Le mariage trad. chez les juifs marocains

Dans le Sous. Les cérémonies de mariage commencent ici, généralement, le premier jeudi qui suit le début du mois juif. Le soir, les tamzwarât coiffent la fiancée, en lui faisant des nattes, et lui appliquent du henné aux cheveux, pendant que les femmes chantent et dansent. Seules les amies donnent à ce moment une grama. En même temps que se prolonge cette fête, on élit chez le jeune homme les islan. Son père fait égorger une bête, qui sera con­sommée ce soir-là. La fête, intitulée nbita, durera toute la nuit. 

Samedi matin, après l'office religieux dans la synagogue du père du fiancé, celui-ci distribue aux assistants le taqsim ou nourriture sous forme d'amandes, de noix, de dattes, d'oeufs et de mahia. Chez la fiancée aura lieu ensuite un grand repas, qui donne son nom au samedi: "sabt taqdim". On sert d'abord les jeunes gens. Vers quatre heures, les amis du fiancé se réunissent chez lui. Ils mettent aux enchères le titre de cheik, qui dorénavant dirigera le groupe, et aura le privilège d'assister aux prières avec le marié pendant les huit jours qui suivent son mariage. Le cheik dispose d'une grande auto­rité. Sous n'importe quel prétexte, il inflige aux jeunes gens des amendes sous forme de nourriture, qu'ils consomment ensemble. 

Samedi soir, a lieu chez la mariée L'abraz, lors du travail de la farine, qui durera toute la nuit. Une grande assistance est présente. C'est une fête à laquelle chacun peut assister, même sans être invité. On met dans un grand plat de la farine, du sucre et de l'huile. Les femmes commencent à pétrir la pâte, aux cris des "youyous" et des chants. Des danseuses et des musiciens agrémentent la soirée. On distribue de la mahia et des fruits secs. Les invités lancent au milieu de la pâte leurs offrandes en espèces. On fait asseoir la fiancée sur une table durant toute la nuit. Pendant ce temps, les islan et d'autres invités font la nbita chez le fiancé. Ils n'admettent aucun homme marié à leur fête. Des musiciens jouent et les islan chantent. Ils couvrent le marié d'un drap et lui mettent des bijoux. Deux islan le soulèvent et le font danser, pendant que les autres chantent : 

Hadâ 'lâ hoho                             : Ceci est pour Hoho

Li sâb si ilôhô                             : Celui qui trouvera, jettera

Odi qahar lhtàn, mahobbô          : Celui qui n'aime pas le marié,

ou l'opprime

Ithorz rôhô       : Celui-là mourra. 

On procède ensuite à une grama. On dit: "Dieu est avec un tel" et le nommé remet une somme, jusqu'à ce qu'on remplit une agenza d'argent.

LA VEILLE DUMARIAGE (Dimanche à mardi soir)

Côte atlantique

A Casablanca, on procède le dimanche à la décoration des maisons des mariés. Le peintre  dessine à l'entrée de la maison une hamsa pour chacun des fiancés, et ensuite toutes sortes de rosaces et autres figures géométriques.Pendant qu'il s'adonne à son travail, les femmes poussent des "youyous" et lui offrent unegrama. Il décore aussi l'intérieur de la maison. Le soir, chaque famille reçoit chez elle de nombreux invités. 

Lundi est le "nhar chebu'a" ou "jour du serment". Vers onze heures, le fiancé, sa famille, deux notaires et plusieurs invités arrivent dans la maison de la mariée. Le scribe rédige la Ketouba. Le juge tend un mouchoir, qui est tenu par ses extrémités par les fiancés ou par leurs pères, s'ils sont encore jeunes. Il fait promettre au fiancé de respecter les clauses du contrat. Le geste de tenir le mouchoir équivaut à un acquiescement. Les musiciens jouent toute la journée. Un grand repas clôturera la cérémonie. 

Mardi matin, on prépare et on décore la chambre des mariés. Les islan construisent le talamon, une espèce de trône où le jeune couple recevra mercredi la bénédiction nuptiale. On prend généralement deux chaises, qu'on installe sur une table et qu'on couvre de tapis. Certains installent aussi une sorte de paravent. Une femme, généralement une vieille, fait le tour du mellah pour inviter les gens à la cérémonie du lendemain. 

Dans la même matinée, aura lieu la curieuse cérémonie de l'abattage de la vache, dans la cour de la maison de la fiancée. La bête est habillée d'un habit semblable à celui de la mariée, d'une "ksswa elkbira". On la ceint d'un hzâm, on lui met un voile et on la pare de bijoux. Les musiciens sont là et jouent des airs de circonstance. On promène la vache dans la cour, pendant que les femmes lancent des zgarit stridents. Le fiancé et ses amis font une offrande à rabatteur. 

La fiancée donne un déjeuner d'adieu à ses amies. Les musiciens ne quittent pas la maison ce jour-là. Les jeunes filles font des fumigations d'encens et arrosent les murs d'un extrait de fleurs d'oranger. Le fiancé aussi offre ce jour-là ou le lendemain un repas à ses amis, à qui il remet à leur départ un petit cadeau. 

Le soir aura lieu chez la mariée, la cérémonie la plus somptueuse du mari­age, celle du henné. On prépare pour cette occasion une quantité considérable de henné. La fiancée, habillée de la "kaswa olkbira" ou grand costume, le visage couvert, est installée sur le talamon. Les islan emmènent le fiancéet le font asseoir près d'elle. A ce moment, le jeune homme tente d'écraser le pied de la jeune fille, afin de commander le ménage.

 Si celle-ci n'a pas honte, elle essaye d'être plus rapide que lui. Pendant ce temps, l'assistance pousse des zgarit. L'ambiance est éclatante. Les femmes ont leurs plus beaux  habits et leurs plus chers bijoux, qui brillent d'un eclat incomparable. Les musiciens jouent sans repit, interrompus seulement par les cris de l'heraut, qui annonce les sommes de grama offertes par les invites. Tard dans la soiree, unetamzwara s'approche et met du henne aux mari6s, pendant que d,autres chantent:

Jour heureux, o filles,

 La mariee a mis le henne

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

Avec peches et grenades

 Se sont assises les filles,

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

Recent Posts
  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של

  • רדיפה והצלה – יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-יוסף טולדאנו-חרם על מוצרי גרמניה

      שבוע לאחר מכן הצטרפה הבירה למחאה. ברחובות רבאט הופץ כרוז הקורא לכל האוכלוסייה להצטרף לתנועה המחאה ולחרם על המוצרים הגרמנים: ״גרמניה של המאה ה-20 נסוגה לזמנים הברבריים, היא רודפת עכשיו את יהודיה, מיעוט חסר ישע. אנו פונים אל העמים התרבותיים! אל הצרפתים שבמרוקו! אל המוסלמים והיהודים: אל תקנו דבר מהגרמנים כל עוד היטלר והאספסוף האנטישמי שלו לא יפסיקו עם מעשי העושק שלהם״. הפגנה בממדים חסרי תקדים נערכה בקולנוע רנסנס, ובה השתתפו יותר מ-2000 איש. היומון "לקו דו מרוק״(L'Echo du Maroc}, שייצג את החוגים הקולוניאליים שאהדו את החרם מטעמיהם שלהם, העניק לה כיסוי רחב. הרב רפאל אנקאווה, ראש בית הדין

  • דפים מיומן-ג'ו גולן-תשס"ו 2005

    מתל אביב לביירות בתל אביב של 1931 היה המשבר הכלכלי בעיצומו. שפל שרר ברחבי הארץ. יאשה היה מחוסר עבודה. חברת היבוא־יצוא שהוא היה מנהלה המסחרי מאז שובו ממצרים נאלצה לסגור את שעריה. סבתא שרה, שנישאה מחדש זמן קצר אחרי שהגיעה לפלסטינה, גרה בביירות. בית המלון של בעלה השני, שלום רבינוביץ׳, ניצב על המצוק הצופה לים, ושימש מועדון למושבה הרוסית של ביירות. שרה ביקשה מיאשה להצטרף אליהם. רוב המבקרים הקבועים במלון היו מנהלים של מפעלים או חברות. היא הציגה את בנה יאשה לאורחיה. ידידות נקשרה בינו לבין אחד, מסייה בזרגי. בזרגי הציע ליאשה משרה בחברת ״זינגר״ למכונות תפירה, שהוא היה מנהלה

  • דבדו עיר הכהנים- תולדות קהילה במרוקו ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד-אליהו מרציאנו

      פרק 16: פיוטים פיוט ר׳ סעדיה אדאתי ר׳ סעדיה אדתי אשרי יולדתו, פספאנייא היתה דירתו, ופנאדור היא קבורתו, ועלינו תגן זכותו. ר׳ סעדיה אור המנורה, בצרור החיים היא צרורה, נשמתו הטהורה בישיבה של מעלה שורה, נהנה מזיו השכינה. ר׳ סעדיה צ׳ווי עינייא, בזכותו רבי יחייד לבלייא, עלינא וועלא ליהוד די פדנייא, ויג׳ינא למשיח ואליה. ר׳ סעדיה צווי לאה תמשי קול אולייה, ותגי בחאג׳תהא מוקדייא, זכותו תדרג עלייא. במתיבתא דרקיעא, לכבודו שפתי אביעה, מלא משאלותי אל גדול דעה, ובטל מעלנו גזירה רעה. ר׳ סעדיה מן גירוש קשטיליא, חין גזרו על ליהוד לפניא, ווהווא מן עשרא די כרג׳ו דגייא, פלמרכב רקבו

  • Michel Knafo-Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes

    Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes Depuis que Kadima, l'organe du département d'immigration, avait été dissous sur ordre des autorités du Maroc indépendant, l'émigration des Juifs vers Israël s'est poursuivie sous diverses formes. Ils quittaient le pays de manière légale ou illégale, avec l'accord des autorités ou malgré leur interdiction, par la négociation ou l'activité clandestine. Des caravanes plus ou moins grandes d'émigrants étaient organisées – recevaient des instructions nécessaires et on les transportait, clandestinement, au-delà des frontières. Derrière toutes ces activités la main directrice de l'Etat d'Israël. La participation du département de la Alyah dans l'organisation de

  • קורות היהודים בספרד המוסלמית-א.אשתור

    כשם שהכרוניקות הישנות משאירים יותר סתום ממה שהם מפרשים בדבר הדרך שבה באו המוסלמים בדברים עם תושבי הערים הנכבשות, נוצרים ויהודים, כך ברורים ומפורשים הם סיפוריהם על הביצוע של שיתוף־הפעולה עם היהודים. כפי שאנו למדים מדבריהם ריכזו הכובשים את היהודים בכל מקום. הם העבירו את היהודים שנמצאו בסביבת עיר גדולה לתוכה ובעיר גופא ריכזו אותם בשכונה אחת. זה היה קל מאד בימים ההם, משום שבתים רבים היו ריקים מאדם לאחר בריחת האצילים והעשירים, ומצד שני היה זה הכרח צבאי. המחבר של כרוניקה עתיקה אומר: ״כאשר מצאו יהודים בגליל, ריכזו אותם בעיר הראשית שלו״ והיסטוריון ערבי אחר מספר: ״נהיתה זאת השיטה

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930