2.1.2 היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

l'avenir illustre

יהודי קזבלנקה : עיונים במודרניזציה של הנהגה יהודית

בתפוצה קולוניאלית

ירון צור . הגר הלל

האוניברסיטה הפתוחה

ציוני קזבלנקה ישתמשו בכשלון העלייה של קבוצת היהודים מפאס ומצפרו כדי לחזק את מגמתם החדשה: צמצום הלחץ המשיחי והכלכלי לעלייה. כשלונם של העולים מקהילות פאס   וצפרו באו־ץ־ישראל, הם יסבירו בשלב מאוחר יותר, נבע מהעדר הכשרה (ליאתניר, 29.2.36, עמודים 2ו-3ו); על כן חייבים יהודי מרוקו לעבור הכשרה מתאימה (פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית), כדי להשתלב במפעל הציוני, הכשרה שיש להתחילה כבר בגולה. מסקנה זו הובילה להפניית משאבים חדשים שנועדו לקדם אינטרסים מקומיים בקהילה.

האם יעצו לאוכלוסיות העניות והחלשות של מרוקו לצאת לפלשתינה….שלא תמיד גילתה להם הכנסת אורחים כמו היום ? –

 לאווניר אילוסטרי 20/05/1932 – עמוד 2

לא הם משיבים על שאלתם.     

ה״לאו״ הזה בא להרגיע את הנציבות הצרפתית, להרגיע את המנהיגות ואת החוגים התומכים בכי״ח, אך בעיקר לפוגג את מתח העלייה בקרב ההמון, מתח שנבע מהרצון לראות בתנועה הציונית תנועה המבשרת את פעמי הגאולה, ובעלייה – פתרון מיידי למצוקות העולם הזה.

ציוני קזבלנקה ידעו שהרצון לשמש גורם בעל השפעה בקהילה, מחייב הערכה נכונה של הכוחות המרכזיים אשר פועלים בחברה המקומית. לפי תפיסתם היה נחוץ לעצב אסטרטגיה ברורה שתגדיר את מי אסור לתקוף, עם מי אפשר לכרות ברית, על אילו הישגים של היריב ניתן להישען ומאילו נקודות תורפה אפשר להיבנות. ואכן, במהלך השנים עוצבו המגמות שהנחו את ציוני קזבלנקה במערכת היחסים שקיימו עם הגורמים החשובים בקזבלנקה: גורמים חוץ־קהילתיים וגורמים פנים־קהילתיים.

• גורמים חוץ־קהילתיים – ביסוד גישתם של ציוני קזלבנקה עמדה המחויבות לשמור על יחסים תקינים עם הנציבות הצרפתית ועם השלטונות המוסלמיים. לאור המסורת הארוכה של היהדות המסורתית בגולה הקפידו מייסדי העיתון לתת "לקיסר את אשר לקיסר״, ולהביע בכך את מלוא הנאמנות לשלטון בכל הזדמנות ראויה. תמונות הנציבים התנוססו בעמודי השער, פקידים בכירים מהמטרופולין זכו לברכת "ברוך הבא" בסיוריהם השונים, הסולטן ויורשיו – לאיחולים ומלות הוקרה. לשלטון הצרפתי דאגו ידידי ליאווניר להבהיר שאין סתירה בין דבקותם בלאומיות היהודית לבין נאמנותם לאימפריה הצרפתית, נהפוך הוא: ״הישארו יהודים! זוהי הערובה הטובה ביותר לכך שתהפכו צרפתים טובים״(ליאווניר, 9.1.30, עמוד 2), ואילו את השלטון המוסלמי המקומי הם הרגיעו בסיסמאות, כגון: "ציון שלנו היא פה במרוקו״(ליאתניר, 30.9.29, עמוד 13). נוסף על הפגנת הנאמנות לשלטון הם שקדו על טיפוח קשרים אישיים עם בעלי השררה, אך נמנעו מהתערבות בנושאים מדיניים רגישים ושמרו על נייטראליות בתקופות של התערערות מערכת היחסים עם הסביבה החיצונית (יהודה, תשמ״א, עמוד 239, הערה 51).

גורמים פניס־קהילתיים – הממסד הקהילתי בקזבלנקה חשש מהתנועה הציונית הואיל וראה בה מהדורה מודרנית של תופעת השבתאות. רבים ניבאו שהציונות, כמו השבתאות הזכורה לשמצה, תסתיים בכישלון ובמפח נפש שיביאו כלייה על יהודי הגולה. ציוני קזבלנקה הושפעו מטיעונים אלה והם היו נחושים שלא לאפשר לציונות מעמד של תנועה משיחית המונית, שאינה ניתנת לשליטה. כדי לנטרל את הציונות מהאלמנט המשיחי, הם פעלו בקרב יהודים שכבר עברו תהליך של הינתקות מהמסורת: רק מי שעבר כברת דרך בתהליך החילון והמודרניזציה, הם יאמרו, יכול לקלוט את המסר הציוני בצורה הנכונה (ליאתניר, 26.ו ו.9ו, עמוד 2). לכן הם בחרו למקד את פעילותם הציונית בערים מודרניות ופנו בראש ובראשונה למגזר המתמערב ולא למגזר הילידי־המסורתי; מגזר, שמערכת החינוך של כי״ח במרוקו הצעידה אותו על דרך המודרניזציה, וציוני קזבלנקה ביקשו להישען על הישגיה. אך שנים של ברית עם השלטון הקולוניאלי ועם האוליגרכיה המקומית גרמו להתמסרות ולהסתאבות בקרב הנהגת כי״ח. מנקודת תורפה זו של כי״ח קיוו ציוני קזבלנקה להיבנות.

ציוני קזבלנקה קיוו למלא את הצרכים של המון המהגרים הדחוקים במלאח. מצד אחד הם הדגישו את אטימותה של האידיאולוגיה היהודית־המערבית נוסח כי״ח, ומצד שני את כשלונה של המנהיגות־מטעם בקזבלנקה להתמודד באופן יעיל עם המוקד של המצוקות הכלכליות והחברתיות. מבחינתם, מצוקת ההמונים היתה עשויה לשמש בסיס נוח לצמיחתה של אופוזיציה שתהנה מתמיכה ציבורית רחבה ותפעל בהשראתה.

טורש, שיזם את ניסיונות ההתארגנות של ציוני קזבלנקה, ידע שמצוקה בסיסית יכולה לשמש מנוף לכוח פוליטי לוחם, בתנאי שיגובשו כלים מתאימים. הוא גם היה מודע לעובדה שהכלים שעמדו לרשותו היו מעטים: מאבקו למען מתן מעמד חוקי (ליגאליזציה) לאגודה ציונית מקומית ועצמאית לא הניב פירות, משאביו היו מוגבלים והוא היה רחוק מעמדות מפתח במוסדות הקהילה. ניסיון בן שנתיים לעורר את יהדות קזבלנקה לפעילות ארגונית ענפה לימד אותו שהיהדות המקומית אינה רגילה לפעילות ציבורית, וכן שמוסדות ההנהגה מגבילים כל יוזמה חוץ ממסדית ואינם מאפשרים לו חופש פעולה.

למוד כשלונות ומפלות בחר טורש בדרך הארוכה כדי לשנות את פני הקהילה, דהיינו, להקנות נורמות חדשות לעילית המנהיגה, כגון: דמוקרטיזציה של מוסדות הקהילה וערעור ההגמוניה של העילית השמרנית המחזיקה במוסרות השלטון. בד בבד הוא עורר את העילית החדשה, עילית שצמחה על ברכי הערכים והדפוסים המודרניים, ודרבן אותה לפעילות ציבורית עצמאית משלה.

טורש תכנן לסלול לעצמו נתיבי השפעה במוסדות הקהילה ובצמרת ההנהגה על־ידי שורת צעדים קטנים וזהירים, שהראשון שבהם נועד לגבש גרעין תומכים יציב; גרעין שיוכל ליזום פעילות מקומית עצמאית חרף ההגבלות של הפדרציה הציונית־הצרפתית.

Recent Posts
  • Tikoun Hatsot-,תיקון חתות-שרשים-יהדות-מסורת ופולקלור יהודי מרוקו-משה גבאי

    TIKOUN HATSOT Il était de coutume de se lever au milieu de la nuit pour se lamenter sur la destruction du Temple et prier pour !,arrivée du Messie. TIKKUN CHATZOT It is an ancient custom In Israel to awaken at midnight, to sit on the ground and say lamentations by candlelight, for the destruction of Jerusalem, for the Holy Temple which was destroyed and for the Shchina — the Holy Spirit In exile. תיקון חצות יהודים נהגו לקום באשמורת הלילה, כדי לקונן על חורבן בית המקדש ולהביע כמיהה לשיבת ציון ולגאולת עם ישראל. CHAPITRE III: LA TRADITION C'est une coutume

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט-מהו מנהג ״שירת הבקשות״?

    פרק ראשון מהו מנהג ״שירת הבקשות״? מנהג ״שירת הבקשות״ הקיים אצל יהודי מרוקו מושרש אצלם מזה מאות בשנים. למנהג זה ישנם שורשים קדומים מצפת של המאה ה־16. כיצד מגיע מנהג מצפת של המאה ה־16 למרוקו, הארץ הרחוקה שבמגרב? מה יכול להביא מנהג שהיה מקובל, בצורתו הראשונה, על קבוצה מצומצמת (הקבליסטים מימי האר״י הקדוש) להיות נחלתם של כלל הקהילות היהודיות במרוקו? מן הראוי שאתן בשלב זה הסבר על אופי המנהג. ההסבר המפורט שיובא להלן יקל בודאי על הקוראים להכיר את מהותו. יהודי מרוקו נוהגים לקום בלילות שבת לאחר חצות הליל בסביבות השעה 03:30-03:00 ולהתכנס בבתי הכנסת לצורך שירה ופיוט לפני הקדוש־ברוך־הוא.

  • תקנות מגורשי קטיליה בפאס למניעת עיגון במצבי ייבום-אלימלך וסטרייך

    השוואה לחקיקה המגורשים בסדר קידושין ביטוי לכך ולהיבטים נוספים שהעלינו עד כה ניתן למצוא בתקנה הראשונה הפותחת את קורפוס החקיקה של המגורשים. תקנה א קובעת: תקנו ח״ק ז״ל ששום בר ישראל לא יקדש לשום בת ישראל כי אם דוקא במנין עשרה ובתוכם חכם מחכמי העיר הנפרעים מהקהל או דיין מדייני העיר וכן בכניסתם לחופה ואם יהיה באופן אחר מעתה אנו מפקיעין אותם הקידושין. תקנה זו נדונה בהרחבה בחיבורו המונומנטלי של א״ח פריימן הי״ד, והוא קבע את הממצאים האלה: ראשית, מבחינת התוכן נדרשה נוכחות של חכם המכהן בפועל בקהילה בעת טקס הקידושין או הנישואין כדי שאלה יהיו תקפים. לפי ממצאיו של

  • מנהג " שירת הבקשות " אצל יהודי מרוקו דוד אוחיון

    מתוך הספר  מנהג " שירת הבקשות " אצל יהודי מרוקו דוד אוחיון הקדמה תהפוכות שונות עובר האדם במהלך חייו. יש ואירוע אחד מביא לשינוי משמעותי בחייו. אהבתי הרבה לנושאי מורשת מרוקו הינה חלק מחיי הכרה בערכה ובחשיבותה. תמיד הייתי חדור ברגשות עזים כלפי העבר שהושאר במרוקו. ידיעותיי לא חפפו תמיד את מודעותי לגבי חשיבותה של מורשת זו. ידעתי כי יש עושר רב מאחורי המשפט אשר כה השתמשתי בו ״תרבות יהודי מרוקו עשירה ומפוארת״, אך לא ידעתי עד כמה ובמה. ביולי 1995 ביקרתי עם קבוצת חברים במרוקו, ביקור שהשאיר בי רושם עז, ודומה כי מאז נתהפכו אורחות חיי. מאז שחזרתי לארץ

  • יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-שבתות מיוחדות

    שבתות מיוחדות מלבד יום השבת, שהוא יום המנוחה השבועי וגם יום קדוש ומכובד, ישנם עוד מספר שבתות בשנה הנושאות אופי מיוחד והמציינות מאורעות מיוחדים, כגון: שבת בראשית היא השבת הראשונה שלאחר חג הסוכות בה פותחים מחזור חדש בקריאת התורה בפרשת ״בראשית״. הגאונים קראו לה ״ראש השנה לפרשיות״ . בשבת זו נוהגים להעלות לתורה את ״חתן־בראשית״ ולכבדו שוב, הגם שכבר ביום שמחת־תורה, כבדו אותו בעליה. לרגל המאורע, משנים את סדר ההפסקות שבפרשה (סדר העליות). לעולה הראשון לתורה, קורא החזן מ״בראשית״ עד ״ויהי ערב, ויהי־בקר יום אחד״. לעולה השני, עד ״יום שני״ והעולה האחרון (משלים) הוא חתן־בראשית, אשר מכבדים אותו בקריאה בתורה

  • לא תקיפו פאת ראשכם……ויקרא יט, כז התספורת הראשונה לאחר תשעה חודשים-לכסווא דל-כ'מס סנין

    לא תקיפו פאת ראשכם……ויקרא יט, כז התספורת הראשונה לאחר תשעה חודשים במלאת תשעה חודשים לילד, הוריו הזמינו את ספר המשפחה לבית וגילחו את ראש תינוקם בנוכחות בני המשפחה והקרובים. בהזדמנות זו ערכו חגיגה קטנה בבית וכיבדו את האורחים בתה, בעוגות ובמשקה. אולם היו משפחות שערכו את חגיגת התספורת בבית-כנסת, בחול המועד פסח או סוכות, או בל״ג בעומר. כאשר התספורת נערכה בל״ג בעומר, הטכס התקיים ליד קברו של הצדיק אשר בזכותו זכתה המשפחה בילד. כל הזמן שהספר גוזז את שערותיו של התינוק, ה-זג'ראתאת משמיעות קריאות שמחה וצהלה והאב מתפלל לבריאות בנו. יש שנהגו לנקב את תנוך אוזנו של הילד ליד קבר

  • להתהלך באור החיים – לפרשת לך לך, ויום ההילולה של רחל אמנו.   מאת: הרב משה אסולין שמיר.  

                                           להתהלך באור החיים – לפרשת לך לך, ויום ההילולה של רחל אמנו. מאת: הרב משה אסולין שמיר. להאיר באור החיים – לערב שבת קודש. "ויאמר יהוה אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך,   אל הארץ אשר אראך" (בר' יב, א).   "לך לך" – קריאת כיוון – ללכת לארץ ישראל. אברהם אבינו – העולה החדש הראשון, פתח את שערי העליה לארץ – לכל הדורות.   "והאמין ביהוה – ויחשבה לו לצדקה" (בר' טו, ו). המאמין הראשון בה' –  פתח את שערי האמונה במלכות ה' בעולם. "אתה מוצא שלא ירש אברהם העולם הזה והעולם הבא,  אלא בזכות

  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 117 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031