מורשת יהדות מרוקו

הקהילה היהודית במרוקו בעידן של תמורות – הפרוטקטורט הצרפתי 1912 – 1956.

הנציב העליון הצרפתי, המרשל ליוטי, שפתח את עידן הפרוטקטורט הצרפתי במרוקו בשנת 1912, נחלץ מיד עם מלחמת העולם הראשונה לטפל במעמדה של הקהילה היהודית. הוא שאף לשלב את הקהילה היהודית ככל שאפשר בתוך המערכת החוקית והמנהלית של הפרוטקטורט.

הוא סבר שכך תמנע התפתחות בלתי רצויה מבחינת הצרפתים, של " מדינה בתוך מדינה ". בשנת 1918 פורסמו ברוח זו שני צווים שבאו להסדיר את כינוסם של יעדי הקהילות ובתי המשפט הרבניים. ראשית, סמכויות הוועדים הוגבלו למאוויים הדתיים בקהילה ולנושאי סעד בלבד, והשלטונות נזהרו מלהקים ועד כלל ארצי.

לכל עיר ולכל מרכז יהודי גדול היה ועד משלהם, אשר פעלן באופן עצמאי. להבדיל מבעלי נתינות זרה, רק בני יהדות מרוקו יכלו להימנות על הוועדים הקהילתיים. התיאום היחיד התבצע בין הקהילות השונות מעשה מטעם השלטונות.

בתחום המשפטי הגבילו הצרפתים את בתי הדין הרבניים לענייני אישות ולבעיות ירושה בלבד, ובמקביל הקימו מערכת משפטית שיפוטית יהודית כלל ארצית שמקומה היה ברבאט, עיר הבירה. בית הדין הגבוה ברבאט היה למעשה האישיות הדתית הבכירה ביותר של הקהילה.

מבחינה דמוגרפית התאייפנה הקהילה היהודית בריבוי טבעי משמעותי בשנים 1911 – 1956 גדלה הקהילה פי שניים וחצי – מכמאה אלף יהודים לכמאתיים וששים אלף יהודים, והתרכזה במרכזים העירוניים של מרוקו – קזבלנקה, מראכש, פאס, מכנאס טרבאט.

הפעילות הכלכלית והמקצועית בקרב היהודים במרוקו אף היא עברה תמורה : חלה ירידה בשיעור היהודים שעסקו במסחר, שהיווה בעבר אחד מבין האפיקים המסורתיים העיקריים, שיעור המועסקים במלאכה נשאר פחות אות יותר יציב, אולם יותר ויותר יהודים נמשכו אל המקצועות הטכניים והמקצועות החופשיים. כמו כן חל גידול משמעותי במספר היהודים שפנו לפקידות הציבורית.

הנוכחות הצרפתית יצרה ללא ספק מוקדי משיכה חדשים – מבחינות חברתית, כלכלית ואף תרבותית. מוקדים אלה עמדו לעתים בסתירה ואף בתחרות עם אפיקי המסורת בקרב  יהודי מרוקו.

החינוך היהודי במרוקו.

אחת התמורות הבולטות שחלו ביהדות מרוקו בתקופה הצרפתית נעוצה בחינוך היהודי. אין ספק שהחינוך היהודי המודרני במרוקו מזוהה עם רשת החינוך הנודעת " כל ישראל חברים " שכבר בשנת 1862 ייסדה בתיטואן, בצפון מרוקו, את אחד מבתי הספר הראשונים שלה.

בכ"יח האמינו שעל ידי שיפור המצב החברתי כלכלי של היהודים ניתן יהיה לקדמם הן מבחינת מעמדם המשפטי והן מבחינת שילובם בתוך החברה הכללית. אוריינטציה צרפתית מובהקת, גישה פרודוקטיבית, היו מסממניה של כי"ח שלא תמיד התקבלו בעין יפה על ידי פרנסי הקהל,עד לכינון הפרוטקטורט הצרפתי. אנו עדים לתחרות גופים ספרדיים ואנגליים העוסקים בחינוך דוגמת ה – ANGLO JEWISH ASSOCIATION

מכל מקום, ערב כינון הפרוטקטורט הצרפתי ב-1912 אנו מונים קרוב לחמשת אלפים ילדים בבתי ספר שהקימה כי"ח בכעשר ערים במרוקו.

עם הגעת הצרפתים נהנתה כי"ח מתמיכת השלטונות, עד כדי מונופול כמעט מוחלט על החינוך המודרני. עד סוף מלחמת העולם השנייה היווה הארגון " אם הבנים " חלופה יחידה לחינוך של כי"ח. קרוב לחמשים אחוז מבין גילאי 5 – 14 לא הכירו החינוך זולת החינוך המסורתי.

כמו כן בהתחשב בגודלה של הקהילה היהודית ובפיזורה הגיאגרפי הנרחב, הקיפה כי"ח בפעולותיה שיעור נמוך יחסית מבין הילדים היהודים במרוקו, והתרכזה בעיקר בקהילות הערים הגדולות והבינוניות.

לאחר מלחמת העולם השנייה קיבלה פעילות כי"ח תנופה משמעותית. בסיוע הג'וינט היא הרחיבה את רשת מוסדותיה לכל נקודת יישוב יהודית שמנתה יותר מ-300 נפש – מהחוף הצפוני עד למדבר. בערים הגדולות היא גם הקימה חטיבות על יסודיות ובתי ספר מקצועיים בשיתוף פעולה עם אורט.

לתנועת שרל נטר, היה חלק נכבד במימון לימודיהם המקצועיים של עשרות מבני התנועה. כמו כן דאגה כי"ח לשפר את רמת ההוראה של המקצועות העבריים. לשם כך הקימה בשנת 1949 בקזבלנקה בשיתוף חברת " מגן דוד " המקומית, בית ספר למורים מבני המקום, שרכשו חינוך יהודי בשילוב השכלה תיכונית צרפתית מלאה.

בד ובד עם פעילות כי"ח הקימה אורט בקזבלנקה בית ספר תיכון מקצועי. כמו כן פעלו הארגונים הדתיים " אוצר התורה " ו " אוהלי יוסף יצחק " ( לובאביץ ) להקמת מספר מוסדות חינוכיים, שבהם שולבו מקצועות כלליים אחדים בצד לימוד התורה.

החינוך המסורתי נותר על כנו אם כי גם בו חלו שינויים וחידושים. תלמודהתורה ( סלא ) והישיבות הגבוהות ( ישיבות " חשק שלמה " בתיטואן, " וזאת ליהודה " בצפרו, " בית אל ", " עץ חיים " ו " כתר תורה " במכנאס ) עברן תהליכים שונים של ארגון מחדש.

הג'וינט והקונגרס היהודי העולמי.

עם ראשית מלחמת העולם הראשונה התגייסה יהדות אמריקה לעזרת היהודים באזורי הקרבות באירופה המזרחית. לצורך זה התאחדו שלושת ארגוני העזרה היהודיים העיקריים לארגון תמיכה יהודי אמריקאי משותף, הלא הוא הג'וינט, העתיד למלא תפקיד חשוב מאוד גם לאחר מלחמת העולם השנייה, בין היתר במרוקו.

הג'וינט נכנס לתמונה במרוקו בראש וראשונה בסיוע הומניטרי ופילנתרופי – תזונת הילדים ורפואה ציבורית. הג'וינט פעל באמצעות ארגוני צדקה מקומיים ובאמצעות ארגונים כגון כי"ח ורשתות חינוך אחרות כגון אורט, חב"ד ואוצר התורה.

כמו כן, הג'וינט היה הדוחף והמממן העיקרי של חדירת אוז"א – ארגון הבריאות היהודי שפעל עד סוף שנות הארבעים בעיקר באירופה – לריכוזים היהודיים במרוקו.

יתר על כן, משנת 1949 נסתמנה בג'וינט במרוקו מחויבות לאוריינטציה ציונית. הג'וינט ראה חובה לעצמו להכשיר את הדור הצעיר במרוקו לעלייה לארץ ישראל – והזין ולהבריא אותו ולהכשירו מבחינה מקצועית ותרבותית להיקלט במדינה היהודית.

השותף הבכיר במרוקו שהג'וינט קשר עמו קשרים הדוקים היה כי"ח. כמו כן תמך הג'וינט ברשת אורט במרוקו. הוא עודד את התפתחות תנועת הנוער " המחלקה החינוכית של הנוער היהודי " ו " שרל נטר " – תנועת הנוער היהודית המרכזית במרוקו.

למעשה סיוע הג'וינט לנוער היהודי במרוקו נתבצע בעיקרו באמצעות שרל נטר. פעילי הג'וינט – עורכת הדין הלן בן עטר, אלקס בליין, מר קרסקי, סם הבר, הגברת סליה בֶנג'יו והגברת פוקס, בלטו בפעילותם בזיקה לשרל נטר. סטנלי אברמוביץ, מנהל מחלקת החינוך בג'וינט, סייע רבות לשרל נטר בעיצוב התכניות החינוכיות ביהדות.

הקונגרס היהודי העולמי נוסד באירופה ערב מלחמת העולם השנייה כארגון כלל יהודי שניועד להגן על האינטרסים הפוליטיים של היהודים באשר הם. אופיו הלאומי והפרו ציוני היה מובהק. בוועידת הקונגרס היהודי העולמי באטלנטיק סיטי בנובמבר 1944 נתוסף נדבך נוסף ביחסי יהדות מרוקו ויהדות ארצות הברית.

בוועידה זו נשלחה משלחת ממרוקו הצרפתית, שחבריה היו ציונים ופרו ציונים – ש"ד לוי, פרוספר כהן, חיים טולדנו וז'אק פינטו. הייתה זו הפעם הראשונה שיהדות מרוקו נפתחה לארגון כלל יהודי אחר מאשר כי"ח והתנועה הציונית. זולת הזיקה למטרופולין קרי צרפת והזיקה לארץ ישראל נוצרה זיקה חדשה למרכז יהודי חדש, שלאחר השואה הפך לדומיננטי – יהדות ארצות הברית.

הקונגרס היהודי העולמי " גילה " את יהדות מרוקו בשנת 1944, אולם הוא חנך את פעילותו בקרב יהדות מרוקו בשנת 1950.

קזבלנקה – מטרופולין קולטת הגירה.

התהוות המללאח והבעיה החברתית.

בראשית המאה העשרים, ערב הכיבוש הצרפתי, מנתה קזבלנקה 25.000 תושבים, מתוכם 19.000 מוסלמים ו-5000 יהודים. בשלהי הפרוטקטורט הצרפתי מנתה קזבלנקה 700.000 אלף תושבים, כחצי מיליון מהם מוסלמים וכ-75.000 יהודים בעלי נתינות מרוקאית.

הגידול באוכלוסיית העיר בא בעיקר מן המוסלמים, אך צמיחת המיעוט היהודי בלטה יותר, כבר בשנת 1921 תפסה קזבלנקה את המקום השלישי במרוקו מבחינת היקף האוכלוסייה היהודית, אחרי מראכש ופאס.

עש מלחמת העולם השנייה התחרתה קזבלנקה על המקום הראשון עם מראכש, בירת הדרום. אחרי המלחמה היא הפכה למטרופולין היהודי במרוקו. בשנים 1936 – 1956 גדל מספר המוסלמים פי שלושה ומספר היהודים פי שניים. הגירה מסיבית זו יצרה פערים חברתיים ניכרים, ובמיוחד נתהוותה שאלת המללאח על כל הבעיתיות שבו.

תנועת הנוער כאפיק של חידוש.

תנועת הנוער בכללה, לרבות תנועת הנוער הדתית, הייתה תופעה מודרנית. התנועה הוקמה על ידי צעירים למען הנהגת הנוער ועיצובו. זכותה לאוטונומיה ולהכרעה עצמית הייתה מעקרונות היסוד של קיומה. היא ביטאה מרידה בקיים שאיפה לשינוי ברוח ערכים יהודיים. במסגרת זו נשתלבה פעילות צופית בפעילות חברתית, על בסיס של התחדשות רעיונית.

ארגוני נוער דתיים נוסדו לראשונה באירופה בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. בפולין ובגליציה נוצרו ארגוני " השומר הדתי " ו " בני עקיבא ". זמן קצר לאחר ייסודם ובזיקה אליהם נוסד בארץ ישראל ארגון " בני עקיבא ". בגרמניה נוצרו ארגוני " עזרא " ו " ברית הנוער ".

צעירים מארגוני הנוער בגרמניה ייסדו הכשרות חקלאיות. משנתרבו הכשרות אלה התאגדו במגרת ארצית, שנקראת בח"ד – ברית חלוצים דתיים. לימים איגדה בח"ד הכשרות חלוציות וארגוני נוער, שכיוונו את חניכיהם להכשרה ולעליה חלוצית דתית.

ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה נוסדו באנגליה ארגוני בח"ד ו " בני עקיבא " וכן הכשרות דתיות בשנת 1945 נוסד " הפועל המזרחי " בצרפת ובמסגרתו נוסדו בח"ד, בני עקיבא והכשרות דתיות בדרום צרפת. כל ארגוני הנוער הדתיים החלוציים וכן בח"ד היו מסונפים ל " ברית העולמית לתנועת תורה ועבודה ", שנוסדה בווילנה בשנת 1925.

ארגון בני עקיבא בארץ ישראל התפתח והתגבש בשנות השלושים והארבעים. הוא התארגן במבנה ארצי עם הנהלה מרכזית. הסניפים היו מאורגנים במסגרת שבטית לפי גילאים. התוכנית החינוכית הייתה אחידה. נקבעו תקנון וסדרים, תלבושת אחידה וסמל. התקיימו בו פעולות שוטפות, מחנות וסמינרים.

בוגריו יצאו להכשרה, ייסדו גרעינים חלוציים והצטרפו לקיבוץ הדתי. לאחר מלחמת העולם השנייה פעלו באירופה ובאמריקה ארגוני " השומר הדתי " ו " בני עקיבא ". בצפון אפריקה נוסדו ארגוני נוער דתיים משלהי שנות הארבעים, ונקראו בני עקיבא. הארגון בארץ שימש להם מודל לחיקוי ומקור השראה.

תנועת שרל נטר, אופן התהוותה ומרכיביה – 1929 -1956.

תנועת שרל נטר, פסיפס אנושי.

יהדות מרוקו נשתלבה בשנת 1912 לתוככי משטר חסות צרפתי, שהציב אותה במציאות מדינית וחברתית מורכבת. החברה הקולוניאלית הייתה מורכבת. מצד אחד היה העם המרוקאי, ברובו מוסלמי, המוּנע ממניעים לאומיים ושאיפות לחירות מדינית, מן הצד השני הייתה האוכלוסייה הצרפתית השולטת ומנהלת את המדינה בהתאם לאינטרסים הקולוניאליסטיים שלה.

בתווך נמצא מיעוט יהודי, הנושא ברובו אפי מסורתי מאוד, התר אחר זהותו ומקומו בחברה קולוניאלית זו. היה זה אפוא ציבור יהודי דתי החי בסביבה מוסלמית ושטרם ספג את התרבות הצרפתית, ובהתאם לכך היה על קברניטי החינוך הרשמי הבלתי פורמלי לשקול את דרכי פעילותם.

כבר באמצע שנות השלושים החלו בני נוער יהודי במרוקו לתור אחר פתרונות שורשיים לבעיותיהם, בעקבות מצוקות כלכליות ופוליטיות. רבים מהם, מכוח זיקתם למסורת היהודית, נפתחו להשפעת מגמות עבריות ולאומיות, ואחר כך – בהשפעת מאורעות מלחמת העולם השנייה ואפשרויות העלייה החלוצית שבאו אחריה – נטו לפתרון הציוני. כל חדרו לאגודות נוער יהודיות מגמות עבריות ופעילות ציונית חלוצית.

תנועת שרל נטר נוסדה בשנת 1929, והיוותה סינתזה, גם רעיונית וגם ארגונית, של צופיות וציונות דתית, עם מגמות ברוח האליאנס ( כל ישראל חברים ). ככזו יש להתבונן בשורשיה האידואולוגיים ובמקורות ההשראה שלה. היא עתידה להוות את ארגון הגג של פעילות הנוער הקהילתית והחלוצית כאחד.

תוך שהיא מחדשת דפוס של פעילות עשירה מאוד, כשחשאיות ושיתוף פעולה עם שלטונות הפרוטקטורט הצרפתי ואף עם השלטונות של מרוקו העצמאית משמשים בערבוביה. ראשית הצופיות היהודית במרוקו נעוצה בהקמת " האיחוד האוניברסלי של הנוער היהודי ) בשנת 1923 בפאריס. את הארגון הקימו אמה פאלייר 1875 – 1949, נואחיד – גר צדק ויוסך שרל נחמה – יהודי ממוצא יווני שחי בפאריס.

בשנת 1928פרסם הארגון התקנון שלו, והדגיש את איחודה של ישראל ותחייתו של העם היהודי ואת ההכרח לפעול לחינוך הנוער באמצעות לימודה והפצתה של הלשון העברית המודרנית ולימוד תולדות העם היהודי.

חובת הנוער היהודי לסייע בתמיכה חומרית ומוסרית לכינון מחודש של ארץ ישראל. החינוך הגופני מהווה יסוד חשוב בחינוך הנוער, ויש להנחילו לנוער היהודי באמצעות מחנות קיץ וטיולים ברול של משמעת עצמית ושל התחדשות בחיק הטבע – מגמות צופיות מובהקות.   

ארגון זה לא הצליח להתקבל במרוקו, בשל התנגדות השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים להנהלת התרבות היהודית והציונות ולהוראת השפה העברית. במכשולים אלה עתידה תנועת שרל נטר להיתקל ולדלג עליהם ברבות הימים.

ואכן בשנת 1929 ממשלת הפרוטקטורט לא הכירה בסניפי האיחוד העולמי של הנוער היהודי בשל עקרונותיו הנושאים אופי ציוני מובהק. על מנת להתקיים אימץ הסניף של קזבלנקה תכנית אחרת ותקנון בעל אופי ניטרלי, שינה את שמו לשרל נטר, ובמתכונת החדשה הוכר רשמית על ידי ממשלת הפרוטקטורט, כך מתאר שליח ציוני שעשה בקזבלנקה את ראשית היווצרותה של שרל נטר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפכה שרל נטר לתנועה בלתי לגלית. אנשי ה ביקשו להירתם למאמץ המלחמתי בקזבלנקה בראשית המלחמה, באמצעות איסוף גרוטאות ברזל, אולם הם נענו בשלילה על ידי הרשויות. הם ביקשו גם לשלוח לוחמים מתנדבים ללונדון, אלא שגם הצעה זו הושבה ריקם. 

מיד עם סיום המלחמה הוחל הניסיונות חידוש הפעילות של שרל נטר באורח חוקי. אחפונסו צבע, שתמיכתם של רובר יאיר גמזון ( קאסטור ), ראש תנועת הצופים בצרפת, ושל ג'ול ברונשוויג, מראשי כי"ח, הבהיר בתקיפות לנציבות הצרפתית כי אם לא תיכון תנועת נוער עם מנהיגות מאוזנת, מיושבת באורח חוקי, עלולים לצמוח מקרב המללאח ומקרב שכבות חברתיות נחשלות בקהילה היהודית כוחות קיצוניים.

אלה יקראו תיגר על הממסד הצרפתי בכללותו ועל יציבות שלטונו, באשר יהיו חשופים לקומוניזם מצד אחד וללאומיות ערבית מצד ולמגמות הפאן ערבסטיות מן המצד השני. טיעון כבד משקלן זה עשה רושם כביר על הנציבות. הייתה לכך גם משמעות נוספת – גמישות השלטונות כלפי שרל נטר סללה את הדרך להכרה בתנועות הצופים במרוקו ול U.P.O.J

ארגון הצופים נוסד בשנת 1923 בפאריס. הארגון חיפש את דרכו במשך שנות העשרים, וחיפוש אידיאולוגי זה יצר שני זרמים – האחד המצדד בציונות והשני השולל אותה. המחנה שתמך בציונות הוא שהכריע לבסוף והטביע את חותמו על ארגון הצופים, עד היום הזה. הדבר ניכר ביתר שאת לאחר השואה. אולם המחנה המתנגד לציונות לא היה נטול השפעה.

תנועת הצופים היהודית צרפתית E.I.F החלה את פעילותה במרוקו לאחר ה- U.U.J.J מטרותיה הין צנועות יותר, לפחות בתחילת דרכה, והתנועה בהחלט עתידה להיקלט היטב בקרב הנוער בצפון אפריקה בכלל ובמרוקו בפרט, לאחר שתתגבר על לא מעט בעיות הקשורות בעמדה השלטונות הצרפתיים ( נציבות הפרוקטוראט.

בתואנות שונות מנעה הנציבות הצרפתית מתנועת הצופים לקבל הכרה כתנועה יהודית עצמאית במרוקו, עד למלחמת העולם השנייה.

במלחמת העולם השנייה, ביוזמתו של צופה יהודי מאלג'יריה ( מסקָרָה ) ז'אק ס' לוי ( מיסטראל ) ובשיתוף פעולה עם העלמה איבט קלאמארו, נותרה קבוצת צופים מחתרתית עד לפלישת בעלות הברית ( מבצע לפיד בשמיני בנובמבר 1942 ) התאריך שבו יצאו לפעילות גלויה.

איבט קאלאמרו הייתה בתו של מי שעתיד לעמוד בראש הפדרציה הציונית במרוקו, פול קאלאמרו, וכינויה בצופים היה פוּק. השלושה מצאו לנכון להצטרף כצעד נבון לתנועת נוער יהודית מוכרת על ידי השלטונות, ומובן ששרל נטר הייתה הולמת מבחינת יעדיהם.

" שרל נטר " בוטלה בשנת 1940 על ידי ממשלת וישי ושבה לפעילות עם ביטול החוקים האנטי יהודיים בשנת 1943. אגודת " שרל נטר " היוותה מסגרת של נוער מגיל 15 ואילך, ולא התאימה לגיל הצעיר יותר שמיסטראל שאף לעבוד עמו, גילאים 8 עד 12.

לוי וקלאמארו פנו לשרל נטר והציעו להקים " מחלקה של ילדים בני 10, שמטרה לעסוק בצופיות ולהפוך באחד הימים לאגודת E.I.F, פנייתם נענתה בחיוב. וכך נוסדה ב-17 בפברואר 1944 מחלקה חדשה., בשם " ביל"ו " . תוך זמן קצר נרשמו אליה כ-180 נערים. בד ובד הוקמו שלוש קבוצות – " אסתר ", "דבורה ", ו "רחל " – שמנו 20 – 30 ילדים . כמו כן הוקמו שתי קבוצות בוגרות יותר, " מיימוניד " ( רמב"ם ) ו " אדמונד פלג " .

אגודת שרל נטר העניקה למחלקת " ביל"ו " אוטונומיה מלאה והתחייבה לסייע לה להשתלב בפדרציה E.I.F. עד מהרה תפסה ביל"ו מקום של כבוד מבין האגודות הצופיות שפעלו בקזבלנקה זה מכבר. קבוצה יהודית של צופים בעלת אופי חילוני וקבוצת הצופיות היהודית E.D.F בהנהגת איבט קלאמארו.

דומה כי הדוגמא של ביל"ו שופכת אור על סגנון העבודה שנתהווה באגודת שרל נטר שאִפשר במשך השנים לכעשרים ארגוני נוער ותנועות נוער שונים להסתפח אליה מבלי לאבד את האוטונומיה שלהם, תוך שיתוף פעולה על יסוד יעד חינוכי חברתי משותף :

משמעת, חינוך גופני, חיים בחיק הטבע, עזרה לזולת, לימודי יהדות ותולדות העם היהודי, ולבסוף לימוד ארץ ישראל והציונות בדורות האחרונים. לימים נוצר פסיפס תנועות מאוחד ומתואם מסביב לעיקרון ערכי יהודי..

אגודת שרל נטר זכתה להכרת שלטונות הפרוטקטורט, שראה בה אגודה לא פוליטית חיובית, המונעת נהירת נוער לאידיאולוגיות לא רצויות. מאידך גיסא סירבו השלטונות להעניק רישיונות להקמתן של אגודות נוער יהודיות חדשות, ולכן שימשה שרל נטר מעין ארגון גג לקבוצות נוער בעלות נטיות שונות.

שרל נטר נקטה פלורליזם שאפשר לקבוצות שונות להתגדר בהשקפותיהן ולפעול על פיהן במסגרת תקנון האגודה. תנועת ביל"ו, ברצותה להרחיב את פעילותה, שילבה בזירת האירועים דמות חַשובה מאוד, בלתי צפויה, ושיטת עבודה המחדדת את הלגיטימציה שלה : עורכת דין קאזס בן עטר, מהארגון הפילנתרופי היהודי אמריקאי " הג'וינט " בקזבלנקה.

היא עתידה להטביע את חותמה בתנועת שרל נטר לאורך השנים בזכות האהדה הרבה שהפגינה כלפי פעילות חינוכית בלתי פורמלית זו. במשך כל השנים הקפידו ב " שרל נטר " לפעול באופן חוקי, דהיינו להשיג את האישורים מהשלטונות הצרפתיים. ההקפדה על כלל ברזל זה אפשרה לפעול בחשאיות במעטה של ארגון חוקי.

פיקוחו של אגף הנוער והספורט של ממשלת הפרוטקטוראט היה בבחינת חוק בל יעבור, וראשי שרל נטר הקפידו עליו מאוד. רתיעתה של הנציבות נבעה מהחשש שמא תנוצל פעילות הנוער ככיסוי לפעילויות לאומיות מוסלמיות וציוניות.

תנועת הצופים עדיין לא הוכרה רשמית בין השנים 1945 -1948, אולם היא פעלה להרחבת שורותיה במרוקו. בוועידת הצופים שנערכה בנובמבר 1948 נתחדדה משנתה החינוכית. מבחינה פוליטית הגדירו אנשיה את עצמם א-פוליטיים.

ביחסם לארץ ישראל ביקשו לא להיות מזוהים עם השמאל הסוציאליסטי או עם הציונות הדתית המוצהרת כ " מזרחי ", אולם הגדירו את עצמם כתנועה דתית.

 בשנים 1949 זכתה תנועת הצופים להכרה במרוקו. צופי ה E.I.F  השיגו מדור בירחון " נוער ", הביטאון של תנועת " שרל נטר ", תחת קורת הגג של תנועת " שרל נטר ", במסגרת שירותי הנוער והספורט ומטעמם, פעלה תנועת הצופים תוך שהיא מקפידה לשמוא על מערכת יחסים טובה עם הפרוטקטוראט.

השאיפה המוצהרת של תנועת הצופים במרוקו הייתה לקדם את " ההתפתחות הפיסית והרוחנית של הצעירים; לחזק את האופי האישי והיושר ; לטפח את העזרה לזולת ולחברה, הכבוד ההדדי, המחויבות האישית והאחווה הבין לאומית.

כל אלה באמצעות פעילות שדה ומחנאות וסיורים, מעניין לציין כי עם הפיכתה לתנועה לגלית במרוקו ביקשה תנועת הצופים להשתחרר מהחסות שנאלצה לקבל טרם הכרתה, וכן כך אירע במכנט=אס וברבאט, אולם בקזבלנקה לא נותקו הקשרים עם אגודת שרל נטר, בשל הזיקה הרעיונית והאישית החזקה שבין התנועות, במיוחד בין אדגר גדג' ואלפונסו צבע.

בקיץ 1950 הצליחו לארגן קייטנות שמנו ארבעת אלפים ילדים יהודים, דבר שנחשב להישג מרשים.

" היחידות העממיות, שהוקמו על ידי תנועת הצופים ושרל נטר, נועדו לענות על השאלה החברתית המעיקה על יהדות מרוקו – דהיינו, גורלם של אלפי ילדים יהודים שלא השתלבו במערכות החינוכיות הרגילות הקיימות, שעיקרן ברשת בתי הספר של כל ישראל חברים.

יסודו של ארגון זה, המהווה מפעל חינוכי חברתי מרשים ביותר, במאורעות אוג'דה ב-7 -8 ביוני שנת 1948. במאורעות אלה נרצחו 39 יהודים ונפצעו קשה 30 יהודים. המאורעות פרצו על רקע הקמת המדינה הציונית הצעירה.

ההסתה האנטי יהודית מצד המוסלמים הביאה לפגיעה אנושה בקהילה היהודית. קברניטי שרל נטר נזדעזעו עמוקות מטרגדיה זו, ונתגלתה לעיניהם במלוא עוזה הבעיה החברתית של יהודי מרוקו הממוקדת בשכונות היהודיות העתיקות, המללאח.

הם נרתמו לסייע לילדי הקורבנות ועקב כך נולדה החשיבה השיטתית המתבקשת באשר לנוער היהודי.

בנסיבות אלו נולד הרעיון להקים ארגון המסוגל לקבל על עצמו את חינוכו החברתי של הנוער היהודי במללאח. ארגון זה קם בקזבלנקה בסתיו 1948 ונקרא " המחלקה החינוכית של הנוער היהודי " Departement Educatif dela JeunesseJuif– D.E.J.J.

היוזמה להקמת הארגון הייתה של אדגר גדג'. הארגון היה מור לספק את הצוותים – המדריכים המנהיגים שיפעלו בקרב הקבוצות של ילדי המצוקה. כך נוצר שיתוף פעולה הדוק בין אגודת שרל נטר, תנועת הצופים והמחלקה החינוכית של הנוער היהודי.

אנשי המחלקה החינוכית תיאמו את הפעילות של היחידות העממיות, במימון הג'וינט ושירותי הנוער והספורט של ממשלת הפרוטקטוראט הצרפתי. שני הארגונים אלה היו אפוא הווקטור שנשא בחובו את העשייה החברתית חינוכית של תנועת " שרל נטר "

" היחידות העממיות " באחריות ה D.E.J.J הביאו להקמתם של שני ארגונים מקוריים : הראשון היה " המעון של הילד היהודי " Le foyer de l'enfant juif F.E.J , שאכלס כמאה ילדים, בנים ובנות, במסגרת פנימייתית למשל היום בלבד.

הילדים אותרו על ידי הג'וינט והודרכו על ידי מדריכי תנועת שרל נטר, ועיקר עיסוקם היה מלאכת יד, חינוך לא פורמלי וטיולים. מבחינה רפואית היו הילדים בהשגחת השירותים הרפואיים של ארגון אוז"א, ארגון הסיוע לילד ORGANISATION DE SECOURS A L'ENFANT  . הארגון השני שהוקם על ידי D.E.J.J היה " הקבוצה האוטונומית של המללאח.

עד חמשת אלפים ילדים ובוגרים, חברים ב " יחידות העממיות ", היו מבלים כמה שבועות במחנות הקיץ שאורגנו במסגרת שירות הנוער והספורט של הממשלה ובסיועו, ביערות האטלס התיכון.

ילדים ובוגרים אלה נועדו לאחת מאלה – להשתלב במסגרת הבית ספרית הרגילה, להירשם למסגרת חינוכית מקצועית כמו " אורט ", או לצאת לשוק העבודה המקומי. רבים מביניהם אף עלו ארצה. להלן תורחב היריעה בנושה זה.

בהמשך טבעי לפעילות החינוכית חברתית בקרב תושבי המללאח יש להצביע על גופים נוספים שהיוו גורמים רבי חשיבות, הן בשילובם של בני המללאח בצנועת שרל נטר, והן בהפיכת הקאדרים המחתרתיים בארגון ההגנה העצמית היהודית והעלייה הבלתי לגלית ארצה.

מדובר בקבוצות " בן-יהודה ", " טורמפלדור " ו " מגן ". הרוח החיה של ארגונים אלה היו בשרל נטר סם אביטבול ואלי אוחיון. קבוצות אלה הכשירו את הנוער שבתוך המללאח לעלייה ארצה, באמצעות הפצת השפה העברית, שיחות של הנעשה בארץ ישראל, מפגש עונג שבת, שירים עבריים, טיולים מאורגנים לעבודה חקלאית הסמוכה לקזבלנקה – כל פעילות אפשרית ליצירת ההווי של ארץ ישראל.

קבוצות אלה הוקמו בשנת 1944. מייסדיהן באו משורות אגודת " מגן דוד ", שהוקמה על ידי שמואל דוד לוי בשנת 1917 בטנג'יר ובשנת 1920 בקזבלנקה, ועסקה בהפצת השפה העברית וספרותה. ניסיונות לייצר מאחז של תנועת הנוער החלוצית סוציאליסטית " פועלי ציון " בסקציית " טרומפלדור, וגרעין של תנועת "דרור " בקבוצת " בן יהודה " בחסות שרל נטר – נכשלו.

נטען כי מגמת תנועת שרל נטר היא לפעולה חינוכית א-פוליטית, ובד בבד ביקשו קברניטי שרל נטר לקדם את התפיסה הציונית דתית של התנועה.

בשנת 1927 החלה ההתיישבות הדתית המושבית את פעילותה בארץ, עם הקמת שדה יעקב. בשנת 1937 נוסד הקיבוץ הדתי הראשון, טירת צבי. עד לשלהי שנות הארבעים היו חברי הקיבוץ הדתי בדרך כלל יוצאי אירופה.

לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים, עם הידלדלות המאגר האנושי התנועתי באירופה, עלתה חשיבותו של הנוער החלוצי בצפון אפריקה.

 לנוער זה שימש הקיבוץ הדתי מקור השראה ויעד לעלייה. נטייתם של חוגים דתיים ציוניים בקזבלנקה לתנועה הציונית הדתית נסתמנה במהלך שנת 1945, עם התגברותן של השאיפות הציוניות החלוציות בקרב הנוער המקומי, ובעקבות הניסיונות להגשימן באמצעות גורמים חלוציים ארץ ישראליים חילוניים.

בינואר 1945 פעלו בקזבלנקה שני שליחים של הסוכנות היהודית, אפרים פרידמן בן חיים ויגאל כהן, חברי הקיבוץ המיוחד. שליחים אלה, שזכו לעידודה של הנהלת הפדרציה הציונית במרוקו, הניחו יסודות לכוח המגן היהודי בקזבלנקה.

הם ערכו סמינר מרוכז למדריכים שבאו משורות שרל נטר לצעירי ציון שבתוניס, ולכן העמידו את הכשרת צעירי ציון ואת גרעינם החלוצי, שנמצא במשקי הקיבוץ המאוחד, כחלופה להוער החלוצי במרוקו ובצפון אפריקה בכלל. ואכם בסיועם נוצרו קשרים בין שרל נטר להין צעירי ציון שבתוניס.

פעילותם של פרידמן וכהן עוררו חששות אצל חלק ממניגי שרל נטר. הם חששו כי בהשראת השליחים הללו ייסלל נתיב ציוני חילוני שבני הנוער במרוקו יושפעו מרוחו. הקמת גרעין צפון אפריקאי של צעירי ציון בקיבוץ בית אורן, בקיץ 1945, הוכיחה את חששותיהם.

על רקע התפתחות זו, ובשל שאיפתם של מנהיגי הנוער הדתי בקזבלנקה לכוון את צעיריהם להגשמה חלוצית במגרת דתיות, נוצרו הקשרים בין פעילים דתיים ציוניים בקזבלנקה לבין בח"ד באנגליה ובעיקר בצרפת.

באותה שנה החלה התנועה בח"ד בצרפת לייסד את הכשרותיה, והייתה מעוניינת לקלוט בהן נוער מצפון אפריקה. קשרים נוצרו, גם עם גורמי התנועה בארץ, ובתוכם הקיבוץ הדתי. כך נתהוותה בקזבלנקה בהדרגה אוריינטציה עלפי התנועה הציונית הדתית.

בקיץ 1946 לבשה מגמה זו צורה של התארגנות פוליטית, כתגובה של ייסודה של מפא"י במרוקו. בכך נתפלגה התנועה הציונית במרוקו, שהייתה עד אז תנועה אחידה ולא הושפעה מהמפלגות הציוניות הארץ ישראליות.   

נסללה הדרך לייסוד " הפועל המזרחי ". המנהיגים הציוניים הדתיים הביעו את מורת רוחם כנגד המהלך של ייסוד מפא"י, שכן ראו בפיצול מפלגתי פוליטי של התנועה הציונית במרוקו עניין מיותר, שאך יזיק להתפתחותה כתנועה אחידה.

הובע גם חשש שקיומן של מפלגות ציוניות ארץ ישראליות עלול לסבך את יחסי התנועה הציונית במרוקו עם שלטונות הפרוטקטוראט, שלא גילו אהדה לפעילות הציונית במרוקו. יתר על כן, הובע חשש נוסף מפני שינוי המצב הקיים, כשהתנועה הציונית במרוקו פעלה תוך הכרה בשאיפת רוב הציבור המקומי לשימור המסורת הדתית יחד עם הפעילות הציונית.

חששו כי מפלגה החדשה תהווה גורם ציוני שיביא לחילון בחברה היהודית ובעיקר בחוגי הנוער המקומי, שהיה אמנם מסורתי, אך חסר השקפת עולם דתית מבוססת ומוצקה.