אזולאי-ירושלים


עקיבא אזולאי – איש ירושלים

מגילת המשפחהעקיבא אבנר משה אזולאי

חיברה חנה שגב

לילות חרדה,

צנע במדינה,

הוא: במחתרת

היא: בחשכת ליל כובסת וכורעת ללדת.

הוא: בסכנת חיים משוטט בין שכנינו הערבים

עין פרה ועין פואר.

 המדינה צריכה כל אחד.

 

להולדת הבן הבכור התפנה

 וערך משתה ביד רחבה,

כדת וכדין.

שבעה ימים ושבעה לילות

צהלה גבעת שאול בשמחות.

 

נולדו שבעה ילדים

בחדר קטן ושירותים מחוץ למגורים.

החדר פתוח לאורחים,

גרים בו גם עולים חדשים,

הכול מסובין לשמחת החג,

 שבנגינת העוד הוא נחגג.

 

עברו לילות קשים,

שבהם חיפשו רופאים.

האם שוטטה בדרכים

לחפש תרופה לילדים.

לא פעם הרופא לא נמצא,

ובתרופת האמונה הצילה את ילדה.

 

הסבתא מטפלת בנכדים –

אחד על הברכיים,

השני על הידיים.

השתיים, הכלה והחמות,

בשמחה ודמעות

גידלו משפחה ענפה.

הן עשו עבודתן בשלמות:

 ביום עבדו, ובלילות שמרו.

 

כך הצילו חיי אדם,

כאשר ה׳׳פדאין" התדפקו על דלת ביתם.

אני, הבת השביעית, מוכרחה לציין

את הלילה הגורלי,

איך אמא בערבית צעקה

"מוש הון מוש הון",

 כך נסו הפדאיונים חזרה

מבלי להשיג המטרה.

 

אנו עדיין קטנים.

כמו תמיד משתוללים.

 ובכל עת

לא מפסיקים להתקוטט.

מתפייסים כמבוגרים

 ומרגיזים את ההורים.

מסבתא סליחה מבקשים

להנעים לה ת'חיים.

 

סריס (שואבה) זו המטרה הראשונה.

 ניצלנו אותה קיץ בשנה

. לג׳יפ עלינו ושירה בפינו,

 וסיר החמינדה בידינו.

 

באב אל וואד

 לא ישכח את שמותינו.

פגשנו במרחב ושדות ו

בתים אדומים שעמדו בשורות.

 

שרפנו שטחים חללנו ענבים.

ילדים היינו, וכך חשבנו,

שסריס ובאב אל וואד הם רק שלנו.

 

גרנו בחדר אחד הרבה נפשות.

 האמינו, זה לא פשוט.

עברנו לגור בבית חדש

באותה שכונת ילדות,

בכיוון ההפוך.

 

בניית הבית נמשכה הרבה שנים

 ללא קבלנים ומהנדסים.

נרתמו לבנייה דודים וחברים,

וגם אבא עבד והשלים.

 

בית אבן לא קטן.

על הגבעה ניצב לבן.

בלילות יללות תנים,

 בלילות מגיעים מסתננים.

הפעם הוא בית אבן לבן

 חזק ומשוריין, והפחד קטן.

 

והבית מלא הפתעות,

נולדה לנו בו עוד אחות.

 אנחנו גדולים, ואותה מגדלים.

זו בת הזקונים של ההורים.

 

לו יכול היה הבית לדבר,

לו הרבה היה לספר.

 על כל אבן חרוטות

 מלותיה של סבתא הקוסמות.

על אח בכור בהפלגה,

על אחים בקיבוצים

ועל המלחמה שבנו פגעה.

 

נישאו ילדים, נולדו נכדים ונינים.

 אמא מגיעה למנוחה ולנחלה,

 ואבא סגן ראש העיר בבירה.

 

האבן שמול אחותה

 תמשיך ותספר על התכנסות משפחה

 סביב שולחן ארוך ללא מידה,

שולחן שאין בו רגע של דממה.

 

האחות הגדולה כינור בידה,

אקורדיון אינו יתום,

החליל אומר מלים,

 ההורים שרים שירי דת וחגים,

וקולם המתרונן מושך אורחים.

 

קרואים קבועים ושכנים,

 והבית הלבן לובש שמחת חג.

 

עוד אבן רוצה לאמר דברה

על טיול המשפחה.

 לילות וימים עושים במרחבים

 מטולה, אילת, צרפת, ספרד.

 טרמפיסטים עולים, ואנחנו ממשיכים.

לא חשוב לאן, דרומה או בית־שאן,

 כך מכירים אנשים נוספים,

שאמא תמיד מצאה להם קרובים.

 

האבן הרביעית מלאה פתרונות

על אנשים שבאו לבקש בקשות –

 גדולים וקטנים, מדינאים ופועלים,

יפים, שמחים, רעים ומכוערים,

 ילדים, נשים, נכים וניצולים.

כל מיני פתרונות למבקשי הבקשות.

 

שמונה אבנים חלוקות בשורה,

זו מנורת המשפחה.

דולקים ומפיצים אור

 לספר לדור ודור.

 על שמונה אחים גיבורים

להם נשים, בעלים וילדים.

 החיים באחווה ובאושר

שאין בהם טיפה של בוסר.

 מתמודדים זקופים במלוא הכושר,

בחן, בעדנה ואף באושר.

 

בכניסה לבית האבן על יד המזוזה,

יושבת לה אישה זקנה.

פניה גלויים ונשמתה זכה,

מתפללת אל האלהים

 על הגיבורים והנופלים.

אותה מזוזה זיכתה אותה 

בנכדה, נינה ובן נינה,

ונשמה בה צעירה וצלולה,

 וזו סבתא זוהרה, אמא של אמא.

 

ראו והביטו,

בחזית הבית שתי אבנים מחוברות,

תאומות מלידה, בי נשבעתי.

 שתי אבנים העוברות את ארבע העונות

בחורף טיפות זולגות,

בקיץ מתייבשות,

באביב ובסתיו חוגגות,

אבנים חזקות.

 

 עכשיו ילדים ונכדים לימדו איך בונים

 בית לבן ומשוריין.

 שתי אבנים חזקות – ההורים,

 שמונה ילדים – שמונה תוספות,

 בעלים ונשים.

שלושים השלוחות – נכדים ונינים

ועוד ועוד,

אינשללה אלהים עד מאה ועשרים.

 

1980 יום הולדת להורים:

אבא בן שישים ושבע,

 אמא בת שישים וארבע.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר