קהילות תאפילאלת /סג'למאסא-מאיר נזרי- ההפטרה של תשעה באב ביהודית מוגרבית

ג

הנושאים

  1. הריגתו של יהואש מלך יהודה בידי בני ישראל, לאחר שנעשו בו שפטים (דבהי״ב כד, כד-כו; בבלי מו״ק כח ע״ב).
  2. נשים האוכלות את בשר ילדיהן(מל״ב ו, כד-לא).
  3. מעשה באישה עשירה שהיה לה בן יחיד, והייתה שוקלתו בזהב כל שנה ומביאה את פדיונו לבית המקדש, ומחמת הרעב שחטתו ואכלתו, ולא הועילוהו תחנוניו בפניה (בבלי יומא לח ע״ב).

טו קַוֵּה לְשָׁלוֹם, וְאֵין טוֹב; לְעֵת מַרְפֵּה, וְהִנֵּה בְעָתָה.  

פלחין קאלו באנו ישראל. תפההמו ושמעו אס סבב דנובאתנא. די תסרזינא [לאיין סרזינא] לכיר ולעאפיא. וזאנא לזוע ולפנא. עלא סבת קתיל [די קתלנא] סידנא יאשיהו בן אמון ־צלטאן יא׳ודה. [מן] כתרת סכּאכּן ונסאסב די כּנּא נצ׳רבו פיה], די תקבנא פבטנו תקיב לגרבאל. פסבּת די כּאן יועטנא ויקולנא. יא באנו ישראל. רזעו מן האד לעמייא די פאס ראכּום [אנתום] מאסיין. ורמינא כּלאמו מנורא דהורנא. פסבּת האד סי זא עלינא לפנא ולזוע ולמות. לאומּאת כּאמלין כּאלו ולאדהום לעזאז [עליהום], וכּאנת ואחד למרא פירושלים תכּסב מאל עצ׳ים. מאיילו לא קייאץ ולא עבאר ולא עדאד. ומא ענדהא גיר ואחד לוולד פרדי. וכּאן ענדהא עזיז יאסר. ומן כתרת למעזא די כּאן ענדהא עזיז יאסר. כּאנת תוזנו בדהב תלת מרראת פלעאם. ודאךּ למאל די באס כּאנת תוזנו. כאנת תעטיה צדקה לפדיון נפשו. מן כּתרת למעזא די כּאן ענדהא. ומנאיין נחצרת ירושלים נקטע טעאם לכּול. ולא מן יוזד חתּא [=קאר] סי. והאדאךּ לוולד פרג בזוע. ואומו מהתוקא בלזוע כּתר מנּו. ומנאיין כּאנת בזוע. דיךּ למחבּא די כּאנת ענדהא נקלבת לקלפייא. וקבטתו ותכפתו וזאבת אסּכּין בּאס דּבחו. פלחין חל עיניהּ פלבכּא ונוואח ותדריע. וקאלהא [יא ימא] ערף ועלם יא מא. לאיין מאסייא דבחני. פאיין מחבּתך פייא. די כנת תוזני בּדהב תלת מרּאת פלעאם. ותעטיהּ צדקה לפדיון נפשי. כלּיני תפרח פייא יא ימּא. ועתק בדּי עתקךּ אלאה. (עלאס) רביתני חתּא להאד נּהאר למזגוב. ומאסייא תסלם פייא ודּבחני. פוזהּ אלּאהּ עתקני יא מא. ולא תקתלני סי סגיר. לאיין מאזלת מא רית סי פרחא פייאמי. ולא תגצבני סי סגיר. לאיין סבאב[י] מאזל סגיר. ובעדמּא בקא ליסּיר כּא יבכּי. וירגב ויחזר וידמּס קדּאמהא. מן כּתרת זוע די פאן פיהא. מא קבלת מנו לא רגבא ולא טליבא. ודבחתו וכּאלתו. והאכּדאךּ לולאד לעזאז כּאלוהום אומאתהום. ותסרזינא לכיר פירושלים. שאעא זאתנא צ׳יקא ולחערא באמר אלאה.

אז אמרו בני ישראל. התבוננו ושמעו מה גרמו עוונותינו. הנה קיווינו לטוב ולשלום ופקדונו הרעב והמוות, יען הרגנו את אדוננו יאשיה בן אמון מלך יהודה [מרוב הסכינים והחצים ששלחנו לעברו], שניקבנו בבטנו נקבי הנפה משום שהיה מוכיחנו ואומר לנו. הוי בני ישראל, שובו מהעיוורון שבו אתה הולכים. אבל אנו השלכנו דבריו אחרי גוונו. על זאת פקדונו הכיליון, הרעב והמוות, והאמהות כולן אכלו את ילדיהן היקרים.60 ומעשה באישה אחת בירושלים, שצברה ממון רב, שאין לו ערוך במספר, במידה ובמניין, ולא היה לה אלא בן יחיד, שהיה עבורה יקר מאוד. ומרוב חיבתה אליו הייתה שוקלתו בזהב שלוש פעמים בשנה. ואותו כסף שבו הייתה שוקלתו, הייתה תורמת צדקה לפדיון נפשו. כשבאה ירושלים במצור אזל המזון כליל, ואותו הילד נתקף ברעב, ואמו מעולפת ברעב יותר ממנו. ואותה אהבה שהייתה לה כלפיו נהפכה לרועץ. אחזתו, עקדתו והביאה סכין לשחטו. מיד פתח עיניו בבכי ובצווחה ובתחנונים ואמר לה: שימי לב אמי והביני, למה את הולכת לשחוט אותי. איה אהבתך אליי, שהיית שוקלת אותי בזהב שלוש פעמים בשנה ונותנת תמורתו לצדקה לפדיון נפשיי! הניחיני ושמחי בי, אמי, ואכלי ממה שיזמן לך ה׳. למה גידלתיני עד היום האומלל, ועתה את הולכת לוותר עליי לזבחני. למען השם, האכליני, אמי, ואל תהרגיני בנעוריי, כי טרם ראיתי שמחה כלשהי בימיי, ואל תקפחי את חיי בנעוריי! ואף כי הילד בוכה, מבקש ומתחנן על נפשו לפניה, לא נענתה לבקשתו ולתחנוניו, מעצמת הרעב שתקף אותה, ושחטתו ואכלתו. ככה הילדים היקרים־אמותיהם אכלום. ואף כי קיווינו לטוב בירושלים, הנה פקדונו מצוקה ומצור על פי ה׳.

יאשיהו בן אמון היה מלך יהודה השישה-עשר. בנם של אמון  בן מנשה וידידה בת עדיה מבצקת. החל למלוך בגיל 8 לאחר שהעם הרג את המורדים באביו, ומלך 31 שנים. הנביאים בימיו היו ירמיהו בן חלקיהוצפניה בן כושי וחולדה הנביאה והכהן היה חלקיה. יאשיהו עשה הישר בעיני ה' כדוד אביו, עד שנאמר עליו: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו" (מלכים ב כג כה).

הוא טיהר את ירושלים מהבמות, האשרות, הפסלים, והמזבחות שעשו בה אבותיו, טחנם, ואת העפר השליך על קברי עובדיהם. הוא שרף את עצמות כהני הבעל על מזבחותם. הוא אף עשה מסע טיהור בחרבות ממלכת ישראל (דברי הימים ב לד ג).

יאשיהו חיזק את בדק הבית כאשר הוא נזנח, וכן תיקן תקנות שונות לחיזוק הדת. בעצת ירמיהו הוא גנז את ארון העדותלוחות הברית, צנצנת המן, מקלו של אהרןשמן המשחה, כדי שלא יפלו בידי האויבים כשיהודה תצא לגלות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוגוסט 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031