אורות יהדות המגרב

  

  "אורות יהדות המגרב"                                                                         מכון לחקר הקהילות והמורשת הרוחנית

             של יהדות המגרב במרוקו אלג'יר טוניס ולוב             

            (ע"ר)  580118693   mail: magreb@bezeqint.net   הרב משה עמאר היו

     רחוב דוד המלך 20 ת.ד. 218 לוד  71101, טל: 9228444–08, פקס: 08-9212024

האתר החדש של אורות יהדות המגרב

       

בס"ד                                                                                                                                                                               ‏יום רביעי כ"ג סיון תשע"ב

למכובדינו הנעלה

                                 הנדון:     מורשת יהדות מרוקו

 

כידוע לכבודו, זה למעלה מארבעים שנה שאנו עוסקים בחקר מורשת יהדות מרוקו, תולדותיה וחקר היצירה הרוחנית של חכמיה הן בפרשנות למקרא, לתלמוד ולהלכה; ספרות, שאלות ותשובות; הגות קבלה, מוסר ושירה, באיתור הכתבי יד בארץ ובחו"ל, וב"ה זכינו עד היום לאחר עשרות רבות של חיבורים ומאות רבות של תעודות,  הצלחנו לפרסם עשרות ספרים בכל התחומים הנזכרים. בנוסף לכך, ערכנו מחקר על כל מחבר ותיארנו את תקופתו, קהילתו ופועלו.

הקדשנו הרבה להפצת המורשה שלנו בהרצאות לאברכים, לסטודנטים ולתלמידי מחקר בקונגרסים ארציים ובינלאומיים, ובקרב הקהילה היהודית המרוקאית בארץ בערבי עיון, ימי עיון ושבתות עיון,  הקמנו שתי בתי מדרשות שבהן אנו מכשירים אברכים לעסוק בתורתם של רבותינו, ללמדם את פיענוח הכתבי היד, ומהם אנו מצפים שיקום דור של ממשיכים בחקר תולדות העדה ובחקר מורשתה.

אנו פונים לכל אחד ואחת מבני עדתינו, להיות שותף למפעל כביר וחשוב זה.

כל אחד מה שלבו חפץ, כל תרומה תתקבל ברצון וזכות רבותינו הקדושים תהיה למגן בעדכם, בעד עם ישראל ומדינת ישראל, אכ"יר.

בברכה ובהוקרה

ע"ה משה עמאראורות המגרב

לקבלת קטלוג של ספרי " הוצאת אורות יהדות המגרב " או לרכישה ישירה יש לפנות למזל המזכירה המסורה והנאמנה בטלפונים המצוינים לעיל

כל רכישה שלכם מגבירה את האפשרות של המכון המכובד, להמשיך ולהתפתח, על מנת להגיע לחקר תולדות אבותנו הקדושים וחקר תולדות יהדות המזרח בכלל ומרוקו בפרט.

ואנוכי עבדכם הנאמן, אלי פילו, חסיד גדול הן של ההוצאה והן של כבוד הרב משה עמאר, מורי ורבי, מוכן לסייע בהמלצות חמות אודות ההוצאה המכובדה . כל בית מעדתנו המפוארה חייב שיהיה ולו מספר ספרים, וזאת על מנת להכיר את פארה, תרבותה, פסיקותיה, תקנותיה ומעלותיה של עדתנו הברוכה.

מן השמיים תבורכו

אלי פילו

האיש משה -תמונה 2

משה עמאר 1111

הרצאותיו המאלפות של ד"ר הרב משה עמאר הי"ו

היצירה הרוחנית אצל חכמי מרוקו

היצירה התורנית של חכמי מרוקו 2 – הרב ד"ר משה עמאר

https://youtu.be/3vHMXugsvng

היצירה התורנית של חכמי מרוקו 3 – הרב ד"ר משה עמאר

https://youtu.be/SxHuVIKHkK0

היצירה התורנית של חכמי מרוקו 4 – הרב ד"ר משה עמאר


        
    "אורות יהדות המגרב"                                                                         מכון לחקר הקהילות והמורשת הרוחניתבס"ד

             של יהדות המגרב במרוקו אלג'יר טוניס ולוב              

                 (ע"ר)  580118693   mail: magreb@bezeqint.net    

 רחוב דוד המלך 20 ת.ד. 218 לוד  71101, טל: 9228444–08, פקס: 08-9212024

       

   

משה עמאר 22222

 

פרופ' משה עמאר שליט"א על אור החיים הקדוש

                                                     

לאלי היקר!

 

        החיים והשלום,

תודה מקרב לב על השתדלותך למען פירסום והפצת מורשת אבותינו

ואלה הפועלים למענה.     

בטוחני שזכות רבותינו ואבותינו תעמוד לך בכל אשר תפנה.

ירבו כמותך בישראל ובפרט מבני עדתינו היקרה, אכי"ר.

                                                          בברכה  ובהוקרה!

                                                          פרופ' הרב משה עמאר 

ולך, מורי ורבי, פרופסור הרב משה עמאר המכובד, אני מודה לא-ל שזיכני להכיר איש ענו וישר, משכמו ומעלה.  מתענג אני על מילה ולכל אות היוצאות מפיך, פה מפיק מרגליות שאין להן ערך. 

כחובב היסטורית עדתנו הברוכה, בלי כתיבתך ומחקריך, בכל התחומים, מורשתנו המפוארה הייתה יתומה, ואשריה שיש לה אבא כמוך. מי יתן וה' יאריך את שנותיך בטוב ובנעימים, ותרבה להחכימנו עוד עוד. 

מוקירך ומעריצך.

אלי פילו

הרב פרופסור משה עמאר בערב השקת של ספרו של רבי יוסף בו נאיים תאמרו ליוסף 

תרומת מגורשי ספרד ליהדות מרוקו

גירוש ספרד

עם הגירוש בשנת רנ"ב (1492), התחיל להגיע למארוקו זרם הפליטים מספרד ומפורטוגאל, והוא נמשך עד לסביבות שנת הר"ס (1500). חלק ניכר מהמגורשים התיישבו בעיר פאס, כדברי עד ראיה: "ונתאספו שמה כל העדרים יחד גדולים וקטנים חכמים ונבונים".
 
העדפתם את פאס נבעה מהיותה עיר מרכזית בתקופה זו, בעלת חשיבות כלכלית ומדינית. על כך נוסף יחסו החם והאוהד למגורשים של המלך מולאי מוחמד אשיך, הראשון למלכי פאס מבית ואטאס (1505-1472), אשר פאס שימשה עיר בירתו.
 
יחס זה חיזק את תחושת בטחונם של המגורשים, ולכן העדיפו רבים מהם לגור בתוכה. למרות העזרה בקליטה שקיבלו המגורשים מאחיהם התושבים ומהשלטונות, לא שפר גורלם, ובשנים הראשונות, עד לשנת הרנ"ח (1498), הם סבלו מפגעי הטבע: בצורת, רעב ומגיפות, שהפילו בהם חללים רבים. כתוצאה מהפגעים הרבים כשל כח הסבל של המגורשים ורבים מהם המשיכו בנדידתם לארצות המזרח; חלקם אף נאלץ לחזור לספרד.

משנת רנ"ח ואילך הלך מצבם והשתפר מבחינה כלכלית ותרבותית, כדברי ר"ח גאגין:

משנת ירח"ם (רנ"ח) והלאה ברכנו השי"ת בברכותיו, עד שבנינו בתים מרווחים בציור וכיור וברכנו השי"ת בישיבות ותלמידים ובתי כנסיות יפיפיות בנויות לתלפיות, וספרי תורה מלובשים שש ורקמה, מעוטרים בכסף. עד שיצא טבעו של האלמלאח בכל ישמעאל כהיום הזה.

כנס הרבנים השנתי השלישי של מרח"ב – הרב פרופ' משה עמאר

יש לציין לזכותם של חכמי המגורשים, כי למרות הסבל והקשיים שהיו מנת חלקם, כאשר מלאו שנתיים לבואם לפאס, החלו באירגון עצמאי של חיי הקהילה ובשיקום הריסותיה, תוך שהם מחזקים את בדקה וסותמים פרצות שנבעו עקב הטלטולים והזעזועים שעברו עליהם. בשנת רנ"ד (1494) הם תיקנו תקנות ראשונות, שהיה בהן הרבה מן החידוש ומן התעוזה, ובזה הניחו את היסודות לניהול תקין של קהילה, החיה על פי ההלכה ומתמודדת בכבוד עם בעיות שהזמן גרם להן.

כך משתקף מתוך קובץ "תקנות פאס", יצירת פאר של דורות רבים, ובראשם חכמי הגירוש, אשר היוו מורי דרך לדורות הבאים שהלכו בעקבותיהם. יצירה זו שימשה מאז ועד ימינו כבסיס בפסיקתם של חכמי מארוקו בתחומים רבים מהמשפט העברי.

כמו-כן, מיד עם בואם לפאס אירגנו החכמים ומרביצי התורה מוסדות חינוך והקימו ישיבות, ובהם תלמידים רבים. עם חכמי הגירוש שנטלו חלק ב"פולמוס הנפיחה" נמנו "ששה ראשי ישיבות עם תלמידים לעשרות ולמאות". פעילותם הברוכה נתנה את פירותיה; במאה הט"ז שימשה פאס כמרכז הרוחני החשוב ביותר בכל צפון-אפריקה ושמה נזכר לטובה בפי חכמי התקופה בארצות שונות.

המגורשים ניצלו את נסיונם בתחומי הכלכלה והמסחר, ותוך תקופה קצרה תפסו עמדות בסחר הייבוא והייצוא. הם התקרבו לגורמי השלטון וקבלו תפקידי שליחות לארצות חוץ, תוך דחיקת רגליהם של היהודים התושבים. 

יהדות מרוקו בדורות הסמוכים לגירוש היתה במצב ירוד לאחר שעברו עליה פרעות של השנים קצ"ח רכ"ה (1438, 1465). ובשעה שהגיעו גלי המגורשים, הם מצאו קהילה שבורה ורצוצה שלא היה בעוז רוחה לעמוד מולם. 

גם פולמוס הנפיחה שהיה בין התושבים למגורשים הוביל אותו רבי חיים גאגין, יליד פאס שהלך ללמוד בספרד וחזר בגירוש לפאס, והוא זה שנשא את דגל התושבים מול המגורשים. 
יש לציין שתוך כמאה שנה המגורשים השתלטו על הקהילה והם הטמיעו את התושבים בתוכה וכולם נהגו בהתאם למנהגי המגורשים ולתקנותיהם, להוציא בית כנסת אחד של התושבים שהמשיך להתפלל על פי מנהגי המקום מקדמת דנא. 

המגורשים תרמו תרומה חשובה ליהדות מרוקו הן בהפצת תורה ודעת, הן ברמה החברתית של ארגון קהילה, סדריה וניהולה, והן ברמה הכלכלית. הם פיתחו את הסחר הבינלאומי והביאו רווחה כלכלית לחברה היהודית בכללותה.

הרב ד"ר משה עמאר, אוניברסיטת בר-אילן

 

ד"ר משה עמאר

 
נתבקש לדבר על מוסד הרבנות במרוקו בהשוואה לרבנות בישראל. בארץ הרבנות הוקמה בראשית ב-1921 על-ידי המנדט הבריטי. הסמכויות שקיבלה צומצמו לדיני אישות בלבד (נישואין וגירושין) ועליה לנהוג על פי החוק הקודם המנדטורי, אחר כך על פי החוק הישראלי. במרוקו הוקמה הרבנות ב-1918, אז לראשונה משרת רב ראשי ליהודי מרוקו, אשר שימש גם נשיא בית הדין הגדול לערעורים. הראשון שקיבל את הכהונה היה רבי רפאל אלקווה זצ"ל.

 בארץ רחבת ידים כמרוקו, המרחק וקשיי התחבורה הביאו להיווצרות של מסורות פסיקה לא אחידות באזורים השונים. אבל עם שיפור דרכי הקשר, בעת המנדט הצרפתי – השינויים החלו לבלוט והופיעו שאלות ותמיהות; מה יחייב בדיני כשרות, ירושה וכו'. איזה מהמנהגים יהיה הקובע? מכאן הצורך למצוא דרך לגשר בין הקהילות שכבר לא היו מבודדות, נהפוך הוא, קשריהם היו הדוקים ורבים. לכך נוספה עוד בעיה קשה, החילון      שהביאו הצרפתים מסוף המאה ה-19 ובמרוצת המאה ה-20, אשר פגע במסורת היהודית והתעורר הצורך לכנס כנס רבנים לדון ולהתמודד עם בעיות אלה.

נתקיימו 6 כינוסים כאלה בין 1947 ל-1956, ובהם דנו וסוכמו נושאים שונים. הדרכים לפיהם הכינו את הכינוסים והתקנון שקבעו הבטיחו את הצלחתם. נקבע זמן מוגבל מאוד לדיון בכל נושא. הרבנים היו מודעים שהדיון והמו"מ לא יוליך אותם לתוצאה לכן כולם קיבלו את הנושאים מראש, הכינו שעורי בית ועיקר מטרת ההתכנסות להחליט, בהצבעה גלויה ולפי הרוב. רבי שאול אבן דנן – סגן הרב הראשי  ואחר כך גם רב ראשי אומר זאת למתכנסים, כי דבר שכזה נעשה מדורי דורות מאז חרב בית המקדש. התורה הסמיכה את חכמי הדורות לתקן תקנות וזה חל גם על דורו של הרב – כפי שהיה בדורות הראשונים, ואין לברוח מאחריות או להתחמק מהכרעה בנושאים שהמציאות החברתית הכתיבה. אין תוקף לטיעונים כמו "מה יאמרו הקנאים" "או שסמכותנו פחותה מסמכות הראשונים" וכו'.             

 
בין הנושאים הרבים שנדונו, בכנסים רבנים אלה, המרצה מזכיר בעיקר שניים התלוים ועומדים גם במדינת ישראל כיום. הראשון כיצד להתמודד עם דיני ירושה במרוקו. אז היו מקובלים שלושה מנהגי ירושה שונים: למשל אזור מרקש נהג לפי ההלכה בלבד; האזור הספרדי נהג לפי מנהג מגורשי ספרד. בפז הוסיפו לתקנות מגורשי ספרד כללים של הרב רפאל ברדוגו.

 כדי להתגבר על המורא מפני שינוי מסורת של 500 שנה ערכו, לפי הצעת הרב שאול אבן דנן, משאל קהילות ורוב הקהילות הסכימו לקבל את השינוי המוצע והוא נכנס בתוקף. בארץ ישראל הרב הראשי הרב הרצוג זצ"ל ישב יחד עם הרב עוזיאל על המדוכה שנים רבות, כתבו מאמרים בלי סוף אבל בסופו של דבר לא עלה בידם לתקן תקנות בדיני ירושה, כנראה מאימת הקנאים.

 נושא שני בו דנו היו הכשרויות. כשיהודי נסע מביתו למקום אחר התלבט מאוד אם מותר לו שם לאכול בכלל, או את הבשר בפרט וכו'. הפתרון שנמצא היה קל ומענין. חרף העובדה שיש מנהיגים שונים ורבים מוסכם לכל שיש מינהג אחד שהוא בדוק, זה של העיר מקנס עליו נכתבו פרשנויות משך דורות על-ידי רבני משפ' ברדוגו. מינהג זה נראה, איפוא, כיציב והוצע לקבלו על פני מינהגים אחרים. אומנם חשבו שזה יכול לפגוע בקהילות אחרות. לפתרון הבעיה הקימו ועדות רבנים שמצאו את ההבדלים במנהגים (היו 23 כאלה), אחר כך בדקו כל הבדל וחפשו מה הכי מבוסס על ההלכה. לאחר שנתיים באו להחלטה מאחדת, וקבעו כללים מהו מזון כשר לגבי כל יהודי מרוקו ומאז קיימת רק הלכה אחת והמזון הנחשב לכשר הוא כזה הן ליהודי פשוט, הן למדקדק ביותר.

 
המרצה מעלה נושא נוסף שראוי לאיזכור. תופעת ההילולות וקברי צדיקים. במרוקו, משך דורות, לא ידעו תופעה בהיקף כזה, והיא התפתחה רק בשנות ה-50. בעקבות גידול מספר ההילולות דנו בענין במועצת הרבנים. ההחלטה היתה (ועד היום קיימת), שמצטערים על הקיים, אבל זה יהיה בפיקוח מועצת הרבנות, אבל הרוצה להוסיף חייב לקבל את אישורו של בית הדין הגדול במרוקו; עם הסכמת הרב הראשי, ומאז לא נתווספו. לכן לדעת המרצה אלה היו מנהיגים ולא מונהגים. לצערו פה בארץ חדשות לבקרים ממציאים קדושים. אז הרבנים אמרו בלשונם אל תקרא "הילולים אלא חילולים".

 בקיצור מאז גירוש ספרד (1492) ועד 1956 השתמשו בתקנות לפתור את בעיותיהם. תקנות מועצת הרבנות במרוקו הן התקנות האחרונות שהגיעו אלינו מכל קהילות ישראל. תקנות אלה מוכיחות שחכמי מרוקו חיו בתוך בני קהילתם, גם כאשר בדורות האחרונים נכרו פרצות במסורות היהודיות, הם נטלו אחריות ולא ניסו להתחמק ממנה. הם יזמו דיונים לבעיות שהזמן החדש גרמן והתקינו תקנות מועילות במסגרת ההלכה, עוד לפני שהציבור ימציא פתרון משלו בדרך הנוגדת את ההלכה.

 
תקנות מועצת הרבנות במרוקו, הדיון וההחלטות הן דוגמא ומופת לפעילות לכל מוסד רבני, לרבות במדינת ישראל; ויש בהן התמודדות בחיים המודרניים. הם מאפשרות למצוא פתרון לכל בעיה במסגרת ההלכה והמשפט העברי.

RABBI SHALOM MESSAS

Chief Rabbi and Head of Religious Courts, Jerusaicm
הרב שלום משאש
שבעתי עונג ורצון רב, ביודעי נאמנה, כי נתייסדה עמותה בשם "אורות יהדות המגרב" שיש בה כמה מטרות טובות, העומדים ברומו של עולם, ועולה על כולם, הדפסת כתבי יד אבותינו ורבותינו הקדושים נ״ן, אשר בדם נפשם עמלו וטרחו בתורה יומם ולילה, בלי חשמל, בלי משרד, רק הכל כאשר לכל מתוך הדוחק הגדול, בכל העניינים, והניחו אחריהם כמה ספרים קדושים, מאירים ומזהירים, שאלות ותשובות כהלכה, פי' על התורה והתנ״ך, היסטוריית, מחשבה, והכל נשאר מונח אחריהם למאכולת עש ושס, וכמה מהם ספו תמו לא נשאר להם זכר לרוב השנים.

אמנם לזה עמד איש אחד דגול וחריף, חכם גדול ומשכיל, ובעל רגש גדול הייה הוא הרב הנכבד כמוהר״ר משה עמאר שליט״א אשר דמו בנפשו הוא, להציל שארית הפליטה מכתבי יד הנ״ל. וכבר פעל ועשה לבדו במקצוע זה כל מה שיכול. אך לפי רוב העבודה הנשארת עמד ויסד עמותה יקרה מנבחרי העם, כלולה מהרבה ערים מארץ הקדש, כדי שכל א' יביא תרומת עבודתו השייכה לו, הן בגיוס הכסף, הן בסידור הספרים ועוד, אנשים יקרים מספירים, ובראשם עומד לנס הרב הנז״ל, אשר עינו הפקוחה שולטת על כל העניינים, וכבר זכה לקבל מקום בנוי בעיר לוד, שיהיה בו מכון לעבודות העמותה, וברור אצלי שהענין יתהלך למישרים, ויצאו ממנו אורות גדולים, כשמו כן הוא, זיכוי הרבים שאין כמוהו, וזה חשוב יותר ממצות כתיבת ס״ת כמ״ש בפוסקים.

ולכן אני פונה בזה לאחינו בני ישראל ובפרט לבני עדותינו הבאים מארצות המערב. לפתוח יד נדיבה, בעין טובה, ובמדה גדושה, לקיום וטובת המפעל הנז׳ אשר הוא באמת יקר המציאות, ולחבת הדבר נעניתי להם להיות נשיא הכבוד, להיותי גם אני בעל רגש גדול במקצוע זה, וכבר עבדתי בזה בהיותי במרוקו והדפסתי כמה ספרים כתבי יד, אשר משמשים יד ימין לכל בתי הדין.

ואני מברך ברכה חמה, לכל העוזרים ותומכים במצוה זו, שזכות הרבנים המחברים תעמוד עמם, ויזכו לבני סמיכי, וחיי אריכי, ומזוני רויחי, בזכות התורה הקדושה, עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר

דברי מרן נשיא המכון הגר"ש משאש זצ"ל

 

 

שלמה משה עמאד

הראשון לציון חרב הראשי לישראל

המשפט העברי

בעהית״ש, בששי בשבת שלשה ימיס בכסלו התשס״ד

אגרת ברכה

כבוד ידידי וחביבי איש כלבבי, החכם השלם והמלומד יר״א מרבים כב׳ הרה׳יג רבי משה עמאר שליט״א מעה״ק בני ברק ת״ו.

כבר יצא שמו לתהלה בספרים הרבים והחשובים ספרי קדמונינו מדורות ראשונים ואחרונים מחכמי המערב שהציל אותם מתהום הנשיה, וההדיר והדפיס אותם כלולים בכל יופים והדרם מבית ומחוץ, להיות הכמה מפוארה בכלי מפואר.

ועמל וטרח בהם בעשר אצבעותיו לנקותם ולברור מהם כל טעות וכל סיג ולהוציא דבר מתוקן ומהודר מתחת ידו, אשריו ואשרי חלקו.

ועוד זאת עשה שלכל ספר שהוציא כתב מבא גדול בכמות ואיכות ובו סיפר על המחבר ועל חיבוריו ומעשיו וזמנו ואנשי עירו, כי ידידנו הנז' נר״ו, בקיא גדול בכל קורות חכמינו לדורותיהם דרך כלל ופרט, ועשה אזנים לתורתם של קדמונינו שלא ישכחו הם ולא תשתכח תורתם, והחיה את ספריהם, וכמה יש לנו להחזיק לו טובה על כל זאת.

והנה עתה איותה נפשו הטהורה והוציא לאור את פנקס בית הדין במקנס עיר גדולה של חכמים וסופרים, והוא כרך גדול מלא חכמה ודעת ה׳, בפסקי דין נפלאים ונוראים בכל מקצועות התורה שכתבו גדולי הזמן מלפני שמנים שגה ויותר, להלכה ולמעשה.

ומלבד ידיעת ההלכה והפסיקה, יכול כל אחד לראות מהפנקס הזה באיזה סדר מופתי עבדו בהי הדין במערב, ואיך התיחסו לכל שאלה ולכל ענין, וביררו הכל מתוך תורתנו הקדושה אבן הראשה אשר ממנה אומר ומענה לכל שאלה וענין. וגם יראה את מיגוון השאלות שבכל הענינים פנו לביהי׳ד וכל אשר יפסקו להם יעשון, אשרי העם שככה לו.

ואני אברך ולי נאה לברך לידידי אהובי רבי משה עמאר נר״ו, על כל פעלו הגדול והמבורך, לזכות הרבים, ולשמר את אוצרות הרוח של עדתנו לדורותיה, ישלם ה׳ פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם ה׳ אלקי ישראל, בבריות גופא ונהורא מעליא, ושלמא רבה מן שמיא וחיים עד העולם ברו״נ מכל יוצ׳יח אמן.

פרופ' משה עמאר שליט"א על אור החיים הקדוש

 

דברי הערכה של מרן הראשלי׳צ שליט״א בהסכמה לספר ׳פנקס בית הדין במכנאס׳ על פעילותו ותרומתו של ר״מ עמאר למורשת אבותינו ורבותינו

שומר מסורת

פרופסור משה עמאר הקים לפני 30 שנה בלוד את מכון המחקר לכתבי היד של יהדות צפון אפריקה ומאז רכש ממצאים נדירים באלפי דולרים. הוא נאבק להשיג תקצוב ממשלתי ומבכה את דעיכת תחום מדעי הרוח . ויש לו גם מטרה ברורה: להציל את היצירה היהודית, שנמצאת על סף הכחדה.

גיל סימה – צילום: קובי קואנקס

 כבר קרוב ל־30 שנה שפרופסור משה עמאר עושה יום־יום את דרכו מביתו בבני ברק עד ללוד ופותח ביראת כבוד את דלתות מכון המחקר היחיד בארץ שעוסק בכתבי היד של יהדות צפון אפריקה. ״לימודי התלמוד הם עולם הולך ונכחד״, אומר פרופי עמאד, מייסד המקום, רגע לפני שהוא מכנים אותנו למרתף האפ­לולי וקטן המידות בו שוכן המכון. מאות ספרים וכתבי יד מונחים על המדפים ומס­פקים הצצה להיסטוריה ולתרבות יהודית, שהולכות ומפנות את מקומן לעולמות הפייסבוק והיוטיוב.

עמאר בן ה־66 מביט בעצב על הנעשה כיום באוניברסיטאות בתחום המחקר המדעי של התלמוד והמקרא היהודי, ומנסה במ­שאביו המוגבלים להציל את המעט שנשאר, שנעלם כמעט לחלוטין מהאקדמיה. ״הלימו­דים כיום נועדו אך ורק לשם פרנסה ולא לשם לימוד״. הוא אומר בצעד. ״מצער לראות איך דים כיום נועדו אך ורק לשם פרנסה ולא לשם לימוד״, הוא אומר בצער. ״מצער לראות איך האקדמיה הפנתה עורף לתחום שכולו מוסר, ומפנה את כל הכוחות שיש לה לטכנולוגיה ולרווח כלכלי. אין כל ספק בכלל – אדם שלומד רק טכנו­לוגיה יהיה גם אדם הרבה פחות מוסרי׳; הוא טוען.

ומה זה אומר עלינו?

״בשתי מילים: אובדן המוסריות. במלים ברורות יותר: גוויעת היהדות. עם ישראל קיים מזה אלפי שנים בז­כות היצירה היהודית, והנה עכשיו הכל נעלם והולך לאיבוד. זו תופעה חסרת תקנה״.

תחביב חריג במרוקו

הרבה לפני שנכנס בשערי האקדמיה ורכש השכלה פורמלית, נמשך עמאר הילד לחדרי הגניזה בבית הקברות היהודי בעיר הולדתו קזבלנקה שבמרוקו. מדובר באתרים שבהם אוחסנו כתבי היד של חכמי יהדות מרוקו, רגע לפני שנקברו. הוא מספר שח­בריו, אשר המשיכו לשחק בכדור בסמטאות ורחובות קזבלנקה, ידעו על מנהגיו המוז­רים בשעות הפנאי. ׳"ביליתי׳ שעות בבית הקברות ומצאתי בזה עניין רב. כילד התר­גשתי כשפתחתי ועלעלתי בדפים הצהובים של כתבי היד שמצאתי שם״, הוא נזכר. ״את התחביב החריג של שוטטות בין קברי חכמי יהדות מרוקו לא סיפרתי להוריי. הלכתי לשם בלי לשאול״.

כשהוא בן 17, ואחרי שהספיק לרכוש ידע רב בפירושם של מאות כתבי יד, עלה עמאר לישראל והתמקם בטבריה. מאוחר יותר החל ללמוד בישיבת ׳אורות יוסף׳ שבירושלים. בזמן שבאותה תקופה ניתנה לבני הישיבות האפשרות לצאת לשירות אזרחי של ארבע שנים, בהוראה או בתפקיד ציבורי, דרש עמאר לעשות טירונות צבאית לפני השירות האזר­חי. ״הרגשתי שייך. כמו כל החברים עשיתי טירונות והתגייסתי מיד לשירות האזרחי״, סיפר. ״הוצבתי במושב עלמה בצפון ושירתתי את הקהילה 12 שנה במקום ארבע, במהלכן הוסמכתי לרב״.

בינתיים הספיק עמאר להתחתן ולגדל ילדים, והחל להתחבט רבות בשאלת הפר­נסה שהציקה לו. מפגש אקראי עם חבר אשר חיבר אותו לפרופסור חיים זאב הירשברג, מי ששימש אז כראש המחלקה לתולדות ארץ ישראל באוניברסיטת ׳בר אילן, פתח בפניו את השער והחזיר אותו לכתבי היד שעליהם המשיך לחשוב במשך כל אותן שנים. מס­לול לימודים מהיר, במקביל לעבודתו כחוקר לכתבי יד ותלמוד באוניברסיטה, סלל את דרכו של עמאר לצלול לחקר הכתבים אשר כבשו חלק מרכזי בחייו. הוא נוסע מספר פע­מים בשנה למרוקו, פוגש באנשים המחזיקים בכתבי יד היסטוריים וגם מביא את חלקם לישראל.

״זו יצירה יהודית שאף אחד לא התע­סק בה וראיתי בזה ממש מבצע הצלה", הוא מסביר את משיכתו לתחום. ״מהיצירה הזאת אפשר ללמוד על היהודים בצפון אפריקה, על דרכי החשיבה וההלכה שלהם. הצלחתי לה­ציל יותר מ־40 כתבי יד נדירים ועוד מאות צילומים אותנטיים של כתבים אחרים״.

את הכתבים שהוא רוכש ממשפחות ער­ביות, להן היה קשר עם חכמי יהדות מרוקו, הוא מביא ארצה ואוגר בביתו. מקור מרבי­תם הוא במאות ה־15 וה־16 לספירה, וביניהם ניתן גם למצוא כאלה הנחשבים לנדירים בהיסטוריה ובתרבות היהודית. כך למשל, אחד הכתבים הללו מתאר את קליטת מגור­שי ספרד היהודים במרוקו. ״בכתב היד ניתנת העדות הראשונה לוויכוח בין יהודי מרוקו ומגורשי ספרד על נושא הכשרות״, מספר עמאר. ״זו הפעם הראשונה שקיבלנו תעודה היסטורית על מה שהתרחש בדור המגורשים מספרד״.

אל מכון כתבי היד של יהדות צפון אפריקה, שאותו הקים בסיוע ראש עי­ריית לוד לשעבר, מקסים לוי ז"ל, נמנע הפרופסור מלהביא את כתבי היד. ״אני « מעדיף לשמור עליהם בבית, שלא ייגנבו. בכל זאת, כל כתב יד כזה שווה כמה אלפי דולרים״, הוא מסביר. לד­בריו, רק באחרונה נגנב מהספרייה הלאומית בירושלים ספר דפוס ייחודי ביותר, אשר שוויו נאמד ב־50 אלף דולר. הוא מציין כי בשנים האחרונות ניכר גידול בשיעור גניבת עתיקות, כולל כתבי יד. אי לכך, היע­דר מצלמות אבטחה במכון שלו בלוד גורם לו להרחיקם מהמקום.

בעיית העסקנות החרדית

רעיון הקמת המכון עלה בראשו של עמאר במהלך עבודתו כחוקר באוניברסיטה, כשה­בין כי התקציב האוניברסיטאי להוצאת כתבי היד שהציל אינו מספיק. היכרות מוקדמת שהייתה לו עם גזבר עיריית לוד, והירתמותו של מקסים לוי, הובילו אותו למקם בעיר את המכון היחידי בארץ לחקר כתבי יד מצ­פון אפריקה. כיום הוא נאבק לקבל תקציבים ממשלתיים להמשך פעילות המכון.

קיימת עדיין התעניינות בתחום?

״מעטים מאוד הם אלה אשר עוסקים בה­צלת כתבי יד. אין בזה הכנסה ומדובר בתחום שמצריך ידע רחב מאד ביהדות, אשר נרכש במשך שנים רבות. לעתים מגיעים אליי סטודנטים ואני רואה בעיניהם ניצוץ של התלה­בות כשהם נוגעים בכתבי היד העתיקים. אבל כשאני משוחח איתם, מהר מאוד הם שואלים אותי על פרנסה, וההתלהבות מתחלפת באכזבה. גם המדינה ראתה את המגמה הזו ול­פני עשור הפסיקה לתקצב באופן מוחלט את התחום ״

כמי ששירת שירות אזרחי מלא, מודע פרופסור עמאר למאבק הנוכחי בשאלת הש­וויון בנטל. לדבריו, למרות הקולות הנשמ­עים לשינוי המדיניות הקיימת, אין כל סיכוי שהדבר יקרה. ״זה סתם בלון ניסוי שיתפו­צץ לכולם בפנים. כל זמן שהחרדים הם לשון המאזניים, אף גורם פוליטי לא ינסה לפגוע בהם. זה התשלום שמשלמים לאוכלוסייה הזו״, הוא מסביר.

אמנם הוא נחשב לאחד המומחים לחקר כתבי יד של ההיסטוריה היהודית והתלמוד המקראי, אבל נראה כי פרופסור עמאר צבר כעס רב כלפי העסקנות החרדית, שלטענתו הרחיקה את היהדות מהמגזר החילוני בארץ. ״במשך השנים, כל מי שהגדיר עצמו כפו­על למען מסורת יהדות ספרד הובל על ידי היהדות הליטאית״, הוא אומר. ״זה נראה כמו עדר אשר המאיס את עצמו על חלקים גדולים מהאוכלוסייה בארץ״.

לדעתו, על היהדות החרדית מוטלת אח­ריות כבדה בתהליך השלילי של הפרדת הדת מהמדינה. אחת ההוכחות הטובות ביותר לע­ניין זה, לדבריו, היא ניהולם של בתי הדין הרבניים. ״מביאים אנשים בעסקנות, מהישיבה לכס המשפט, ומאחר שהם לא יודעים איך להתנהל מול הציבור, אז הציבור רואה בהם את הדת ומואס בהם״, הוא טוען.

http://www.youtube.com/watch?v=1L06dvtIQS4

http://youtu.be/1L06dvtIQS4

 כף נקי – לרבי כליפא בן מלכא

 

 

 

אורות