הנהגות לתעניות וצומות

הנהגות לתעניות וצומות

א.   נהגו ליתן צדקה בכל התעניות כמאמר הגמרא (ברכות עמוד ו:), אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא וכן איתא במסכת (סנהדרין עמוד לה.), אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאלו שופכי דמים שנאמר מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישעיה אי כאי) ופירש רש״י שם בד״ה כל תענית וכוי רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה והיו עיני העניים נשואות לכך ואם ילינו נמצאו עניים רעבים שנשענו על כך. וכתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון (סימן רמו סעיף יט), פשיטא דמנהג קדמונים אין לזוז ממנו לחלק צדקה ביום התענית אפילו נטלו י״ד סעודות (מקופת הצדקה), מכמה טעמים נכונים.

ב.    מנהגנו כפסק הש״ע (סימן תקנד סעיף ה), שנשים הרות ומניקות פטורות מן התענית בצום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, י״ז תמוז, מפני צער הוולד. חוץ מתשעה באב, ויום הכפורים. וכתב הגאון רבי רפאל בירדוגו בספר תורת אבות (סימן תק״נ), דמה שכתב הרמ״א שנהגו להחמיר כשאינן מצטערות, אנן לא קי״ל הכי אלא כדעת מרן. וכך גם נהגו יהודי אלג׳יר כדעת מרן, כמובא בספר מטה יהודה עייאש (סימן תקנ), וכן מנהג תונס כמובא בשו״ת שואל ונשאל

(ח״ד סימן ח).

ג.    תשעה באב שחל בשבת ודחוי ליום ראשון, מתירים להרות ומניקות שלא להתענות.

ד.   מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מפי הגר״י מאמאן), וכן כתב בקיצור שו״ע טולידאנו (סימן ת״ק הלכה טו), בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. וכן נהג בקודש הרה״ג רבי אברהם ב״ר יצחק אבוחצירא זצ״ל ״בבא הנה״ להרגיל בנועם את

הילדים בתענית שעות. (חתנו הרה״ג אברהם מוגרבי).

ה.   נהגו בכל התעניות בתפלת המנחה להניח תפילין, להשלים מאה ברכות וכך מובא בב״י או״ח (סימן מו אות ג), ואם הוא מתענה חסרו ח׳ מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ״ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית תפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם, כמובא בסידור אהבת הקדמונים (עמוד יב), לתושבי פאס קודם בואם של מגורשי ספרד. ובספר זך ונקי לרבי יוסף כנאפו זצ״ל (פרק כג עמוד רלט), כתב בתענית אסתר, יניח תפילין בתפלת מנחה ע״כ. וכן העיד הגר״ש משאש בשו״ת שמש ומגן (ח״ד עמוד טו), וז״ל שמדת חסידות ללובשם, וכל העם מקצה לא לבשו אותם, רק אנשים חסידים לבשו אותם, וגם אני כל ימי חורפי לבשתי אותם, אבל כעת לעת זקנתי עם העייפות הגדולה, ביטלתי את זה.

בעיר מראכש, דמנאת, ובהרי האטלס הניחו הציבור תפילין (ר׳ מאיר

אסולין).

המנהג בתוניס להניח תפילין כפסק הבית יוסף ובדור האחרון הנחת תפילין היה נחלת יחידי סגולה כמובא בספר עלי הדס (פרק טו ה״ו).

ו. תענית שנופלת ביום שישי מנהגנו שלא להניח תפילין בתפלת מנחה כ״כ בשו״ת ויאמר יצחק (תענית סימן ב׳), והגר״ח פלאג׳י בספר כף החיים (סימן יט סעיף ה), כתב שלא יניחו תפילין במנחה ע״ש. במנחה של ראש חודש יכול להניח תפילין, ולפי מה שכתב בנגיד ומצוה, נראה דהוא מצוה רבה וקצת חיוב איכא ע״ש, אך בערב שבת אפילו אם הוא יום התענית, הגם שיהיה תענית ציבור דהיינו עשרה בטבת, לא יניחו תפילין אפילו שמתפללים מנחה גדולה.

ז.   עשרה בטבת בערב שבת, מנהגנו שאין קורין ״ויחל משה״ כמובא בספר תורת אמת (סימן תקנ), וז״ל ומנהגנו כמ״ש האגור שהובא בבית יוסף, שאין קוראים ויחל במנחה מפני כבוד השבת.

ח.   כאשר צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר וי״ז תמוז נדחים, מנהגנו במערב להתיר אכילה לחתן, אבי הבן, מוהל, וסנדק. כפסק הש״ע (סימן תקנט ה״ט), וכן כתב בשו״ת ויען משה (או״ח סימן עז), ובשו״ת קרית חנה דוד (ח״ב סימן עה), ובשו״ת והשיב משה לרי משה מלכה זצ״ל (סימן לו). אומנם כתב בקיצוש״ע טולידאנו (סימן תקו הלכה טו), וגם אנחנו נוהגים להשלים אפילו בארבע תעניות והסעודה לא יעשו אותה עד הלילה לכולי עלמא.