Le mariage trad. chez les juifs marocains

Dans le Sous. Les cérémonies de mariage commencent ici, généralement, le premier jeudi qui suit le début du mois juif. Le soir, les tamzwarât coiffent la fiancée, en lui faisant des nattes, et lui appliquent du henné aux cheveux, pendant que les femmes chantent et dansent. Seules les amies donnent à ce moment une grama. En même temps que se prolonge cette fête, on élit chez le jeune homme les islan. Son père fait égorger une bête, qui sera con­sommée ce soir-là. La fête, intitulée nbita, durera toute la nuit. 

Samedi matin, après l'office religieux dans la synagogue du père du fiancé, celui-ci distribue aux assistants le taqsim ou nourriture sous forme d'amandes, de noix, de dattes, d'oeufs et de mahia. Chez la fiancée aura lieu ensuite un grand repas, qui donne son nom au samedi: "sabt taqdim". On sert d'abord les jeunes gens. Vers quatre heures, les amis du fiancé se réunissent chez lui. Ils mettent aux enchères le titre de cheik, qui dorénavant dirigera le groupe, et aura le privilège d'assister aux prières avec le marié pendant les huit jours qui suivent son mariage. Le cheik dispose d'une grande auto­rité. Sous n'importe quel prétexte, il inflige aux jeunes gens des amendes sous forme de nourriture, qu'ils consomment ensemble. 

Samedi soir, a lieu chez la mariée L'abraz, lors du travail de la farine, qui durera toute la nuit. Une grande assistance est présente. C'est une fête à laquelle chacun peut assister, même sans être invité. On met dans un grand plat de la farine, du sucre et de l'huile. Les femmes commencent à pétrir la pâte, aux cris des "youyous" et des chants. Des danseuses et des musiciens agrémentent la soirée. On distribue de la mahia et des fruits secs. Les invités lancent au milieu de la pâte leurs offrandes en espèces. On fait asseoir la fiancée sur une table durant toute la nuit. Pendant ce temps, les islan et d'autres invités font la nbita chez le fiancé. Ils n'admettent aucun homme marié à leur fête. Des musiciens jouent et les islan chantent. Ils couvrent le marié d'un drap et lui mettent des bijoux. Deux islan le soulèvent et le font danser, pendant que les autres chantent : 

Hadâ 'lâ hoho                             : Ceci est pour Hoho

Li sâb si ilôhô                             : Celui qui trouvera, jettera

Odi qahar lhtàn, mahobbô          : Celui qui n'aime pas le marié,

ou l'opprime

Ithorz rôhô       : Celui-là mourra. 

On procède ensuite à une grama. On dit: "Dieu est avec un tel" et le nommé remet une somme, jusqu'à ce qu'on remplit une agenza d'argent.

LA VEILLE DUMARIAGE (Dimanche à mardi soir)

Côte atlantique

A Casablanca, on procède le dimanche à la décoration des maisons des mariés. Le peintre  dessine à l'entrée de la maison une hamsa pour chacun des fiancés, et ensuite toutes sortes de rosaces et autres figures géométriques.Pendant qu'il s'adonne à son travail, les femmes poussent des "youyous" et lui offrent unegrama. Il décore aussi l'intérieur de la maison. Le soir, chaque famille reçoit chez elle de nombreux invités. 

Lundi est le "nhar chebu'a" ou "jour du serment". Vers onze heures, le fiancé, sa famille, deux notaires et plusieurs invités arrivent dans la maison de la mariée. Le scribe rédige la Ketouba. Le juge tend un mouchoir, qui est tenu par ses extrémités par les fiancés ou par leurs pères, s'ils sont encore jeunes. Il fait promettre au fiancé de respecter les clauses du contrat. Le geste de tenir le mouchoir équivaut à un acquiescement. Les musiciens jouent toute la journée. Un grand repas clôturera la cérémonie. 

Mardi matin, on prépare et on décore la chambre des mariés. Les islan construisent le talamon, une espèce de trône où le jeune couple recevra mercredi la bénédiction nuptiale. On prend généralement deux chaises, qu'on installe sur une table et qu'on couvre de tapis. Certains installent aussi une sorte de paravent. Une femme, généralement une vieille, fait le tour du mellah pour inviter les gens à la cérémonie du lendemain. 

Dans la même matinée, aura lieu la curieuse cérémonie de l'abattage de la vache, dans la cour de la maison de la fiancée. La bête est habillée d'un habit semblable à celui de la mariée, d'une "ksswa elkbira". On la ceint d'un hzâm, on lui met un voile et on la pare de bijoux. Les musiciens sont là et jouent des airs de circonstance. On promène la vache dans la cour, pendant que les femmes lancent des zgarit stridents. Le fiancé et ses amis font une offrande à rabatteur. 

La fiancée donne un déjeuner d'adieu à ses amies. Les musiciens ne quittent pas la maison ce jour-là. Les jeunes filles font des fumigations d'encens et arrosent les murs d'un extrait de fleurs d'oranger. Le fiancé aussi offre ce jour-là ou le lendemain un repas à ses amis, à qui il remet à leur départ un petit cadeau. 

Le soir aura lieu chez la mariée, la cérémonie la plus somptueuse du mari­age, celle du henné. On prépare pour cette occasion une quantité considérable de henné. La fiancée, habillée de la "kaswa olkbira" ou grand costume, le visage couvert, est installée sur le talamon. Les islan emmènent le fiancéet le font asseoir près d'elle. A ce moment, le jeune homme tente d'écraser le pied de la jeune fille, afin de commander le ménage.

 Si celle-ci n'a pas honte, elle essaye d'être plus rapide que lui. Pendant ce temps, l'assistance pousse des zgarit. L'ambiance est éclatante. Les femmes ont leurs plus beaux  habits et leurs plus chers bijoux, qui brillent d'un eclat incomparable. Les musiciens jouent sans repit, interrompus seulement par les cris de l'heraut, qui annonce les sommes de grama offertes par les invites. Tard dans la soiree, unetamzwara s'approche et met du henne aux mari6s, pendant que d,autres chantent:

Jour heureux, o filles,

 La mariee a mis le henne

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

Avec peches et grenades

 Se sont assises les filles,

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

Recent Posts
  • Belaiche-Belams-Belezra-Beliah

    BELAICHE Nom patronymique d'origine arabe, une des nombreuses variantes des noms votifs liés au mot Aïche qui signifie la vie, textuellement le fils de la vie, équivalent de Benwaich. Ayache, Yaich. Autres orthographes: Bellaïs, Bêlais, Au XXème siècle, nom moyennement répandu, porté essentiellement en Tunisie (Tunis, l'Ariana, Sousse, Béja, Le Kef) et également en Algérie (Alger, Bône, Tébessa, Philippeville). YOSSEF: Chef de la communauté de Tunis au milieu du XIXème siècle. ABRAHAM (1773-1853): Fils de de rabbi Shalom, rabbin et financier à la vie aventureuse. Né à Tunis vers 1773, il fut trésorier du bey, mais fut contraint, pour des

  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-תערוכת מוזיאון ישראל-קיץ תשל"ג-1973-עגילי־תליונים — ״דוואהּ אל־מהדור״ טהלה

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני-מ. ד. גאון

      יוסף דוד אבולעפיה מרבני טבריה. בגליון ז. של ״המגיד״ לשנת תר״ל חתום על ״קול מדבר״ והוא כעין גלוי דעת וקובלנא ע״ד חלוקת כספי אמשטרדם. הסכים על הס' ארי שאג לר' יהודה ליב ב״ר יוםף צייטלין בשנת תרנ״ז. וחתום שם ויקיל חכם באשי. ובגנזי ירושלים לר׳ פנחס גרייבםקי חוב׳ ג. הובא כתב השליחות של הרב ב״צ אלקלעי ובו חתום ראשון בשנת תרח״ם, אלא שבמקרה נדפס שם שנת תקמ״ו. כתב זה נגנב מבית אלמנת השד״ר המנוח, וגונבו זייף את התאריך בכדי להגדיל ערכו ומכרו במחיר טוב. פרטים אלה נמסרו לי ע״י בנו של השד״ר הרב אהרן מנצור אלקלעי יצ״ו. נפטר ביום

  • להאיר באור החיים – לפרשת וירא. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

      להאיר באור החיים – לפרשת וירא. מאת: הרב משה אסולין שמיר. "וירא אליו יהוה באלוני ממרא.  וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו,   וירא וירץ לקראתם" (בר' יח, א-ב). מבוא. פרשת "וירא", מתפרשת על פני 38 שנים. היא פותחת בקיום מצות הכנסת אורחים אותה קיימו אברהם ושרה לשלושת המלאכים. את המצוה הם קיימו מתוך זריזות וכיבוד כיד המלך – "וירץ לקראתם… ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב" (בר' יח, א-ח). כל זאת, למרות שזה היה ביום השלישי למילתו בו מופיע שיא הכאב, כדברי רבי חמא בר חנינא שאמר: יום ג' למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו" (רש"י,

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-מקורו של מנהג ״שירת הבקשות״

    מקורו של מנהג ״שירת הבקשות״ מקורו של מנהג ״שירת הבקשות״, שהתפתח ונקלט כל כך טוב במרוקו, הוא מארץ ישראל, ולמען הדיוק – מהעיר הגלילית צפת. התיאור הבא נותן תמונה מסוימת על מצבה של צפת. החל מהכיבוש התורכי של ארץ ישראל ב־ 1517 החל להתפתח בצפת ישוב יהודי גדול. עולה מאיטליה המבקר בצפת כותב באיגרת ששולח לאיטליה ב־ .1535  העולה הוא סוחר יהודי קשיש בשם ר׳ דוד די רוסי. יי.ומי שראה צפת זה עשר שנים ורואה אותה עתה, היא נפלאת בעיניו, כי בכל עת מרבים היהודים לבא ומלאכת הבגדים מתרבה בכל יום….וכל איש ואישה שיעשה בצמר בכל מלאכה, ירויח מזונותיו, ברווח……"

  • משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו-אליעזר בשן

    תקריות בין יהודים ובין מוסלמים כפי שפורסם ב־JC ב־11 בדצמבר 1863 לפי מידע מטנג׳יר, שמלבד מן העלילה בסאפי היו גם תקריות בין יהודים למוסלמים. יהודי התיז בוץ בטעות על פניו של מוסלמי, משרתו של קונסול ספרד. לפי דרישתו של הקונסול נדון היהודי למלקות. הכתב כתב במסקנה שמוטב שמונטיפיורי ייסע למדריד ולא למרוקו. רשמיו של מבקר בריטי בריטי ששמו רוברט ספנסר ווטסון (1911-1837) (Robert Spencer Watson), שביקר במרוקו בשנות ה־70 של המאה ה־19, כותב שקיבל מכתב המלצה מסר משה מונטיפיורי לרב הראשי של מרוקו [בתקופה זו לא היה רב ראשי, הכוונה לחכם חשוב, אולי הרב הראשי של טנג׳יר בן ג׳ו], והיא

  • שרשים יהדות-מסורת ופולקלור יהודי מרוקו-משה גבאי-Tikkun chatzot- Tikoun hatsot

      תיקון חצות יהודים נהגו לקום באשמורת הלילה, כדי לקונן על חורבן בית המקדש ולהביע כמיהה לשיבת ציון ולגאולת עם ישראל. TIKOUN HATSOT Il était de coutume de se lever au milieu de la nuit pour se lamenter sur la destruction du Temple et prier pour !,arrivée du Messie. TIKKUN CHATZOT It is an ancient custom In Israel to awaken at midnight, to sit on the ground and say lamentations by candlelight, for the destruction of Jerusalem, for the Holy Temple which was destroyed and for the Shchina — the Holy Spirit In exile. ג. מסורת מנהג עתיק בישראל לקום

  • חלוצים בדמעה- אברהם מויאל האיש ופועלו-חנה רם-מצוקת גדרה ויסוד המעלה

    מצוקת גדרה ויסוד המעלה לעומת פתח־תקוה שיצאה למרהב, נותרה מושבת הביל״ויים גדרה באותו מצב בו השאירה מויאל טרם מונה לתפקידו. למעשה מצבם אף הוחמר, כי על־פי הנחייה ויסוצקי נשללה מהם גם התמיכה החודשית. עוד בהיותו בארץ העדיף ויסוצקי את פתח־תקוה על־פני גדרה בטענה, כי איכרי פתח־תקוה הם בעלי משפחות ואילי הביל״ויים, שהם רווקים, ימצאו את דרכם בכוחות עצמם. עוד מצא ויסוצקי פסול בגדרתים שאין ביניהם, כמקובל לחשוב, סטודנטים ובעלי השכלה גבוהה. ומשנותרו הביל״ויים בחוסר כל, אף לא עיבדו את אדמתם מהעדר ציוד לכך, הציע ויסוצקי תחילת לפזרם כפועלים שכירים במושבות ולהושיב במקומם מהפליטים שהגיע׳ ארצה ב־1882. כעבור זמן קצר כתב

  • עלית יהודי אטלס (מרוקו)-יהודה גרניקר-ברית יוצאי מרוקו

    יצחק בן שמש משדה חמד מספר : " הייתי נציג המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במרוקו. עבדתי מחודש מאי ועד יוני 1956. בראש מחלקת העלייה במרוקו עמד אז עמוס רבל, חבר קיבוץ דוברת. אברהמי היה הגזבר, ווילנר – הקשר עם השלטונות הצרפתיים ברבאט. זכיתי לעבוד במחיצתו של יהודה גרינקר אשר בין יתר התפקידים שהוטלו עליו במרוקו, בא לטפל בכפרי האטלס ולארגן מהם גרעינים להתיישבות. יחד פעלנו, יחד רשמנו ויחד נדדנו…. בפנקסו של גרינקר היה רשום כל כפר וכפר ואפילו הנידח ביותר שמימינו לא שמעונו עליו. בנדונינו הרבים לא נתן לפסוח על אף כפר ואפילו היו בו משפחות בודדות. הוא קיים

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון

    פרק שני המקהלה ב״שירת הבקשות״ את מעמד הבקשות מלווה מקהלה שציינתי בפרק הראשון. המקהלה מורכבת מהפיטן הראשי הנקרא ״אל מקדם אל כביר״, הפיטנים המשניים, חבורת הבקשות והקהל. המקהלה ב״שירת הבקשות״ פועלת באופן שונה מהמקהלה המוכרת לנו מהתקופה העתיקה. אז המקהלה הופיעה כגוף העומד מן הצד ואינה משתתפת בפעילות העלילה (אם מדובר במחזה). היא מביעה הרהורים, מסיקה מסקנות של ״מוסר השכל״, מביעה את רחשי הנפש והתגובות של הציבור או של הגיבורים במחזה, מייעצת לדמות הראשית ומשמשת לו פה, אם הוא מתלבט. המקהלה גם משמיעה את דעת המחבר ומציגה את עמדתו לגבי הקורה במהלך המחזה. המקהלה שאני מציג מורכבת מקבוצת גברים המבצעים


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031