חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-רבי רפאל אהרן בן שמעון

בי יכתירו צדיקים

רבי יוי׳ט ישראל זלה״ה, אשר הכיר היטב את רבי רפאל אהרן, ראה בו האיש המתאים ביותר לממלא מקומו. הוא לא הירפה מרבי רפאל אהרן, והיה שולח אליו מכתבים ושליחים כדי לשכנעו לקבל עליו את המשרה הזאת, עד כי לא היה יכול רבי רפאל אהרן לסרב יותר להפצרות הרבות והסכים לבוא למצרים להתמנות כרבה הראשי. כך מתאר הוא עצמו:

״…ועל ידי חליפת מכתבים מהתם להכא נתאחר הדבר עד שבט התרנ״א.

ואם ה׳ יעץ מי יפר, ובאתי הנה בט״ו שבט וביום כ״ה לחודש שבט נתמניתי למשרת בקדש פה העירה בבית הכנסת הגדולה והעתיקה הנקראת בהכ״נ ״אל מצריין, בהתאסף ראשי עם רוב מנין ורוב בנין ה׳ עליהם יחיו אמן, והרב המנוח כמוהרי״ט ז״ל הושיבני על כסא ההוראה בחייו, והיה הרב שמח מאוד, וכה אמר בדרושו שדרש בקהל עם באותו היום (קודם דרושי אשר דרשתי ביום מנויי כנהוג), שזכייתו אין חזונה נפרץ בדורנו זה למסור כסא רבנותו בחייו לאיש אשר יחפץ בו ובחירו רצתה נפשו. ובחדש אדר חזר הרב (מוהרי״ט) לעיה״ק ירושלם ת״ו. ואחרי חג הפסח היתה כבוד מנוחתו בעיה״ק ירושלים ת״ו. יבוא שלום ינוח על משכבו אמן״. ע״כ.

במשא העם

עם כניסתו של רבי רפאל אהרן לתפקיד הרב הראשי ״חכם באשי״, נחלץ בכל מרצו ומאודו לעבודת הקודש. כאיש גבור חיל ורב פעלים, אזר כגבר חלציו והטיל על כתפיו את משא העם במלוא כובד המשקל. בגאון ובעוז החל לטפל בכל עניני הקהילה, ובזריזות נפלאה וביגיעה עצומה עמל ויגע עד כי נשגבה מלאכתו ומסירותו מן השכל האנושי. הוא לא נח בימים ולא שקט בלילות, כאשר כל מאויו ומטרתו היו להעלות את ק״ק מצרים במסילה העולה בית ה׳.

פעולותיו למען הקהילה חבקו זרועות עולם. לא היה דבר קטון או גדול בקהילה שרבי רפאל אהרן לא היה מעורה בו. הוא היה המורה, הפוסק, המנהיג, האב הרוחני והגשמי, המדריך, והרועה הנאמן לצאן מרעיתו. הוא היה נושא יחיד במשא העם, כי תקנה קדומה היתה במצרים שהרב המורה צדק בכתפו נשא את כל עול הציבור מקטן ועד גדול. כך כותב הוא ז״ל בהקדמה לספרו שער המפקד:

״…וכל חכם לב בכם אשר ראו עיניו מלכות מצרים ועבודת רבניה, יודה לי כי צדקתי. הן על רבנות מצרים יאמרו המושלים בהלצתם ״ורב כמו שנאמר״, רוצה לומר, כי רק באמירה לבד יקרא רב, ואולם באמת הוא עבד עברי העובד ביום ובלילה. ונקל למשכיל להבין זאת כאשר יצייר בשכלו שרב היושב על כסא ההוראה במצרים, הוא הנושא עליו את כל מקצועות עבודת העיר וכפריה הנלוים לה, והוא באחד, כחק תקנה קדומה אשר במצרים, שרק דיין אחד הוא המטפל בצרכי הצבור מקטן ועד גדול, בלי עתות מנוחה ומרגוע, רק בתנומות עלי משכב, יתעלה ויתרומם שמו יתברך הנותן כח לעשות חיל…״.

נוסף לעמלו ועבודתו הרבה בתוך הקהילה לצרכיה המרובים, עוד נטל רב היה לו להגר״א בן שמעון מעוברי אורח שבאו למצרים, מהם עניים שבאו למצוא מקום מחיה, רבנים ותלמידי חכמים שבאו לקבץ נדבות לטובת א״י, חוקרים והסטוריונים שהגיעו למצרים לחקור את עתיקותיה ולתהות אחר הגניזה הקהירית. אחד החוקרים אשר קיבל סיוע רב להוציא מן הגניזה בקהיר העתיקה כתבי יד רבים, הוא הפרופ, המפורסם שכטר שהיה נמנה על סגל ההוראה של אוניברסיטת קמברידג׳, ושהה במצרים כשנה (1897 — 1896). הגר״א בן שמעון וראש הקהילה בקהיר יוסף קטאווי, סייעו בידו להוציא כמאה אלף דפים מן הגניזה בקהיר העתיקה.

למרות העבודה הקשה והמפרכת מעול הציבור והיחיד, שרבה היתה על שכמו, לא התאונן רבי רפאל אהרן על מנת חלקו וגורלו, כי את עבודתו עשה במסירות נפש עילאית ובאהבת ישראל אשר מלאה את כל חדרי לבבו. אולי זה היה סוד ההצלחה בעבודתו הפוריה והמשגשגת. רבי רפאל אהרן ראה בכל צעדיו את יד ההשגחה הפרטית, המנחה אותו בכל דרכיו, ועל כן תמיד היה שמח בחלקו. ״ועם לבבי אשיחה, אולי כי לכך נוצרתי לשום את כל משא העם הזה עלי, ואם ה׳ יעץ מי יפר, ומי יעמוד בסודו, ואהיה תמים עמו ואתנהלה לרגל עבודתי לצבור בכל כחי ובטוב לבבי, בישע אלקים״.

לאחר שמתאר רבי רפאל אהרן את כובד המשא אשר נטל על שכמו, הוא כותב: ״אל נא תדמה בדעתך בהקשיבך אמרי אלה שהנני מתאונן על גורלי, שאם כן הלא תשימני לכפוי טובה ליוצרי חלילה, לא כי, כי הנני שמח בחלקי. כי האלקים הגביר עלי מדות חסדיו, והמתיק לי גזרתו בעבודתי להצבור ברחמים גדולים, כי הפיל חבלי בנעימים והביאני המלך חדריו, לרעות ביעקב בקריה עליזה, עוב״י ק״ק מצרים יע״א, אשר אנשיה ישרי לב, תושביה תמימי דרך, יראת הי היא אוצרם, חונני דלים, ומרחמי אביונים, אוהבי צדקות, מכבדי התורה ולומדיה, ושריה ונשיאיה ונכבדיה כולם אנשי חמודות, מדובר בם נכבדות, אנשי היחס והמעלה, והתפארת והתהלה…׳׳.

בנועם שיח שרפי קודש

רבי רפאל אהרן נהג נשיאותו ברמה בגאון ובעוז. יחד עם זאת ידע אף להרכין ולהמעיט את עצמו גם אל פשוטי העם. הוא הנהיג את צאן מרעיתו בחכמה ובתבונה נפלאה. בענותנותו הגדולה, ביושרו ובנועם אצילותו ומידותיו הנאורות, מצא מסילות בלבבם והדריכם על מבועי התורה והדת. דרשותיו אשר הושמעו תכופות לפני קהל ועדה, כדי ללמדם את חוקי האלקים ואת תורותיו, נאמרו בנועם שיח שרפי קודש, במתק שפתים, במשל ובמליצה ובמוסר השכל. דבריו היו יורדים חדרי בטן, וכל השומע, אם אבן הוא נימוח, ורבים השיב מעוון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
ספטמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30