הווי ומסורת אצל יהודי מרוקו-רפאל בן שמחון-סגולות לשמירת הילד

שם האח המת לאח הנולד.

רוב ההורים דאגו שהבן ישא את שם סבו שנפטר ובפרט אם היה זה רב. נתנו גם שם של דוד יקר או של קדוש נערץ. אך היה קורה והילד נקטף באיבו, בעודנו תינוק או נער וההורים מרוב חיבתם והערצתם לסבא נתנו גם לילד השני שנולד, את אותו השם שנשא אחיו קודמו שמת בתוספת שם נוסף כמו חיים, יחיה, יעיש וכדומה. בדרום מרוקו רגילים להוסיף לבן הזה, את השם כ'ליפה, שפירושו תמורה או נותנים את השם מכ'לוף. קרוביו ובני משפחתו ובכלל כל האנשים ברחוב, יקראו לו רק בשם כ'ליפה או מכ'לוף ויימנעו לקרוא לו בשמו הראשון.

קמע שמירה לילד.

כל אמונה היא רצוייה, ובלבד שהיא שומרת על העולל ומגינה עליו מכל צר ואויב, משטין ומחבל. לכן ענידת קמע נחשבת לכדאית ומתקבלת ברצון ובזרועות פתוחות. העיקר הוא שהתינוק לא יינזק " מפלונית וחברותיה ". הורים הזדרזו להזמין אצל מומחה, קמע לשמירה על פרי בטנם, והלה הכין קמע – חרז – מיוחד ובו כתובים נשמות הקדושים היוצאים מפסוקים 

אמ"מ כר"ל יג"ץ וי"ו יכ"ל נב"ו קב"כ יל"ו מפ"א.

אלה הם ראשי תיבות של הפסוקים

אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו

יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ – (במדבר כד, ח)

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל – (במדבר כג, כג).

חהר"מ יאו"א – (יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו) – שבזכות אלו השמות הקדושים והטהורים, שתהיו לעזר והלועיל ולמגן וצינה לילד הזה המולד ולאימו, מלילית ומאגרת בת מחלת וסיעותיהן, שלא יתקרבו לבית זו ולא יזיקו לילד הזה ולאימו אכי"ר – אמן כן יהי רצון.

הילד מחייך מתוך שינה.

לעיתים קרובות, קורה והתינוקות מחייכים או משחקים כשהם ישנים, או אף משחקים לבדם ואפילו בהקיץ. יש להעירם ומיד. אם ההורים ימצאו את עוללם מחייך או משחק באמצע השינה, סימן ש
" הפלונית " – לילית משחקת עימו, וזה מסוכן בפרט אם זה בליל ראש חודש. נהגו לתפוס לו את האף ולנענע אותו, עש שהתעורר. באותו רגע, על האב מוטלת החובה לקורא את הפסוק " ויהי נועם " שלוש פעמים, ובד בבד ינענע את חוטמו של תינוקו.

בספר "עדן מקדם", ערף ילדים, הכותב כי מי שיראה כך התינוק בשינה, יכה אותו על חוטמו ויאמר " " זילי פלונית מכאן, לית לך כאן חולק ואחסנה לית, ליה לך כאן ניחא.

ילד מסעי.

הילודה במרוקו היית הרבה ואולי גם רבה מאוד, אבל גם התמותה לא פיגרה אחריה והיו שקברו בן כמעט כל שנה.

כדי להילחם באסון הזה האמינו בכל דבר. כל אמונה, עיקרית או טפלה, נתקבלה בזרועות פתוחות ואומצה לדורות. כדי לשמור על הילד, במידה והצליחו לגדלו ולא קברו אותו אחרי שנה או שנתיים, הם הלבישו אותו לפעמים כמו ערבי בדויי, במקום להלביש אותו בבגדים יפים ויאים לילד בגילו. הם הלבישו אותו ב-תאשמיר מין חולצה לבנה, פשוטה וארוכה עד הקרסול, כך שבמראהו המוזנח המזכיר ילד ערבי פשוט, לא ימשוך תשומת לב, לא ישמש מטרה לעין הרע, או להתפעלות מיוחדת מיופיו – אם הוא כזה ולא ייחשף לאסונות. ילד זה נקרא וולד מסעי. – ילד שאול להוריו – אולם במאורע דתי כמו זיירא – הילולה – של איזה צדיק, הורי הילד לא יתעצלו ולא יחסכו ממנו נסיעה למרחקים, כדי להשתטח על קבר הקדוש.

ילד עיסאווי.

רעיון אחר לשמור על הילד ממקרים רעים, הוא לעשותו " עיסאווי – בריבוי עיסאווא. חג העיסאווא נחוג בחג הקרובן שלהם או המוסם. המילה עיסאווא גזורה מהשם בן עיסא, מייסד כת דתית הקבור במכנאס. בני כת זו מוכרים במרוקו במיוחד במכנאס, בגלל אכזריותם ומעלליהם בימי אידם.

האב היה מזמין עיסאווי והלז מלביש את הילד בתאשמיר לבן ומוכתם בדשם הקורבן. אחר כך היה טובל אצבע בדם ומסמן את מצחו של הילד, מה שנקרא אוסמלו – סימן לו. מקרה יותר גרוע ויותר מאוס ומכוער, היה כאשר העיסאווי לקח מהרוק שלו ושם בפיו של הילד או מרח על שפתיו, יש להדגיש כי כל המנהגים והסגולות למיניהם בהואו, נעלמו כליל ואינן כבר קיימים בימינו.

בספרו של רבי יוסף משאש זצוק"ל, מובא קטע על " בו עיסא " באוצר המכתבים חלק א' סימן ר"י. הרהו לפניכם במלואו כפי שכתבו רבי יוסף.

אוצר המכתבים חלק א' סימן ר"י

חודש תמוז.

עוד שכחתי להודיע, כי מכלל יסורי היהודים במכנאס, יש קבר גדול מפואר בבניין יפה, לאחד מקדושי הערביים, מדורות קדומים, שמו "בן עיסא" שכפי המסופר מהערביים, הוא שהחזיר את אבותיהם מדת האלילים לדת האסלאם. ובכל שנה ושנה עושים לכבודו חג גדול ונורא מאוד, קורין לו בשם "חג עיסאוו"א", על שמו, ותוספת וו"א היא לשון רבים, לכלול בה גם זרעו הנקראים בשמו, כך שמעתי מערבי אחד מלומד, ובאים המון חוגג לאלפים ולרבבות מכל שבטי הערביים והברברים, שוכני הערים וההרים והמדברות שבכל ערי המערב. וכל שבט ושבט עושה תהלוכה ושיגעון מיוחד לבדו, יש מהם טורפים רחלים ועזים חיים, ומחלקים אותם אברים, אברים בידיהם ובשיניהם, וכל מאן דאלים גבר ליקח נתח גדול, ואוכלים אותם חיים, כחייתו טרף, יש משברים חתיכות זכוכית בשיניהם, ודמם שותת מפיהם.

יש מהם משחקים באבוקות של אש, יש עם נחשים, צפעונים, יש ערומים כיום מולדם, מכים וחובטים על חזיהם בחוזק יד, איש כמתנת ידו. יש קופצים ומדלגים כאריות ושואגים כמוהם, וביניהם נשים ערומות מגודלי שיער, קורים להם בשם לביאות, כי הם עושים לפניהם כל תנועות הלביאות, בבערות גסה ועוד הרבה שגעונות לאין מספר.

ועוברים כל היום וכל הלילה, כתות, כתות בכל רחובות העיר, עם מיני זמר וצלצלי שמע, וצעקות גדולות ונוראות, עם ביטוי שם ה' פעמים הרבה אין מספר, ועוד ביטויים אחרים, כל כת ושגעונה וסכלותה ואוולתה, והמרבה להתהולל ולהשתגע הרי זה משובח.

ולפני כל עת עובר סוס ורכבו נהדרים בכל מיני פאר, והרוכב הוא רק מזרעו של עיס"א הלז, מסטרא דדכורא, או דנקובה, והולכים למצבת קברו, ומרבים שם הדלקות ושגעונות עד אין חקר. וכל אותו השבוע, כל יהודי מכנאס שובתים מכל מסחר ועבודה, רק נקהלים בהאלמללאח וסוגרים בעדם את שעריו, אין יוצא ואין בא. והזקנים סיפרו לנו, שבזמן הקדום היה נמשך ההסגר יותר מחודש ימים, וכל שנה נקרו ויאתיו מהומות רבות, ושלל וביזה במעט או הרבה מחנויות היהודים, וכמה יהודים שהיו נפצעים מהאבנם שהיו משליכים עליהם החוגגים המשוגעים.

וכמה הוצאות ושוחדות היו משלמים היהודים בכל שנה ושנה לשר העיר ועבדיו ומשרתיו, שהיו באים לשמור את דרך אלמללאח, ואוצרות מסחרם, עם כמה סעודות שהיו מכינים להם, ועם כל זה, בכל שנה ושנה היינו עומדים בסכנה של ימי אדיהן, וכמה תפילות ולימודים וצומות וצדקות היו נעשים בימים האלה. ובשנת תרס"ב או תרס"ג, קרה מקרה שכמה יהודים עלו על גג חצר אחת שהייתה סמוכה לחומה לראות משם שגעונות המשוגעים והגג היה רעוע ולא יכול לשאת משא העומדים עליו, ובחצות היום נפל תחתיו, ונשמע קול מפלתו למרחוק.

ותהי מהומה גדולה בעיר, וגם המון חוגגים הפראים נבהלו משמוע, ונאלמו מצעקתם, והאבק כיסה את העיר, ולא נודע מי חי ומי מת, והזעקה הקיפה כל העיר, זה על בנו, וזה על בתו, ובעל על אשתו, ואישה על בעלה. וקינים ומספד מכל עברים, והודות לאנשי חברת גומלי חסדים שנזדרזו הזדרזות גדולה, והרבה נצולו שלמים, והרבה נפצעו, וחמישה מתו, ויהי אבל גדול בעיר, ובבוא הצרפתים, הוטב המצב גם בזה.

סוף הפרק מאוצר המכתבים חלק א' סימן ר"י.

קמע לאשה משכלת.

לאשה שבניה מתים ח"ו כא"ה [חס ושלום, כתוב את השמות] ותתלה עליה עד שתיליד (שתלד) וזה מה שכתוב.

 בשראות אבקה יוצאי במאס השם הגדול והנורא שתשמור בנים ובנות שתלד האשה הזאת סשם זד זמש זנד אנז וג בר יהוא שי יסנסניו סמנגלף זד זמש ומן ומגר ארלין ארגמן אנקתם פסתם פספיסים דנאל דיונסים. – החותמות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר