ממזרח וממערב-כרך ו'-מאמארים

 

ממזרח וממערב כרך מספר שש.

ארץ ישראל בהגותו של רבי יצחק קארו – שאול רגב.

כבסיס לסעיף הראשון משמשות את ר׳ יצחק בדרשתו זו בקשתו של יעקב מיוסף לפני מותו, ״אל נא תקברני במצרים״, ולאחר מכן אותה בקשה עצמה של יוסף מאחיו: ״והעליתם את עצמתי מזה אתכם״ כאשר ייפקדו ויעלו לארץ ישראל. ״שבועה המתלווית לבקשה מלמדת על החשיבות שמייחסים שני אישים אלו לבקשתם. הרעיון הזה נעדר לגמרי מן הדרושים ב״תולדות יצחק״.

בספרות התלמודית, ולאחריה בספרות המדרשית ובזוהר, אנו מוצאים שתי גישות יסודיות ומנוגדות לרעיון של קבורת מתי חוץ לארץ בארץ. אחת המחייבת ומעודדת, ואחת השוללת ואף מגנה. במדרש רבה צו: ה אנו קוראים:

ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א״י, א״ר אלעזר דברים בגו. ר׳ יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו, אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. אמרו רבותינו שני דברים בשם ר׳ חלבו. למה האבות מחבבין קבורת א״י שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח.

נימת הדברים בדרשה זו מתונה. ר׳ יהושע נותן את הטעם על פי הפסוק ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״, זו לשיטתו היא ארץ ישראל. דרשתו של ר׳ חלבו היא המשך לדרשתו של ר׳ יהושע, והוא מסביר את הטעם: ״שמתי א״י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלין ימות המשיח״.

 כלומר: התחייה בארץ ישראל תחול קודם. ממילא ייהנו מתי ארץ ישראל מימות המשיח לפני מתי חוצה לארץ. הרעיון מפותח יותר בפסיקתא רבתי:

ר׳ חלבו אמר. המת בחוצה לארץ, והנקבר בחוצה לארץ, שתי צרות בידו. צרת המיתה וצרת הקבורה. למה שכתוב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך תלכו בשבי. בבל תבוא ושם תמות ושם תקבר. ור׳ חמא בר חנינא אמר המת בח״ל כיון שיבא מח״ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת. ומה מקיים ר׳ חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת אח ישראל מכפרת לו.

אין מתי חוצה לארץ שונים ממתי ארץ ישראל, אלא שקבורת ארץ ישראל מכפרת להם צרה אחת, והשנייה מכופרת להם בתחייה. לעומת זאת, מתי חוצה לארץ אין האדמה מכפרת להם ועל כן עדיין יש בידם שתי צרות: גלגול מחילות, שהוא עונש בפני עצמו, בא לכפר על צרה אחת, והתחייה תהיה בארץ ישראל.

בהמשכה של אותה דרשה שבפסיקתא מסופר על טיולם של שני חכמים בגבולות הארץ, שם הם רואים ארונות של מתים שהובאו לקבורה בארץ. שני החכמים מגיבים, כל אחד בשיטתו.

ר׳ ברוקיא ור׳ אליעזר בן פדת היו מטיילין באילפס ובאו ארונות מח״ל. א״ר ברוקיא לר׳ אליעזר מה הועילו אלו, בחייהם הניחו אותה ובמיתתן באו להם. א״ל ר׳ אליעזר לא היא. כיון שהם נקברים בארץ ישראל וניתן להם גוש של עפר של ארץ ישראל מכפרת להם. שנאמר וכפר אדמתו עמו.

שתי דעות מנוגדות מוצאים אנו גם לגבי העלאת המת לקבורה בארץ ישראל. מחד גיסא, ״ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה״ (ירמיה ב:ז). אבל מתי ארץ ישראל, שאין בהם אותה טומאה, אינם מטמאים את הארץ.

 כנגד זה סובר ר׳ אליעזר שקבורה בארץ ישראל מכפרת עוון, ועל כן הנקברים בארץ ישראל, אף על פי שמתו בחוצה לארץ, מעלתם גדולה מזו של אלו שגם נקברו שם. בשל הבאתם לארץ ישראל אין הם סובלים מעונש גלגול מחילות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 100 מנויים נוספים

Translate:
רשימת הנושאים באתר
ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
Translate: