ר' שלמה חיון תלמיד ר' יעקב אביחצירא וספריית הקבלה בתפילאלת-אבישי בר-אשר

ספר פתוחי חותם

ר' שלמה חיון מתאר בסוף דבריו את הספר עצמו, ספר פתוחי חותם, ומדגיש כמה פרטים מעניינים. ראשית, הוא מצביע על חלוקת הדרשות בספר לפי ארבעת הרבדים שהתורה נדרשת בהם במסורת הקבלה: פשט, רמז, דרש סוד. ובאמת, זהו ממאפייניו הבולטים של ספר זה, לעומת כתביו האחרים, העוסקים במובהק רק בחלק מן הרבדים האלה. ראוי להעיר בהקשר זה כי אליבא דר' יעקב, ההבחנה בין נסתר ונגלה אינה מציבה גבול בל יעבור, אלא אדרבא היא מניעה את החובה 'לחפש מצפונותיה וסודותיה'. בכך נאמן הוא להשקפה הרווחת בספרות הקבלה כי פשט התורה הוא מלבוש לסתריה. תפקידו של המקובל לאור זאת הוא גילוי הרמזים הגנוזים בסיפורי התורה, ומכאן נובע יחם כפול אל הפשט: מצד אחד, מבחינת מקומו בדרגות העומק והמשמעות, 'הגרוע שבכולם הוא הפשט', ויאם למדת כ״א הפשט שהוא האחרון, לא יצאת ידי חובתך והוי זהיר להתלמד ג׳ חלקים שהם למעלה ממנוי, כלשונו; ומצד שני, ממשניותו לא משתמעת הפחתה בערכו העצמי או ביטולו, כי אם הערכה יתרה שלו. לפיכך אין פלא, למשל, כי הבחנתו של ר' יעקב בין 'רמז' או יסודי מטושטשת מאוד ביחס להבחנה המסורתית, ומשמשת בעיקר להבחין בין טוגות שלכל אחת מהן מהלכים פרשניים שונים אל הטקסט, אך שתיהן כוללות בדרך כלל תוכן נסתר וסודי.

עוד מציין חיון כי סודות הספר 'בנויים על קו מישור המוסר כי זה כל מגמת רבינו להיטיב לזולתו, ללמד לעמו יראת ה' טהורה לעבוד עבודתו, כי זהו עיקר דרשות יראי ה' וחושבי מחשבתו', ר' יעקב עצמו כמעט שאינו נוקט במונח 'מוסר' לתיאור הקו ההתנהגותי המרכזי בשיטתו. ואכן הקריאה בכתביו מגלה את נוכחותם של מנהגים קבליים, המיועדים ברובם לאורח חייו המתמיד של האדם, בלא זיקה הכרחית לתיקון המידות. עניין זה מסמל שלב מרחיק לכת ביחסים בין ערכים בין ספרות המידות וספרות ההנהגות הקבלית, שרי״א נמנה עמו. מנהגים או הנהגות אלה אינם מוצגים כנדבך על גבי שיטה רעיונית אחרת, אלא כהגשמה מפורטת של שיטה קבלית ברורה. לפיכך, הצעתי במקום אחר לנקוט בהגדרה אחרת לסיווג ספר 'פתוחי חותם', שביכלותה להנהיר את המונח 'מוסר' כיאות: "ספרות ההנהגות והתיקונים". בכורתם של היסודות הנוגעים להתנהגות הדתית והספיריטואלית, שתפקידיהם והשפעותיהם נוגעים במישורים שונים במציאות, הכפופה על-פי-רוב לתפיסת העולם הקבלית־לוריאנית; הערכה שונה של ההיבטים החברתיים והתיאולוגיים, שלטענתי הודגשו לפנים יתר על המידה בחקר הספרות הזאת; והתייחסות לאופי היחסים בין התנהגות הלכתית ובין פעולה בדרך ההנהגות.

מעדותו של ר' שלמה בהקדמה עולה כי'פתוחי חותם' היה חיבורו השישי של ר' יעקב אביחצירא, עדות הניצבת לעומת רשימה אחרת שהותיר בנו ר' יצחק אביחצירא. קדמו לו החיבורים הבאים: 'גנזי המלך'; 'לבונה זכה' – שגם לו חיבר ר' שלמה הקדמה כמצויין בדבריו, אך זו אבדה בינתיים; יספר שאלות ותשובות' – הלא הוא 'יורו משפטיך ליעקב' המצוי בידינו; יספר הדרושים׳ – שחיון לא מזההו בשמו; וספר 'שטה' על התלמוד, חיבור אשר לא נדפס ולא נשתמר.

כמו כן מבאר ר' שלמה את פשר שמו של החיבור 'פתוחי חותם', בשתי דרכים: 'כי כן בו נפתחו ונראו ונתגלו כמה דברים אשר היו חתומים וסתומים בחותם תעודה', וכן 'כי תיבת פתוח״י שם רמז והיא מספר שמו הטוב וחניכתו'.

משאלתו של ר' שלמה בדברי הסיום, 'יזכה מו״ר להוציא חבור זה על מזבח הדפוס עם כל שאר החיבורים אשר לוי, לא נתגשמה בחיי רבו, כמוה במשאלתו האחרת בדבר העלייה לארץ האבות. רק כעבור חמש שנים מעת שנפטר ר' יעקב בדמנהור בכי בטבת שנת'והיא מרת נפשי, נדפס בירושלים ספרו'פתוחי חותם' והקדמתו עמו.

ספרייתו של ר' יעקב

כאמור, להקדמת ר' שלמה חיון חשיבות לחקר הביבליוגרפיה, המשופעת אזכורי שמות ספרים מספריית ר' יעקב. השמות שלובים משזר מעשה חושב בכתיבתו המליצית של חיון, ובדרך כלל הקפידו המדפיסים והמהדירים לציין חלק מהם בסימן מובחן. יש להניח כי הרשימה חלקית, ואף על פי כן עדות זו מסייעת מאוד בשרטוט היקפו של ארון הספרים של הרב והמקובל מתפילאלת. ככלל, בכתביו נוהג רי״א לעתים רחוקות להזכיר שמותיהם של חיבורים שמהם הוא שואב (לבד מאפיונים כלליים כמו'הזוהר' או'רבינו האר״י ז״ל', שגם הם בדרך כלל מותירים למעיין מלאכת חיפוש דקדקנית); והנה, רשימה זו מעניקה לנו הצצה נדירה לספרים שהיו לפניו תדיר, בהם העמיק ולאורם חידש את חידושיו בתורת הנסתר.

ברשימת חיבורי ההלכה הנזכרים בהקדמה חסרים חיבורים רבים מאוד שרי יעקב עיין בהם והביא מהם בשאלותיו. ככלל, נראה שכאן הסתפק חיון בהזכרה כללית של חיבורים. מעניינת העובדה שהוא מזכיר לצד ס' ׳ארבעה טורים' את שני נושאי הכלים העיקריים 'דרכי משה' ויבית יוסף', וכאמור גם את'המפה' לצד ישלחן ערוך',

רשימת החיבורים מספרות הימוסר׳ מפורטת יותר, אך גם היא חלקית כעדות המחבר: 'כי את כל אלה ואת אשר איננו פה', מספרות ימי הביניים נזכרים כמה חיבורים מרכזיים: חובות הלבבות, ספד חסידים, ספר הישר (רבנו תם), ספר יראים (לר' אליעזר ממץ) וכן שערי תשובה (לר' יונה גירודני). השפעתם של חיבורים אלה על כתיבתו כללית ומועטה באופן יחסי, ואין בכתביו אזכור מפורש של אחד מהם. שונים הם פני הדברים לגבי ספרות ההנהגות הקבלית שלמן צפת ואילך, שבין חיבוריה מונה חיון את ספר חרדים לאזכרי, ראשית חכמה לר' אליהו די וידאש המחזיק כמובן את קבלה רמ״ק רבו, שערי קדושה לר' חיים ויטאל ועוד כמה חיבורים מאוחרים, אך השפעתם של שני האחרונים שהזכרתי רבה מכולם. נזכרים גם שני "קיצורים" נפוצים לספר ראשית חכמה: תוצאות חיים (קיצור שערך המחבר בעצמו) ותפוחי זהב לר' יחיאל מילי בן המאה הי״ז. עוד באו שם: שני לוחות הברית (השלייה), ספר ארחות צדיקים הנפוץ (שמחברו אינו נודע), וספר אזהרת הקדש הזנוח. עניין מיוחד מעורר הרמז המופיע לקראת סוף הדברים: 'כאשר עשה הרב כמהר״י זלה״ה ביערתו, וכאשר הוכיח והודיע הרב ח״י בחמדתו'; וכפי שהעיר דן מנור, התכוון חיון להזכיר כאן את שני ספריו של ר' יונתן אייבשיץ חמדת ימים ויערות דבש. מנור דחה את היסוד להערכה מיוחדת של חיבורים אלה אצל רי״א, בשל זיקתם לספרות השבתאית. ואולם כנגד זאת, לפחות באשר לחמדת ימים אפשר להוכיח כי שימש מקור השראה והשפעה רגיל על ר' יעקב, הנוטל ממנו מעת לעת, אם כי בלא אזכרו המקור.

רשימת ספרי הקבלה היא הרחבה ביותר ושולבו בה למעלה מארבעים חיבורים. ביניהם מונה חיון כמובן, את ספר הזוהר ותיקוני זוהר. הוא מזכיר את ספריו הנפוצים של ר' יוסף גייקטילה שערי צדק ושערי אורה; ואת שמותיהם של ספר הפליאה, ספר רזיאל המלאך ואולי גם את ספר הרזים(הנזכר במליצה'תא הרזים')