אהרן הסוחר והשד…. מאת דוד אוחיון

אהרן הסוחר והשד….

מאת דוד אוחיון

מתוך חוברת ברית מטעם " ברית יוצאי מרוקו…הופץ לרגל ראש השנה תשס"ה

סיפור אחד מיני רבים מתוך ספרו של המחבר המתאר בהרחבה את חיי הקהילה בה הוא חי בעיירה איניזגן הסמוכה לאגדיר

וכך ישובים היינו בשעת צהרים מאוחרת, דוהרים אל כנפי הדמיון ומאזינים לסיפורו של אבי מתוך ספר שעוד ילווה אותנו רבות. לימים, לכשאגדל ואקים משפחה משלי,יפצירו בי ילדיי, ״אבא, רוצים לשמוע סיפור״, בהיותינו ממתינים, בין מנת הדג לצלחת החמין אפצה את פי ואהגה מתוך זכרונות ילדותי את שמו של יחייא אלקרע. אותה דמות נעלמה, מאיימת בראשיתה ומעודנת באחריותה, שתשוב ותצוץ מסביב לשולחן השבת. כך אשוב אל גן העדן שבפאתי איניזגאן, אל יער ילדותי, יער משובב נפש, שם נחקקה דמותו בין זכרונותיי והיא תדהר כעבור ארבעים שנה בחיק בני ביתי.

השדים שבסיפור על יחייא אלקרע לא היו השדים היחידים שהסתובבו להם בעולם הבתולי של אינזיגן. במקום בו מתמזגים בהרמוניה תמימות ופשטות, שם מצא האימה מפני האחר, מפני הזר והלא מוכר. כאן כיכבו להם שדים, הלוא הם הגינון בשפת המקום. וכך הוא העניין הבא. באחד מהערבים שבין פורים לפסח, ואני מתקרב לגיל שבע, ישבתי לי על שפת הבאר בטבורה של חצר ביתנו. ישבתי בין מבוגרים, בעלי משפחות שאצל חלקם הזקנה זרקה שיבה בשיערם. אחד מהאורחים היה אהרון שעסק בהובלות בקו ואדי סוס בואכה קזבלנקה ומראקש. הוא נהג בין ואדיות, מתחת למדרונות הרים ובכבישים מפותלים. באותו ערב נשבה מעט רוח קרירה, וכולם היו עטופים בג׳לביות צמר, ישובים היו על גבי שרפרפים מעץ, לוגמים כוסות תה מעוטרים בעלי מנטה ובעלי שיבא. במגש הנחושת הסמוך הניחה אמי צלוחיות עם עוגיות שונות. הם לגמו ושוחחו על חוויות יום האתמול ועל יום המחר. והנה אהרון, כטוב ליבו בתה המהביל, נטה על צדו וסיפר את חוויות יומו ולילו: ״מה בפיך אהרון ?״ הישיר מאיר עטייה מבט בפניו של אהרון. ״או, ידידיי, אתם כאחים לי, בוודאי שאחלק עמכם את ימי האתמול״. ״חידה היא לנו״ התעניין אבי, ״מה נסעת עם הכוכבים הזוהרים בליל ירח ? מה תחדש לנו איש ההגה והנסיעות׳״

״יתרוני רב עליכם״. פתח אהרון את פיו וסיקרן את כולם. ״הגינון הם חוויות האתמול והשלשום שלי״.

״חלום טוב, חלום שלום״. ציחקק ואף גיחך יצחק בנו ״חלמת עליהם וכעת תשוח לתומך כי פגשת בהם״.

אמי, ממטבח הבית, הושיטה את ראשה וקראה ״יא אהרון, אל תפחיד לי את הילדים. הם ישמעו את הסיפור שלך והשינה תהייה מהם והלאה״. ״אסתר, תגעי במזוזה ותברכי את הילדים שלך בעת שאשמיע את סיפורי״, חמד לו לצון והוא פתח בסיפורו:

זה היה ביום ראשון בשבוע לפני שלושה ימים בשובו מנסיעה קצרה כשעתיים בלבד מגולימין ומאופראן לאגדיר. כדרכו החנה אהרון את המשאיות בככר הלסטאס ושם פעמיו לאורווה במדרונו של אחד הרחובות שבפאתי העיירה. הוא רכב על סוסו והדהירו במרחבים הטובלים בירק. השמיים זרועי הכוכבים והירח המלא הטילו את אורם על פני ארץ וחלל. דהר לו אהרון בינות לעצי אורנים וזית. עדר תועה באחת הוואדיות ומרחוק הביט לאורותיה המנצנצים של אינזיגן, שהלכו והתרחקו. כמו תמיד לאחר שהזיעה בצבצה במוחו, חש צורך לפוש קמעא הוא הרפה מסוסו שהיה מטרים אחדים ממנו, כמטווחי קשת. סוסו צנף והתנשף ליחך דשא וגמע מעט ממימיו של הפלג הסמוך. אהרון לא חש כי קורי השינה תקפוהו, והוא רבץ לו על האדמה היבשה. סוסו התרחק ממנו ופתח בדהרת אבירים. פרסותיו שעטו אלי מרחב וכך חייכו אליו הירח והשמיים זרועי הכוכבים.

לפתע שמע אהרון קול קורא אליו כאילו ממעמקי האדמה. הוא הביט מסביב והנה דמות משונה עומדת מולו. אמנם דמות אדם לו, אך כל גופו שחור כפחם היה ועיניו נצנצו כפנסים קטנים. ניסה אהרון לקום, אך גופו היה כבד עליו, השיתוק אחזו ופניו התכרכמו עד למאד. ״אדם״, קרא אליו היצור המשונה ״אני בא אליך מעולמות תחתונים״. ״מי אתה ?״.

״אנא ג׳ן מעולמות השדים, באתי לכאן כי הפרת את מנוחתי״. ״מה עשיתי לך ?״ תהה אהרון והרעד שבגופו טילטלו אנה ואנה. ״סוסך, שדהר באין מפריע, המית את אחת מבנותיי. פרסותיו פגעו בראשה של בתי״.

הביטו זה בזה, זה ממקום עומדו וזה ממקום יושבו. אהרון הרהר לעצמו ״מה חטאי ומה פשעי ? מה עשיתי שתבוא עלי הצרה הנוראה הזו ? וכצד אחלץ ממנה ?״

בעוד הוא חושב ומהרהר, פנה אליו הג׳ין בכעס וציווה עליו ״אדם, שב במקומך ואל תזוז! אחיי יגיעו תיכף ויחד ניקח אותך לעולמנו כדי לשפוט אותך״.

הג׳ין התרחק ונעלם מעניו של אהרון. הלה קם מרבצו והתחיל להביט לאופק הבלתי נודע. אורותיה של איניזגאן נעלמו זה מכבר ורק הוא עומד, רועד בפיק בירכיים וממתין לישועה מבוראו. ״אנא ה׳ הציליני נא!״ חזר על דבריו שוב ושוב קרא בשמות הצדיקים: ״ רבי כליפא ורבי דוד בן ברוך, רק אתם תושיעו אותי״.

רווח והצלה עמדו לו ממעמקי האופק. קולות שהלכו וקרבו אליו:״ אהרון, אהרון, היכן אתה?״

וכאשר הקולות הדהדו חזק באוזניו, האזין להתלחשויות ההולכות וקרבות והבין כי הוא ניצל. חיש אספו אותו שלושת אחיו בין זרועותיהם, ורק אנחת רווחה נפלטה מפיו והתהלך בינותיהם לאיניזגאן. עוד זה מדבר ולביתנו נכנסו עזיז הברברי, ידידו של אבי יחד עם מוסטפה שחנותו בשוק גבלה באיטליז של אבי. לבוש אף ג׳לביה עבת צמר, שכן קרירות הערב לא אפשרה לבוש אחר.

״עלא סלמתכּום ליהוד כוואָנא״ קרא עזיז בקול מלא שמחה. ״ברכת אללה עליהם״. החזיר להם אבי וידיו פרוסות כמזמינם להתחבר למפגש רעים ולשיח גברים. ״תתכבדו״, הציע להם. ״אסתר, הואילי להכין לנו בראד של תה חם ״.

״מה בפיכם היום אחיי ורעיי?״ שאל עזיז בסקרנותו כי רבה. ״הרבה בפיו של אהרון״ נזעק בנו יצחק להשיב: ״ השדים משתוללים פה באיניזגאן״.

הוא סיפר בקצרה את אשר אירע לאהרון והוסיף משלו: ״ אין זה כי אם חולמי חלומות הם יושביה של עיירתנו״.

Inezgane (tifinagh (Tamazight): ⵉⵏⴻⵣⴳⴰⵏ ; arabe : إنزݣان) est une ville du sud du Maroc, située entre Agadir et Aït Melloul, dans la vallée du Souss. Inezgane est le chef-lieu de la préfecture Inezgane-Aït Melloul, dans la région administrative Souss-Massa-Drâa.

La ville, réputée pour son activité commerciale, compte un nombre important de grossistes et de magasins de détail. L'économie de la ville est axée essentiellement sur ses nombreux marchés : le souk tleta du mardi, le petit marché quotidien, le grand marché de gros, plaque tournante du commerce de fruits et légumes de tout le Maroc, le souk du cuir, le souk du bétail, le souk des céréales. Elle est considérée la deuxième capitale économique du pays après Casablanca.

Inezgane est l'un des nombreux villages des Imazighen où résidait, à l'époque coloniale, le caïd nommé par les Français. C'était, avant la colonisation, le souk central de la tribu berbère des Aksimen (Ksima en arabe). Les principaux quartiers de la ville sont Tarraste, Mellah, El Jihadia.

Inezgane comprend encore les quartiers Elmouadafin, Jerf, Boulamane, Taghzout, R'mel. On y trouve les écoles Elmansour Dahbi, Rahal ben Ahmed, Abdallah ben Yassine, Ibn Zohr, Al-Falah, Al-Atlas.

Recent Posts
  • לא תקיפו פאת ראשכם……ויקרא יט, כז התספורת הראשונה לאחר תשעה חודשים-לכסווא דל-כ'מס סנין

    לא תקיפו פאת ראשכם……ויקרא יט, כז התספורת הראשונה לאחר תשעה חודשים במלאת תשעה חודשים לילד, הוריו הזמינו את ספר המשפחה לבית וגילחו את ראש תינוקם בנוכחות בני המשפחה והקרובים. בהזדמנות זו ערכו חגיגה קטנה בבית וכיבדו את האורחים בתה, בעוגות ובמשקה. אולם היו משפחות שערכו את חגיגת התספורת בבית-כנסת, בחול המועד פסח או סוכות, או בל״ג בעומר. כאשר התספורת נערכה בל״ג בעומר, הטכס התקיים ליד קברו של הצדיק אשר בזכותו זכתה המשפחה בילד. כל הזמן שהספר גוזז את שערותיו של התינוק, ה-זג'ראתאת משמיעות קריאות שמחה וצהלה והאב מתפלל לבריאות בנו. יש שנהגו לנקב את תנוך אוזנו של הילד ליד קבר

  • להתהלך באור החיים – לפרשת לך לך, ויום ההילולה של רחל אמנו.   מאת: הרב משה אסולין שמיר.  

                                           להתהלך באור החיים – לפרשת לך לך, ויום ההילולה של רחל אמנו. מאת: הרב משה אסולין שמיר. להאיר באור החיים – לערב שבת קודש. "ויאמר יהוה אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך,   אל הארץ אשר אראך" (בר' יב, א).   "לך לך" – קריאת כיוון – ללכת לארץ ישראל. אברהם אבינו – העולה החדש הראשון, פתח את שערי העליה לארץ – לכל הדורות.   "והאמין ביהוה – ויחשבה לו לצדקה" (בר' טו, ו). המאמין הראשון בה' –  פתח את שערי האמונה במלכות ה' בעולם. "אתה מוצא שלא ירש אברהם העולם הזה והעולם הבא,  אלא בזכות

  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues

  • Evolution du judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

    Structures socio-économiques Sous des apparences qui, aux yeux de l’observateur venu de l’extérieur, semblaient à peine différenciées, les structures socio-économiques de la société juive maghrébine traditionnelle présentaient, en réalité, une certaine diversité. Il faut distinguer, tout d’abord, les ruraux des urbains. Les premiers furent probablement assez nombreux  avant la pénétration française au Maroc. Dans les années 1950-1955, P. Flamand en trouva les derniers vestiges en pays berbère. Dans les mellahs ruraux, les Juifs n’étaient pas propriétaires des terres qu’ils exploitaient : il s’agissait de biens acquis par antichrèse, contrat qui permet au créancier d’entrer en possession d’un bien et de

  • המשפט העברי בקהלות מרוקו-עריכה משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז

    מועצת הרבנים במארוק האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל״א ע״ד ההלולות רבותי! חגי נדבה ומועדי קדש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש. באמת, התעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובבל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר. תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קבל הענין צורה אחרת. גם נתן ביד הצבור, והיה לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף

  • היהודים במרוקו השריפית-בעריכת שלום בר אשר

    צבא ה״עביד״ השחור והמוג׳אהרון כדי לשלוט בארץ ולהילחם בנוצרים ובתורכים ארגן השריף צבא, שנאמנותו נעלה על כל ספק ושהיה מורכב מחיילים שגייס מקרב כושיי סודאן. כבר אל-מנצור גייס עבדים שחורים לצבאו הסדיר, שהיה מורכב ברובו משבויים נוצרים משוחררים וממתאסלמים אנדלוסים. אל-רשיד הסתכסך עם מלך באמבארה סגו, שנתן מקלט לאחד מיריביו מן הסוס, עלי אבן־ח׳יידר (בו-חסון?), ולא יכול איפוא להביא טירונים מטימבוקטו. לעומתו הצליח אבן־ח׳יידר לאסוף בסודאן כמה אלפי כושים ולפלוש לארצות הסולטן. הוא שחררם באזור הסוס, לשמע הידיעה על מותו של אל-רשיד. משורותיהם שאב מולאי אסמאעיל, אנשים ליצירת גרעין חיל המשמר השחור שלו. אולי חיפש לאחר מכן את צאצאי חייליו

  • חתונה יהודית בצפון מרוקו-גילה הדר

     גיל הנישואין ודפוסי בחירת הכלה/חתן  2.1 גיל הנישואין ״בת לאביה מטמונת שווא, מפחדה לא ישן בלילה. בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נשאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא לא תעשה כשפים״.(סנהדרין ר ע"ב) עד אמצע המאה העשרים העדיפו ההורים במרוקו להשיא את הבנות בגיל צעיר על פי המסורת והמנהג העברי., לא מצאתי עדויות בכתב או בעל־פה לנישואי ילדות מתחת לגיל 13 מלבד מקרה אחד שאירע בלאראצ׳ה בשנת 1853 : ״על עניין הקידושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י״א שנים בפני אביה יעקב מילול״. נראה שקידושי קטנה היו חריגים, ורבי יצחק בן וואליד מתיטואן נשאל

  • Contes populaires racontes par des juifs du Maroc-Dr Dov Noy-La mere cruelle

    LA MERE CRUELLE Yitsak Massas-narrateur Il y a longtemps, longtemps, à une époque très reculée, il y avait une famille qui vivait, heureuse, dans son village. Avant de mou­rir, le chef de cette famille appela ses fils et leur dit: "Après ma mort, ne versez jamais de l'eau chaude sur le seuil de la porte." Plusieurs jours passèrent et après la mort de leur père, les jeu­nes gens durent faire de grands efforts pour subvenir à leurs be­soins. Très tôt, le matin, ils sortaient au travail et ils rentraient chez eux, peu de temps avant le coucher du soleil. Il


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 116 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031