קזבלנקה

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה

קזבלנקה

קזבלנקה 1926-1936

2.1.2 היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

הצלחתם של אנשי כי״ח, כך העריכו ציוני קזבלנקה, נבעה מיכולתם להציע פתרון למצוקות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות, שהקהילה סבלה מהן בחיי היום־יום, ובמקביל, מהצלחתם לשתף פעולה עם מוקדי הכוח הפוליטיים באזור. יתרה מזו, אנשי כי׳׳ח -מקומיים פעלו להבטחת גיבוי מתאים מצד מרכז כי״ח בפריז. אסטרטגיה זו איפשרה לכי״ח ־קזבלנקאי לכבוש עמדות מפתח בקהילה, לגייס משאבים ולהשפיע על הכוחות החברתיים בתוכה.

ציוני קזבלנקה למדו מארגון כי׳׳ח שתנועה מובילה חייבת להיבנות על בסיס מקומי מוצק, הרגיש לבעיות המקום ולצרכים הקיומיים והחברתיים של האוכלוסיה, ולהציע פתרונות לבעיות אלה. גם הם, כמו אנשי כי״ח, ביקשו ליהנות מגיבוי חיצוני, אך נאלצו להכיר בחולשת ההסתדרות הציונית ובחוסר יכולתה להציע ביטחונות פוליטיים להנהגה היהודית -:מקומית בגולה, או להציע פתרונות כלכליים להמון הקזבלנקאי השרוי במצוקה. בלית־ברירה הגיעו ציוני קזבלנקה למסקנה שלא ניתן להישען על כוחות חיצוניים כדי למסד את התנועה.

הלקחים לא נבעו מעיון תיאורטי. הרקע שהוליד אותם כלל התנסות מעשית באחת המשימות המרכזיות של הציונות – העלייה. המדובר בכשלונה של תנועת העלייה הספונטנית שקמה מקהילות צפרו ופאס במטרה להיקלט בארץ־ישראל בראשית שנות העשרים, כישלון שהוביל את ציוני מרוקו לדחיקתו של נושא העלייה מסולם העדיפויות של הפעילות הציונית.

ומעשה שהיה כך היה.

תנועה ספונטנית של ספק הגירה ספק עלייה לרגל, סחפה חלקים מהציבור היהודי בפאס ובצפרו. מאות משפחות ארזו את מטלטליהן ופנו מזרחה לארץ המובטחת. הצהרת בלפור והקמתו של הבית הלאומי נתפסו בעיני אחדים כפעמי גאולה, בעיני אחרים כקרש הצלה מפני המצוקה הכלכלית־החברתית במרוקו, ובעיני נוספים – מפלט מההלם התרבותי שהיכה באלה שלא הסתגלו לתהליכי המודרניזציה, החילון, או לנורמות החדשות של הקולוניאליזם המערבי. באו־ץ־ישראל המתחדשת הם קיוו למצוא רווחה כלכלית, שאינה מותנית בוויתור מרחיק־לכת על סמלי המסורת ועל עיקרי האמונה. ואולם, עם הגיעם לארץ נכזבה תוחלתם. המציאות של שנות העשרים לא האירה להם פנים, לא במגורים ולא במקומות עבודה. במר לבם, הם התדפקו על דלתות המוסדות הציוניים וכשאלו השיבו את פניהם ריקם, פנו העולים לארגונים פילנטרופיים, וכך מצאו את דרכם שוב… למשרדי כי״ח במולדתם החדשה. חלקם חזרו למרוקו; מיעוט קטן ביניהם הצליח להשתלב ביישוב; אחרים ״הוציאו את דיבת הארץ רעה״ וסיפקו לכי׳׳ח ולשלטון הקולוניאלי את הנשק הדרוש למאבק בתנועה הציונית ובמגמות העלייה (כהן, 1983, עמודים 129-124; יהודה, תשמ״א, עמוד 127).

ציוני קזבלנקה ישתמשו בכשלון העלייה של קבוצת היהודים מפאס ומצפרו כדי לחזק את מגמתם החדשה: צמצום הלחץ המשיחי והכלכלי לעלייה. כשלונם של העולים מקהילות פאס   וצפרו באו־ץ־ישראל, הם יסבירו בשלב מאוחר יותר, נבע מהעדר הכשרה (ליאתניר, 29.2.36, עמודים 2ו-3ו); על כן חייבים יהודי מרוקו לעבור הכשרה מתאימה (פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית), כדי להשתלב במפעל הציוני, הכשרה שיש להתחילה כבר בגולה. מסקנה זו הובילה להפניית משאבים חדשים שנועדו לקדם אינטרסים מקומיים בקהילה.

האם יעצו לאוכלוסיות העניות והחלשות של מרוקו לצאת לפלשתינה….שלא תמיד גילתה להם הכנסת אורחים כמו היום ? –

 לאווניר אילוסטרי 20/05/1932 – עמוד 2

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
יוני 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930