שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשב"ץ*אתי בן סעדון
סקירת יצירתו השירית של הרשב״ץ המכונסת במהדורה זו, שמונים וחמישה שירים במספר, מצביעה על עושר סוגתי (ז׳אנרי) רב. הסוגות נחלקות לקבוצות כדלהלן: הקבוצה הראשונה, העיקרית, היא שירי קודש, רובם בעלי ייעוד ליטורגי. בקבוצה זו נכללים ארבעים וחמישה פיוטים השייכים למערכת הסליחות למיניה: תחינות, סליחות, תוכחות, מוסתג׳אב ורהוטה! שמונה פיוטים ממערכת הקדושתא; שש קינות! שלוש רשויות: שתי נחמות. יש לכלול בקבוצה זו גם את הפיוטים שטרם נמצאו: הבקשות, הזולת והגאולה שכתב הרשב״ץ, כפי שציין בסוף התשב״ץ ח״ב, ושתי תחינות שציין צונץ ואינן בידינו.
הקבוצה השנייה היא שירים אישיים. חזן מגדירה כך: ׳השירים המיוחדים לכל משורר לעצמו וגדריהם שהם קשורים בתולדות המשורר, מעשיו, השקפותיו ושאיפותיו׳. בקבוצה זו נכללים עשרים ואחד שירים שהם פתיחות וחתימות ליצירותיו העיוניות של הרשב׳׳ץ! שיר התוהה על מות צדיק טרם זמנו, שיר שכתב בחייו וביקש לחרוט על מצבתו ושני שירים נוספים.
הקבוצה השלישית היא שירי חול. קבוצה זו היא המצומצמת ביותר! בידינו רק שני שירי חול: שיר שבח לידיד ושיר תגובה לשיר החול של הראב״ע, ׳איגע להצליח׳.
מורשתו השירית של הרשב״ץ מראה כי מרביתה ליטורגית. בפרק זה נציג את חידושי הרשב״ץ בסוגים השונים.
ו. שירי קודש א. פיוטי הסליחות
קבוצת הסליחות במורשתו השירית של הרשב״ץ כוללת ארבעים וחמישה פיוטים. פליישר מציין שהמליחות מתחלקות לכמה סוגי משנה, על פי צורתן ודרך ביצוען(פזמון, רהוטה), על פי מיקומן בסדר (גמר, חטאנו, מיושב מקדמה, תחינה) ועל פי תוכנן (תוכחה, עקידה).
הסוגה הדומיננטית בקבוצת הסליחות של הרשב״ץ היא התחינות, שמספרן הכולל הוא ארבעים. נציין כאן את החידושים שחידש הרשב׳׳ץ בסוגה זו מבחינת התכנים והצורות.
- התחינה כסוג מרכזי בשירת הרשב״ץ
בחינת התכנים בארבעים תחינות הרשב״ץ מראה כי הוא כותב על נושאים שרווחו אצל קודמיו בספרד: ימות בין המצרים, עצירת גשמים, וידוי על חטאים, תיאור הגלות וצוק העתים. בקשת הגאולה שזורה ברוב תחינותיו.
חידושי הרשב״ץ באים לידי ביטוי בכתיבה על נושאים שלא כתבו עליהם בתחינות בספרד. האחד הוא נושא הגלות והגאולה בפיוטים לעצירת גשמים. ייעודן של תחינות אלו הוא שאילת גשמים ובקשה שהעם לא יגווע ברעב, ואילו הרשב״ץ שוזר בהן את ענייני השעה האחרים, דבר שלא מצינו עד כה בשום תחינה לעצירת גשמים. בתחינה יה׳ שאגה לי כלביא׳(לו) שתי הסטרופות האחרונות כוללות בקשה שה׳ יגאל את העם הירא והחרד מיד הנוצרי, המכונה ׳שונא׳ ו׳מורד׳. אפשר שהעניין קשור בכך שהנוצרים מאשימים את היהודים גם בבצורת וזו עילה לפגוע בהם.
גם התחינה ׳ה׳ הקשיבה תת אמונים׳(לה), שנושאה בקשה להורדת גשם, מסתיימת בבקשה שהשונאים ירעבו ושעם ישראל ישבע לחם. זו בקשה חריגה בנושא שכזה. חריגות כגון אלה – שילוב ענייני אקטואליה של רדיפות בתחינות לגשם – מעידות על המצוקה הגדולה שהיו נתונים בה הדובר ובני דורו.
ייחודן של תחינות הרשב״ץ מתחינות משוררי ספרד שקדמו לו בא לידי ביטוי גם בכתיבה על ענייני פרשת שבוע. שלושים מתחינותיו מהוות סדרה לפרשות השבוע. תחינות אלו מיועדות להיאמר בימים שני וחמישי, שבהם קוראים בפרשת השבוע. בידינו תחינות מפרשת ׳נח׳ עד פרשת ׳שופטים׳. חסרות שתי תחינות, שאחת מהן היא בוודאי לפרשת ׳בראשית׳.
פליישר מציין כי התחינה היא סוג של סליחה שנקבעה לו תבנית מיוחדת. מאפייני הסוגה הם: פתיחה קבועה במילה ה׳, והפסוק ׳שוב מחרון אפך׳, שבו התחנן משה רבנו לפני ה׳ לכפר על מעשה העגל והוא נענה שם, מופיע בתחינה כרפרין (׳ענייה׳). התחינות הן בעלות משקל חופשי ואקרוסטיכון. רוב התחינות קצרות ופשוטות, כתובות בתבנית סטרופית, וטורי המחרוזת חורזים זה בזה. הטור האחרון בכל מחרוזת הוא בדרך כלל סיומת מקראית שבסופה מילה קבועה.