
בעשר אצבעותיו / יגע בדבר הלכה
בשפתיו ערוכה / בכל וגם שמורה
את נפשי אשפכה / בעת אלה אזכרה
זכרה לו אל עילום / יראתו טצדקתו
מלאכי השלום / צוה יצאו לקראתו
שלמה משכרתו / תהיה אתך שמורה
ושים מחיצתו / עם ישני מערה
קדוש אין בלתך / רב טוב אשר צפנת
אלהים אתך / ועין לא ראתה
בגן עדן שיתה / את נפשו הטהורה
תשביע והיתה / בצרור חיים צרורה