Pogrom de Fes-tritel-P.B.Fenton

 


tritelLe Pogrom de Fes ou le Tritel

17-19 Avril 1912

Etudes et documents presentes par

Paul B. Fenton

A la communaute divine, residant dans la ville de Fes… A la nouvelle de ce qui vous advint, notre coeur tressaillit, defaillit. Apprenant la destruction de notre sanctuaire, le massacre de nos coreligionnaires, et la tragedie qui accabla nos enfants, nos yeux et nos cceurs se repandirent en sanglots. Que I'Eternel fasse perir leurs assassins! Qu'll inflige a leurs agresseurs des fleaux et les frappe de la peste! A vous, nous L'implorons d'apporter consolation et compassion. Qu'll transforme votre deuil en allegresse et rejouisse vos coeurs affliges

Samuel ben Hofni Gaon, Epitre auxJuifs de Fes, (I0e siecle), Ox. Bod!. Heb. f. 24, fol. 44b.

Toute emeute au Maroc commence ou finit par le Mellah

Marc de Mazieres, Promenades a Fes, Casablanca, 1934.

INTRODUCTION

Dans leurs relations des evenements, les historiens autant que les militaires qui ont depeint la «penetration pacifique» du Maroc au debut de XXe siecle sont peu loquaces sur les retombees dramatiques qu'eut le processus de la colonisation europeenne sur les communautes juives locales. Tout au plus, les historiens, quand ils en tiennent compte, s'en acquitment en quelques mots, tandis que pour les militaires, trop preoccupes dans leurs memoires par les prouesses de la conquete, les souffrances des Juifs sont soit invisibles soit triviales. Pourtant, ces annees marquent sans conteste, les pages les plus sombres de l'histoire des Juifs du Maroc, boucs emissaires traditionnels de tous les desordres. L'enumeration des massacres, des exactions, des vexations et des pillages, dont ils furent durant cette periode les victimes innocentes, culmine en avril 1912  avec un drame effroyable

le saccage du mellah de Fes, connu sous le nom de tritel, dont on commemore cette annee le centenaire.

II nous est apparu que ce desastre qui se deroula du mercredi 17  au vendredi 19  avril 1912  ( 30 nissan au 2  iyyar 5672  ) suite a la signature du Traite du Protectorat entre la France et le Maroc, constitue, avant la periode de la Seconde Guerre Mondiale, un des evenements les plus funestes du judaisme en terre d'Islam depuis le Moyen Age. Aucune autre catastrophe n'eut des dimensions humaines et materielles aussi considerables. Sa tragedie depasse de tres loin celle de l'expulsion des Juifs yemenites vers Mawza' (1678) ou celle de la conversion forcee des Juifs de Mashhad  (1839 Depuis l'Affaire de Damas     (1840) aucun autre drame juif dans le monde musulman n'a autant mobilise le judai'sme mondial, n'a eu autant de repercussions dans la presse juive, et n'a ete atteste par autant de photographies. II fut decrit de l'interieur par les victimes juives et de l'exterieur par des temoins oculaires non juifs: cote juif, aussi bien par des erudits et des chroniqueurs, en hebreu et en judeo-arabe, que par des gens du peuple en francais et en judeo-arabe, et cote non juif, par des militaires et des journalistes.

Malgre l,importance du tritel dont l'ampleur depasse en horreur les pogroms de Kichinev survenus vers la meme epoque, aucune etude en profondeur ne lui a ete consacree jusque-la. II est neanmoins un fait curieux, quoique nous reculions devant des statistiques morbides, qu'au cours du premier pogrome du vingtieme siecle, celui de Kichinev 6-7  avril 1903 49  juifs trouverent la mort et pratiquement 2000  families demeurerent sans foyer suite a la destruction de leurs maisons, alors que le pogrome de Fes qui eut lieu a la meme epoque de l'annee, huit ans plus tard, fit 51 victimes et chassa une population de 12.000  ames de leurs foyers.

Les massacres de Kichinev donnerent lieu a une copieuse litterature et marquerent si profondement la conscience juive que son souvenir resta vivace soixante ans apres l'evenement. Ils eveillerent un elan de nationalisme juif et jouerent un role non negligeable dans la consolidation du mouvement sioniste. En depit des differences contextuelles, les deux tragedies accusaient des traits communs: dans les deux cas les Juifs etaient sans defense, les autorites avaient ete complices de la provocation des pogromes, aucune action punitive ne fut prise a l'encontre des auteurs des crimes contre les Juifs. Ce rapprochement fut aussitot percu a l'epoque, par la presse yiddish qui dans ses reportages au sujet des troubles de Fes surnomma les emeutiers arabes les pogromshchiks (voir documents C45-C46).

Comment expliquer que le tritel n,eut pas le meme retentissement? Un regard superficiel donnerait a croire que la tragedie juive de Fes a ete completement oubliee. Plusieurs facteurs expliquent cette apparente amnesie. Deja a l'epoque, l'evenement a ete rapidement oblitere par une autre actualite. Les recits dramatiques de la catastrophe du "Titanic" survenu le 15 avril 1912  finissent par lui voler les titres des journaux et ce, meme dans la presse juive. Puis surviennent le proces Beilis, la Premiere Guerre Mondiale, suivis par les pogromes en Ukraine.

Avec la destruction d'une partie importante du quartier juif de Fes disparut tout un monde car la societe du mellah fut completement transformee a la suite de la presence francaise dans la ville. Les opportunites economiques et 1'ascension sociale occasionnees par le protectorat contribuerent a panser les plaies et a aider les rescapes a retrouver une certaine prosperite au seuil d'une epoque nouvelle qui annoncait l'entree dans la modernite. En apparence, la communaute juive de Fes, qui dut surmonter tant de tragedies dans le passe, se remit de ses blessures avec une rapidite etonnante, aidee en cela par l'admirable campagne internationale de collectes en faveur des victimes, sans parler des indemnites versees — tardivement il est vrai — par le gouvernement francais.

Neanmoins, plusieurs enquetes menees aupres des Juifs fassis  

mais egalement dans d'autres villes marocaines  nous ont persuade que le souvenir de nous ont persuade que le souvenir de

cette tragedie, soutenu par l'epouvante, transmis a travers les phobies et vehicule de generation en generation par les chants et les narrations personnelles, a persiste comme une cicatrice profonde dans la memoire collective du judai'sme maghrebin. Hier encore, la simple evocation du mot tritel faisait fremir ceux qui avaient entendu le recit des evenements de leurs parents et grands-parents.

On se rappelle encore, au cours des longues soirees d'hiver, dans un coin de la chambre froide ou l'on s'entasse autour d'un poele mourant, les evenements de 1912  on les evoque pour passer les heures de veille, au chevet d'un malade ou d'un nouveau-ne; on les egrene avec les rituelles pepites, le samedi apres-midi, quand sur le pas des portes, on digere au soleil le plantureux repas de "skhina". Chacun a son recit mi-tragique mi-comique, qu'il vous debite, a mille reprises, avec les precisions, le realisme et presque la fierte d'un recit de guerre

Recent Posts
  • תנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-

    לאחר שמנה את כל התלאות, היסורין והסבלות שעברו על היהודים בתפוצות שונות, מביע התלמיד תמיהה על דברי בן־סעדון, על איזה עובדות הסטוריות הוא מסתמך כאשר הוא קובע באגרת: ״ומזה יצא לנו טוב טעם לבני מערבנו(מרוקו) ומכל שכן לבני אמסטרדם והמבורג שאין שמד״ ותלמידו של ששפורטש שואל: ״האם זה וכיוצא לא יספיקו לקרות זמן זה איכה שמד במקום ידוע לקבעו צום וחובה?״ במלים אחרות אומר התלמיד, האם המאורעות, הרדיפות והנגישות שצוינו לעיל, אין בהם די כדי לקבוע שבזמן זה יש אכן שמד במקום מסוים, וחייבים לקבוע את צום תשעה באב בחובה? את מכתבו מסיים התלמיד בהערה כאילו צדדית, אך נוקבת, המתיחסת

  • יהודי המזרח בארץ ישראל חלק א'- מ.ד.גאון – מבוא

    מבוא: כליון הגעגועים לציון ולארץ הקדושה, תסס במשך כל ימי הגלות הארוכה בלבות יהודי ארצות הקדם, וילמדם להתקומם באף ובחימה נגד דורשי רעתם, וכן נגד כל אלה שנסו לשלל מהם את חופשתם האישית והלאומית. השעבוד המדיני החיצוני לכאורה – גדר בעדם, והוא הועיל לבצר את עמדתם הרוחנית שנתרופפה. בעטיו של זה, הם הפנו תשומת לבם אל עולם האצילות גדל המרחבים, המלא אור ודרור ונוחם, ובו מצאו את החפש והמרגוע שאליהם ערגה נפשם הנהלאה. תוך כדי חפושיהם המתמידים איך לשחרר את העם מעבדותו הגו והרגישו, כאלו רקעליהם בלבד הוטל התפקיד המסובך, האחראי ורב הכובד, להיות לשומרי גחלת האלהים באומה, לדאג ולהשגיח

  • הרפורמה במוסדות היהודיים במרוקו-דניאל שרוטר ויוסף שטרית

    פקיד אחר, שאינו חותם את שמו, טען גם הוא נגד צירוף שני נכבדים לשלושת הדיינים: ראשית, משום שמבחינת ידיעותיהם בהלכה אין הם מסוגלים לעזור לליבון הבעיות המשפטיות שיידונו בבתי הדין; שנית, ובעיקר, משום שלשיטתו של סלושץ הרכב מעורב כזה של בתי הדין היהודיים אמור לדון בבוא הזמן גם בעניינים אזרחיים ובעניינים פליליים הנוגעים ליהודים במטרה להוציאם מן השיפוט של בתי הדין המוסלמיים של המח׳זן, ולכך, סבור היה הפקיד, יש להתנגד בכל תוקף. ההצעה נשלחה גם לחוות דעתם של אישים ידועים בקרב יהדות מרוקו, וביניהם שתי דמויות בולטות במיוחד. הראשון היה יחיא זגורי, נשיא ועד הקהילה היהודית של קזבלנקה מאז ייסודו

  • יהודי המזרח בארץ ישראל-משה דוד גאון

    יהודי המזרח בארץ ישראל משה דוד גאון… אל הקוראים. בטרם עלותי לא״י מבוסניה ארץ מגורי לפנים, לא ידעתי פירושה של ההגדרה -יהודי המזרח״, אם כי הנני ספרדי מלידה אף גדלתי בסביבה מרובת אוכלוסים יהודים׳ שרב בה היסוד הספרדי הלשאנן והשלו, על האשכנזי התוסם והקודח. אלה עם אלה דברו ביניהם על פי רב שפה אחת, ובנוסח ובסדור משותף ערכו תפלותיהם לאל מרום. לעתים רחוקות קלטה אזני איזה ניב והגה על דבר ההבדל במנהגים שבין יהודים ליהודים, הבדל שיסודו בהרגלים ומסורות בלבד׳ אשר בשום פנים אינם עשויים כדי להרחיק ולפלג. רק בבואי לירושלים הקדושה, שלפני כך דמיתיה וחזיתיה בעיני רוחי כמקום הנועד

  • La création de la Misguéret et l’activité du Mossad au Maroc 1955-1964-Michel Knafo

       Deuxieme partie Dans les structures de l'autodefense et de l'immigration clandestine  La création de la Misguéret et l’activité du Mossad au Maroc 1955-1964 Une nouvelle phase du rassemblement des exilés Eliezer Shohani Eliezer Shoshani est né en 1905, en Russie, et a immigré en Erets-Israël avec ses parents en 1912. La famille s'est installée à Tel-Aviv, et Eliezer a été élève du gymnase Herzliya. En 1917, les autorités turques ont exilé la famille a Ségéra (A) où elle a vécu un an et demi. En 1927, Eliezer a fait partie du groupe fondateur de Kfar Yéhochoua où il a

  • אוצר המנהגים לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא"- מאיר נזרי

    ארבעה מינים אתרוגים מהודרים מגיעים לתאפילאלת מערי מרוקו: אגאדיר, צווירה, תארודאנת ופגיג. האתרוגים אינם מורכבים, הם צהובים כמו לימונים, בעלי פיטם וחלקים ללא כל פגם. לאחר העלייה לארץ הנטייה של חכמי אביחצירא היא להעדיף אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי מרוקו המהודרים. באשר להדס, אין מקפידים בכל קהילות תאפילאלת על שלושה ענפים במדויק, ולא על הדס משולש, אלא לוקחים כמה ענפי הדס שוטים. ביום א׳ של סוכות המתפללים נוהרים בכל קהילות תאפילאלת, וביניהם נוער רב, לחצר בית הכנסת כדי לעסוק באגידת ארבעת המינים. את הלולב מקשטים בחוטי רקמה רחבים או ברצועות בד מצוירות שכורכים מסביב ללולב מראשו לסופו, וסימנך ׳זה אלי

  • מועדי ישראל – חג הסוכות.   מאת: הרב משה אסולין שמיר

    מועדי ישראל – חג הסוכות. מאת: הרב משה אסולין שמיר "חג הסוכות תעשה לך…              ושמחת בחגך… והיית אך שמח" (דב' ט"ז, יג-טו). "ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם…" (ויקרא כ"ג מ). מהות השמחה בחג הסוכות.  "אור זרוע לצדיק – ולישרי לב שמחה" (תהלים צז יא).  האור המסמל את הצדיק, והשמחה המסמלת את ה-ישרי לב, מסמלים את חגי תשרי: בעקבות אור התשובה אותו זרע הצדיק  בראש השנה וכיפור, {הפס' הנ"ל פותח את תפילת כיפור}. הוא זוכה לשמוח בחג הסוכות – בבחינת "והיית אך שמח". הקשר הפנימי בין חגי תשרי:  "תקעו בחודש שופר בכסה {ר"ה וכיפור} – ליום חגינו"

  •  לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים-פִּיּוּט יְסַדְתִּיו עַל טַעֲמוֹ שֶׁל הַלּוּלָב- רבי דוד בן אהרן חסין

     לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים                     פִּיּוּט יְסַדְתִּיו עַל טַעֲמוֹ שֶׁל הַלּוּלָב   לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים אָבוֹא בָּם אוֹדֶה שׁוֹכֵן מעונים   אַזְכִּיר חַסְדֵי אֶל וְנִפְלְאוֹתָיו אשר שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו וְגַם קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אַרְבָּעָה מִינִים   נוֹדַעַת לָנוּ חִבָּה יְתֵרָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁמֹר מִצְווֹת הַתּוֹרָה כְּדִבְרֵי אֶל חַי נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה אֶל הָאִישׁ מֹשֶׁה פָּנִים בְּפָנִים   יִקַּח אִישׁ לוּלָב בַּיָּד יְמִינוֹ פְּרִי עֵץ הָדָר בִּשְׂמֹאל דִּינוֹ עֲצֵי יַעַר אָז יְרַנְּנוּ מִלִּפְנֵי אָדוֹן כָּל הָאֲדוֹנִים   דְּעוּ לָכֶם יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים דִּין אַיֵּהוּ הָדָר מְחֻבָּרִים נֵר מִצְוָה וְאוֹר תּוֹרָה מְאִירִים טַעַם וְרֵיחַ שְׁנֵיהֶם חוֹנִים   וּלְעֻמַּת לוֹמְדֵי דָּת יקותיאל כַּפּוֹת תְּמָרִים

  • אוצר המנהגים לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא"- מאיר נזרי – סוכות ושמחת תורה

    סוכות ושמחת תודה הימים שכין יום כיפור לסוכות מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת אצל חלק מהמשפחות שלא לבשל מאכלים בין יום כיפור לסוכות, ואלו שנהגו לבשל העבירו אוכל מבושל לאלו שלא נהגו לבשל. ייתכן שהעניין קשור בייחודיות של הימים האלה. הערות המחבר: דוגמאות לכך הן מסעודה אשת אברהם סבאג מארפוד, שנהגה לבשל והעבירה אוכל לבית סבי שבו לא נהגו לבשל(מפי אדוני אבי), ובני משפחת באשי בן חיון מריסאני, שהביאו חמין לבני משפחת ר׳ מכלוף ב״ר יצחק שטרית שלא נהגו לעשות חמין(מפי ר׳ יצחק שטרית). אלה הם ימים המחברים בין יום כיפור לבין חג הסוכות, בבחינת פתיחת דף חדש. לפנים בישראל

  • Roots-racines-Kippour-Moche Gabbay

      KIPPOUR Le tableau est divisé en deux parties: la prière et ce qui la précède. En bas à droite une femme enceinte apporte trois poulets: un pour elle, un coq et une poule pour le bébé qui est dans son ventre; la flagelation au bain rituel; bénédiction des petits-fils par les grands-parents avant le jeûne; alluamge des cierges par les femmes. YOM KIPPUR This painting is divided into two sections: The spiritual — the prayers, and the preparatory stages leading up to Yom Kippur day. On the bottom right a pregnant woman is bringing three fowls for slaughter —


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30