מארק אליאני – יהודי מרוקו במונטריאול, לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות

עתיד

מארק אליאני

יהודי מרוקו במונטריאול, לאן?

מסורת, מודרניזציה והתחדשות

מבוא

מספר גורמים עיצבו את זהות יהודי מרוקו על תפוצתם. מבין כל הגורמים, אין ספק שהעוגן החשוב ביותר הינו הקשר העמוק למסורת היהודית, שבא לידי ביטוי בחינוך יהודי ובשמירה על מנהגים, שהתמקדו במחזור החיים והחגים, ובארגון קהילתי שבמרכזו פעלו בעלי השכלה רבנית. תרומת התפתחות תודעתם היהודית של יהודי מרוקו קבלה משמעותיות תודות לדבקותם בהלכות רב אלפס, במשנה תורה, שולחן ערוך ואין ספור ספרי פסיקה שנכתבו על ידי חכמי מרוקו שלא תמיד זכו להכרה או לתפוצה רחבה. זהותם של יהודי מרוקו התעצבה גם תודות ליחסי הגומלין עם שכנים מוסלמים שלמרות הנטייה להכריז כי הם היו מצוינים, עברו תמורות ואירועים קשים בשל פגיעות חוזרות ונשנות מצד אדוני הארץ ביהודים וזאת לאורך ההיסטוריה הארוכה של היהודים במרוקו ובעיקר בעת חילופי שלטון או אי יציבות כלכלית. אחד המבחנים ליחסים האלה קשור במאבק המרוקאים לעצמאותם. תושבי מרוקו המוסלמים ציפו לתמיכה מלאה משכניהם היהודים במיגור החסות הצרפתית ובמאבקם לעצמאות לאומית.

יש לציין כי בד בבד עם דבקות היהודים בצביונם המיוחד, הם היו נתונים לתהליך של מודרניזציה החל ממחצית המאה התשע עשרה, באמצעות סוכנים מערביים צרפתיים ובריטיים. כך למשל, משה מונטיפיורי פתח בפני יהודי מרוקו אפשרות לקבל חינוך אנגלי במרוקו (במוגדור), וגם להגר לדרום אמריקה (לדוברי ספרדית) ולאנגליה (לאחרים), וגם להדק קשרי מסחר ענפים עם אנגליה ואירופה. באותם ימים היגרו יהודים ממרוקו גם לארץ ישראל וחיזקו את היישוב היהודי עוד לפני העליות החלוציות הציוניות החילוניות והסוציאליסטיות.

באמצעות רשת בתי הספר של האליאנס היתה לשלטונות צרפת השפעה משמעותית בחשיפת יהודי מרוקו לחינוך מערבי מודרני. בתי ספר אלה מומנו ע״י שלטונות צרפת, בתקווה שיהודי מרוקו יבצרו את שלטון צרפת על מרוקו ויביאו אליה מודרניזציה ושנוי בחברה המרוקאית. בעיני צרפת היהודים הוו עתודת כוח אדם, לה היא הייתה זקוקה. אכן, קרוב לשליש מיהודי מרוקו היגרו לצרפת ולארצות מעריות אחרות ונקלטו בהן בהצלחה.

גורם משפיע אחר הייתה חשיפת יהודי מרוקו לתנועה הציונית ולעובדה שקמה מדינת ישראל. עתה היה עליהם להחליט לאן פניהם מועדות. ירון צור הצביע על 'הקריעה' שהתחוללה בקרב יהודי מרוקו בשל גורמי ההשפעה הנ״ל. לטעמי, לא הייתה כאן קריעה ממשית, אלא היוצרות הזדמנות לבחור בין שלוש אפשרויות: להישאר במרוקו העצמאית ולתרום לבנייתה, לבנות את עתידם בצרפת שהעניקה שויון הזדמנויות מפתה או לעלות לישראל על מנת לבנות אותה ולהיבנות בה. יהודי מרוקו קבלו החלטות ובחרו באפשרות הקרובה לליבם תוך התחשבות במגבלות הגירה בינלאומיים וגם בפיתויים השונים שכל יעד העמיד בפניהם.

מרבית יהודי מרוקו – כשני שליש או כמאתיים אלף היגרו לישראל. סביר ליחס בחירת יעד הגירה זה מחד, לקשר העמוק של יהודי מרוקו לשורשיהם היהודיים ההיסטוריים, ומאידך, למגבלות ההגירה, אותן ניצלו היטב התנועה הציונית ומדינת ישראל, בכך שסיפקו להם אפיקי הגירה גלויים וסמויים זמינים ומידיים. כמאה אלף מיהודי מרוקו שהיוו שליש מיהודיה היגרו לצרפת, לקנדה, לארה״ב, ספרד ולדרום אמריקה לפי היחס הבא: שבעים אלף לצרפת, עשרים אלף לקנדה ועשרת אלפים לארה״ב, ספרד ודרום אמריקה. בחירה זו באה בגלל חינוך, עבודה, עסקים וקשרים המשפחתיים. החינוך בשפה הצרפתית השגורה בפי יהודי מרוקו והזדמנויות ההגירה השפיעו במיוחד על הבחירה בצרפת ובקנדה. במאמר זה, נתרכז בהגירה למונטריאול שבקנדה ונדון בגורל הגירה זו, תוך התייחסות להגירה למקומות אחרים בנתוח השוואתי משני. העובדה שמעטים נשארו במרוקו – כחמשת אלפים עם צאת היהודים ממרוקו וכאלפיים כיום, מצביעה על כך שיהודי מרוקו – שיצאו ממנה, בחרו במודע בחלופות אחרות. למרות שיפורים במצב מרבית הקהילות תחת שלטון החסות הצרפתי, יהודי מרוקו זכרו תקופות של חוסר בטחון וסבל תחת שלטון המוסלמים, ומשום כך בחרו לנטוש את מרוקו כשניתנו להם הזדמנויות אחרות. לסיכום מבוא זה, מרבית יהודי מרוקו בחרו בישראל בשל שורשיהם היהודיים העמוקים וגם בשל הזדהותם עם התנועה הציונית ומדינת ישראל. אולם חלק לא מבוטל בחר במדינות אחרות, ובעיקר ארצות דוברות צרפתית כגון צרפת וקויבק שבקנדה.

כאמור, העוגן התרבותי המסורתי של יהודי מרוקו היו בשורשיה העמוקים הנטועים במסורת היהודית. חיי הקהילה במרוקו היו אוטונומיים וסבבו סביב מחזור החיים והחגים של העם היהודי. ילדים למדו מהוריהם את עיקרי המסורת היהודית בטכסים ומנהגים שעברו מדור לדור. בני הקהילה היו קשורים למנהגיהם בחום ובאהבה שהעניקו להם זהות יהודית מוצקה. בתי ספר יהודיים ברמות שונות, חיזקו מאפיינים של זהות זו באמצעות תפילות, קריאה בתורה, לימודי מישנה ותלמוד, ספרות רבנית עניפה, פיוטים ושירה עממית, בה נטלו חלק נשים אשר מילאו בה תפקיד חשוב. רבנים ודיינים השגיחו על הקהילה ונתנו לה כיוון באמצעות מסורת ופסיקה יהודית, אשר נתנו ביטוי להלכי רוח מגוונים בקהילה, בלי לגרום לסטיה או התרחקות מן המסורת, למרות לחצים חיצוניים כבדים, אם מצד האיסלם ואם מצד סוכני מודרניזציה וחילון צרפתיים. יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול שבקנדה לא נבדלו מאחיהם שהתיישבו במקומות אחרים. בהגיעם למונטריאול, הם נשארו נאמנים למסורתם בכך שהקימו מוסדות משלהם בחסות הקהילה היהודית המקומית. הם יזמו התארגנות קהילתית כוללנית שחיברה בין יהודים מארצות מוסלמיות, הקימו בתי ספר (מימוניד), ישיבות ובתי כנסת לפי מנהגי ספרד וצפון אפריקה.

 נקודה מעניינת במיוחד, היא שהקהילה המקומית האשכנזית שהעניקה חסות למהגרים החדשים, לא הצרה את צעדי המהגרים ממרוקו, אלא איפשרה להם להשתלב במוסדות הקהילה וגם ליטול בהם תפקידים מרכזיים, כגון ניהול המרכז הקהילתי והפעילות הקשורה בו. נוהג זה תאם למדיניות הרב-תרבותיות הנהוגה בקנדה באופן כללי. בתי הספר היהודים האנגליים הוסיפו את השפה הצרפתית לתוכנית הלימודים שלהם על מנת לשלב בהם את יהודי מרוקו. בצעד זה, ניתנה הזדמנות לדור הצעיר ללמוד את השפה האנגלית, בנוסף לשפה הצרפתית, ובכך לרכוש משאב חשוב להסתגלות ומוביליות בחברה הקנדית הרחבה ומחוץ לקויבק דוברת הצרפתית.