מנהגי פורים אצל יהודי מרוקו

מחצית השקל

ביום פורים נערכו מגביות למיניהן בכל בתי־הכנסת. ביום זה הופיעו כל מיני טיפוסים נושאים כל מיני סוגי קופות צדקה של חברות ומוסדות קיימים ולא קיימים.

התרומה בה חוייב כל מתפלל, לפני שהתחיל להזיל כספים מכיסו, הייתה ״מחצית השקל״ אשר נמסרה בדרך־כלל לרב בית־הכנסת. במרוקו ערך מחצית השקל היה קבוע ולא משתנה משנה לשנה כמו שיש כאן בארץ, נהגנו לתת חצי ״רייאל״ כמו שאומרים חצי שקל כאן. אחרי מחצית השקל באו לפי התור , הערך והמעמד של כל קופת־צדקה: קופת ר׳ מאיר בעל הנס, קופת רשב״י (החברה קדישא), ביקור חולים, הכנסת כלה ועוד קופות צדקה של אנשים בודדים.

משנות השלושים והלאה, התחילו להגיע פניות המוסדות הלאומיים לצפון אפריקה ובמיוחד למרוקו כמו קק״ל ואחריה הישיבות בא״י ועוד.

סדר מחצית השקל

״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לחת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם״,

כשהיה בית המקדש קיים, מצוה מן התורה, כל איש מישראל חייב לתת מחצית השקל באדר בכל שנה ושנה. עכשיו יש מוסדות תודה. היו נותנים מחצית השקל, כשיעור שהיה בימי משה רבינו עליו השלום, שקל היה במשקל ששה דראהם כסף מזוקק, ומחציתו שלשה דראהם. וכל דרהם שוקל שלשה גרם וחמישית הגרם, כפול שלש, הוא תשעה גרמים ושלש חמשיות בגרם העשירי, ( 9 3/5 ) כסף טהור באותה שנה.

איש חייב ולא אשה, ועכשיו נהגו לתה אפילו בעד ילדים קטנים, ואשה מעוברת בעד ולדה. וטוב יותר שיהיה בידי גבאי בתי הכנסת, מטבע כסף או חתיכת כסף השווה לסכום הנ״ל, והוא נוחנה לכל אחד במתנה. והמקבל מחזיר את המטבע או את חתיכת הכסף^עם התרומה שלו, ובזה יוצא כל אחד ידי חובתו.

כל איש מישראל מבן עשרים שנה ומעלה חייב לקיים מצוות מחצית השקל מן התורה ויש מחמירים אפילו בן י״ג שנה ומעלה. מועד מצוה זו כיום תענית אסתר, ויש נוהגים אחרי מנחה של תענית, לפני קריאת המגילה של ליל פורים, ויש נוהגים לתת ביום פורים בשחרית לפני קריאת המגילה, ויש נוהגים לפני תענית אסתר, ולא יאחר מצוה זו יותר ביום פורים.

המצוה הזאת, יותר טוב לקיימה בתענית אסתר. ביום זה שלשה דברים: צום , קול , ממון. (כל אחד בגימטריה 136). צום הוא תענית, קול הוא תפלה. ממון הוא צדקה.

ערכת כדת וכדין כשווה תשעה גרמים ושלש חמשיות בגרם העשירי (3/5 9 גי) כסף טהור באותה שנה, ואם אינו יכול,יתן לפי הסכומים שקובעים רבני הדור. ואס אין לו יתן כפי יכלתו רק אין לפחות ממטבע של אותה מדינה.

חג פורים ־ חג הממתקים

לחג הפורים הרבה תכונות ומנהגות: עליזות ושמחה, שתיה והוללות, ממתקים ותחפושות, וכולם לפי המקורות. פורים זכה גם לשמות וכינויים רבים בגלויות השונות, הערבים כינוהו בשם " עיד אל-חלאווא או עיד אל-חלווא כלומר ״חג הממתקים״ או ״חג הסוכר״, ובצדק, אין חג מבין חגי ישראל אשר מכינים בו כל כך סוגי עוגות וממתקים כמו פורים, משום שיש להפריש חלק נכבד למשלוח מנות, חלק לסיום הצום וחלק למשלוח מתנות לארוסה.

רשימה של עוגות וממתקים נוהגים יהודי המגרב להכין בפורים ולכל עיר או קהילה היה סוג מיוחד של עוגות משלה. ננסה להיזכר באחדים מהם ולהעלותם על הנייר:

קרן קיימת לישראל – קול קורא לפורים מנוסח בשפה המוגרבית מטובלת במלים עבריות

 כואנא אלעזאז…ענדנא פרחא נפאכרוכןם באס מא תנסאוס קרן קיימת לישראל….

אחינו היקרים- יש לנו את העונג ( השמחה ) להזכירכם שלא תשכחו את קרן קיימת לישראל….קריאה זו הופנתה למתפללים בבית הכנסת לרגל תרומת מחצית השקל…ואל נא תשכחו את הקרן הקיימת לשיראל,,,ליהודי מרוקו היה בכל בית " הקופסא הכחולה " של הקרן הקיימת…….

היהודים הסורים מכניס את פורים בשם ״עיד אל־פ׳רד״, התימנים-״עידא המאני (חג של המן). בכורדיסטאן והסביבה כינוהו בשם ״ניזאני המן״ או על שם המגילה של אסתר ״מגילאי׳ או ״מגלא״. הכורדים באזור פרס מכנים אותו בשם ״ללנגי״ כלומר: משלוח מנות.