ליקוטים לפרשת דברים מאת יצחק פריאנטה ומאמר על ט' באב

בס"ד

תוספות פרפראות לספר בארות יצחק

חודש אב להוסיף לפרפראות של הספר

מאמר זה מספר המסתורין במועדים של הרב מתתיהו גלזרסון

בתורת האר"י הקדוש, נאמר כי 12 חודשי השנה, מתחלקים ל 6 חודשי החורף, שהם בבחינת זכר לגבי 6 חודשי הקיץ, המתחיל באביב, שהן בבחינת נקבה, המפתח את זרע הזכר, בחודשי האביב והקיץ, מתגלים בשלמותם זרעי וניצני החורף, בת זוגו של חודש שבט, הוא חודש, אב, וט"ו באב, בחודש אב, החמישי בקיץ, מקביל לטו בשבטוט"ו באב, מקבלים ומשלימים זה את זה, בבחינת זכר ונקבה, הקשר בין ט"ו בשבט, וט"ו באב, נראה משמעותו של ט"ו באב, במקורות כיום, בו הותרו לבוא שבטים זה בזה , וכן המיועד לשידוכים, בין זכר לנקבה בישראל, חבור י [איש, אש-י] ואשה- ה [אשה- אש- ה] שהם חבור שמים-י וארץ-ה, חכמה- בינה, חבור שמביע ט"ו בשבט והאילן, העומד במרכזו, ט"ו בשבט, הוכנו האמצעים לביצוע כוחות החבור והטובה, המתגלים במלואה בט"ו באב, יום שמחה, ויום טוב, לישראל, כיום הכיפורים, כפי שחז"ל אומרים [תענית, דף כ"ו, עמוד ב] " לא היו ימים טובים לישראל, כחמשה עשר באב, וכיום הכיפורים וכו", חודש אבכחודש חבור, חכמה ובינה, מתגלה משמו, אב אותיות א-באלף שורש האולפן, שורש החכמה ואילן בית מלשון, פנימיות מ " בית לפרוכת ",המרמז, על בינה, יסוד בנין הבית, חודש אב, מסוגל לחיבור, כחודש שבט, המסוגל לכך, דמיון חודש שבט ואב, מתגלה גם מאות החודש לפי ספר היצירה, אות חודש צ, כפי שראינו, ואילו אות חודש אב, אות ט , האות המרמזת בחיוב, לטובה, המקבילה, לצדקה, אות צ של שבט, קשר ט – טובה, לצ- צדק מתגלה מהערך המספרי הדומה צ-90 ט-9, צ-90, של שבט מתגלה בעולם באב, ט-9, זמן המיועד לחבור א-ב, כשמתקלקל בגלל עבירות ישראל מביא חרוב [אותיות חבור] כפי שנראה מחורבנות בישראל ב ט- באב. 

  ליקוטים לפרשת דברים מאת יצחק פריאנטה

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל  בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין-פארן ובין-תופל ולבן וחצרות ודי זהב [א\א] אומר ילקוט שמעון דברים קשים דבר משה אל בני ישראל ,והזכיר להם כל המקומות שהכעיסו את הקב"ה ,ומשום כבודם רק ברמז ,על שעברו על דברי תורה וגרמו לחורבן בית המקדש ,אמר להם איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם, הקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו וראה ברוח הקודש שיחרב בית המקדש ,וירמיה הנביא מקונן על ישראל וכותב מגילת איכה -איכה ישבה בדד, אמר משה לפני הקב"ה אני רוצה להיכנס לארץ ישראל ולא יחרב בית המקדש, וזה מה שאומר כאן משה לקב"ה, רק אני לבדי אומר איכה ולא יגיע המצב שגם ירמיהו הנביא יגיד איכה ישבה בדד ,וגם לא יגיד איכה ישעיהו הנביא  אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה" היא תקום, זה משה שנקרא איש אלוקים, שלא רצה שיהיה חורבן ולא יאמרו איכה , עצת ה" היא תקום ,שכן יחרב המקדש ,כי אנשי אמונה אבדו בנים אין אמון בם ,אדם הראשון פגם ואכל מעץ הדעת וה" קרא לו איכה ,כעת שאכלת מעץ הדעת יהיה איכה ויחרב המקדש נענשת אתה ויענשו גם בניך בגלות. לפי האמור כי ירמיה הנביא כתב מגילת איכה והיה מקריא אותה אל המלך יהויקים שהיה בתקופתו, במגילה היו כתובים 52 שמות [הויה], קם יהויקים שלא רצה לקבל תוכחות אלו ושרף את המגילה ויהויקים נענש בזה ששרף את המגילה וידוע הסיפור בגמרא שזקינו של רבי פרידא שסבו מצא גולגולת ולא היה ניתן לקוברה עד שאשתו הסיקה תנור ושרפה אותה באש וזו הייתה גולגולת של יהויקים המלך.

ה" אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם [א\יא] אומר רבי סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם נראה לי בס"ד רמז נאה בספור זה, והוא כי ראש הפסוק וסופו הוא [ים], תיבת ים היא רומזת למידת הבינה הכוללת 50 שערים כמניין [ים].לרמוז שמשה רבינו ברך את ישראל וכוון בזה כי הקב"ה יברך אותם וישפיע עליהם משפע ברכותיו דרך מידת הבינה המכוונת בשם האם העליונה, אשר היא פורשת אברת חסדיה על ישראל בכל מקום שהם, ומבקשת רחמים עליהם תמיד מלפני יושב המרומים ומשגיח התחתונים, אלוהי האלוהים ואדוני האדונים. ובאופן כי הנה פסוק זה יש בו שלש עשרה תיבות כמניין אהבה. לרמוז שאם בני ישראל ישמרו על שתי מידות אלו, מידת האחדות ומידת האהבה, ויהיו נכתרים בהם, אזי יזכו להתברך בברכת הריבוי הטבעי, וכן יזכו אל הברכה מצד השפע הרוחני, וייזל עליהם שפע ברכות שמים מעל, וכן ישפיע עליהם ברכות משתי בחינות חשובות, כי מניין 13 הוא מניין חשוב ונעלה בכל מקום, כי הוא מורה על 13 מידות של רחמים אשר מהן נשפעים מימי החסד והרחמים על ישראל ממקור גבוה ועליון, וכן על כל הנבראים כולם.

איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם [ א\יב] הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם [א\יג אומר אור החמה על פי מה ששמעתי פירוש דברי  התנא רבי יוסי בן קיסמא שפגע בו אדם אחד והציע לו לדור עמו במקומו והוא יתן לו כסף וזהב ורבי יוסי לא הסכים לזה ורצה לדור רק במקום תורה[אבות פו]משנה ט ולכאורה קשה והרי חובתו להרביץ תורה ויראת שמים במקום הזקוקים לזה, ואיך לא רצה לגור רק במקום תורה שבלאו הכי יש מרביצי תורה שם? ופירשו כי רבי יוסי הבין מדברי אותו אדם שפגע בו  שאין בכוונתו שילמדם תורה ויראת שמים אלא כוונתו שיהיה בעירם צדיק המכפר על עוונותיהם ולהיות כמו שעיר המשתלח לעמוד להם זכותו ,ולכן לא רצה לדור באותו מקום ,ואמר לו שאינו דר אלא במקום תורה שבזה הוא לא ייתפס בעוונם כי יש כמוהו רבים ואינו נקרא צדיק הדור וזהו רמז הפסוק: איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם- רמז לעוונות הדור ,להיות הוא נתפס בעוונם כשאין צדיק אחר אחראי לישראל , ולכן בקש: הבו לכם אנשים חכמים וידועים לשבטיכם, להיות גם הם אחראים למעשה הדור, ובזה ואשימם בראשיכם.

אלה הדברים אשר דבר משה אל בני ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פרן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב  [אזא] אומר אור החמהתיבת [אלה] גי" 36 .לרמוז שכל ספר משנה תורה אמרו משה במשך 36 ימים וכמו שנאמר אחרי זה . ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחודש הוא -ראש חודש שבט ועד ו באדר 36 ימים , ובאותו יום גמר את משנה התורה, וכמו שנאמר בפרשת וילך : בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום ,כי הוא נולד בשבעה באדר ונגמרו מאה ועשרים שנה בששה באדר ויום שבעה באדר נפטר כידוע.

אלה נוטריקון אבק לשון הרע אומר אור החמה לרמוז כי מצות התוכחה על אף גודל ערכה ומעלתה בכל זאת יש למוכיח חשש גדול שמא יכשל בעוון של אבק לשון הרע ,כי אם ידבר ויתריע לציבור על מה ששמע מאחרים אולי זה באמת לא נכון ונכנס באבק לשון הרע ומבייש חברו ברבים .ואם יוכיח על מה שראה בעיניו בכל זאת יש חשש אולי יתחמם ויתחיל לדבר דברים שאינם נוגעים לדבר בדיוק נכנס בכמה חששות. לכן דיבור לשון הרע כמו שכתוב במדרש תנחומה שזה קשה יותר מ 3 עבירות חמורות ועבור לשון הרע של בר קמצא חרב בית המקדש  כמו שכתוב בגמרא [ גיטין נה] ולכך תוכחה זו נמצאת תמיד לפני תענית תשעה באב. על כן ונראה להוסיף בדרך זו אלה הדברים שאבק לשון הרע בא בגלל דברים וברוב דברים לא יחדל פשע.

וידבר השם אל משה במדבר סיני אומר שמנה לחמו למה נזכר מקום המדבר אך לפי ששם באותו במדבר זכו לנסים גדולים ונוראים הרבה וגם שם זכו לקבל את התורה עם רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה וי"ג מדות של רחמים שידעו איך להתפלל לפניו יתברך ולעורר י"ג מדות הרחמים וי"ג שהתורה נדרשת בהם לכן מזכיר את שם המדבר הזה וגם שם הספר הרביעי הזה של התורה והפרשה נקראת על שמו במדבר לפי ששם במדבר ההוא זכו לכל הכבוד הזה וכל זה מרומז ב2 תיבות אלו במדבר בגי" רמ"ח במדבר סיני בגי" שס"ה י"ג בגי" בניסים הנפלאים במדבר סיני אותיות בדברי נסים

ויש  לך להתבונן עוד למה התחיל הספר הזה במילות [אלה] אומר רבינו בחיי ולא אמר ואלה הדברים כיון שהכול קשור אחד [ב ואו] ,אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אף על פי שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכול קשר אחד ובנין אחד ,הנה  הוא עניין בפני עצמו כעניין האתרוג שהוא מיוחד עם מיניו  שאין מצוותו אלא עמהם אבל הוא בפני עצמו ,שאין לאגדו באגד שלהם וכן [הא] שניה שבשם שהיא מדת הדין רפה המייסרת לישראל על שבע עבירות ,ולכך נקרא ספר החמישי הזה משנה תורה ,לכך התחיל משה בדברי תוכחות לדבר עם ישראל קשות ומערב בתוך דבריו רכות ,ועל כן הזכיר להם מהעברות שבע ואלו הן ,תלונות המדבר, וחטא פעור , והמרתם על ים סוף ,וחטא המרגלים, ודיבת המן ,המחלוקת של קורח ,ועוון העגל ,והנה תופל ולבן דבר אחד הם ,ועל כן הם שבעה ,על שם הכתוב [ויקרא כו] וייספתי לייסרה אתכם שבע על חטאותיכם

במדבר סיני אומר רבינו בחיי ספר במדבר סיני נתייחד הספר הזה שהוא  אלה הדברים ,ולפי שאין עיקר יישובן של ישראל בארץ ישראל בשני המקדשים שעברו כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות ,לכך רצה לחתום בספר הזה שמדבר בסופו בגאולה אחרונה שהיא כעניין חידוש העולם והוא תכלית בריאת העולם,

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישרא אומר רבי מימון בן הרב יוסף בן עטר בספרו טעמי המקרא הגם שמחנה ישראל היה גדול מאד ומספר בני-ישראל שש מאות אלף יוצאי-צבא לבד הנשים והטף עם כל זאת היה כולו של משה נשמע " אל כל ישראל" שהגיעו דבריו לאזני של כל אחד ואחד. והיה הקב"ה עוזרו על כל שיהא קולו נשמע בכח המחנה מאחר וכוונתו הייתה לשם-שמים להוכיח את ישראל לפני מותו ולקרבם לאביהם שבשמים. והנה כמו פירוש זה כמעט פירשתי, בעזרת הא"ל, לעיל בפרשת שלח לך על הפסוק " ויחס כלב את העם" ושם נתתי טעם כי [ס] רבתי נכתבה בתיבת [ויחס] לרמוז בה כי ה" נתן כח לכלב להשמיע את קולו ודבריו אל כל העם שהיו ששים רבוא הנרמז באות [ס], וגם זה היה בגלל שתעתו ומחשבתו של כלב היו לשם-שמים להשיב את לב בני-ישראל אל אביהם שבשמים. ומכאן עדוד למנהיגי הצבור ולרבנים לבל יתייאשו מלהוכיח את בני-ישראל וללמדם הדרך הנכונה גם אם הצבור גדול ונראה כי לא ישמעו דברי התוכחה שכח הבא להשיב את לב בני-ישראל על אביהם שבשמים, מן השמים מסייעים לו להיות דבריו נשמעים," אל כל ישראל".

ראה נתתי לפניהם את הארץ בואו ורשו את-הארץ אשר נשבע ה" לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת  להם ולזרעם אחריהם [ א\ח] אומר רבינו בחיי דרשו חז"ל לתת להם אלו עולי מצרים ,ולזרעם אלו עולי בבל ,אחריהם לימות המשיח ,כן דרשו באלה הדברים רבה ,ונראה שהוצרכו לדרוש כן ממה שמצינו שלושה פסוקים ובכל אחד ואחד מוסיף והולך ,והוא שכתוב [דברים יא] למען ירבו ימכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע השם לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ, ובסוף והיה עקב כתיב לתת להם ולזעם אחריהם ארץ זבת חלב ודבש ,וכאן הזכיר לתת להם ולזרעם אחריהם , ולכך דרשו שלושה ירושות.

מוסיף רבינו בחיי ויש לתמוה מה חטא בדיבור זה משה להקב"ה ומה ראה על ככה להענישו ,או מה יוהרה יש בלשון  תקריבון אלי ,ואי אפשר לו לדבר אלא כך .אבל נראה לומר כי מפני שהזכיר משה כבר [כי המשפט לאלוהים הוא] ,וחזר ואמר [תקריבון אלי] כאילו לא דקדק משה בלשונו וכמעט שהשווה עצמו לקונו ומפני זה חשבוהו חז"ל לעונש.

לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני-איש כי המשפט לאלוהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבו אלי ושמעתיו [א\יז] אומר אור החמה עיין רש"י  שכתב בשם ספרי שעל דבר זה נסתלק ממנו דין בנות צלפחד ואפשר לומר מה שאמר [ושמעתיו] הכוונה מהקב"ה, על דרך שנאמר בפרשת בהעלותך :עמדו ואשמעה מה יצווה השם לכם . לא אמר אשר יקשה עליכם, ויתכן לומר על פי מה שאמרו חז"ל [בגמרא , מגילה ו] אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. וכן אמרו חז"ל בגמרא [ירושלמי א\ה]  על פסוק " כי לא דבר רק הוא מכם" רוצה לומר אם רק הרי הוא מכם אתם הסיבה לזה וזהו כוונת הפסוק : הדבר אשר יקשה, הוא מכם-כלומר לא יגעתם בדבר מספיק, שאם יגעתם מספיק לא יקשה  עליכם שום דבר.

תקריבון אלי ושמעתיו [א\יז] אומר רבינו בחיי דרשו חז"ל שזה הדבור נחשב לו למשה לעונש ועליו נתעלם ממנו דין בנות צלופחד. ויש לתמוה מה חטא בדבור זה משה להקב"ה ומה ראה על ככה להענישו או מה יוהרה יש בלשון " תקרבון אלי", ואי אפשר לו לדבר אלא כך. אבל נראה לומר כי מפני שהזכיר משה כבר כי המשפט לאלוהים הוא, וחזר ואמר תקריבון אלי כאלו לא דקדק משה בלשונו וכמעט שהשוה עצמו לקונו, ומפני זה חשבוהו חז"ל לעונש.

מבן חודש ומעלה תפקידם אומר שמנה לחמו ר"ת [חתום] וסופי תיבות[נשמה]  שמבן חודש אז כבר הוא חתום באות ברית קודש ויצא מכלל נפלים ונשמתו ניתן לו בקביעות כי אז הוא בן קיימא לכן נמנה מבן חודש ולא בן שמונה ימים כי שלושים יום הוא קבע כמו  אצל דירה לעניין חיוב מזוזה כן גם בזה אם יחיה חודש ימים אז הוא בן קיימא לפי שהנשמה שלו ניתן לו בקביעות וגופו היה לנשמתו דירת קבע.

וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבואו שמה ולהם אתננה יירשוה [א\לט] אומר רבינו יהודה פתיה בספרו מנחת יהודה אף על פי שהיו בהם בני 19 שנה, קרא להם, אשר לא ידעו היום טוב ורע. מכאן שאין מענישין בית דין של מעלה פחות מ 20 שנה [ירושלמי, ביכורים פ\ב], וזהו דווקא בעודו חי בעולם הזה, אבל אחרי פטירתו, מענישין אותו אפילו על חטא שחטא בהיותו פחות מ 13 שנה, כנראה מלשון שער הגלגולים סוף הקדמה [לא], בעניין יוסף שהביא דיבה רעה בהיותו בן 17 שנה. ועיין עוד שם בהקדמה [לח דף נב סוף עמוד עא] שהרב ז"ל נתן תיקון למהרח"ו ז"ל, שיתענה 3 ימים רצופים לילה ויום לפני השבועות. על שהיכה את אמו בהיותו קטן.

רפאים יחשבו אף גם הם כענקים  והמואבים יקראו להם אמים [ב\יא] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי חייה בשלושה שמות נקראו : [נפילים] [ענקים] [רפאים ]וכולם האריכו ימים ,תחילה נקראו נפילים .לאחר מכן, כאשר נתחברו לבנות האדם והולידו מהם ,נקראו ענקים .לאחר מכן ,כשהיו הולכים ומשוטטים בעולם ונחלש ונרפה בהם הכוח העליון [של המלאכים שהיה בהם] נקראו רפאים .אמר רבי יהודה : והרי נאמר הרפאים יחוללו ,ונאמר רפאים יחשבו גם הם כענקים [ וכיצד אמר שהוא לשון רפיון]? אמר לו :כך הוא לפי שהענקים באו מצד המלאכים ומצד בני אדם ,והשתקעו יותר בארץ .כעין זה רפאים .שנולדו מהענקים שנשתקעו יותר בארץ  והאריכו ימים ,וכאשר נחלשו ,נחלש חצי גופם [שבא מבני אדם], וחצי השני נותר חזק .כיוון שמת חצי גוף ,היו לוקחים עשב מעשבי השדה הארסיים ונותנים לפיהם ,ומתו .ולפי שנצרכו להרוג את עצמם ,נקראו רפאים. אמר רבי יצחק :השליכו   עצמם בים הגדול וטבעו ומתו .זהו שאמר הכתוב :הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.

והעוים היושבים בחצריםעד עזה כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם [ב\כג] אמר ילקוט מעם לועז רבי יעקב כולי. ויש לכם לשאול לשם מה אנו צריכים לדעת דבר זה שבאו הכפתורים והשמידו אל העוים, שבוודאי בתורה לא כותבים דברים ללא צורך, אבל עליכם לדעת שלאחר שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ, שהארץ בצורה והעם חזק מבני הענקים, ואי אפשר לכובשם, ביקש משה להסבירם שאין הכיבוש תלוי בכח האדם, אלא הכל נתון בידו של הקב"ה. והראיה אומה זו ששמה עוים שהיו גיבורים, ובכל זאת באו הכפתורים שהיו ננסים וניצחו אותם, ודבר זה אין להבין בשכל. בוודאי הכל בידי הקב"ה. כי ה" ילחם לכם ויוריש לכם את ארצם כפי שנשבע לאברהם\יצחק\ויעקב.

ויאמר ה" אלי אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו  ואת כל עמו ואת ארצו ועשיתה לו כאשר עשיתה לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון [ג\ב] אומר אור החמה נראה לפרש על פי מה שאמרו רבותינו ששם [יבק] היוצא מראשי תיבות של הפסוק: יעננו ביום קוראנו [תהלים כ \י] מסוגל לניצחון במלחמה ושם זה רמוז בראשי תיבות של אצבעות היד [גודל אצבע אמה קמיצה זרת] שעולים למספר 112 כמספר שם הקדוש [יב"ק] .וזהו שאמר אל תירא -אותו שיגבר עליך במלחמה ,כי בידך -היינו בראשי תיבות של אצבעות ידך טמון השם הנ"ל שהוא מסוגל להעניק לך ניצחון.

                                    י צ ח ק     פ ר י א נ ט ה

Recent Posts
  • חלוצים בדמעה- אברהם מויאל האיש ופועלו-חנה רם-מצוקת גדרה ויסוד המעלה

    מצוקת גדרה ויסוד המעלה לעומת פתח־תקוה שיצאה למרהב, נותרה מושבת הביל״ויים גדרה באותו מצב בו השאירה מויאל טרם מונה לתפקידו. למעשה מצבם אף הוחמר, כי על־פי הנחייה ויסוצקי נשללה מהם גם התמיכה החודשית. עוד בהיותו בארץ העדיף ויסוצקי את פתח־תקוה על־פני גדרה בטענה, כי איכרי פתח־תקוה הם בעלי משפחות ואילי הביל״ויים, שהם רווקים, ימצאו את דרכם בכוחות עצמם. עוד מצא ויסוצקי פסול בגדרתים שאין ביניהם, כמקובל לחשוב, סטודנטים ובעלי השכלה גבוהה. ומשנותרו הביל״ויים בחוסר כל, אף לא עיבדו את אדמתם מהעדר ציוד לכך, הציע ויסוצקי תחילת לפזרם כפועלים שכירים במושבות ולהושיב במקומם מהפליטים שהגיע׳ ארצה ב־1882. כעבור זמן קצר כתב

  • עלית יהודי אטלס (מרוקו)-יהודה גרניקר-ברית יוצאי מרוקו

    יצחק בן שמש משדה חמד מספר : " הייתי נציג המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במרוקו. עבדתי מחודש מאי ועד יוני 1956. בראש מחלקת העלייה במרוקו עמד אז עמוס רבל, חבר קיבוץ דוברת. אברהמי היה הגזבר, ווילנר – הקשר עם השלטונות הצרפתיים ברבאט. זכיתי לעבוד במחיצתו של יהודה גרינקר אשר בין יתר התפקידים שהוטלו עליו במרוקו, בא לטפל בכפרי האטלס ולארגן מהם גרעינים להתיישבות. יחד פעלנו, יחד רשמנו ויחד נדדנו…. בפנקסו של גרינקר היה רשום כל כפר וכפר ואפילו הנידח ביותר שמימינו לא שמעונו עליו. בנדונינו הרבים לא נתן לפסוח על אף כפר ואפילו היו בו משפחות בודדות. הוא קיים

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון

    פרק שני המקהלה ב״שירת הבקשות״ את מעמד הבקשות מלווה מקהלה שציינתי בפרק הראשון. המקהלה מורכבת מהפיטן הראשי הנקרא ״אל מקדם אל כביר״, הפיטנים המשניים, חבורת הבקשות והקהל. המקהלה ב״שירת הבקשות״ פועלת באופן שונה מהמקהלה המוכרת לנו מהתקופה העתיקה. אז המקהלה הופיעה כגוף העומד מן הצד ואינה משתתפת בפעילות העלילה (אם מדובר במחזה). היא מביעה הרהורים, מסיקה מסקנות של ״מוסר השכל״, מביעה את רחשי הנפש והתגובות של הציבור או של הגיבורים במחזה, מייעצת לדמות הראשית ומשמשת לו פה, אם הוא מתלבט. המקהלה גם משמיעה את דעת המחבר ומציגה את עמדתו לגבי הקורה במהלך המחזה. המקהלה שאני מציג מורכבת מקבוצת גברים המבצעים

  • סטלה קורקוס, מנהלת בית־ספר לבנות במוגדוד, מבקשת אזרחות בריטית (1904־1905)-אליעזר בשן

    סטלה קורקוס, מנהלת בית־ספר לבנות במוגדוד, מבקשת אזרחות בריטית (1904־1905) תעודות 38-35 סטלה דוראן קורקוס (1858 — קזבלנקה 1948) היא מהדמויות הבולטות במרוקו בתחום החינוכי והציבורי. אביה, אברהם דוראן, היה סוחר מצליח באנגליה ואמה רבקה מונטיפיורי (לונדון 1929-1831), אחיינית השר משה מונטיפיורי. סטלה היתה אשתו השנייה של משה קורקוס, יליד אלג׳יר (1845), ונישאה לו בלונדון. היא רכשד ניסיון בתור מורה, והחזיקה בית־ספר פרטי בצפון לונדון. ב־1884 הגיעה עם בעלה למוגדור. הוא היה סוחר מצליח ופעיל בתחום החינוך, ב־1888 נזכר שמו כחבר ההנהלה של בית־הספר בעיר זו. אביו, ר׳ אברהם, היה רב בקהל הפורטוגלים בלונדון. הודות ליוזמתו של הרב יוסף אלמאליח

  • נשות חיל יהודיות במרוקו  אליעזר בשן-נשים עובדות, המשאירות את ההכנסות לעצמן.

    זמרת החצר אצל מוחמד החמישי. בפאס הייתה זמרת ורקדנית מפורסמת בשם שברה בן חמו, שכונתה זוהרה אלפאסייה. האישה, שהייתה גם ראש להקה וכונתה " א-שיכה זוהרה " או " למעללמא זוהרה " חיברה שירים הלחינה אותם והייתה גם זמרת החצר אצל מוחמד החמישי ששלט בין השנים 1927 – 1961. לעת זקנתה עלתה ארצה, חיה באשקלון ושרה בטלביזיה. ארז ביטון הקדיש לה שיר, שקטע ממנו מובא להלך : שיר זוהרה אלפסיה זוהרה אלפסיה / זמרת החצר אצל מוחמד החמישי ברבת במרוק אומרים עליה שכאשר שרה / לחמו חיילים בסכינים, לפלס דרך בהמון להגיע אל שולי שמלתה / לנשק את קצות אצבעותיה

  • יהדות מרוקו עברב ותרבותה-אליעזר בשן-מס פרוגרסיבי: לפי ממון ותקרת המס

    מסים החובה להשתתף בעול המסים לקהילה חלה לפי הדין לאחר י"ב חודש של מגורים במקום, ואם אדם קנה בה דירה הוא נחשב מיד כאנשי העיר (בבא בתרא, פרק ראשון משנה ה, בתלמוד, דף ז, ע״ב), חלו עליו החובות והוא נהנה מהזכויות של שאר חברי הקהילה. בענייני מסים היה צריך ללכת אחרי מנהג המקום. הקהילה נקטה אמצעים נגד המתחמקים מתשלומי מסים. המנהג הפשוט בכל הגולה שכל מי שמחריב מס לקהל, חובשין אותו בבית הסוהר ואין מביאין אותו לבית דין אלא טובי העיר דנים אותו כפי מנהגם ואינו יוצא משם עד שיפרע או יתן ערב או ישתעבד בשטר. (יצחק אבן דנאן, 1836־1900,

  • פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו-אליעזר בשן

    שיכור התאסלם בביוגרפיה שחוברה על ר' משה ויזגאן (1996-1906) שכיהן כדיין במוגדור החל בשנת 1946 עד 1963 ומאז במראכש במשך עשרים שנה, מסופר כי במראכש קרה ב-1983 שיהודי השתכר, כמעט השתטה והתאסלם. והחכם ביודעו את צער המשפחה, השתדל אצל המושל והקאדי כדי להחזירו ליהדות, אבל הם סירבו. רק אחרי מאמצים ועריכת מגבית, בה השתתפו כל יהודי מראכש, ויחד עם משפחתו נשלח לארץ, וכך חזר ליהדות. המתאסלם אינו מקובל על ידי המוסלמים נהוראי מאיר שיטרית בן המאה ה-20 מספר על שני מקרים של יהודים במרוקו שהחליטו לעזוב את היהדות ולהתאסלם, 'עזב את עירו ועבר להתגורר בעיירה גוראמה, לבושתם וצערם של יהודי

  • הערצת הקדושים- אולאד זימור

    ר׳ אהרון הכהן(דמנאת) נקרא בפי היהודים גם סייד אהרון כהן, וסייד אהרון, ובפי המוסלמים סידי הארון או סירי מול לברכאת, היינו, אדוני בעל הברכות. באותו מקום קבורים גם מוואלין אל־גומרא.157 נערץ גם על־ידי המוסלמים. עדות של מר דוד א׳ (מראכש) ואחרים: פלאמאן-דמנאת, עמי 108, כותב שההילולה שלו נערכת במחצית ינואר, ומביא מסורת שלפיה ביקש הרב לפני מותו שיעשו את הרחיצה במקווה לפני קבורתו. בשעת הרחיצה, עמד והתרחץ בעצמו אפילו שהיה כבר מת. כאשר נשאו את גופתו דיבר וציווה שהתהלוכה תעצור במקום מסוים וששם יקברו אותו, במקום שהיה בית־הקברות העתיק של דמנאת: מאושאן עמי 178, מציין שהתמחותו של הקדוש היא ריפוי

  • אנוסים-זהות כפולה ועליית המודרניות-ירמיהו יובל

    ח׳ליפות קורדובה במאה העשירית הגיעה התרבות המוסלמית בספרד לשיא כוחה. בימי עבד א־רחמן השלישי הייתה מדינתם של בני אומיה לח׳ליפות רבת עוצמה, שהתחרתה עם גדולתו של האסלאם במזרח ועם עוצמתן של שתי האימפריות הנוצריות, הביזנטית והלטינית. עבד א־רחמן השלישי היה אוטוקרט מתוחכם, תקיף, סובלני בענייני דת ומוכשר ביצירת שיווי משקל בין ידידים, אויבים ובייחוד מיעוטים. מבירתו הזוהרת קורדובה, שהמבקרים בה כיום עדיין יכולים להתפעל מיער הקשתות שבמסגד הגדול, שלט א־רחמן השלישי חמישים שנים תמימות(961-912) והעניק לאל־אנדלוס (ספרד המוסלמית) יציבות פוליטית, ממשל יעיל, כלכלה משגשגת, יוקרה בינלאומית, עוצמה צבאית וברק תרבותי. ״מעולם לא הייתה קורדובה משגשגת כל כך, אל־אנדלוס עשירה כל

  • הראשונים לציון, אברהם אלמליח

    מבוא קשה מאד לקבוע בדיוק מתימטי, את התאריך בו התחילו רבני ירושלים להעניק לרב־הראשי הספרדי בא״י את התואר ״ראשון לציון״, בשעת הכתרתו למשרה רמה זו בירושלים, מחוסר מקורות ומסמכים רשמיים על כך. כותבי־התולדה מהתקופות הראשונות עד היום לא השאירו בכתב שום דבר ברור על כך, מלבד כמה ידיעות מקוטעות וקלושות שאי־אפשר לסמוך על אמתותן ודיוקן, ולקבוע על פיהן כי משנה פלונית ואילך התחילו להעניק את התואר ״ראשון לציון״ לראש רבני אה״ק, ומה היו סמכויותיו, תפקידיו וערך תוארו זה. יש אומרים שהתואר ״ראשון לציון״ לא היה תואר רשמי שהוענק אך ורק לראש־הרבנים בא״י, אלא אחד מהמון התוארים שבהם היו מתארים את


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 117 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031