מנהגי החתונה בקהילת ארפוד. מאת ד"ר מאיר נזרי….


ארפוד מפה

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא… הכול קיבל החתן הנזכר ובא לידו ונכנס ברשותו בנאמנות ובאחריות.. ועל כל יורשיו אחריו וכל נכסיו שו"ש – 606 ק'ואט כולנון יהון אחראין וערבאין לפורען – כולם יהיו אחראים וערבים לפרעונם – הסך הנזכר עיקר ותוספת ותקנת חז"ל וקנינו מידו בכלי שכשר לקנות בו, בשבועה, בשם יתברך ועוד קיבל על עצמו עשרה מתקאל כתקנת חז"ל והכול שריר ובריר וקיים.

אכן הנוסח הקצר של הכתובה הסג'למאסית והשמטת חלקה האחרון של הכתובה החסר כביכול הביא לכלל טעות או לאי הבנה של חוקרים או עורכי אוסף הכתובות בבית הספרים הלאומי, אלה העירו על כל אחת מהכתובות מסג'למאסה, כי הכתובה אינה גמורה וחסרים בה חלקים או עדים או כיוצא בזה.

נחזור ונציין כי לא חסר דבר, כי זה הנוסח המסורתי המקובל בכתובות מסג'למאסה בכל התקופות וכתובות בארפוד עד שנת 1950 לפחות.

אירועי שבוע החופה.

החינה בבית החתן.

במוצאי ראשון נערכת חגיגת החינה השנייה, הפעם בבית החתן. היא נמשכת כל הלילה בשירה וזמרה וכיבוד ובהשתתפות הכלה, שושבינותיה, רעותיה, בנות ונשים ממשפחות המחותנים וקרובי משפחה. כבר בוקרו של יום ראשון נשחטים עגלים לסעודת הנישואין למחרת. יש וכמה מן החלקים הפנימיים של העגלים מוגשים צלויים לכבוד המשתתפים בחינה. במהלך החגיגה מורחים את החינה לכלה ולשאר המשתתפות.

יום שני בסימן " שובע שמחות ".

יום שני רצןף אירועים בסימן " שובע שמחות ", הובלת ה " סורה " – נדוניה – תהלוכת הכלה לבית המרחץ, תהלוכת החתן לבית הורי הכלה ולפתיחת הצום, סעודת בנישואין, תהלוכת החתן לבית קרובות הכלה ועריכת החופה בבית החתן.

הובלת הסורה.

למחרת החינה בוקר ביום שני, נעקרך טקס הובלת ה " סורה , – הנדוניה – תהלוכה של נשים ונערות נושאות אל כל הכבודה, בגדים, תכשיטים, מצעות ועוד. כל פריט מונח במגש או בכלי של נחושת או של כסף כדי להרבות המוהר ומתן. הן צועדות בשירה של " לא-לה-ומא-לי ו " זינאתום בלהנא ". בהגיען לבית החתן הן מנקות את פניהן וידיהן מהחינה. בהובלת הסורה  אין הכלה מתלווה.

אחר כך באה קבוצה אחרת ובידיהם " אלכש , – כלי בית – שמביאה הכלה בכלל נדוניתה, כגון דלי, קומקום , מהראז – מכתש -, קערת נחושת צהובה לנטילת ידיים, מצעות, שטיחים, מזרנים ועוד. כלי הבית היו נטענים על סוסים ומובאים על ידי גברים לבית החתן. בבית החתן בכל כמרקחה, ההכנות הקדחתניות לסעודת הלילה בעיצומן, והמולת השמחה רבה מאוד.

תהלוכת הכלה לבית המרחץ ושמחת השושבינות.

ביום זה, ערב הכלולות, נערך אחר הצהריים טקס " אשחום " – רחצת הכלה. מרחיצים את הכלה בביתה ומלבישים אותה בבגדים חדשים. אחר מרכיבים אותה על פרדה ומוליכים אותה לבית המרחץ לטבילה. לאורך כל הדרך לבית המרחץ מלווה הכלה בבנות משפחתה ובחברותיה השושבינות בשירה וקריאות שמחה.

           רכבהא בוהא פוק לבע'לה / אלאלא לעאטי מולאניא

           הרכיב אותה אביה על פרדה / ה' זיכה אותה למעמד זה.

לוקחים חכבודה חלוק רחצה ומגבת חדשים, והמיילדת מלווה את הכלה. בהגיע הנשים לבית המרחץ מטבילה המיילדת את הכלה. בתום הטבילה חוזרת הכלה עם מלוותיה לא לביתה – כסימן שלא תצטרך לביתה ולא תתגרש – אלא לבית אחת מקרובות הכלה. כל הדרך הו שרות לכבודה.

         זאת מלחממאם ולעריס מעאהא / מרחבא באסתר ולי ג'את מעאהא

         שבה מבית המרחץ והחתן אחריה / ברוכה אסתר וכל מלוותיה.

בהגיען לבית קרובת הכלה הן יושבות, אוכלות ארוחת ערב עם הכלה, שותות ושמחות ושרות לכבוד הכלה בליווי תוף.

          אדאר אלי מא תפרח אלילא / מא תדוכּ לערוסה מה תשופהא

          משפחת שלא תשמח בלילה הזה / לא תשיג את הכלה ולא תזכה לראותה.

השירה נמשכת עד לבוא החתן ומלוויו, הנמצאים בינתיים בבית הכלה.

תהלוכת החתן לבית הורי הכלה לסיום הצום וסעודת הנישואין.

ביום החופה מתענה החתן כמנהג רוב הקהילות, אבל הכלה אינה מתענה על פי מנהגי תאפילאלת. להפך, " יום זה היא נוהגת בו כיום טוב, יען כי בבית הכלה נמצאות כל חברותיה, שושבינותיה ובנות גילה, אוכלות ושמחות. אמרו " היאך הן מבלות בשמחה, באכילה ובשתייה לכבודה, והיא שרויה בתענית ? לפיכך אין היא מתענה, כדי למנוע ממנה צער.

לקראת הערב מובל החתן במקהלות עם, כשהוא שרוי בתענית, לבית הורי הכלה. שם הוא מפסיק את הצום, ושם נערכת גם סעודת הנישואין על ידי אבי הכלה. ועוד מנהג אופייני בתקופה זו באזור הזה, לא נהגו לעשות את סעודת הנישואין לאחר החופה, אלא להפך.

תחילה מתקיימת הסעודה בבית הורי הכלה, אחר כך נערכת החופה בבית החתן. מנהג זה אין טעמו ברור, נראה כי נקבע כדי למנוע צער מהחתן השרוי בתענית. הסעודה מלווה בפיוטים, ומשתתפים בה גם אנשי החברא קדישא.

אשר לחופה, הסדר המקובל בקהילות ישראל בכלל הוא כך : ברכת האירוסין, קריאת הכתובה ושבע ברכות. בארפוד, בתאפילאלת ואגפיהן ובכלל זה בצאר הסדר הוא " קוראים את הכתובה תחילה, אחר כך ברכת האירוסין ומעשה הקידושין ובסוף ברכת הנישואין, כמנהג קונסטנטינה.

Recent Posts
  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues

  • Evolution du judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

    Structures socio-économiques Sous des apparences qui, aux yeux de l’observateur venu de l’extérieur, semblaient à peine différenciées, les structures socio-économiques de la société juive maghrébine traditionnelle présentaient, en réalité, une certaine diversité. Il faut distinguer, tout d’abord, les ruraux des urbains. Les premiers furent probablement assez nombreux  avant la pénétration française au Maroc. Dans les années 1950-1955, P. Flamand en trouva les derniers vestiges en pays berbère. Dans les mellahs ruraux, les Juifs n’étaient pas propriétaires des terres qu’ils exploitaient : il s’agissait de biens acquis par antichrèse, contrat qui permet au créancier d’entrer en possession d’un bien et de

  • המשפט העברי בקהלות מרוקו-עריכה משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז

    מועצת הרבנים במארוק האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל״א ע״ד ההלולות רבותי! חגי נדבה ומועדי קדש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש. באמת, התעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובבל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר. תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קבל הענין צורה אחרת. גם נתן ביד הצבור, והיה לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף

  • היהודים במרוקו השריפית-בעריכת שלום בר אשר

    צבא ה״עביד״ השחור והמוג׳אהרון כדי לשלוט בארץ ולהילחם בנוצרים ובתורכים ארגן השריף צבא, שנאמנותו נעלה על כל ספק ושהיה מורכב מחיילים שגייס מקרב כושיי סודאן. כבר אל-מנצור גייס עבדים שחורים לצבאו הסדיר, שהיה מורכב ברובו משבויים נוצרים משוחררים וממתאסלמים אנדלוסים. אל-רשיד הסתכסך עם מלך באמבארה סגו, שנתן מקלט לאחד מיריביו מן הסוס, עלי אבן־ח׳יידר (בו-חסון?), ולא יכול איפוא להביא טירונים מטימבוקטו. לעומתו הצליח אבן־ח׳יידר לאסוף בסודאן כמה אלפי כושים ולפלוש לארצות הסולטן. הוא שחררם באזור הסוס, לשמע הידיעה על מותו של אל-רשיד. משורותיהם שאב מולאי אסמאעיל, אנשים ליצירת גרעין חיל המשמר השחור שלו. אולי חיפש לאחר מכן את צאצאי חייליו

  • חתונה יהודית בצפון מרוקו-גילה הדר

     גיל הנישואין ודפוסי בחירת הכלה/חתן  2.1 גיל הנישואין ״בת לאביה מטמונת שווא, מפחדה לא ישן בלילה. בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נשאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא לא תעשה כשפים״.(סנהדרין ר ע"ב) עד אמצע המאה העשרים העדיפו ההורים במרוקו להשיא את הבנות בגיל צעיר על פי המסורת והמנהג העברי., לא מצאתי עדויות בכתב או בעל־פה לנישואי ילדות מתחת לגיל 13 מלבד מקרה אחד שאירע בלאראצ׳ה בשנת 1853 : ״על עניין הקידושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י״א שנים בפני אביה יעקב מילול״. נראה שקידושי קטנה היו חריגים, ורבי יצחק בן וואליד מתיטואן נשאל

  • Contes populaires racontes par des juifs du Maroc-Dr Dov Noy-La mere cruelle

    LA MERE CRUELLE Yitsak Massas-narrateur Il y a longtemps, longtemps, à une époque très reculée, il y avait une famille qui vivait, heureuse, dans son village. Avant de mou­rir, le chef de cette famille appela ses fils et leur dit: "Après ma mort, ne versez jamais de l'eau chaude sur le seuil de la porte." Plusieurs jours passèrent et après la mort de leur père, les jeu­nes gens durent faire de grands efforts pour subvenir à leurs be­soins. Très tôt, le matin, ils sortaient au travail et ils rentraient chez eux, peu de temps avant le coucher du soleil. Il

  • יהדות מרוקו, הווי ומסורת –רפאל בן שמחון-הילד המרטיב

     הילד מאחר לדבר היו מקרים רבים שילדים בגיל שנה ושנתיים טרם התחילו לדבר. אחרים איחרו ללכת וזחלו כל הזמן על בטנם והמשיכו לינוק בגיל שנתיים ויותר. ההורים נהגו לקחת אותם לבית העלמין ביום שישי אחר הצהרים לפני קבלת שבת, בזמן שהרבה אנשים נמצאים בבית החיים, לעריכת סעודות ליד קברי הצדיקים. ההורים הושיבו את בנם על־יד הקבר של הקדוש, ונתנו לו לטעום מן הסעודה וללגום מן התה ומכל אוכל שהוגש לנוכחים. בגמר הסעודה, ההורים הניחו צלוחית מלאה מים על הקבר, וכעבור ימים חזרו ונטלו אותה. הם השקו את ילדם כל אימת שביקש לשתות. המים האלה בנוסף לברכה שבהם (ברכת הצדיק) זירזו

  • קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי

    צהלי רני עדה שלמה רקע לפיוט: הפיוט נכלל ב׳יגל יעקב׳ למהדורותיו במדור ׳פיוטים של מתן תורה'. על פי תוכנו מתאים הוא לכבוד הכנסת ספר תורה הנזכר בבית חמישי ׳יגל הכותב… וגם הקונה׳. אולם קהילות תאפילאלת שרות פיוט זה גם בחתונה. שילוב שירים לכבוד התורה בשירי חתונה קיים גם בקהילות אחרות כמו קהילות הצפון במרוקו כמו השיר ׳היא תורה לנו נתנה׳ המכיל כ״ב בתים על פי סדר א׳׳ב אותיות התורה ויוצר דימוי של ׳טקס הובלת הכלה לבית החתן לזה של הכנסת ספר תורה להיכל׳. שילוב שירים לכבוד התורה באירוע של חתונה קשור כנראה בדימוי הכנסת כלה להכנסת ספר תורה המצוי במקורות


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 116 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031