מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי – האירוסים – לח'טבה או למלאכ.

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….ארפוד

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

2 – האירוסים – לח'טבה או למלאכ.

האירוסין הקרויים בערבית למלאכ או בשם השגור יותר לח'טבה, הם האירוע הראשון הרשמי להתקשרות בין שתי המשפחות המחותנות, אירוע זה נעשה בלי נוכחות החתן. המונח אירוסין כאן אנו זהה עם המונח קידושין, ההופך את המתקדשת לאשת איש, אלא קרוב יותר למונח שידוכין, הרווח בספרות ההלכתית בכלל ובדיונים ההלכתיים של רש"א בפרט. אירוסין אלה יש שנעשו אחרי חודש מיום בקשת היד, ויש שנעשו אחרי שנה או כמה שנים. מכל מקום, פרק הזמן הממוצע שבין בקשת היד לאירוסין הוא כמה חודשים עש שנה.

לכבוד המאורע עורכת משפחת הכלה סעודה חגיגית, בדרך כלל במסגרת מצומצמת. לסעודה מוזמנים בני משפחת החתן, והם מביאים עמם סבלונות. האירוסין קרויים בלשון העם " אשבועה – השבועה -, ביטוי שנשא משמעות של הבטחת הנישואין, שהייתה לה תוקף ברמה של שבועה, ועל שם המעשה הטקסי, שנעשה בעיצומו של האירוע, שבא למנוע הפרת השידוכין.

אירוע האירוסין או השידוכין היה אפשר לקיימו בכל ימות מימות השבוע, אבל היום המועדף לרוב המשפחות היה יום השבת. ביום זה נערכה סעודת השידוכין, שהיא גם סעודה שנייה של שבת. במקרה של קיום האירוסין ביום חול נערכה סעודת ערב חגיגית.

בני משפחת הכלה הביאו אתם לבית הכלה סבלונות – לפי המילון אבן שושן, סִבְלונות, מתנות, ובייחוד מתנות שהיה מביא החתן, נוהג בימי קדם לשלוח לבית חותנו או לכלה לאחר הקידושין –  ומתנות כמו עוגות או פרות העונה בשניים או שלושה מגשים. בתקופת הדור הראשון יש שהרבו מוהר ומתן ובאו בתהלוכה של כמה נשים נושאות כבודה רבה של מתנות ומיני מאכל, קמח, סוכר וביצים, מלבושים, מנעלים, תכשיטים ועוד.  

במהלך האירוע שרות הנשים שירים עממיים, הנה דוגמאות.

מזינתך יא נהאר ליום / חתא משאו עלינא להמום

מה יפה יום זה / שוב נעלמו ממנו הדאגות

האילאלי לאלי ביהא / מכ'נתא ראה רפדוהא רג'להא

מה ברוך בואה / מפונקת נשואה רגליה ( כלומר כבר גדלה ). 

האירוע כולל אפוא מעין שלושה טקסים, שיגור מתנות מבית החתן לבית הכלה, סעודת האירוסין וטקס ה " שבועה ", שנערך בלילה. מתוך ביקורתו של רש"א על טלטול בשבת באירוע של שידוכין אנו למדים על ההווי המיוחד באירוע הובלת המתנות הקרויות סבלונות ביום האירוסין / השידוכין, שנשמר בבצאר.

" לדידן ( לנו, למנהגנו ) בעיר זו בצאר יש הרבה בני אדם שעושין שידוכין ביום השבת אחר חצות היום משעה שניה ולמעלה ויש עניין איסור טלטול והוצאה בשבת מרשות לרשות, מפני שהמשודך שולח סבלונות למשודכת ביום השבת, כגון חתיכות של צמר ופשתים שאינן תפורין ומנעלים ותכשיטין למיניהם וסוכר וקמח וביצים ומיני מזונות ומיני מתיקה ומעות בעין וכו… וכל דבר מכל מין עושים אותו בכלי אחד של נחושת או של ברזל ושולחים אותם על ידי הנשים כט"ו כעשרים נשים ויותר וכל אחת נוטלת בידה כלי אחד כדי להגדיל הדורון בעיני המשודכת ובעיני קרוביה "

השבועה ( הקנס בקניין ושבועה ).

עניינו של טקס " השבועה " באירוע האירוסין הוא להבטיח את קיום הנישואין. לפיכל נעשה טקס קצר, ובו מתחייב כל צד שאם יפר את השידוכין ישלם קנס לצד האחר. טקס זה מתואר בידי רש"א בהקדמה לדיון הלכתי בעניין השבועה במשמע של הבטחה.

" אתאן ( אנו באים, באשר ) לעניין מנהג דידן ( שלנו ) : בתאפילאלת ובעיר זו בצאר בעניין הבטחות לשידוכין כך הוא המנהג " הולכין קרובי המשודך אנשים ונשים עם הסבלונות לבית אבי המשודכת, ואבי משודכת גם הוא מזמין קרוביו ועושה להם סעודה, ומזמינים גם כן הדייןן או התלמיד חכם ( ובימים אלה על הרוב גם המשודך והמשודכת יושבים עמהם על שולחן הסעודה ) ובתוך הסעודה אומר אבי המשודך או אחד מן הקרובים להרב לעשות המנהג דהי הקנס בקניין ושבועה, ואומר הרב לאבי המשודך והמשודכת מי הם הערבים, וכל אחד אומר פלוני יהא ערב. 

ואומר להם הרב רוצים אתם להיות ערבים בעניין זה ואומרים לו הן. ופעמים שהרב מאליו ומעצמו אומר פלוני יהא ערב בעד המשודך ופלוני יהא ערב בעד המשודכת והערבים אומרים הן, ונוטל הרב מעל השולחן שני כוסות מלאים יין או שכר ונותן כוס אחד לערב המשודך וכוס אחד לערב הנמשודכת ואומר להם בסימן טוב והצלחה, אתם נוטלים כוסות הללו בקניין של משיכה, במנא דכשר למקני ביה בשבועה חמורה וכו….שאתה פלוני ערב המשודך אם חוזר בו משידוך זה מעתה ומעכשיו חייב ליתן להמשודכת סך כך וכך ואתה פלוני ערב המשודכת אם חזרה בה משידוך זה מעתה ומעכשיו, חייה אתה ליתן להמשודך סך כך וכך, ואומרים הן ושותים כוסותיהם, ואינם כותבים שטרות על קניין זה.

גם אינם מתנים על מנת לכתוב שטרות או על מנת שלא לכתוב. ואם אחר כך חוזר בו המשודך או המשודכת מהשידוכין, רוב מקומות הנ"ל אינם תובעים זה את זה על הקנס באומרם כי יש גרעון וגנאי בדבר לתבוע קנס בעניין זה. והמיעוט תובעים זה את זה בפני בית דין ". 

נעיר כאן שטקס ה " שבועה " שמדובר עליו בתאפיללאת ובבצאר לא נתפס כעיקר האירוע בארפוד ולא עשה רישומו לא בקרב הנשים, שישבו בנפרד הרחק מחברות הגברים ולא זכרו את פרטיו, לא בקרב הגברים וגם לא בקרב עורכי הטקס, שזכרו רק את חילופי כוסות השכר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 115 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אפריל 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930