קצידות בערבית מוגרבית

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בן אדמה יזכור את מולדתו

 

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בו האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

גזייל מן סבאב, קולו לוולד כמס סנין

צבי יפהפה, אמרו לבן חמש

 

דרוזו כיף שמס טאלעין

מדרגותיו עולות, כצאת השמש

 

אוממו תפרח ביה תטלב לרבב לחנין

אמו תשמח בו, ובריבון עולמים צפציר

 

כללי וולדי ייא רבבי, נתין כלקתו

השאר, אלהי, בני בחיים, כי אתה היוצר !

 

 

וולד עסר סנין, לאדאב מא תכרהלו

בן עשר שנים אל תחסכו לו מוסר השכל

 

סוואיי בסוואי ייתרתתבלו עקלו

כי לאט לאט יתייצב לו השכל

 

תכללמו מעאה בלמחננא או בששרולו

דברו עמו בחנונות, ותנו לו בשורתו

 

מפסס ייאסר ענד אהלו ווקבילתו

מדושן עונג הרבה, בקרב ביתו ומשפחתו

 

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

 

אמא לדאר וולד לעשרין

ומה נעימים ימיו של בן עשרים

 

פרכ לגוזלאן מא ייסבהלו פלחין

עופר האיילים, לא ידמה לו בפניו יפי התארים

 

ייטנז עלא שייוכ, ידחכ עלא למעללמין

ילעג לזקנים ויצחק למלומדים יודעי מושכלות

 

תאייה ברוחו טריק למעווזא גררתו

תועה ברוחו, השלתה אותו דרך עקלקלות

 

וולד לארד יתפככאר ללי וולדתו

 בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

 

וולד תלאתין להמום בדוו עליה

בן השלושים, תלאות הזמן הציפו אותו

 

רד באלו מליח פססבכא צאב רזליה

נתן דעתו היטב, נלכדו רגליו ברשתו

 

מצרופו כתיר מסדארו מה ייסזיה

הוצאותיו מרובות, והכנסותיו לא להספיקו

 

מהוולינו אולאדו ומראתו

הסיעו אותו בניו ואשת חיקו.

 

וולד לארד ייפככאר ללי וולדתו

בן האדמה, יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

 

וולד אררבעין ייברא יינקצר קלבו

בן הארבעים, התחיל סובל בלב שברונו

 

ייפרח בקרעתו ללי עטאלו רבבו

ישמח בחלקו, אשר העניק לו ריבונו

 

ייתבע טריקתו וויתרכ צחאבו

הולך במישרי דרכו, ועזוב גם ידידיו

 

עלא עדאבו וועלא סקא זריתו

על יסוריו, וחרף עמל טרחותיו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

וולד לכמסין קלבו בדא יינהזם

בן החמישים לבו החל נכנע

 

יידדו עלא כדדו ייבאת גיר ייכממם

ידו על לחיו, ועם הרהוריו נד ונע

 

מא עארף בראצו כיף חצל פי האד להממ

לא ידע בנפשו, כיצד נלכד במתלאה

 

קלבו כאייף לאמא ייתקררב ווקתו

לבו ירא, פן יתקרב סופו הלאה

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

וולד סתתין פעאלו מאהוסי דאהר

בן השישים, מעשיו בלתי מובנים

 

רראי ווצוואר ענדו תציבו חאדר

העצה והדעה אצלו מזומנים

 

טבעו מבדדל מעא ננאס דימא וואער

טבעו משונה, עם זולתו קשה במשאו ובמתנו

 

מרכי פצחחתו וופמסיתו ייעתר

רופף בבריאותו, תמיד יצלע על ירכו ועל מותנו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

אידא סנינו יוצלו לחסאב סבעין

אם שנותיו הגיעו עדי חשבון שבעים

 

כלאמו מא יסוואס קדדאס ססאמעין

לדבריו אין ערך, מול השומעים

 

ייקלאל עליה חתתא ננדר דלעין

נתמצעטה אצלו גם חדות ראות עיניו

 

עלא עקקאייזו מחני פי תמסיתו

על משענתו שפוף, בהילוך פסיעותיו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

 

 

וולד תמאנין אולאדו מקללקין מננו

בן השמונים, בניו מחוסרי סבלנות כלפיו

 

מחקור ענד חבאבו ווזיראנו

בזוי בפני ידידיו, וגם שכניו

 

לכבז וולמא מאררין קבאלת עינו

הפת והמים מָרים בעיניו

 

קארי חסאבו אמא נהאר תקום עיטתו

קורא חשבונו, ליום בו תישמע צוואתו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

  

אידא סנינו יוצלו לחסאב תסעין

אם שנותיו יגיעו למנין תשעים

 

מפצאלו כאמלין דימא ענדו מזעזעין

אברי גופו, אצלו כולם רעועים

 

חתתא עדאמו ווערוקו ייבאנו מדעדעין

עצמותיו ועורקיו נראים שדופים ובלואים

 

זלדו תכממס וותקררב ווקתו

עורו ננצטמק, קרב יומו ועתו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע לרבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

 

 

וולד מייאת עאם פאני הווא דגייא

בן מאה שנים, במהרה הוא הולך וחרֵב

 

מא בקאתלו ווקפא וואלא מסייא

לא נותרה זקיפות קומה, ולא זריזות הגֵו

 

סאף חפדאנו ווסבע פכיר דונייא

הביט בנכדיו, שבע בטוב עולם

 

ראקד פי פראצו מא מטללעין לחסאבו

מוטל על יצועיו, מכלל חשבון הוא נעלם

 

וולד לארד ייתפככאר וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו ישוב אל אומנתו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 103 מנויים נוספים

Translate:
רשימת הנושאים באתר
ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
Translate: