מורשת יהדות מרוקו

מתוך ספרו של חנניה דהן – " אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו "

בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים – כרך א'

פרק א' – אבות ובנים

אב ואם

1 – אידא מאת אל בו, אוזאד ארכבה

ווידא מאת אל-לום, אוזאד אלעתבא

במות האב, חזק ברכיך, ובמות האם הכן ביתך

אם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים גדולים, לא יישא אישה אחרת עד שישיא אבניו – בראשית רבה פרק ט'

2 – אלי מאתלו בוה ואומו, מה תרעבו ציחא

מי שמתו עליו אביו ואמו אינו נבהל מצעקה

למודת שכול אינה מתייראת עוד ממות – כתובות סב'. 

3 – מא נערפו חק אלוואלדין, חטא יכ'טאוונא

לא נכיר בערך ההורים אלא בחסרונם 

כאשר יהיה האדם תחת האדמה יוודע ערכו – משלי ערב

4 – מן די ימותו אל-וואלדין, עאד נערפו חכהום

במות ההורים, אז נדע ערכם

5 – מא תעארף ב-חק אומך, חתא תזיך מראת בוק

תכיר בערך אמך, רק בבוא אם חורגת

לא נכיר את הטוב אלא בחסרונו – מלאכת מחשבת פרשת ויחי

לא נכיר מעלת השמש, כי אם בכסות אותו העננים – מחברות עמנואל 675

ערכו של דבר ניכר בחסרונו 

לא ידע את טעם המתוק, עד שיטעם המר – זוהר פרשת תזריע מג'

אין מכירים בערך האור, אלא בראות השמש – מפתגמי יהודי מרוקו הספרדית 

מתוך ספרו של חנניה דהן – " אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו "

בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים – כרך א'

פרק א' – אבות ובנים

אב ואם

9 – ריחת אימא תחייני, וואכ'א תכון ד-סם, תסקיני

ריחה של אמי יחייני, גם אם רעל הוא – ישקני

המחסה הכי בטוח, היא חיק האם – פלוריאן

10 – לוכאן מא כאנת אמה פ-נסא, תזיהום כאנסא

לולא הייתה אימה בין הנשים, תבוא עליהן כליה

אילו העולם היה ללא נשים, הארץ הייתה משכנם של אלילים – CANTON

ואישה אחת מכל אלה לא מצאתי – קהלת ז' 28

11 – כ'ויא מן אומי, פחאל אל עסל פ-פומי

כ'וא מן באבא, פחאל א-סבא

אח מאמי – כדבש לפי – אח מאבי – כנתר בפי

נתר – מלח המורכב בעיקר מפַּחְמַת נַתְרָן (סוֹדְיוּם קַארְבּוֹנַאט). מצוי במכרות כמִרְבָּץ טִבעי. 

שבת שלום ומבורך

46 – א־עטיני בנתך, ועטיני עוואלהא קמח.

 תן לי בתך, ותן משקלה חיטה.

47 – אלי עטא בנתו,יבתתהא.

המשיא בתו יעניק לה ביד רחבה.

48 – אלי מא ענדו בנאת,. מא ערפו באש מאת. .

 מי שאין לו בנות, לא יודעים סיבת מותו.

49 – אלי מא ענדו בנאת, מא ערפו אידא מאת.

מי שאין לו בנות, לא יודעים על מותו.

בית ומשפחה

• 362 – דארי, דארי, יא סתארת עו־וארי.

ביתי, ביתי, המסתיר הפגמים שלי.

ביתו של אדם ־ מבצרו. (אדוארד קוק)

הן קירות ביתי יסתירוני, וצל קורתי יגן עלי. (ספר בן-סירא השלם, עמי קמאי)

• 363 – ביתי הייא כ׳ירי, וכ׳ירי הייא ביתי.
• ביתי זה טובי, וטובי זה ביתי.
• טוב האדם ־ ביתו. (רוקח ז׳ בי)
• אין מתוק לאדם מביתו. (זה לעומת זה)
• כל טוב האדם בביתו. (זוהר, שמות)
• 364 – אל־כּלב כּא ינבח – גיר פ־כ׳ימתו.
• הכלב נובח רק במלוכתו.
• 365 – ּל סבע פ׳־גאבתו ג׳האר.
• כל אריה שואג ביער שלו.

366 – בנאדם פ־דארו – סלטאן פ־קצרו.

 אדם בביתו, כמלך בטירתו.

כל אדם במעונו, כמלךבארמונו. (ב׳׳צ אמיתי, ספר המשלים)

הכלב בביתו, כפיר. (משלי ערב)

כל אחד ואחד, מלן בתוך ביתו. (אבות דיר נתן פרק ב״ח)

התרנגול תקיף ביותר על גל האשפה שלו. (סנקה ״אפולוקנטוסים״)

הכלב שאינו בעירו, שבע שנים לא ינבח. (עירובין ס״א)

אפילו צרוע הראש, בביתו שר. (מגילה יבי) מוכר פחמים, הוא אדון בביתו.

גם האורג, שר ומושל בביתו. (מגילה יבי)

367 א־דאר, דארנא, ול־כּלאב יטרדונא.

הבית ביתנו, והכלבים מגרשים אותנו

אין זר כזר בביתו. (גילה אור)

 אוי שגר־תושב מגרש את בעל הבית. (ויקרא רבה יד)

באו מהרחוב, ומגרשים אותנו מביתנו.

368 – אימארת א־דאר, עלא באב א־דאר.

על פנים הבית יעיד פתחו.

סימן הבית, על פתח הבית.

369 – היבת א־דאר, עלא באב א־דאר.

הדר הבית, בפתח הבית

370 – דק עלא באב א־דאר, תםמע אל־כ׳באר.

הקש בדלת הבית, תדע חדשות הבית.

 אבני ביתו של אדם מעידין בו. (תענית י׳׳א)

בהקדמות, יובנו הנעלמות. (מחברות 321)

 מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה. (ברכות כח׳ א׳)

הבית מעיד על בעליו. (זה לעומת זה 664)

מכותלי ביתו ניכר בעליו. (שם)

• 388-אג׳ורא פל־חיט, ולא יאקותא פל־כ׳יט.
• לבנה בקיר, ולא פנינה במחרוזת.
• 389-טובא דל־חג׳ר, ולא יאקותא פל־מג׳ד.

גוש (בלוק) אבנים, ולא פנינה במגירה.

כספים אין להם שמירה אלא בקרקע.(פסחים לאי)

390 לקמא דל־כ׳בז פל־הנא,

ולא כ׳רוף מעלוף בל־גבינא.

פת לחם בשלווה, ולא גדי מפוטם, ביגון.

בשלום בית, מספיק כזית.(פתגם אידי)

טוב פת יבשה בשלווה, מבית מלא מריבות.

טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב.(משלייז׳ ו)

391 מן זוג׳ כא יהרב בנאדם מן דארו:

מן אל־עאפיא, ומן מרא קביחא.

משנים בורח אדם מביתו: מאש, ומאשה רעה.

שלושה דברים מגרשים האדם מביתו: העשן, בית מגולה , ואשה רעה(י.א. ממודינא, צמח צדיק עמי 24)

392 אש תעבי אל־מות מן דאר אל־כ׳אוייא.

מא יקח המות מבית ריק.

מלאך המוות עובר ליד בית שומם ואינו נכנס אליו. (פתגם ערבי)

אוהל רש, גם גנב לא יבקר. (פתגמים של חכמים)

יתאספו אלף שודדים ושודד, מערום לא יפשטו בגד. (זה לעומת זה)

 אין תולשים שערות מראש קרח. (שם)

עני ואביון, מי גוזלו?(דבור שגור על פי ״עני ואביון מגוזלו״(תהילים לה׳)

ארבעים איש מלובשים יפה, לא יפשיטו אחד ערום. (פתגם צרפתי)

393 המּ והמּ_׳ פ־דאר בוי ולא.

צרה וצרה, מוטב בבית אבי.

394/1 חבּא פל־בית, ולא עשרא פ־טלליס.

גרגיר(חיטה) אחד בבית, ולא עשר בשק.

394/2 פ׳דאדי יאכלו טעאמי, ופ־סוק יהרקו דמי.

בביתי אוכלים לחמי, וברחוב שופכים את דמי.

אוכלי לחמי לועגי לשון, כמה וכמה ילעגו לי.(ספר בן סירא השלם)

• 395 דוז עלא קברו, ולא תדוז עלא דארו.

עבור על קברו, ואל תעבור על ביתו.

• 396 אלי מא ענדו כ׳יר פ־מכּאנו, יעמלו עלא לסאנו.

למי שאין הטוב בביתו, ישים אותו על לשונו.

אם אין לך בסף בכיסך, יהיה לן דבש בפין. (ספר המידות)

אשרי אין לו רכוש, וחלק אמריו, כי לשון רכה – נדיבות(בן משלימה׳)

מי שאין לו כסף בכיסו, צריך שיהיה לו כסף על לשונו. (דברים בשם אומרם)

חיך ערב ירבה אוהב, ושפתי חן שואלי שלום. (ספר בין סירא השם עמי לחי)

397 א־עטיני ביתי, ונורי־לךּ נייתי.

תן לי ביתי, ואראה לן מה כוונתי.

הבית הוא כלא לבחורה, ובית מלאכה לאשה. (ברנארד שאו)

קרובים ובני משפחה

• 398 נקטא מן דמּךּ, כ׳יר מן מיאת צאחב.

טיפה אחת מדמך, טובה ממאה חברים.

• 399 כ׳וך-כ׳וך-מא יגרךּ צאחבך.

האח הוא תמיד אח, ובחבר אל תבטח.

טובה סיפת דם מאלף רעים. (משלי ערב)

 האחים הנאמנים מבחר כל הקנינים, כי הם עדי בעת רווחה, ומגן בעת אנחה(בן המלך הנזיר)

 אח, הוא חבר שניתן מידי הטבע.

אב ואם דורשים כבוד, אח דורש אהבה. (ט.קמפיון)

400/1 אחנא ב׳וואן, ול׳ננלום רדונא עדיאן.

אנחנו אחים, והכסף עשה אותנו לשונאים.

 400/2 חנא חבאב, ול־פלוס עאדאוונא.

אנחנו ידידים, והכסף הישנא אותנו.

בין כלבים, אחווה תופר בעד עצם. (אוצר הלשון העברי)

נכנס הכסף, פוסקת הידידות(ספר פתגמים מקבילים עמי 69)

רוב הכעס והקטטה באים מחמת חמדת ממון. (מרפא לעצם נח')

מסחר ינכר ידידותמה לעומת זהעמ׳33)

אחר שגדלה אהבת המעות, נתמעט חיבור הבריות. (צמח צדיק ו 5)

 החשבונות הטובים עושים ידידים טובים. (פתגם צרפתי)

401 פאיין נתום יא ב׳וואני?

אייכם אחי?        

את אחי אנוכי מבקש. (בראשית ל״ז ט״ז)

402 מְחַבְּתִי פִיךּ, חְתַּא נְסִית אִיסְמַךּ.

כל כך אני אוהב אותך, עד ששכחתי את שמך.

محببتي فيك حتى نسيت اسمك

 403 מִין יוּצֵל גְרַבְתִּי לִ־אַהְלִי,וּשַׁמְסְ חַארָא, וּטְרִיק בְעִידַא?

מי יודע על בדידותי לקרובי, והשמש יוקדת, והדרך רחוקה?

من يوصل غريبتي لاهلي وشمش حاره وطيق بعيده

404 לוּכַּאן כ׳וּ יִחַב כ'והּ,

חַדּ מַא יִבְכִּי עְלַא מוּת בוהּ.

אילו אח אהב את אחיו,

איש לא היה בוכה על מות אביו.

لوكان خو يحب خوه

حد ما يبكي على موت بوه

כל האחין שונאין זה לזה.(תנחומא שמות ב״ב)

ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו?(״משנה תורה״ הלכות מתנות עניים)

אין מקום רב אושר יותר, מאשר האח בביתו של כל אחד ואחד.(קיקרו)

אם שני בני משפחה ישבו זה אצל זה, ירגישו בדידות אם קירבת הלב לא תאגד אותם. (מ. אבן-עזרא, שירת ישראל עמי קלד)

אח לצרה יוולד. (משלי יז׳ 18)

 405 כַ׳אךּ יִכְ׳ווִיךּ, עַמַּךּ יִעְמִיךּ, וּכַ׳אלְךּ יִכְ׳ליִךּ.

אחיך ירושש אותך, דודך יעוור אותך, ואחי-אמך יהרוס אותך.

خاك يخويك عمك يعميك وخالك يخليك

• 406 אֵלִּי מַא עְמַאהּ עְמוּ,מַא יִעְמיִהּ חַד.

מי שלא עיוור אותו דודו, איש לא יעוורנו.

اللي ما عماه عموه ما يعميه حد

כל אח עקוב יעקוב. (ירמיה ט׳ג׳)

 אל תסמכו בקרובים, קרבות יחפצון, הנסמך בהם כסומך ידו אל הקיר ונשכו נחש. (אבן בוחן 77)

אין האילן נעקר אלא בבן מינו. (תנא דרבי אליהו רבה ביט)

אין אנו מרומים, אלא עיי קרובינו. (פתגם צרפתי)

אל תחרוש חמס על אח, וכן על רע וחבר יחדיו. (ספר בן-סירא השלם עמי מגי)

407 אֶלִּי מַא עַנְדוֹ עְדו פִ־הַאד אַל־בְּר, יִסְתֶנַא בֵן־כְ׳תוֹ חְתַּא יִכּבֶר.

למי שאין שונא בעיר מולדתו, יחכה עד שיגדל בן-אחותו.

اللي ما عندو عدو في هاد البر

يستنا بن ختو يكبار

אם בן-אחותך גובה מכס, אל תעבור לפניו בשוק. (יומאי״ח)

408 מּדַּארְבַת אֶל – חְבַּאב, מֵן אַל – עְתְבַא לְ־בַאב.

מריבת אהובים, מן המפתן עד לדלת.

مضربت الحباب، من العتبا الباب

מריבת אחים כמו חינא על הידים (מהר נמחקת).

עד רגיעה, כעס האוהב. (טרנטיאוס, הנערה מאנדרוס)

418 פְ־דִיקָא,כַּאי בָאנוּ אֵל־חְבָּאבּ.

רק בעת צרה נראים הקרובים. (הידידים)

בעת הצורן יוכר האוהב. (משלי חכמים א׳ 107)

ידיד נאמן יוכר בעת צרה. (קירקו, על היהדות)

419- חְבָאָבְנָא עְמְלוּ חְבָאב אוֹכְ׳רִין.

קרובינו עשו להם קרובים אחרים.

יחוס משפחתי

420 כְּל ווָאחְד בְ־פְעָאיילוּ, כָּא יִזְבְּד עלָא אַצְלוֹ.

 כּל אחד במעשיו מוכיח על יחוסיו.

כל אילן טוב נושא פרי טוב. (פלנט 1129, מובא בסוף ספר התשבי שא׳)

דברים יפים הם פרי השכל, ולא פרי יחוס משפחה. (א. אבן־עזרא)

כשאין לנו כבוד, אין לנו יותר משפחה. (ויקטורהוגו)

  עְמַר וַולד א־סבַע מָא יכּון דְ׳בַע. 421

כפיר אריות לא ייהפך לעולם לצבוע.

422 ווָאכָ׳א יִכְּבַר אַל־פוּל קּדּ אֵל־גֵרגָאע,

מָא יוּצַל־שי לְ־רְחְבַת אַ־זְ-רָאע.

גם אם הפול יהיה גדול כּאגוז

לא יגיע לשוק החיטה.

423 מְנָאיין דָאךּ אֵל־עְרְייק? מֵן דָאךּ תְרִייק!

מנין ענף זהי מאותו עץ!

424 אְלִי בְּזָ-א בְ־זְעְבָא, בְּזָא בְ־רָאבּוּז.

המבזה בקנה המפוח, מבזה המפוח עצמו.

הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו. (במדבר רבהכ״א)

425 פְ־אוּג׳הּ אְל־כְּתָאב, כָא יִתְבָאס אַ־לוּח.

לכבוד הכתב שעל הלוח, מנשקים הלוח.

426 אְ־ד׳רְבּ אְל־כְּלבּ, אוֹ וּוקְרוּ פְ־אוּגְ׳הְּ מוּלָאהּ.

הכּה הכּלב, וכבדהו בזכות בעליו.

כבד את הכלב למען אדוניו. (פתגמים של יהודי בבל)

האוהב אותי אוהב גם את כלבי. (זה לעומת זה)

כבד את הכלב למען בעליו. (משלי ערב)

געור במשרת, אך כבד את אדוניו.(voltaire)

המכבד אותי יכבד גם את הכלב שלי. (פתגם צרפתי)

428 קדמא ענדך,הווא אלי תסווא.

כמה שיש לך, כך הערך שלך.

429 אַש יִצְלָאחְ־לְךּ אִיְסם גְ׳דוּדְךּ,

אִידָא מָא כְ׳לּליתי איסְם ל־אוּלָאדְךּ.

מה יועיל לך שם אבותיך,

אם לא השארת שם לבניך.

אך שוא תתהלל בכבוד בית אבין, אם לא יוכלו

התהלל בך יוצאי חלציך. (משלי יהושע פרק מ^,)

 השמות הגדולים מורידים במקום להעלות, אלה

שאינם יודעים לשאת אותם. (פתגם צרפתי)

אינני יודע מי היה סבי, אני מעוניין הרבה יותר

לדעת מי יהיה נכדי. (אברהם לינקולן)

430 אִיסםְ גְ׳דוּדְךְּ, מָא יִחְמַּר כְ׳דוּדְךְּ.

בשם אבותיך, לא יאדימו לחייך.

יחוס אבות בלבד, לא ימלא צפחתך. (פתגם איטלקי)

בשם מכובד אי אפשר לקנות בשר. (פתגם צרפתי)

מי שאין לו יחס עצמו, לא יועילנו יחס אביו ואמו.

(בן המלך והנזיר, הקדמת המעתיק)

431 קֵּד מָא יִסְווָא אִיסמְךּ, הוּוָא אֵלִּי תְסְווָא.

כמה ששמך שווה, כך אתה שווה.

שלח את דמך האציל לשוק וראה מה יביא לך. (תומס פולר)

פחד על שמך, כי הוא ילווך מאלפי אוצרות חכמה.

(ספר בן־סירא השלם עמי רעד^,)

432 אְלָּאהּ יִנְעֵל נָאכְּר חְסְבוֹ.

ארור המתנכר למוצאו.

הפוגם את עצמו, פוגם משפחתו עמו. (במדבר רבה בא׳ ג׳)

433 מָא כָּא יִנְכְּר אַצְלוֹ, ג'יִר אְל־בְּג'ל.

רק הפרד מתנכר למוצאו.

שום אדם לא יכובד על-ידי הזולת, אם קרוביו, עצמו

ובשרו יבוזו לו. (פלאוטוס)

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים-חנניה דהן כרך א' – 1983