פורטוגל : מקלט מאושר – דון יצחק אברבנאל-בנציון נתניהו

דון יצחק אברבנאל

מגפת הדבר שקטלה את אלפונסו V הוסיפה לעשות שמות בפורטוגל, וביחוד השתוללה בערים הגדולות. במשך שלוש שנים, עד שוך המגפה, התגורר אברבנאל עם משפחתו מחוץ לעיר, ולעיתים קרובות היה עובר ממקום למקום מחמת התפשטותו של הנגע. יתכן שגם עובדה זו תרמה במידה מסוימת להתרופפות קשריו עם החצר, וכשהחליט סוף־סוף לחזור לבירה מצא שהמצב נשתנה מיסודו. באיגרת לידידו יחיאל מפיזה, שנכתבה ב־4 באוקטובר,1482 לרגל מות רעייתו של יחיאל, אנו מוצאים את הדברים הבאים, המשקפים את מצב רוחו בימים ההם:

מיום שנהרסה עירנו, חרב מקדשנו וגלה עמנו, לא ידענו לא שלום ולא מנוחה. האומות שבתוכן אנו יושבים אינן פוסקות מלחרוש עלינו רעה ולחשב דרכים להתנפל עלינו ולהרע לנו: ואם עד ארגיעה נדע שליו, חיש מהר יבעתונו בשורות אימים שבאות מכל פינות הארץ על רדיפות אכזריות נגד שארית ישראל. מי אדם אשר כל ימיו יבהלוהו אויבים ולא ימצא מנוח כי ידאב בבוא שעתו האחרונה? על אחת כמה וכמה כך הוא בבני ציון האצילים, הרואים עתה שוב ושוב, בגבור הרעה, בהיות כבודם למירמס ושמם לחרפה. איך יחשבו בעיניהם חיי הצער אשר יחיו ולא יגילו ברדתם קבר? אל תבכו לנספים מישראל ואל תספדו להם! בכו להולכים מדחי אל דחי ולאשר סגר אלוהים בעדם כל דרך ישועה. כי גלה כבוד מישראל, ומי יתן ומתנו [כולנו] ולא נהיה עוד למשל ולשנינה, מובזים ומושפלים.

דברים פסימיים ומרים כאלה יכול היה לכתוב רק מי שהתנסה בעצמו בתנאים שגורמים למצב־רוח כזה. ברור שאברבנאל נפגע קשות. כבודו חולל, ולא קשה לשער מה עבר עליו קודם שנתפס לאותה הרגשת דיכאון. מסתבר שהמלך, ואולי גם כמה מיריביו בחצר, התעמרו בו, וביחס שגילו כלפיו הבחין בבירור לא רק בהתנגדות אישית או מדינית, אלא גם בסימנים שמעידים על שנאת ישראל. הוא חש שחורשים רעה על יהודי פורטוגל, וכמנהיגם הבין בלי ספק שנפילתו, אם תבוא, עלולה להתפרש על־ידיהם כראשית הקץ. העתיד נראה קודר והרה שואה, חסר כל סיכוי סביר לשיפור. אף־על־פי־כן החזיק במעמדו השנוא בעוד הוא חרד ונעלב עד עומק נפשו, אולי מפני שאחריותו לגורל אחיו חייבה התנהגות כזו, או מפני שעדיין נותרה בלבו תקווה קלושה שתינתן לו הזדמנות להיאחז במשהו שיוכל לזכות אותו בחסדו של המלך.

אולם הזדמנות כזו לא באה מעולם, כי האווירה המדינית נעשתה רוויה יותר ויותר בשנאה וחשדות. המאורעות התגלגלו במהירות וללא מעצור לנקודת שיא משעה שגילה ז'ואן, חודשים אחדים קודם לכן, התכתבות חשאית בין הדוכס ובין פרדיננד מלך אראגון. מאותה שעה עקבו אחר הדוכס כאילו היה בוגד בכוח או בפועל. קשה להטיל ספק בדבר, שקשר מסוים אמנם התרקם – לפחות אחד מאחיו של הדוכס, המרקיז של מונטמור, הטיף למרד מזוין נגד המלך. אין אנו יודעים אם תוכניותיו עברו משלב של נכונות לשלב של החלטה, אולם העובדה שתוכניות אלו נידונו שימשה לז׳ואן אַמשָלה לעלות על מסלול פעולה נועז. הוא החליט על טיהור שיקיף את כל אנשי האצולה הנרגנים, ובראש וראשונה את נסיכי בראגאנצה.

אברבנאל נמנה עם המועמדים לטיהור זה, אף־על־פי שלא היה אציל פורטוגלי. נראה שהמלך התחיל חושד בו שהוא פועל בחצר המלוכה כסוכן של הדוכס. אם אמנם התכונן הדוכס למעשה בגידה, כפי שעלול היה ז׳ואן 11 להשתכנע, ברור היה למלך שאברבנאל מעורב בדבר. אף אם לא היתה לו, לאברבנאל, יד בקשירת־קשר, יכול היה המלך להאמין שהיתה לו ידיעה על כך ולהסיק מאמונה זו ששתיקתו של אברבנאל היה בה משום שותפות פלילית. חוץ מזה, אברבנאל היה יהודי ונוסף על כך היה עשיר. חיסולו יגרום קורת רוח לשונאי ישראל, ועושרו יוכל להוסיף נכסים של ממש לנחלות הכתר.

אברבנאל ידע, כמובן, על הידרדרות היחסים בין המלך והדוכס, אבל רחוק היה מלהאמין שמישהו מבני בראגאנצה יתכוון ברצינות בזמן מן הזמנים למרוד במלך. מכל מקום מעולם לא העלה על דעתו שיחשדו בנאמנותו שלו. עמדתו לגבי יחסו של ז׳ואן לבית בראגאנצה – יחס, שנראה בעיניו חסר כל הצדקה – היתה ודאי בגדר סוד גלוי. אך אברבנאל גם ידע שבכל הזמנים שירת את המלך בתכלית הנאמנות בכל תפקיד שנתבקש למלא ובכל דרך שנראתה לו נאותה, והאמין שגם דבר זה גלוי, מובן וידוע לכול.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר