דוד בנבנשתי וחיים מזרחי – רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי

רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

מוך ספונות ספר שני

ידיעת תולדותיו של הרב יהודה ביבאס וערכן לתולדות שיבת ציון וההשכלה בישראל נתבררו רק בשנים האחרונות.

בפני כותבי תולדותיו לא היו מקורות ראשונים ועל כן לא במעט נשתבשו תולדותיו. בקהילת קורפו היו תקנות שנעשו בזמנו, פרוטוקולים וחליפת מכתבים בינו ובין מנהגי הקהילה הכתובים איטלקית. תעודות אלה בכוחן להפיץ אור על חייו ופעולותיו של ר' יהודה ביבאס בקורפו והחשובות שבהן תתפרסמנה במאמר זה.

תולדותיו של הרב ביבאס ידועות אך במקצת. על מוצא משפחתו מספר הוא עצמו; " אמר הצעיר יהודה ס"ט בן לא"א הרב החסיד בישראל וביהודה גדול שמו כמוהר"ר שמואל זצוק"ל למשפחת ביבאס מגלות ירושלים אשר בספרד. כאשר חרב השמד, אחר שרד, כבודם בגולה הורד, ולארצות המערב הפנימי ירד. ומיום בואם שם בנו לתורה הקדושה יסוד ובנין, ברוב מנין ורוב בנין, והרבו ישיבות ותלמידים לאלפים ורבבות, לתורה שבכתב העמידו מגדל בנוי לתלפיות רבה בניות והציבו לדרבא הוא התלמוד הקדוש זויות מחֻטבות…והגם כי לאפס הדפוס בארצות ההם לא נתפרסמו בעולם שמותם, וכמעט שנשתכחו רוב תורתם, מ"מ מתי מספר אשר מחמת איזו סבה יצאו ממקומם האירו תבל מחכמתם, ולקולם נתבסס כל העולם מתורתם. הוא מזכיר כמה מחכמי המערב המפורסמים ומגיע לר' חיים בן עטר בעל " אור החיים ", שהתייחס עליו והיה " חוטר מגזעו ונצר משרשיהם…מאז ועד עתה לא פסקה ממשפחת אבינו תורה וגדולה.

ר' יהודה ביבאס נולד בג'יברלטר. על שנת הולדתו ועל חייו בעיר נולדתו לא ידוע דבר. הוא למד בישיבה ועמד אחר כך בראשה. מגיברלטר נסע ללונדון ועשה בה זמן רב ושם רכש בודאי את השכלתו החילונית. אחר עבר לאיטליה והתיישב בליוורנו. בתעודות הוא חותם את שמו באיטלקית Dr.J.L.Bibas.L כלומר – Laureato Dottore שהוכתר בתואר דוקטור. בלונדון עשה תקופה ארוכה ומשם יצא לאיטליה. על תפקידו בקהילת ליוורנו ועל פעילותו לא הגיעו לידינו ידיעות, מלבד מכתב המלצה ששלח בשנת תקפ"ח – 1828 – לר' עזריה אוטולינגי מאקווי שבצפון מערב איטליה, לתמוך בר' מיכאל עלון שלוחו של שד"ר ירושלים ר' ישראל הלוי.

בקיץ תקצ"א – 1831- נסע הרב ליריד שבסיניגאליה ושם נפגשו עמו שלוחי קהילות האיטלקים בקורפו והזמינוהו לכהן רב בקורפן במקומו של הרב שם טוב אמא רילייו שעבר ליוון לכהן בקהילת לאריסה. בעשרים באוגוסט 1831 חתמו שני הצדדים על הסכם באיטלקית ביריד סיניגאליה. החוזה נקבע לחמש שנים והרב התחייב להצטייד בסמיכה לרבנות מחכמי ליוורנו ולהעביר לקורפו את בני מ שפחתו לא יאוחר מתחילת השנה השניה לכהונתו – תעודה א. בכתב הרבנות הוגדרו סמכויותיו ותפקידיו; עליו היה להתפלל בכל יום בבית הכנסת של האיטלקים לפי מנהג איטליה, לדרוש בחגים, ולעמוד בראש ועד החינוך של תלמוד התורה ולפקח עליו. ללמד ששה מן התלמידים המתקדמים במשך שלוש שעות ביום, וכן להיות  נוכח בזמן של שכיב מרע. הקהילה קבעה לו משכורת שנתית, שניתנה בשני שיעורים, העמידה לרשותו דירה מרווחת ושילמה הוצאות העברת חפציו וספרייתו מליוורנו.

בזמן שנקרא הרב לכהן בקורפו היה האי וכן האיים הסמוכים לו בחסותה של הממשלה האנגלית – 1815 -1863. בחירתו של הרב ביבאס לרב הקהילה האפוליאית – האיטלקית – הייתה בלי ספק מוצלחת, שכן הוא היה נתין אנגלי, ויחד עם זה חי באיטליה ומעורה בחייהם של היהודים האיטלקים. סמכותו התפשטה כנראה, גם על הקהילות היהודיות שבאיים היוונים שתחת חסות אנגליה ובייחוד על האי זנאטי הקרוב לקורפו.

בחמש שנות כהונתו הראשונות של הרב פרצו כנראה בינו ובין אחדים ממנהיגי הקהילה בגמר מועד רבנותו לפי החוזה בשנת תקצ"ו- 1836 – הפחיתו לו את משכורתו והוא ביקש להתפטר. בתשרי תקצ"ו פנו אליו יחידי הקהילה בבקשה לחזור לכהן במשרתו ושלא יהיה מושפע מאותם המתנגדים המועטים שיש לו – תעודה ב. הרב הסכים השאר בקורפו שנתיים ימים.

מכאן ואילך מתרבות ידיעותינו עליו. ב-24 בספטמבר 1837 – תשרי תקצ"ח מודיע העתון הרשמי היהודי כי הרב ביקר במאלטה וחזר רמשם בלוויית קרובו יוסף בן שילום. אפשר שנסע בענייני משפחה.

בשנת תקצ"ח פרץ סכסוך חריף בין הרב ובין אחד מתושבי העיר קורפו בשפ ריקיטי פלגרין Pellegrin Richetti , יליד ויניציאה ובן לאחת המשפחות המיוחסות. זמן קצר שימש חזן והרב ביבאס מנע ממנו לעבור לפני התיבה בבית הכנסת אשר בביתו. ריקיטי פנה אל השלטונות והתלונן עליו שפתח בית תפילה מבלי לקבל רשיון מאת השלטונות ושהוא גורם למדנים בקהילה. במכתב ארוך למושל האי, כתוב איטלקית צחה – תעודה ג – ענה הרב על האשמות וטען שישי מקום לתבוע את ריקטי למשפט פלילי על שהעז להוציא עליו דיבה. בית הכנסת שבביתו אינו קבוע והוקם כדי שיוכל להתפלל בציבור, כי מצב בריאותו לקוי ואינו יכול ללכת בכל יום לבית הכנסת של הקהילה. תפקידו בקורפו הוא זמני, לכשיפוג תוקפו של כתב הרבנות יסע הרב ממילא יחדל קיומו של בית התפילה. יתר על כן ; במגילת חוקי היסוד של המדינה מוצהר שדת משה תהא נסבלת במדינה והרשות ניתנה לבני עם זה לנהל את ענייניהם בעצמם. יהיה זה חסר היגיון להתיר את התכלית ולאסור על אמצעים להשגתה. ואשר לטענתו של ריקיטי הרי הזכות לקבוע מי ישמש חזן בחגים, מן הדין שתהיה בידי הרב.

עם תום תקופת כהונתו החדשה החליט הרב ביבאס לעזוב את הקהילה ולא הועילו בקשותיה של הקהילה לחדש את ההסכם. הוצע נלו חלקבל חופשה לארבעה חודשים לשם שיקול נוסף. ב-22 בפברואר 1839 יצא הרב ביבאס מקורפו בלוויית קרובו יוסף בן שילום. אשתו נשארה באי. הרב נסע דרך הבלקאנים לבוקארשט ומכאן " חעיר הגדולה לאלוהים פרגא יע"א וכן לעיר פפד"ם – פרנקפורט דמיין יע"א ולבסוף לליוורנו. נסיעה זו נמשכה כשנה אחת. בתשעה עשר בניסן ת"ר – 18 ביוני 1840, הודיעה שמחה רחל אשתו של הרב ביבאס במכתב לקהילת קורפו שבעלה החליט שלא לשוב, רצונה לעזוב את קורפו ולנסוע לבעלה לליוורנו ומבקשת מאת הקהילה לשלם לה 120 טלרים להוצאות, לפי הסכם שנעשה בין הרב והקהילה ערב צאתו למסעיו באדר תקצ"ט.

על מטרת נסיעתו של הרב אין לנו ידיעות ברורות. הרב מספר שעבר " בשנת הת"ר דרך העיר הגדולה לאלוהים פרגא יע"א ופרנקפורט דמיין, ובהיותו בורח מן הכבוד " לא הגדתי אפילו שמי וגם לא נתעכבתי באחת הערים ההם יותר מיום אחד שהוא יום שבת קודש, לסיבה שהייתי נוסי על הפאסט ולא יכולתי להתמהמה. עכ"ז לא עלה בידי להסתיר את עצמי, כי שם נמצאו ושם היו איזה ת"ח שהיו בישיבתי בעיר גברלטר יע"א ארץ מולדתי, ואורחי פרחי שעברו דרך עירי. האנשים ההם גילו מה שכיסיתי ופרסמו מה שהסתרתי, הם הכירוני לאחרים, ומרוב ענותנותם וצדקתם של הקהילות יושבי הערים ההם כבדוני ונשאוני ומעטה תהילה יעטוני, ועשו את שאינו זוכה כזוכה, מ"מ אני עשיתי את שלי להסתיר אפי; את שמי.

Recent Posts
  • מועדי ישראל – חג הסוכות.   מאת: הרב משה אסולין שמיר

    מועדי ישראל – חג הסוכות. מאת: הרב משה אסולין שמיר "חג הסוכות תעשה לך…              ושמחת בחגך… והיית אך שמח" (דב' ט"ז, יג-טו). "ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם…" (ויקרא כ"ג מ). מהות השמחה בחג הסוכות.  "אור זרוע לצדיק – ולישרי לב שמחה" (תהלים צז יא).  האור המסמל את הצדיק, והשמחה המסמלת את ה-ישרי לב, מסמלים את חגי תשרי: בעקבות אור התשובה אותו זרע הצדיק  בראש השנה וכיפור, {הפס' הנ"ל פותח את תפילת כיפור}. הוא זוכה לשמוח בחג הסוכות – בבחינת "והיית אך שמח". הקשר הפנימי בין חגי תשרי:  "תקעו בחודש שופר בכסה {ר"ה וכיפור} – ליום חגינו"

  •  לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים-פִּיּוּט יְסַדְתִּיו עַל טַעֲמוֹ שֶׁל הַלּוּלָב- רבי דוד בן אהרן חסין

     לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים                     פִּיּוּט יְסַדְתִּיו עַל טַעֲמוֹ שֶׁל הַלּוּלָב   לוּלָב וּמִינָיו לָעָם אֱמוּנִים אָבוֹא בָּם אוֹדֶה שׁוֹכֵן מעונים   אַזְכִּיר חַסְדֵי אֶל וְנִפְלְאוֹתָיו אשר שָׂם בְּמִצְרַיִם אוֹתוֹתָיו וְגַם קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אַרְבָּעָה מִינִים   נוֹדַעַת לָנוּ חִבָּה יְתֵרָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁמֹר מִצְווֹת הַתּוֹרָה כְּדִבְרֵי אֶל חַי נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה אֶל הָאִישׁ מֹשֶׁה פָּנִים בְּפָנִים   יִקַּח אִישׁ לוּלָב בַּיָּד יְמִינוֹ פְּרִי עֵץ הָדָר בִּשְׂמֹאל דִּינוֹ עֲצֵי יַעַר אָז יְרַנְּנוּ מִלִּפְנֵי אָדוֹן כָּל הָאֲדוֹנִים   דְּעוּ לָכֶם יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים דִּין אַיֵּהוּ הָדָר מְחֻבָּרִים נֵר מִצְוָה וְאוֹר תּוֹרָה מְאִירִים טַעַם וְרֵיחַ שְׁנֵיהֶם חוֹנִים   וּלְעֻמַּת לוֹמְדֵי דָּת יקותיאל כַּפּוֹת תְּמָרִים

  • אוצר המנהגים לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא"- מאיר נזרי – סוכות ושמחת תורה

    סוכות ושמחת תודה הימים שכין יום כיפור לסוכות מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת אצל חלק מהמשפחות שלא לבשל מאכלים בין יום כיפור לסוכות, ואלו שנהגו לבשל העבירו אוכל מבושל לאלו שלא נהגו לבשל. ייתכן שהעניין קשור בייחודיות של הימים האלה. הערות המחבר: דוגמאות לכך הן מסעודה אשת אברהם סבאג מארפוד, שנהגה לבשל והעבירה אוכל לבית סבי שבו לא נהגו לבשל(מפי אדוני אבי), ובני משפחת באשי בן חיון מריסאני, שהביאו חמין לבני משפחת ר׳ מכלוף ב״ר יצחק שטרית שלא נהגו לעשות חמין(מפי ר׳ יצחק שטרית). אלה הם ימים המחברים בין יום כיפור לבין חג הסוכות, בבחינת פתיחת דף חדש. לפנים בישראל

  • Roots-racines-Kippour-Moche Gabbay

      KIPPOUR Le tableau est divisé en deux parties: la prière et ce qui la précède. En bas à droite une femme enceinte apporte trois poulets: un pour elle, un coq et une poule pour le bébé qui est dans son ventre; la flagelation au bain rituel; bénédiction des petits-fils par les grands-parents avant le jeûne; alluamge des cierges par les femmes. YOM KIPPUR This painting is divided into two sections: The spiritual — the prayers, and the preparatory stages leading up to Yom Kippur day. On the bottom right a pregnant woman is bringing three fowls for slaughter —

  • שרשים -משה גבאי- יום הכיפורים

    יום הכיפורים תיאור התמונה   מחולקת לשניים: החלק הרוחני — התפילה, ושלבים לפני יום הכיפורים. למטה מימין: אשה הרה מביאה שלושה עופות לשחיטה — אחד בשבילה, ותרנגול ותרנגולת לתינוק שבבטנה; מלקות במקוה; ברכת הנכדים על־ידי הסבא והסבתא לפני תחילת הצום! הנשים מדליקות נרות חג ונר נשמה.  מלקות הוא עונש גופני לעבריינים שעברו על מצוות התורה; מלקים אותם ברצועה של עגל ארבעים מכות פחות אחת(היינו 39). מי שהיה ראוי למלקות, היו רופאים אומדים אותו כמה גופו יכול לספוג ותמיד קצבו לו מנין המתחלק לשלשה. מנהג המקובל עד היום בין יהודי מרוקו לספוג ארבעים חסר אחת מלקות בערב יום הכיפורים בבית המרחץ, אחרי

  • Racines-Roots-Judaism Tradition-Moche Gabbay

    LES KAPAROT: Les Juifs du Maroc sont fidèles à la coutume des kaparot la veille de Kippour. Chaque membre de la famille sacrifie un coq (pour les mâles) ou un poulet (pour les femelles) en substitution. Le rabbin avant d'égorger l'oiseau le fait tourner plusieurs fois au-dessus de la tête du fidèle en récitant "ceci est ton échange, ce coq sera sacrifié et toi … tu jouiras d'une longue vie". L'animal est ensuite offert aux pauvres ou racheté au moyen de dons aux indigents. Cette coutume est très ancienne et date du temps du Talmud où on faisait kapara non

  • שרשים-יהדות-מסורת ופולקלור יהודי מרוקו-מנהג הכפרות

    מנהג הכפרות תמונה-יהודיה בפתח הגטו מביאה תרנגולת לשחיטה אצל השוחט. הכפרות. יהודי מרוקו נהגו לעשות ״כפרות״ בערב יום הכיפורים. לכל אחד ואחת מבני המשפחה לוקחים עוף — תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, ומסובבים אותו על ראש המתכפר כמה פעמים ואומרים עליו פסוקים מסוימים בצירוף המלים: ״זה חליפתך, זה תמורתך, זה כפרתך, זה התרנגול ילך למיתה ואתה — פלוני בן פלוני — תיכנס לחיים ארוכים.״ אחר כך שוחטים אותו ונותנים אותו לעניים, או פודים אותו בכסף ומחלקים הכסף לצדקה. מנהג זה הוא עתיק יומין, הוזכר לראשונה בתלמוד, ולאו דווקא כפרה בתרנגול. נהגו לפדות נפשם בממון, שהיו נותנים צדקה לעניים בערב יום הכפורים,

  • מסמך על קופת הצדקה של קרקעות לעניים-יוסף טובי

    ד. סיכום דאה שהמוסד של הקדש קרקעות העניים היה ייחודי לקהילות היהודיות במרוקו בתוניסיה, לפחות בתוניס הבירה. אמנם בכל קהילות ישראל תמכה ההנהגה בעניים בנצרכים מסוגים שונים (חולים, ״הכנסת כלה״, מלמדי תינוקות וכיוצא בזה), ולשם כך אף נגבה מס מיוחד על שחיטת בהמות או על מוצרי צריכה אחרים, אלא שאין המדובר בהקדשות מיוחדים של הקרקעות שנוהלו על ידי ועד מיוחד שמינתה הנהגת הקהילה, ורק מדמי השכירות שהועלו מן הרכוש הקרקעי הזה חולקו כספים לעניים באופן סדיר ועל פי כללים מוגדרים. כך דרך משל היה מקובל בקהילות היהודיות הגדולות בתימן צנעא, רדאע וד׳מאר – שהקצבים היו מעבירים לרשות הקהילה ולטובת ענייה

  • Moché Amar L’adaptation du droit hébraïque à la réalité quotidienne

    Moché Amar L’adaptation du droit hébraïque à la réalité quotidienne La majeure partie des Takanot – ordonnances rabbiniques – éditées au Maroc est consacrée au droit personnel, droit commercial et droit social. Cette littérature juridique permet de mieux connaître la vie de la société juive, ses préoccupations quotidiennes face aux réalités de l’existence. Les Takanot -ordonnances rabbi­niques- sont un des moyens pour la Halakha – réputée intangible – de trouver des solutions aux problèmes nouveaux. Tout au long des siècles les rabbins en écrivirent un grand nombre: ceci est le témoignage de la vitalité de la vie communautaire et de

  • משפחת בן ישו-בן יזאח-אוגניש-משפחת בן חמו-יחס דבדו-אליהו רפאל מרציאנו

      משפחת אוגניש משפחה רמה ועתיקה מוזכרת בתעודות הקהילה. האדמו״ר המלוב״ן רבינו יעקב אבוחצירא זיע״א בזמן היותו מבקר בדברו, נהג לסמוך על שחיטת הרב יוסף מרציאנו די אוגניש ז״ל. איש צדיק תמים, גזע תרשישים ומיוחסים, מוכתר בנימוסין, אילן ששורשיו מרובין, גומל חסדים טובים, נכבד ונעלה, הצדיק ר׳ שלמה הוליד: יוסף, דוד, סליטנא, מאחא, מרימא, עווישא. החכם הותיק והכולל, בישראל להלל, דחיל חטאין ועביד טבין, זוכה ומזכה את הרבים, פיק מפיק מרגליות, שוחט מתא מובהק, מוקיר רבנן, החסיד הצדיק ר׳ יוסף הנז׳ הוליד: שלמה, ר׳ אהרן, סתירא, מאחא, עווישא. המרוחם הצדיק, בר אבהן ובר אוריין, מתהלך בתומו, מלמד תורה לבני ישראל,


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30