Ygal Bin-Noun- יגאל בן-נון

Le Maroc enterre ses derniers juifs

MAROCAIN JUIF ET COMMUNISTE DE LA PREMIÈRE HEURE, SIMON LÉVY S'EST ÉTEINT VENDREDIDÉCEMBRE, QUELQUES MOIS APRÈS DEUX AUTRES FIGURES ATYPIQUES ABRAHAM SERFATY ET EDMOND AMRAN EL MALEH PAR RUTH GROSRICHAR

Bien sûr, ces trois-là ne représentent pas à eux seuls la communauté juive marocaine, réduite aujourd'hui à moins de 3000 personnes sur plus de 30 millions de Marocains. Ils la représentent d'autant moins que leurs parcours personnels et leurs prises de positions politiques les ont placés en marge de la vie et de l'establishment communautaires.

Toujours est-il qu'avec eux, c'est une génération qui vient de disparaître. Celle de ces juifs qui, encore jeunes étudiants, prennent fait et cause pour l'indépendance du Maroc, au début des années 1950, et entrent en politique au sein du Parti communiste marocain (PCM), devenu plus tard Parti du progrès et du socialisme (PPS).

 Par idéal sans aucun doute, mais aussi parce que le PCM – à l'écart du panarabisme et surtout du panislamisme qui dominaient alors – était, à l'époque, le seul parti à même de les accueillir. Plus tard, chacun prendra un chemin différent, cependant tous les trois garderont, jusqu'au dernier souffle, un profond attachement à leur pays et à leur marocanité.

Simon le Marocain

De Simon Lévy, ses familiers avaient coutume de dire: « Plus marocain que Simon, tu meurs!». A quoi il répondait, d'un ton plus rude que rigolard : «Non, ne meurs pas, mais plutôt que Simon, appelle-moi Shem'oun en judéo-marocain, s'il te plaît! » – tant il tenait à rappeler sa double identité, marocaine et juive.

Cette identité composite guidera d'ailleurs son action durant les vingt dernières années de sa vie. En effet, il connaîtra des déceptions dans son camp politique : certains de ses « camarades » du PPS s’employèrent à l'évincer des instances dirigeantes du parti, usant parfois d'arguments aux relents antijuifs.

 Au reste, Simon Lévy reconnaissait que sa judéité n'allait pas de soi pour les autres puisqu'il n'hésitait pas à affirmer qu'un juif, aussi patriote soit-il, ne pouvait diriger un parti majoritairement composé de Marocains musulmans.

Constat lucide et qui donne à penser. Il réorientera alors son action publique pour se consacrer entièrement àla Fondationdu patrimoine judéo-marocain et pour diriger le musée du judaïsme de Casablanca, le seul du genre dans un pays arabo-musulman

Outre plusieurs écrits sur la présence juive en terre marocaine, sa thèse d'Etat sur les « Parlers arabes des juifs du Maroc » témoignait déjà de cette volonté de sauvegarder un patrimoine précieux en passe de disparaître.

 Immense travail de collecte et d'analyse historique et sociolinguistique, qui attend toujours d'être publié. Arracher à l'oubli l'histoire et les traditions juives plurimillénaires au Maroc était devenu sa raison de vivre.

 Que de fois ne l'a-t-on pas entendu tempêter contre l'occultation de cette réalité historique, occultation entretenue par les pouvoirs publics, à commencer par le ministère de l'Education nationale, dont les programmes scolaires restent expurgés de toute référence au judaïsme marocain.

 Pour Simon Lévy, il était urgent d'informer les jeunes générations sur cette question. C'est pourquoi, avec quelques instituteurs osant braver la réprobation de leurs collègues, il organisait des visites scolaires guidées de son musée : « Aucune aide n 'est prévue par les responsables, pas même un autobus ! C 'est l'instituteur qui, payant de sa poche, fait plusieurs voyages en taxi avec ses élèves et moi j'en transporte une partie dans ma voiture ! En plus, ce maître est mal vu dans son école où une telle visite n 'est pas comprise. J'en ai les larmes aux yeux parfois… mais c'est magnifique quand même, je garde espoir».

Juif, pas « hébraïque »

Ces raisons d'espérer, les avait-il trouvées dans le préambule de la dernière Constitution adoptée en juillet 2011, lequel déclare que l'unité du royaume «s'est nourrie et enrichie de ses affluents africain, andalou, hébraïque et méditerranéen»!

Pas vraiment, et il ne prenait pas de gants pour le dire : « Ceux qui ont eu honte de mettre le mot "juif' dans la nouvelle Constitution et ont cherché à le remplacer par le mot "hébraïque " n'ont rien compris à l'Histoire.

"Hébraïque " ne veut rien dire du tout dansla Constitution… D'uncôté, le Maroc fait un pas en avant en disant qu'il faut reconnaître l'existence des juifs au Maroc et, de l'autre, nous n'allons pas les appeler officiellement des juifs ? Qu'est-ce que cela veut dire ? C'est ridicule!»

Il n'était pas tendre non plus sur le sionisme et l'injustice faite aux Palestiniens. Cependant, la critique qu'il en faisait ne remettait pas en question l'existence de l'Etat d'Israël, comme c'est le cas chez d'autres. S'il condamnait le sionisme, c'est aussi pour avoir organisé – avec la complicité épisodique des autorités marocaines – l'exode massif et, pour lui dramatique, des juifs marocains.

Le 4 décembre, jour de ses obsèques, ils étaient tous là ou presque : le cabinet royal, les représentants de la communauté juive, les membres de la société civile, le nouveau chef du gouvernement, l'islamiste Abdelilah Benkirane qui ne faisait pas vraiment partie de ses amis, sans oublier bien sûr ses anciens camarades du PPS, y compris ceux qui furent parmi les moins bienveillants à son égard.

 Comme de bien entendu, chacun y est allé de son hommage appuyé et de son laïus sur les vertus de la tolérance marocaine et du rapprochement intercommunautaire. Mais combien d'entre eux ont-ils un jour mis les pieds dans son musée auquel il s'était voué corps et âme et dont il avait voulu faire, justement, un espace de symbiose judéo-musulmane ?

 De ceux qui sont venus saluer sa mémoire, combien se seront souvenus que là-bas, au numéro 81 de la rue du Chasseur Jules Gros, quartier de l'Oasis, son musée attendait d'improbables visiteurs ? Relégué à la périphérie de la ville, le lieu est un ancien orphelinat pour enfants juifs. Tout un symbole, aujourd'hui que Simon Lévy n'est plus… >

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Recent Posts
  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של

  • רדיפה והצלה – יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-יוסף טולדאנו-חרם על מוצרי גרמניה

      שבוע לאחר מכן הצטרפה הבירה למחאה. ברחובות רבאט הופץ כרוז הקורא לכל האוכלוסייה להצטרף לתנועה המחאה ולחרם על המוצרים הגרמנים: ״גרמניה של המאה ה-20 נסוגה לזמנים הברבריים, היא רודפת עכשיו את יהודיה, מיעוט חסר ישע. אנו פונים אל העמים התרבותיים! אל הצרפתים שבמרוקו! אל המוסלמים והיהודים: אל תקנו דבר מהגרמנים כל עוד היטלר והאספסוף האנטישמי שלו לא יפסיקו עם מעשי העושק שלהם״. הפגנה בממדים חסרי תקדים נערכה בקולנוע רנסנס, ובה השתתפו יותר מ-2000 איש. היומון "לקו דו מרוק״(L'Echo du Maroc}, שייצג את החוגים הקולוניאליים שאהדו את החרם מטעמיהם שלהם, העניק לה כיסוי רחב. הרב רפאל אנקאווה, ראש בית הדין

  • דפים מיומן-ג'ו גולן-תשס"ו 2005

    מתל אביב לביירות בתל אביב של 1931 היה המשבר הכלכלי בעיצומו. שפל שרר ברחבי הארץ. יאשה היה מחוסר עבודה. חברת היבוא־יצוא שהוא היה מנהלה המסחרי מאז שובו ממצרים נאלצה לסגור את שעריה. סבתא שרה, שנישאה מחדש זמן קצר אחרי שהגיעה לפלסטינה, גרה בביירות. בית המלון של בעלה השני, שלום רבינוביץ׳, ניצב על המצוק הצופה לים, ושימש מועדון למושבה הרוסית של ביירות. שרה ביקשה מיאשה להצטרף אליהם. רוב המבקרים הקבועים במלון היו מנהלים של מפעלים או חברות. היא הציגה את בנה יאשה לאורחיה. ידידות נקשרה בינו לבין אחד, מסייה בזרגי. בזרגי הציע ליאשה משרה בחברת ״זינגר״ למכונות תפירה, שהוא היה מנהלה

  • דבדו עיר הכהנים- תולדות קהילה במרוקו ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד-אליהו מרציאנו

      פרק 16: פיוטים פיוט ר׳ סעדיה אדאתי ר׳ סעדיה אדתי אשרי יולדתו, פספאנייא היתה דירתו, ופנאדור היא קבורתו, ועלינו תגן זכותו. ר׳ סעדיה אור המנורה, בצרור החיים היא צרורה, נשמתו הטהורה בישיבה של מעלה שורה, נהנה מזיו השכינה. ר׳ סעדיה צ׳ווי עינייא, בזכותו רבי יחייד לבלייא, עלינא וועלא ליהוד די פדנייא, ויג׳ינא למשיח ואליה. ר׳ סעדיה צווי לאה תמשי קול אולייה, ותגי בחאג׳תהא מוקדייא, זכותו תדרג עלייא. במתיבתא דרקיעא, לכבודו שפתי אביעה, מלא משאלותי אל גדול דעה, ובטל מעלנו גזירה רעה. ר׳ סעדיה מן גירוש קשטיליא, חין גזרו על ליהוד לפניא, ווהווא מן עשרא די כרג׳ו דגייא, פלמרכב רקבו

  • Michel Knafo-Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes

    Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes Depuis que Kadima, l'organe du département d'immigration, avait été dissous sur ordre des autorités du Maroc indépendant, l'émigration des Juifs vers Israël s'est poursuivie sous diverses formes. Ils quittaient le pays de manière légale ou illégale, avec l'accord des autorités ou malgré leur interdiction, par la négociation ou l'activité clandestine. Des caravanes plus ou moins grandes d'émigrants étaient organisées – recevaient des instructions nécessaires et on les transportait, clandestinement, au-delà des frontières. Derrière toutes ces activités la main directrice de l'Etat d'Israël. La participation du département de la Alyah dans l'organisation de

  • קורות היהודים בספרד המוסלמית-א.אשתור

    כשם שהכרוניקות הישנות משאירים יותר סתום ממה שהם מפרשים בדבר הדרך שבה באו המוסלמים בדברים עם תושבי הערים הנכבשות, נוצרים ויהודים, כך ברורים ומפורשים הם סיפוריהם על הביצוע של שיתוף־הפעולה עם היהודים. כפי שאנו למדים מדבריהם ריכזו הכובשים את היהודים בכל מקום. הם העבירו את היהודים שנמצאו בסביבת עיר גדולה לתוכה ובעיר גופא ריכזו אותם בשכונה אחת. זה היה קל מאד בימים ההם, משום שבתים רבים היו ריקים מאדם לאחר בריחת האצילים והעשירים, ומצד שני היה זה הכרח צבאי. המחבר של כרוניקה עתיקה אומר: ״כאשר מצאו יהודים בגליל, ריכזו אותם בעיר הראשית שלו״ והיסטוריון ערבי אחר מספר: ״נהיתה זאת השיטה

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930