מורשת יהדות מרוקו

הקהילה היהודית באגאדיר עד 29 בפברואר 1960

זה הזמן לעצור ולסקור את מעשיה ופועלה של הקהילה היהודית באגדיר, אשר רובה הגדול הוא אנשי העיר השכנה מוגדור, ומיעוטה בני כפרים ויוצא^, ערים שזרמו אליה מכל רחבי מרוקו. לרשימה השמית של יהודי אגדיר שהבאנו לעיל, יש להוסיף עתה אפוא עוד שמות של רבים שהגיעו בעקבות בני משפחה, חברים, ובעיקר בעקבות גורלם.

כאמור, צעירים רבים, גם זוגות צעירים, מדרימים לכיוון העיר החדשה ההולכת ונבנית. אגדיר מאירה להם פנים. העיר המתפתחת מציעה להם קשת רחבה של מקומות עבודה. הם צעירים. הם חרוצים. הם בעלי רצון עז לבנות ולהיבנות. הם הולכים אחר הפרנסה. הם מנסים את כוחם בעסקים, בעיקר עסקי דגה. יש השוכרים אניות ודייגים ועוסקים בדיג. יש העוסקים במסחר דגים כקמעונאים. יש המעזים ופותחים עסקים בשותפות עם בעלי עסקים צרפתיים או אירופיים. אחרים פותחים בתי חרושת לשימורים. אחרים מתפרנסים ממתן שירותים לציבור וממקצועות חופשיים.

לרוב, הנשים אינן עובדות מחוץ למשק ביתן. הן נעזרות ב״פאטמות", עוזרות בית ערביות המשרתות אותן רוב שעות היום, יום־יום. בכל זאת הנשים היהודיות מאגדיר נחשבות מודרניות. יש ביניהן העובדות מחוץ לבית, בעיקר הצעירות. אחדות אף רוחצות בים.

הנשים היהודיות מן החברה הגבוהה מייסדות ארגון צדקה:,L'Union des Dames ״ברית נשים". גב׳ עיידה מראצ׳ה, גב׳ חסיבה סבג, גב׳ טיט׳ סבג, גב׳ נינה קורקוס, גב׳ חנינה מוריוסף, גב׳ קוריאט ואימא שתחיה, גב׳ מסוד׳ רבוח, הן מן החברות המובילות. הגב׳ לונה שוקרון הייתה הנשיאה. מטרת הארגון היא צדקה והושטת עזרה לנזקקים. דואגים במיוחד לילדים העניים.

הערות המחברת : האספה האחרונה של הארגון התקיימה בביתנו שברח׳ שאאבה (Rue Chaaba).

לונה שוקרון : דמות מיוחדת במינה אשר הגיעה מטנז׳ר, מן האזור הספרדי, ודיברה ספרדית, אנגלית וצרפתית. בעלה יעקב שוקרון עבד באגדיר בשירות הממשלה. הם היו אנשים אמידים. לה בת יחידה קוקי, שנישאה לדוד אביסרור. לזוג בת שנפטרה בלידה. לאחר עשר שנות טיפולים קשים נולד בן, ז׳קוביטו. ברעש נספו קוק׳ ובנה בן השנתיים. האם נשאה את כאבה עד שמוטט אותה והכריעה. האישה שהגיעה לאגדיר ברוב עושר, נפסרה בודדה וחסרת כול.

בימי ראשון החופשיים ובבית החברה בחמש אחר הצהר״ם מתאספות הגברות. בכניסה, אחת החברות מעניקה פרח, וכל חברה וחברה מניחה מעטפה (כסף לצדקה) בסל המקושט. השולחן ערוך לתפארת הקינוחים המרוקניים. עול הכיבוד נופל ברובו על כתפי המארחת התורנית, אך יש שבשעות הבוקר ישלחו החברות לביתה את ה״פאטמה״ עם מגשי עוגיות לכבוד האירוע. האווירה נעימה ביותר וחברותית. סביב כוס תה ועוגות יטופלו בעיות הנזקקים, ויועלו תכניות לרווחת האוכלוסייה היהודית הנזקקת. לקראת ערב מצטרפים הגברים לאפריטיף עשיר. זו הזדמנות להתרים גם אותם. לקראת החגים הגדולים מקיימים נשפי התרמה: שוכרים מועדון, מזמינים שירות׳ הסעדה כשרה, מתלבשים בהידור ויוצאים לבלות ערב חברתי שבו צוחקים, אוכלים ורוקדים, ובעיקר מתרימים בכל דרך – מכירה פומבית של מוצרים שנתרמו, זכאות לנופש, כרטיסי קולנוע או הפלגה, ככל העולה בחכתן של הנשים החרוצות שטרחו ופנו לעשירי הקהילה. נדבן, בעליה של חברה, ישמח לפרסמה בזכות כמה מאות פרנקים ולהעניק חסות לפעילות ברוכה. גם גן ילדים מוקם בחסות הקהילה.

ב־1960 הקהילה היהודית מונה כ־2,500 איש. שגשוג כלכלי ורווחה היו מנת חלקה. הקהילה מונהגת ביד׳ ועד מנהל מתנדב – Le comité  – אשר נבחר על ידי חברי הקהילה בבחירות מסודרות. דוד מוריוסף הוא נשיא הקהילה. גביית דמי חבר שנת״ם מוסדרת ומנוהלת ביד׳ חברי comités (ביניהם מר קורקוס, מר קוריאט ואחרים), הדואגים לרווחת הנזקקים היהודיים המעטים. חברי הוועד היו השתדלנים בפני כל הרשויות. כל אימת שהתעוררה בעיה במקום העבודה או בקשר עם גוף ממסדי כלשהו, התייצב מר מוריוסף והעמיד עצמו ערב לאחיו, כדי שיהודי לא יבוזה חלילה ולא ישב בכלא. הרב יהודה שטרית הוא דיין העיר, שבה פועלים ארבעה בתי כנסת – בית הכנסת "בוחבוט" (על שם בעליו), תלמוד תורה, בית הכנסת ״רבי כליפא מלכא״, בית הכנסת ״עליה״ של עליה (על שום הקרבה למקווה שגב׳ עליה אוחיון החזיקה) – ומקווה טהרה. שני שוחטים בקהילה: אחד שוחט ובודק בקר, השני שוחט ובודק עופות. פעמיים בשבוע מתקיימת שחיטה של בהמות, ויום־יום – שחיטת עופות.

אוחיון שלי בת אסתר וחיים לבית אלקבץ (בת 3)

אוחיון ז'אק׳ בן אסתר וחיים לבית אלקבץ (בן 2)

******************

אוחיון מסוד׳ בת סול ויוסף בניסטי

 אוחיון דוד בן אסתר ושמעון(בן 50) וחמשת ילדיהם

**********************

אוחנה רובי למשפחת לוי(בת 35)

אוחנה איב בן רובי ומאיר (בן 13)

אוחנה דאק׳ בן רוב׳ ומאיר (בן 9)

אוחנה מסעוד בן יקוט ושלום (בן 11)

********************

אוחנונה זוהרה

אוחנונה דוד בן זמול ושלמה

אוחנונה כליפא בן זהרה ודוד

אוחנונה ר״מונד בת זהרה ודוד

****************

אוטמזגין קלרה

אוטמזגין זהרה

איפרגן אסתר

איפרגן דוד

איפרגן מאיר בן אסתר ודוד

איפרגן ז'קלין בת אסתר ודוד

***************

איפרגן דוד בן סולטנה ופנחס (בן 14)

****************

איפרגן אברהם בן זוהרה ומכלוף (בן 14)

*****************

איפרגן שרה (בת 27)

איפרגן הילדה בת שרה ומרדכי(בת 9)

 איפרגן רבקה בת שרה ומרדכי(בת 7)

 איפרגן שמעון בן שרה ומרדכי (בן 5)

********************

איפרגן זוהרה ונכדיה

******************

איפרגן יוסף

*****************

איפרגן ריימונד לבית אוחיון

איפרגן נסים

כלפון חנה־אנט לבית אוטמזגין

כלפון מדלן בת חנה

כלפון טרז בת חנה (תאומות)

כלפון כליפא בן חנה

כלפון ארמנד בן חנה

כנפו אלי

כנפו הנר׳

כנפו סולנז' בת פיב׳ הרוש

כנפו יהודה בן מזל ומרדכי

כנפו סטלה בת סולנז׳ ויהודה

כנפו מארק בן סולנז' ויהודה

כנפו הילדה בת סולמי ויהודה

כנפו פיב^, לבית טביטבול

כנפו אליהו

               כנפו דדה בן פיב׳ ואליהו

               כנפו שירלי בת פיב^, ואליהו

כנפו פריחה

  כנפו טיט׳ בת פריחה

כנפו שמעון

לוגסי פרחה

לוגם׳ אהרן בן אברהם ושני ילדיהם

לוגס׳ מרים בת ז1הרה ויוסף ישראל (בת 30)

לוגסי מכלוף בן מרים ואהרן(בן 45)

לוגסיאברהם בן מרים ומכלוף(בן13)

לוגסי שמחה בת מרים ומכלוף (בת 8)

לוגסי חנה בת מרים ומכלוף (בת 5)

לוגם׳ רחל בת מזל ושלום (בת 30)

לוגם׳ יצחק בן עליה ויעקב (בן 45)

לוגם׳ אברהם בן רחל ויצחק (בן 9)

לוגם׳ מרדכי בן רחל ויצחק (בן 6)

 לוגם׳ כליפא בן רחל ויצחק (בן 3)

לוי אוה בת טרז ומאיר

לוי ז׳רמן

לוי יהודה (בן 27)

לוי אנט בת יהודה (בת 4)

לוי ״עקב בן יהודה (בן 2)

לוי סוזן בת יהודה (בת 3 חודשים)

לוי שושנה בת מזל

לוי ליזט בת קל״ר לבית

סבג לוי דאק בן רחל ודוד

לוי חנה

לוי רחל בת חנה

לוי סוזן בת חנה

לוי אלים בת חנה

לוי אלברט ומשפחתו

לויב דוד

לויב מזל

לסר׳ רבקה בת רחל ומימון(בת 65)

לסר׳ דוד בן רבקה ונסים (בן 17)

לסר׳ איבון בת אסתר ושלמה אדרי

לסר׳ מרדכי בן רבקה ונסים (בן 35)

לסר׳ אלן בן איבון ומרדכי(בן שנה)

מאראש יוסף ואשתו

מאראש הסיבה לבית סבג

 מאראש אלברט

מאראש אדמונד בן חסיבה ואלברט

 מאראש דניאל בן חטיבה ואלברט

מאראש סילביה

מארש חנינה לבית מזלטרים

מוזנינו איבט לבית עמרם

מוזנינו אלברט בן איבט

מוזנינו איב יעקב בן איבט

מוזנינו דוד אנדרה בן איבט

מוזנינו חביבה בת איבט

מוזנינו יוסף בן איבט

מוזנינו ליל׳ לבית ויצמן

מוזנינו אלברט בן ליל׳

ממנינו סלומון

מוזנינו אלן יעקב

מויאל רינט בת איטו

מויאל מסעוד בן אסתר ויוסף (בן 25)

מוריוסף איטו(כבת 85)

מוריוסף ר״נה

מוריוסף ז'אק׳ בן ר״נה ודוד

מוריוסף סמי בן ר״נה ודוד

מוריוסף אסתר בת ר״נה ודוד

מוריוסף רבקה בן ר״נה ודוד

מוריוסף אנ״ס בת ר״נה ודוד

מוריוסף שארל׳ בן ר״נה ודוד

קסידה די אגאדיר

פלחן די עלא לאמן

אזיו תשמעו האד אלקססה

די אגאדיר עממרהא מא תנסאה

זראת פכוואנה האד ארפסה

סי מאת וסי זבדוה בלכיאסה

תגלבת לארד או הומא נאיימין

פלחזר וטראב סבחו מרדומין

פיהום יהוד נצארא או מסלמין

האדסי טרא מרב אלעלמין

לוכִאן מא ננעאס די ג'רדהום

חתא סי מא כאן יזרא פיהום

עלא האד לגלבה די זאתהום

 וזאד לבחר כממל עליהום

אלגנוס זאוו מן כל מטרח

סאפו לככוד מנזלין בלא רואח

למקתולין כתתר מן סחאח

דאכ נהאר כאן ג'יר דלבכא ונוואח

למאריכאן פלאביון זאהום

טבבא אלכבאר זאבלהום

לפיכוראת סאר ידרבלהום

באס ירדדו ררואח פיהום

ידדין וריואש כאנו יזבדוהום

או אלכבאר ואקפין מעאהום

כה יכזרו ויתקטע קלבהום

או צוורה כאיוצוורו פיהום

כאדא מן אלף דככלו לספיתאראת

ומגבלינהום סחאל מן פרמאליאת

חתא ישראל עטאת דדואיאת

או זאדלוהום חתא בדולאראת

סאבו יהודייה על רדדם גאלסא

הייא ובנהא סגיר כא תגאסא

כתבלהא רבבי ץבקא כאייסא

או טבבא קאלו באקייאה נפיסא

בנת מאמאן כרזת מן טיקאן

או אולאדו מליוחין פררכאן

ליפומפיי כא תתקללב נכאן בנכאו

קאלתלהום האדסי נ א כאן

ואמא למשפחה די אפרייאט

האדוך למג'בונין פאז טראת

סי זבדוה מהררס וסי מאת

ומי זררו לבחא בלמווזאת

אמא בנת לחכם חאליואה

בזדוהא בדרע הייא ורזלהא

מתולהא סתא די אולדהא

או כתהא קורבן או הדייא

כאנו למג'בונין בנתאעהום

חתא מן פלוסהום דאעולהום

לוכאן ג'יר בקאו בעמורהום

כאנו יקדרו יזיו לארדהום

יא רבבי מן האגדא ולא כתר

אידא נעאוד מא ייקד לאכנאצ ולא

נחמדו רבבי עלא די בקאו בלעמר

יעיז לאמריק עמרו מא יכסר

]ישראל ענדנא לבטחון

ידאויו לעעמא ולערז ולממחון

כא ירחמו על יתים ולמג'בון

מול לקסידא חנניה כהן מן טבעון

בית הספר אליאנס

בית הספר נפתח ב־1936 בזכות מר דרה׳ (Derhy), אשר מימן את רכישת הכיתה היחידה שבה לימדה המורה רז׳ין מזרחי (Régine Mizrahi), ילידת אירן, את כל התלמידים, כעשרים במספר, ובכל הרמות.

ב־1939 הגיע הזוג בן סוסן (Bensoussan) לעיר ונטל לידיו את המושכות. הם הוכשרו להוראה בצרפת, ושם הכירו זה את זה. מר איזק בן סוס Isaac)  (Bensoussan יליד 1915 ממוגדור, ואשתו סוזן פלדמן (Suzanne Feldman), ילידת 1918 מצפת (כן, כן, מצפת!), פותחים את בית הספר ברחוב Rue du Four  ובו שתי כיתות בְּנות כחמישים תלמידים כל אחת ואחת מהן. שלוש הרמות הראשונות למדו אצל הגב׳ בן סוסן ושלוש הרמות האחרות אצל המורה־מנהל, מר בן סוסן. כל רמה ישבה בשורה. התלמיד התקדם משורה לשורה, ואחר כך – לכיתה הבאה. הזוג המיתולוגי לבש תדיר חלוקים אפורים כהים. גם התלמידים חויבו בתלבושת אחידה. מה למדו שם? בעיקר לימודי חול על פ׳ מסורת Alliance Israélite: צרפתית, חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה וגם עברית מודרנית. הכינו את התלמידים לקראת cetificat d'études  ולמעבר לתיכון הממלכתי הצרפתי לעוד שש שנות לימוד.

הערת המחבר: תולדות בית הספר "אליאנס" נמסרו ל׳ בקיץ 2005 בעיר מונטריאול בקנדה מפיו של ד״ר אריה בן סוסן, בנם של מייסדי בית הספר האגדיים, וכיום מנהל בית החולים Saint Justine במונטריאול. אריה נולד באגדיר, גדל ולמד בה, סיים את בחינות הבגרות ברבא0, קיבל הכשרה כרופא בצרפת ובמרוקו והיגר לקנדה.

ב־1954 עבר בית הספר למשכנו החדש ברחוב Rue llala, ובו שש כיתות המסודרות בשני בניינים צמודים סביב חצר פנימית. מעל לאחד מהם התגורר הזוג עם שני בניהם. גב׳ Berthelot, אדוונטיסטית, שלימדה את הקטנים ביותר, גבי אנז׳ל דרה׳ (Angèle Derhy) ובעלה חנניה ואנונו (Hananya Wanounou) וכן הזוג בן סוסן היו הצוות. אחרי 1956, שנת עצמאותה של מרוקו, לימדו שם גם ערבית כשיעור׳ חובה.

הנוקשות הפדגוגית של הצוות מפורסמת בין ילדי אגדיר. רבים זוכרים שבכל בוקר ובוקר, לפני תחילת הלימודים, עמדו כל ילדי בית הספר בחצר הגדולה בזוגות לפני כיתתם בידיים פשוטות. המורה עבר בין השורות ובדק את ניקיון הראשים (הייתה מכת כינים בלתי מובסת), את ניקיון הציפורניים (הן היו צריכות להיות גזוזות) ואת ניקיון התלבושת האחידה (חלוק ורוד או אפור מעל התלבושת הרגילה). החשש מכינמת ריחף על כולם. שיער קצוץ היה חובה. בכיתה ההקפדה היתרה על ניקיון הגוף ועל הסדר המופתי של המחברות ושל התיקים סללה את הדרך לחשיבה מסודרת ומאורגנת. המלאכה לא הייתה קלה, והמורים הקפידו על קלה כעל חמורה. הם ראו במלאכת ההוראה והחינוך לחימה בביעור הבערות.

הערת המחבר: אני מוסרת כאן את עדותו של אלברס אביסרור, המתגורר במרוקו, והיא מצ0רפת לעדויות רב1ת אחרות על אודות קשיחותה של המנהלת. אלברס קובע כ׳ מדאם בן סוסן סירסה אותו ממש. היא ה״בה אותו לכתוב ביד ימין בניגוד לנס״תו הטבעית להיות שמאלי. בשעת ההכתבה המפחידה הייתה עומדת הגברת ומתבוננת בו מעל ראשו לבדוק אותו. הוא המסכן היה משותק מרוב פחד שמא יגלוש מן השורה

ההורים שילמו סכום סמלי לרשת "אליאנס". כאשר הורים עניים לא עמדו בתשלום המינימלי, ויתר להם המנהל, מר בן סוסן, על התשלום, נסע לקזבלנקה והתערב לטובתם אצל מר טז׳ור׳((Tajouri, המנהל הכללי של "אליאנס".

באותה עת הרשת מונה כ־150 בתי ספר במרוקו. זהו שיא פריחתה של "אליאנס״ במרוקו. "אליאנס" דגלה בביעור הבערות, בהענקת חינוך צרפתי חילוני ולצדו הוראת העברית והמסורת היהודית.

באגדיר הצעירה, החילונית והמודרנית הצטמצם לרוב החינוך התורני בלימוד במסגרת בית הכנסת. במחצית שנות החמישים הוקם מוסד חדש, בעל אופי שעד כה לא הכירו אנשי העיר: ישיבת חב״ד. הנה סיפורה, אשר סופר ל׳ מפיו של הרב עזריאל ח״קין, מייסדה וכיום רבה הראשי של קייב. לסיפורו של הרב אני מוסיפה פרטים שליקטתי מפי בוגרי הישיבה.