סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו סידור אבותינו

* יש להזכיר נושא חיוב עניית:

ברוך הוא וברוך שמו

 על כל ברכה ששומעין כי בסוף ימי אותו צדיק זצ״ל היה מצטער על אלה שלא היו עונים ״ברוך הוא וברוך שמר׳ על כל הברכות שהיו שומעים ע״כ כאן המקום להביא תמצית הדברים אשר נאמרו על סוגיא זו.

 

כי שם ה׳ אקרא, ״הבו גודל לאלהינו״ כתב הטור בסי׳ קכ״ד: ושמעתי מאבא מארי שהיה אומר: על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ״ברוך הוא וברוך שמו״.

הרב נתיבי עם כתב: ואנן בדידן ״מנהגינו בירושלים״ לענות על כל ברכה, גם על המוציא, קידוש, שופר ומגילה, כיון שמרן פסק בסימן קכ״ד ס״ה שצריך לענות ״ברוך הוא וברוך שמו בכל ברכה״ והרב מכלוך אביחצירא בספרו יפה שעה (או״ח י״ט) כתב: מנהג תפילאלת הם ואבותיהם ז״ל לענות בכל הברכות כולם ברוך הוא וברוך שמו.

הראשל״צ מהר״ם אליהו ״בקול אליהו״ לפרשת שמות (מובאים דבריו בספר תורת אמך) כתב: ושמעתי שהאדמו״ר רבי ישראל אביחצירא שאמר בשם סבו האדמו״ר אביר יעקב זיע״א שחייב לענות ב״ה וב״ש – בכל הברכות ששומע

ואחרון חביב מורינו הגר״ש משאש (בשמש ומג״ן ב׳ ל״ד ל״ה ל׳׳ו ל״ז) מסיים ואומר: אנו לא נזוז ממנהגינו שהוא יציב ונכון וקיים וישר. וכוי ולא יפה עשו להפוך ולבטל מנהג העולם שהוא עומד על בסיס איתן וכו׳ וכשאני לעצמי, כמו צער בנפשי כשאני רואה ציבור שאינם עונים ב״ה וב״ש נראה כמזלזלים בכבוד השי״ת ע״י אותה דומיה השוררת, בלי להתחרד ולהיות כל הגוף מרתע לענות ב״ה וב״ש בקול רם ולהרבות כבוד שמים (ראה בזה באורך בספר עטרת שלמה דיין)

 

*אין להרהר אפילו על מנהגים משונים

״הגאון שושנים לדוד צבאח באו״ח מ״ב, ביקש מהגאון ר׳ משה בן נאיים גאב״ד ג׳יברלטאר לגלות לו דעתו הרחבה באיזה ״מנהגים משונים״ שמצא בהיותו בעיר פאר״ו וכו'

אחרי הצגת השאלות הגאון הרחמ״ן*"עונה לו:

ואני טרם אחל״י לדבר, אגידה ואספרה, כי אני עני נודד הייתי בכל ערי מצרים וסורי״א וטורקי״א אנדו״ל ואורומילי ובורגאליי״א וגרסיי״א וסרביי״א וצומאניי״א ומערב הפנימי (מרוקו) ולישבואה. וברוב כל המקומות אשר התהלכתי מצאתי ״מנהגים שונים וזרים״ בערך מנהג ארצינו הקדושה ת״ו, ״ומעולם לא מלאני לבי להרהר אחריהם״ מדעתי עלי פחות שבערכין.

ונגד זה ידעתי כי כל המנהגים ממקור קדוש יהלכו רבני וגאוני הזמנים החולפים אשר משאתם יגורו אלים אשר קטנם עבה ממתני.

רק לפרקים הייתי חוקר מהמורה אם נמצא שם, ואם אין, אמרתי אני כי בודאי נתיסד עפ״י ותיקין, ומה גם דקיימא לן ״מנהג עוקר הלכה״ וכו' ואפילו בכפרים קטנים חדשים קבלו מסביבותיהם וכו'

ואחרי שהרב הרחמ״ן נתן לו טעם הלכתי יסודי על כל מנהג שהיה תמוה בעיני הרד״צ, סיים ואמר לו: איעצך עליך עיני, שתהיה תמיד שונה לטעו״ן ואוהב לפרו״ק ובפרט ״בדיני המנהגות״ והוא הדרך הטוב והישר וכר.

[על נושא המנהגים עיין עוד בהקדמות לספרי ״מאיר השחר״ א׳ ובאורך וברוחב בספר ״עטרת שלמה״ דיין שליט״א]

אם למסירת.

[1] ראיתי להסתפק בתשובה זו אשר הייתה בין מצוקי ארץ גאוני המערב בדורות שלפנינו.

[1] הגאון רבי דוד צבאח מחבר הספר שושנים לדוד ראה אודותיו בספרי מעי״ן רבי אליעזר מרוב ענוותנותו הגדולה הביא תשובת הרחמ״ן וד״ל,

הגאון רבי משה בן נאיים המכונה הרחמ׳׳ן ראה אודותיו בספר חכמי המערב בירושלים עמוד 62,

 

מתוך הספר " חכמי המערב " כפי שמציין מחבר הספר " סידור אבותינו "

הרב רפאל חיים משה בן נאים זצ״ל נולד בעיר טיטואן שבמארוקו. בהיותו בן ששה חודשים, עלו הוריו לא״י, והתיישבו בעיר חיפה, עם משפחות אחרות שעלו אתם. המשפחה סבלה יסורים רבים ודוחק הפרנסה הקשה מכולם, כאשר גדל משה והיה לנער, התעוררה בעיית הלימוד שלו, וכך מספר רבי משה:

״…ואז לא היה נמצא שם (בחיפה) לא סופרים ולא ספרים, רק מלמד תשב״ר ולא יכלתי ללמוד עמו רק מעט מקרא בלי פיסוק טעמים, רק עט״ר אבא מארי החכם ונבון הירא את ה׳ מרבים כמה״ר ישעיה זיע״א היה לומד עמי בלילות בעתות הפנאי, מעט אגדות ושו״ע או״ח וזוה״ק ותקונים, וביום הייתי הולך לחנות בעל דודתי ולמדני לכתוב מעט, ואח״כ החלותי להסתחר ולא הצלחתי, אח״כ נתיישבתי בחנות איש אחד להיות לו כמו סופר לכתוב וכו' ובכל הזמן הלזה היו מצטערים אבותי ז״ל שלא יכלו לגור במקום תורה.

ביטויי האותיות במסרת יהודי מרוקו.

ב – הגייתה תמיד כמו ב דגושה לא חזק.

ג – כשהיא רפויה הגייתה כמו רי״ש בלועזית (צרפתית) R.

ו – *יהודי מרכז מרוקו והצפון אשר רובם משושלת גדולי ספרד ופורטוגל מבטאים אותה כמו אות – V הצרפתית ויהודי הדרום מבטאים אותה כמו אות – W האירופאית.

ה – מבטאה ב – חי״ת שהיא אות גרונית ולא כאות כ״ף שמוצאה מהחיך.

ט – וג. ***אות הטי״ת מבטאים אותה כאות ת״ף.

צ – את צד״י מבטאים אותה כמו באות סמ״ך שהוא גם מאותיות מתחלפות.

ק – יהודי המרכז והצפון מבטאים הקו״ף כאות כ״ף דגושה, ובדרום מבטאים אותה חזק עמוק למרות שמוצאה רפה מ״החיך׳ אותיות גיכ״ק.

ר – לא כגימ״ל רפויה (ראה אות ג׳ דלעיל) שכמוה גורסים הרי״ש הישראלית היוצאת מהחיק אלא רי״ש שמוצאה מהשיניים באותיות זסצש״ר.

כתב הר״י בן נאים (בספרו שארית הצאן סי׳ י״ט) על הבדלי המבטא בין הספרדים לבין אחינו האשכנזים, וז״ל: ומה טוב מנהג הספרדים שכל בניהם רגילים ולמודים במבטא הלשון, ומטעם זה לא שינו את לשונם בתפילה מאז עד היום הזה.

כת״י אם למסרת

 

אזכיר כאן את שני המדקדקים הגדולים הרשומים של מרוקו,

רבי דוד בוזגלו נ״ע שהוא תושב כזה – בלנכה היה במבטא וא״ו כאות – V הצרפתית אבל רבי חיים שושנה זצ״ל שהוא יליד מרכאש היה מבטאה כמו – W האירופאית.

הטור (באה״ע, לד, ט) כתב שנוסח ברכת האירוסין והתיר לנו את הנשואות ע״י חופה וקידושין בוא׳׳ו.

והעיר שם מר״ן הב״י שהוא עצמו יליד ספרד בשם העיטור: שעיקר הנוסחא בברכה היא בקידושין עם בי׳׳ת, רק שהדייקים קוראין הבית רפויה מפני שהיא סמוכה לאות ה׳׳א שהיא מאותיות אהו״י ומרפות בג״ד כפ״ת, והסופרים טעו וכתבו וקידושין באות וא״ו, ע״כ, ואם היה שינוי בצורת הביטוי בין בי״ת רפויה לאות וא״ו לא היו יכולים הסופרים לטעות ביניהם, מכאן שמר״ן עצמו היה מבטא הוא״ו כמו בי״ת רפויה. (עד כאן הערת בני הרב אשריאל שליט״א)

הרב ויזרע יצחק (טולדאנו) מספר שאביו כאשר ביקר בעיר פאס אצל הראב״ד הגאון רבי אבנר ישראל הצרפתי שאלו, מה נראה בעיניו בעיניין ביטוי הטי״ת והתי״ו? והשיבו, שאין הפרש בביטוי, כי אותיות דטלנ״ת הם אותיות ממוצא הלשון מתחלפות, והרי דוד מלך ישראל בתוך שיריו אומר (בתהלים סד, ז), תמנו חפש מחופש, ופירש״י ז״ל מלשון ״מטמון״ בטיי׳ת. ועוד (בהושע יג, א) כתוב: כדבר אפרים ״רתת״ ומאידך בירמיה (מ״ט כד) כתוב: ״ורטט״ החזיקה, והנה זה בתי״ו וזה בטי״ת ואין הפרש פירוש אחד לשניהם, ועוד בזוה״ק פעם אומר מרגליתא טבא ופעם ״מרגליטא״ טבא ואין הפרש, ומאילו השלמים הקדושים הוכחה אמתית והבן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 104 מנויים נוספים

Translate:
רשימת הנושאים באתר
ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
Translate: