2.1.2 היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

l'avenir illustre

יהודי קזבלנקה : עיונים במודרניזציה של הנהגה יהודית

בתפוצה קולוניאלית

ירון צור . הגר הלל

האוניברסיטה הפתוחה

ציוני קזבלנקה ישתמשו בכשלון העלייה של קבוצת היהודים מפאס ומצפרו כדי לחזק את מגמתם החדשה: צמצום הלחץ המשיחי והכלכלי לעלייה. כשלונם של העולים מקהילות פאס   וצפרו באו־ץ־ישראל, הם יסבירו בשלב מאוחר יותר, נבע מהעדר הכשרה (ליאתניר, 29.2.36, עמודים 2ו-3ו); על כן חייבים יהודי מרוקו לעבור הכשרה מתאימה (פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית), כדי להשתלב במפעל הציוני, הכשרה שיש להתחילה כבר בגולה. מסקנה זו הובילה להפניית משאבים חדשים שנועדו לקדם אינטרסים מקומיים בקהילה.

האם יעצו לאוכלוסיות העניות והחלשות של מרוקו לצאת לפלשתינה….שלא תמיד גילתה להם הכנסת אורחים כמו היום ? –

 לאווניר אילוסטרי 20/05/1932 – עמוד 2

לא הם משיבים על שאלתם.     

ה״לאו״ הזה בא להרגיע את הנציבות הצרפתית, להרגיע את המנהיגות ואת החוגים התומכים בכי״ח, אך בעיקר לפוגג את מתח העלייה בקרב ההמון, מתח שנבע מהרצון לראות בתנועה הציונית תנועה המבשרת את פעמי הגאולה, ובעלייה – פתרון מיידי למצוקות העולם הזה.

ציוני קזבלנקה ידעו שהרצון לשמש גורם בעל השפעה בקהילה, מחייב הערכה נכונה של הכוחות המרכזיים אשר פועלים בחברה המקומית. לפי תפיסתם היה נחוץ לעצב אסטרטגיה ברורה שתגדיר את מי אסור לתקוף, עם מי אפשר לכרות ברית, על אילו הישגים של היריב ניתן להישען ומאילו נקודות תורפה אפשר להיבנות. ואכן, במהלך השנים עוצבו המגמות שהנחו את ציוני קזבלנקה במערכת היחסים שקיימו עם הגורמים החשובים בקזבלנקה: גורמים חוץ־קהילתיים וגורמים פנים־קהילתיים.

• גורמים חוץ־קהילתיים – ביסוד גישתם של ציוני קזלבנקה עמדה המחויבות לשמור על יחסים תקינים עם הנציבות הצרפתית ועם השלטונות המוסלמיים. לאור המסורת הארוכה של היהדות המסורתית בגולה הקפידו מייסדי העיתון לתת "לקיסר את אשר לקיסר״, ולהביע בכך את מלוא הנאמנות לשלטון בכל הזדמנות ראויה. תמונות הנציבים התנוססו בעמודי השער, פקידים בכירים מהמטרופולין זכו לברכת "ברוך הבא" בסיוריהם השונים, הסולטן ויורשיו – לאיחולים ומלות הוקרה. לשלטון הצרפתי דאגו ידידי ליאווניר להבהיר שאין סתירה בין דבקותם בלאומיות היהודית לבין נאמנותם לאימפריה הצרפתית, נהפוך הוא: ״הישארו יהודים! זוהי הערובה הטובה ביותר לכך שתהפכו צרפתים טובים״(ליאווניר, 9.1.30, עמוד 2), ואילו את השלטון המוסלמי המקומי הם הרגיעו בסיסמאות, כגון: "ציון שלנו היא פה במרוקו״(ליאתניר, 30.9.29, עמוד 13). נוסף על הפגנת הנאמנות לשלטון הם שקדו על טיפוח קשרים אישיים עם בעלי השררה, אך נמנעו מהתערבות בנושאים מדיניים רגישים ושמרו על נייטראליות בתקופות של התערערות מערכת היחסים עם הסביבה החיצונית (יהודה, תשמ״א, עמוד 239, הערה 51).

גורמים פניס־קהילתיים – הממסד הקהילתי בקזבלנקה חשש מהתנועה הציונית הואיל וראה בה מהדורה מודרנית של תופעת השבתאות. רבים ניבאו שהציונות, כמו השבתאות הזכורה לשמצה, תסתיים בכישלון ובמפח נפש שיביאו כלייה על יהודי הגולה. ציוני קזבלנקה הושפעו מטיעונים אלה והם היו נחושים שלא לאפשר לציונות מעמד של תנועה משיחית המונית, שאינה ניתנת לשליטה. כדי לנטרל את הציונות מהאלמנט המשיחי, הם פעלו בקרב יהודים שכבר עברו תהליך של הינתקות מהמסורת: רק מי שעבר כברת דרך בתהליך החילון והמודרניזציה, הם יאמרו, יכול לקלוט את המסר הציוני בצורה הנכונה (ליאתניר, 26.ו ו.9ו, עמוד 2). לכן הם בחרו למקד את פעילותם הציונית בערים מודרניות ופנו בראש ובראשונה למגזר המתמערב ולא למגזר הילידי־המסורתי; מגזר, שמערכת החינוך של כי״ח במרוקו הצעידה אותו על דרך המודרניזציה, וציוני קזבלנקה ביקשו להישען על הישגיה. אך שנים של ברית עם השלטון הקולוניאלי ועם האוליגרכיה המקומית גרמו להתמסרות ולהסתאבות בקרב הנהגת כי״ח. מנקודת תורפה זו של כי״ח קיוו ציוני קזבלנקה להיבנות.

ציוני קזבלנקה קיוו למלא את הצרכים של המון המהגרים הדחוקים במלאח. מצד אחד הם הדגישו את אטימותה של האידיאולוגיה היהודית־המערבית נוסח כי״ח, ומצד שני את כשלונה של המנהיגות־מטעם בקזבלנקה להתמודד באופן יעיל עם המוקד של המצוקות הכלכליות והחברתיות. מבחינתם, מצוקת ההמונים היתה עשויה לשמש בסיס נוח לצמיחתה של אופוזיציה שתהנה מתמיכה ציבורית רחבה ותפעל בהשראתה.

טורש, שיזם את ניסיונות ההתארגנות של ציוני קזבלנקה, ידע שמצוקה בסיסית יכולה לשמש מנוף לכוח פוליטי לוחם, בתנאי שיגובשו כלים מתאימים. הוא גם היה מודע לעובדה שהכלים שעמדו לרשותו היו מעטים: מאבקו למען מתן מעמד חוקי (ליגאליזציה) לאגודה ציונית מקומית ועצמאית לא הניב פירות, משאביו היו מוגבלים והוא היה רחוק מעמדות מפתח במוסדות הקהילה. ניסיון בן שנתיים לעורר את יהדות קזבלנקה לפעילות ארגונית ענפה לימד אותו שהיהדות המקומית אינה רגילה לפעילות ציבורית, וכן שמוסדות ההנהגה מגבילים כל יוזמה חוץ ממסדית ואינם מאפשרים לו חופש פעולה.

למוד כשלונות ומפלות בחר טורש בדרך הארוכה כדי לשנות את פני הקהילה, דהיינו, להקנות נורמות חדשות לעילית המנהיגה, כגון: דמוקרטיזציה של מוסדות הקהילה וערעור ההגמוניה של העילית השמרנית המחזיקה במוסרות השלטון. בד בבד הוא עורר את העילית החדשה, עילית שצמחה על ברכי הערכים והדפוסים המודרניים, ודרבן אותה לפעילות ציבורית עצמאית משלה.

טורש תכנן לסלול לעצמו נתיבי השפעה במוסדות הקהילה ובצמרת ההנהגה על־ידי שורת צעדים קטנים וזהירים, שהראשון שבהם נועד לגבש גרעין תומכים יציב; גרעין שיוכל ליזום פעילות מקומית עצמאית חרף ההגבלות של הפדרציה הציונית־הצרפתית.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 114 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
מאי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אפר    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031