משפחת אשכנזי – רבי בצלאל אשכנזי

מדברנא דאומתיהAsilah

מצבם הכלכלי של יהודי ירושלים באותה תקופה היה קשה למאוד, מחמת כובד ידם של שליטי הארץ בנטילת מיסים, עד אשר הוכרחו לבקש מאת נדיבי עם אלוקי יעקב אשר בגולה סיוע לבל תמוט הארץ, בד בבד תיקן רבינו תקנה חדשה על קהילת האשכנזים אשר היו מעוט בירושלים, אשר עד אז סמוכים היו בעיקר על חיהם הספרדים, שיפרעו חלק שישי מנדבותיהם אשר קבלו מאת אחיהם בגלות אשכנז.

באותם ימים רבו ההתנכלויות של הישמעלים על היהודים אודות בית הכנסת הרמב״ן אשר שכן סמוך לבית תיפלתם, ופעמים רבות נסגר בפקודת השלטונות, ונפתח אחר מתן שוחד, בשנת שמ״ח נסגר סופית בית הכנסת על פי פקודת מושל ירושלים, ואף הכביד עולו עליהם. ובראות רבינו שבר זה לא חס על זיקנתו ותורתו, אלא נטל את מקל נדודיו והחל להתדפק על דלתות נדיבי עם בקושטאנדינא, במצרים, ובדמשק, וכך כותב רבי ישראל נג׳ארה לק״ק אשר בצובא בשם ק״ק דמשק: על אשר בא החכם השלם נודע ביהודה ובישראל כמוהר״ר בצלאל נר״ו, ויצא ממכון שבתו ומסבו, הר ציון זה שכן בו. להמציא לעניי העיר תרופה, בראותו אותם ברעב עטופה… הננו אתנו פה אלה כולנו הבאים על החתום בכתב הנשתוון הלז מודיעים בקול נעים קול מבשר, אשר כהיום יום או יומיים, זרח כציץ אור החכמה עומד לנס עמים… בצל אל היינו ושרתה עלינו שכינתו, וזרחו בנדודי אור תורתו, במקום תחנותיו כאור החמה שבעתיים, ויהי אך יצא ובא מירושלים, אוה למושב לו ולבקש לה מנות אשר ייטב לי כי עת חננה, כי נותרה בת ציון כסוכה בכרם וכמלונה, מבלי משען ומשענה, ועליית קיר קטנה, במקום מקדש מעט אשר היה לראש פינה… ולולי ה׳ צבאות הותיר לנו שריד עיר וקדיש נחית מן המקום אשר הוא חונה שם אשר היה שם אהלו וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, וה׳ אמר אליו לך לך מארצך ואתן לך ניר בירושלים להחיות לפליטה… בצל כנפיו יחסיון, העם היושב בה ירויון מדשן דעתו מרב עיון ופלפולא חריפא, כל אמרת אלוה צרופה, מופה בשלש עשרה נפה… פום ממלל רברבן גדול מרבן שמו נודע, ככלכל ודרדע, הרוצה להחכים ידרים לדפוק על שעריו המצוינים בהלכה, ערוכה בכל ושמורה… בצל קורתינו בא ונפיש נהוריה טובא… מגיד תלאות ארץ חפץ רבתי בגוים רבתי בדעות, כי שבעה ברעות, מרוב מאורעות בכל רגעים ושעות, ובפרט מעניין שערי בית תפילתנו אשר בירושלים אשר ננעלו, ושערי דמעה לא ננעלו, ולהעמידנו על עומדו סגור לבלתי ישלחו בו יד רעים חללו, הוצרכו לסגור פיות ופתחים ושערים, מהשופטים והשרים הצרים אשר קבר פתוח גרונם… בצל הכסף יושבים שקטים המטים עקלקלות… שכל הכסף חלקנו עד כה לא הספיק לשועלים, לשועלים המחבלים כרם ה׳ צבאות… בצל החכמה קמה אלומת עצמת מזימת איש אלהים קדוש הוא החכם הנז׳ כי ראה אזלת יד יושבי ציון, היושבים בציון, ונפשם יבשה אין כל בלתי אל הלחם זאת עינם, בכל הארץ נפישי נפוחי כפן… ואדברה באזניהם את הדברים האלה  [אל יושבי דמשק] אולי יכמרו רחמיהם על עיר כלילת יופי… גם אתכם בני אל חי מהרו עשו כמונו לתת חלק טוב ומנה הראויה להתכבד אם לפי הצורך אשר יצטרך להעמיד הבכנ״ס שלא יחרב… ואם להחיות רוח שפלים הומים ונוגים הוגים בתורת הי… כי לכך יצא ממסבתו וממכון שבתו לולי החולשה אשר עכבתו. עכ״ל. ראה גם ראה את יפעת גדולת רבינו אשר הקריב את חייו למען עמו ובעד עיר האלוקים, שלמרות זקנתו וחולשתו נסע מעיר לעיר וממדינה למדינה למען תהא הרווחה לעדת ישראל אשר בירושלים.

 זכר צדיק לברכה

 מידת ימיו של רבינו לא נודעה, אולם אין ספק שנשבה ארון האלוקים בין השנים שנ״ב-שנ״ה בירושלים, באמצע עשייתו ופעולותיו למען עיה״ק, וכך כותב רבי ישראל נג׳ארה: וכאשר שמוע שמעתי מפטירת החכם השלם נזר החכמים כמוהר״ר בצלאל אשכנזי זלה״ה, אשר נפטר בירושלים, ירד עיני דמעה ועפעפי נזלו מים עד אגלים, והואלתי לבטא בשפתים את הרעה המאורעה מפטירתו, כי יצא ממכון שבתו מארץ מצרים לתת לו ניר בירושלים, ולחזק צדקה ביד חזקה, ולהקים את סוכתה הנופלת, בהמציא טרף לפני ה׳ היושבים לאכול לשובעה למכסה ולמחסה, כי שומעו הולך בכל המדינות ואבל בכל פנות, ורבים מעמי הארץ ומאנשי תבונות חשבו לחסות תחת כנפיו ולישב בצל בצלאל בצל שדי… ויצא המשחית ויך כל בכור בארצה ראשית לכל אונם ויפר את חשבונם, והנה הנם כצאן בלי רועה כיולדה מפעה וכמעט כדמה נדמה, שבר גדליה בן אחיקם, ואני לבלע נכון ומכאובי נגדי קם בי, בחשי ורחשי ויקחנו בציצית ראשי, וקינתי לירושלים קינה גדולה קול כחולה, ואסלדה בחילה על לויתן בחכה הועלה: / אספוד בנפש עגומה / שוממה / על יושב בצל החכמה / לצרף אותיות בם אל / צר תבל / יודע היה בצלאל / יושבים בצל צדיק תמים / דור נשאר בלתו כיתומים / בכו על נזר החכמים / ימינו ציון רוממה / רוממה / כי הוא מלא חכמה / שבר כזה מאז לא קם / מן גדליה בן אחיקם / גם עתה תשאר ריקם / עורי כי השבית גואל / מישראל / כי קרא שמו בצלאל / ובתי עם עיר נאמנה / עתה היתה כאלמנה / כי ממנה זיוה פנה / היה אליה כחומה / עצומה / לדרוש ולתור בחכמה / ארץ צבי הרה / מצרים אותו הגבירה / אוי נא ציון אמרה / כי אבדה חמדת כל שואל / הן כל אל / ידע והיה בצל אל / לזאת עיני תרד דמעה / כי הוא נסע למרגוע[ה] / ולא נטש לזועה / אכן עליו עת אהימה / אתנחמה / אשרי אדם מצא חכמה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוגוסט 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031