קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מאיר נזרי-הפטרה ט' באב ביהודית מרוקאית עם תרגום לעברית

מִדָּן נִשְׁמַע, נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו, רָעֲשָׁה כָּל-הָאָרֶץ; וַיָּבוֹאוּ, וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר, וְיֹשְׁבֵי בָהּ.  ( שם ח,טז)

הנושאים

  1. עוד סיבות לחורבן: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים וגזל (בבלי יומא ט ע״ב).
  2. בנות ציון הסוררות נטויות הגרון ומשקרות העיניים המכשילות את בחורי ישראל (ישעיה ג, טז; בבלי יומא ט ע״ב).
  3. בנות ציון שסמכו על יופיין ונישאו לאויבים לקו בצרעת והושלכו לרחובות(ויקרא רבה [וילנא] טז ד״ה א זאת תהיה).
  1. תיאור תפארתה של ביתר שהיו בה 400 ישיבות, ובכל ישיבה 400 חכמים, ולכל חכם 400 תלמידים(בבלי גטין נח ע״א).
  2. הרקע לחורבן ביתר: השר שלחש דבר מה לר׳ אלעזר המודעי כשישב בבית המדרש, וכך הכניס פירוד בינו לבין הקהל, גרם למלשינות וכך אפשר לאויב להתגבר על המצור(ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה).
  3. ניצחון האויב על בר כוכבא וחייליו בחורבן בית שני, הריגת 200 אלף מחיילי בר כוכבא, עד שדמם הרב הפך לערוץ שהניע את גלגלי הריחיים, ונמשכה זרימתו יום שלם עד לים (איכה רבה ןוילנא] ב, ד; ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה; בבלי גטין נז-נח).
  4. גופות חיילי בר כוכבא שלא הסריחו(בבלי ברכות מח ע״ב; איכה רבה שם). 

קאלו בנו ישראל לרב לעאלמין. יא סידי יא רב לעאלמין. עלאש האכּדא מא תקבל צלאתנא ועייאטנא וגוואתנא די נצלּיו ונעייטו (קודאמךּ). פלחין זאווב [=וואזבהום] אלּאהּ יתאעלא וקאל. עלא סבּת די עבדתו לעזל. די צנע ירבעם בן נבט ביידו. וקלתו האדא הווא אילאהכּום [־ילאוזכום] דּי כרזכּום מן (ארץ') מאצר. ומן סבּת קתיל רוח וזנא וסּרקא דּי כּאנו ישראל כּא יעמלו.

אמרו בני ישראל לריבון העולמים: למה אינך שועה לתפילתנו, לצעקתנו ולצווחתנו, שאנו מתפללים וצועקים לפניך? מיד השיבם ה׳ יתעלה ואמר: בגלל שעבדתם את העגל, אשר עשה ירבעם בן נבט במו ידיו ואמרתם, זהו אלוהיכם אשר הוציאכם מארץ מצרים, ומפני שפיכות דמים וגילוי עריות והגזל של בני ישראל.

 

 ובנאת ציון דּי כאנו יכרזו מכּחחלאת לעיון. וחוואייז אדהב ולפצּ׳א ולזוהאר ולמקאייץ ולכלאכל דדהב. מאסייאת מאיילאת לענוק פלסוואק ופלרחאב. (ושערהום משקּול ומדהון בלמסק) ולענבר מטלוק עלא אוזזהום.

ובנות ציון שהיו יוצאות משקרות עיניים, כשהן לבושות בגדי זהב וכסף ואבנים יקרות ועדויות בתכשיטי זהב ואצעדות ומהלכות נטויות גרון בשווקים וברחובות. שערן סרוק ומשוח במושק, ובושם ה׳ענבר' מרוח על פניהן.

 

ויזיו צבייאן די ישראל ולבחורים. וידוזו קדּאמהום. ויגטלק לפוואח קדאמהום. ודוךּ לבחורים וצבייאן כּא ירמיו פיחום לעין. והומא כּא יזידו פהאד סּי. וכּאן נביא ירמיה עא״ס כּא ידכל מן דאר לדאר ויקולהום ויועצ׳הום. יא בנאת ציון. יא באנו ישראל. יכּפאכּום מן האד לעמייא די פאס ראכּום מאסיין. לאיין בהאד טּריק די פאס ראכּום מאסיין יכלאיו דיארכּום.

ככה צעירי בני ישראל והבחורים חולפים על פניהן, וריח הבושם נודף לפניהם, ואותם צעירים ובחורים שמים עליהם עין, ובנות ציון ממשיכות בדרכן זו. הנביא ירמיה, עליו השלום, היה הולך ובא מבית לבית ומוכיחם: הוי בנות ציון, הוי בני ישראל, די לכם מהעיוורון הזה שבו אתם הולכים. כי בדרך הזו אשר אתם הולכים, בתיכם ייחרבו.

 והומא כּאנו מתכּכּלין עלא זינהום. ויקולו בעד מא יזי לעדו מא נכאפוסי מנּו. חנא נזווזו לקייאד וצלאטן ולחארא לכּברא דיאלהום. פסבּת האד סּי דרב אלּאהּ בנאת ציון בלמרד לקביח. וחין דכל לעדו ושבאיו נטא למזיאנאת ומכחחלאת לעיון. ולאבשאת למקאייץ ולכלאכל ולקראדן דהב וכראץ לודנין ולבזאיים. ורזליהום כּא יתרקרקבו. זא

אבל בנות ציון בוטחות היו על יופיין ואומרות: לא נירא מאויב כי יבוא אלינו, אנו נינשא למפקדים ולמלכים ולשרים הבכירים שלהם. על זאת היכה ה׳ את בנות ציון במחלה הרעה (= בצרעת), וכאשר נכנס האויב – כל אחד מאנשיו לקח בשבי אישה אחת מהנשים היפות ומשקרות העיניים, והן לבושות תכשיטי זהב לסוגיהם: עגילים, אצעדות, תליוני זהב ואבזמים, ורגליהן משמיעות קול.  

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוגוסט 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031