יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-שבתות מיוחדות

שבתות מיוחדות

מלבד יום השבת, שהוא יום המנוחה השבועי וגם יום קדוש ומכובד, ישנם עוד מספר שבתות בשנה הנושאות אופי מיוחד והמציינות מאורעות מיוחדים, כגון:

שבת בראשית

היא השבת הראשונה שלאחר חג הסוכות בה פותחים מחזור חדש בקריאת התורה בפרשת ״בראשית״. הגאונים קראו לה ״ראש השנה לפרשיות״ . בשבת זו נוהגים להעלות לתורה את ״חתן־בראשית״ ולכבדו שוב, הגם שכבר ביום שמחת־תורה, כבדו אותו בעליה. לרגל המאורע, משנים את סדר ההפסקות שבפרשה (סדר העליות). לעולה הראשון לתורה, קורא החזן מ״בראשית״ עד ״ויהי ערב, ויהי־בקר יום אחד״. לעולה השני, עד ״יום שני״ והעולה האחרון (משלים) הוא חתן־בראשית, אשר מכבדים אותו בקריאה בתורה והוא בעצמו קורא בספר־תורה מתחילת הפרשה ועד סופה. כאשר יורד מהתיבה זורקים עליו סוכריות וממתקים והוא מצידו מכבד את כל באי בית־הכנסת ב״קידושא רבא״ ומגיש לכולם, שתיה וכל מיני תקרובת. לכבוד שבת־ בראשית חוברו פיוטים מיוחדים.

שבת שירה

בשבת ״פרשת בשלח״ שהיא השבת השש־עשרה שלאחר חג הסוכות, וכן ביום שביעי של פסח, נוהגים יהודי מרוקו לשיר בנוסף לשירת הים הרגילה, גם שירה מיוחדת הנאמרת לפני שירת־הים. בקהילת יהודי דבדו, לא נוהגים לומר את השירה הזאת.

בשבת זו נוהגים למכור בכסף רב את העליה לתורה המתייחסת לשירה, והעולה קורא בעצמו את הקטע של ״שירת־הים״. בגמר התפילה העולה שזכה וקרא את השירה מתוך ספר־תורה מזמין את המתפללים בכיבוד.

נהגו בשבת שירה לפזר ריפות (גרגירי חיטה לפני הצפורים והעופות משום שבפרשת בשלח, מסופר על ענין ״המן״: ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שמות טז – כז).

  • בכמה קהילות אשכנזיות קיים מנהג זה ראה: אוצר מנהגי ישורון, עמי 134.

שירת הים

יהודי מרוקו נוהגים לקרוא שירה זו פעמיים בשנה. בשבת פרשת בשלח וביום שביעי של פסח, את השירה הזאת קוראים לפני שירת הים.

שבתות ״עשרת הדברות״

שתי שבתות בשנה נקראות ״שבתות עשרת הדברות״ והן: פרשת יתרו אשר בספר ״שמות״ (לאחר ט״ו בשבט) והיא מהווה את עיקרה של התורה, ופרשת ״ואתחנן״ החלה בשבת ״נחמו״ ושגם בה קוראים את ״עשרת הדברות״, זאת בנוסף לחג השבועות בו גם קוראים בתורה את ״עשרת הדברות״. בשתי שבתות אלו, נוהגים להעלות לתורה את רב בית־הכנסת והוא קורא בעצמו את הקטע של ״עשרת הדברות״, כאשר כל קהל המתפללים עומד על רגליו ואינו פוצה פה, רק מקשיב. בהעדר הרב, מעלים במקומו את אחד הזקנים המכובדים ולא נותנים לעלות ל״עשרת הדברות״ לכל מי שרוצה.

אצל יהודי טריפולי, קיים מנהג והוא: קודם קריאת ״עשרת הדברות״

בספר תורה, שרים פיוט מיוחד, סימנו-יצחק וזה נוסחו:

יום מעמד סיני, עת בא רעיוני, יה מלאו מתני, צירים וחלחלה.

צפון וימין חל, גם מערב זחל, כל ממך דחל, הודך בעת נגלה.

חסין יה שמך מלכי, בפתחך ב־אנכי, הסו יצורים, כי לא יכלו מלה.

קולך כמו שמעו, שחו ונכנעו, זעו וגם נעו, מטה וגם מעלה.

חי אל קצות גדלך, מי יערוך מולך, כי אין תחילה לך, אתה אין לך תכלה.

זאת בחזות לבי, יחיל במו קרבי, אפחד ויבוא בי, רעד ובהלה.

קושר מזומתי, חוקר עלומתי, רוחי ונשמתי, תודה לך סלה״.

לאחר קריאת פיוט זה פונה הש״צ לקהל המתפללים ואומר:

״ל עמה דבית ישראל, אציתו ושמעו, ית קל עשית דברייא דאתאמרו למשה רבנו בטורא דסיני, ברעם וברעש, ברתת ובזיע, רֶכֶב אלקים ובתים אלפי שנאן, אדוני בם סיני בקודש, הכל תנו עוז לאלקים ותנו כבוד לתורה״.

אחרי זה קורא הש״ץ את עשרת הדברות בטעם עליון, כאשר כל הקהל עומד על רגליו.

המנהג במרוקו הוא: כאשר עלה הרב שהתכבד בקריאת ״עשרת הדברות״, שר עליו הקהל את הפיוט ״תורת אמת נתן לנו״ שסימנו-יוסף חזק!

תורת אמת נתן לנו ברוך אשר בחר בנו.

״יקרה היא מפנינים, נטעיה נעמנים, ירדה משמי מעונים,

היא זאת מצאנו גם ירשנו.

ומה נעמו אמריה, סודותיה סתריה, אשר רודף אחריה,

גם שם ישיש בנו.

סועדת היא אוהביה, גם עודדת נביאיה, אין מבין תעלומיה,

לבד אשר יצרנו.

פנים שבעים בתורת אל, מבחר רועים נתנה אל, סגולה יה עם ישראל,

אבותינו גם אנחנו.

בקולות גם ברקים, ירדה משמי שחקים, סוכת דוד האל תקים,

מהרה ואנחנו קמנו.

חזקו אמצו אומתנו, שישו עלצו קהילתנו, קרבה שנת גאולתנו,

כי ממצרים גאלנו״.

ראה: יהדות המגרב-מסורות ומנהגים במחזור השנה-רםאל בן שמחון-אוצרות המגרב-תשנ"ח עמ' 72-69

Recent Posts
  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;

  • פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-

    מכתב קסד אלעזר בן לחדב— מהמכתב הנז׳ לא נוכל לומר שהיה ת״ח. וברור שלא נוכל לזהותו עם אליעזר בן אלחדב שהזכיר הרב בן נאיים בערכו שהיה אחד מחכמי מקנאס. מכתב קסה רבי יחייא וויזמאן זצ״ל מו״ץ בעיר מארכש. ושמש ברבנות עם מו״ה יצחק דילויה ומו״ה אברהם בן מאמאן ז״ל. הרב הנז׳ היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו וגם דלה דלה בחכמת הקבלה. נתבש״ט ש׳ תנ״ו זיע״א. עיין מלכי רבנן דף 63. מכתב קסו הנגיד כמה״ר אברהם מימראן — במשך ימי מלכותו של מולאי ישמעאל במאה הה׳ נמנו בני משפחת מימראן ליועציו ולנגידי

  • המאה החמישית לאלף הששי-פאס וחכמיה כרך א' -רבי דוד עובדיה זצ"ל

    המאה החמישית לאלף הששי בתחילת המאה ההיא היו רבנים בפאס מהר״יר סעדיה אבן דנאן, ומוהר״ר עמנואל סירירו, והיה ויכוח ביניהם ובין מוהרר״י ששפורטאט רב בסאלי בשנת ת״ב (1642) והודפס בספר אהל יעקב, שאלה ח׳. בספר עת ספוד שייסד כמוהר״ר יעב״ץ יסד קינה וכתב בתחילתה בזה״ל, לפטירת החכם השלם ד״ומ אב״ד (דיין ומצויין, אב בית דין) דמתא פיס יע׳׳א כמוהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה שנתבקש בישיבה של מעלה אור ליום ששי בשבת ט״ו יום לאדר שנת התמ״ט ליצירה (1689) ע״כ, מובן מאליו שאינו מוהר״ר יהודה עוזיאל החתום בתקנות לפי סדר השנים. עוד כתוב בספר הנ״ז קינה לפטירת החכם השלם הדיין כמוהר״ר שאול

  • שמואל הלוי אבולעפיה-עמרם ב״ר שלמה אבורביע-רחמים שלמה אבושדיד-משה דוד גאון

    שמואל הלוי אבולעפיה נולד בטולידו בשנת ה״א ס. היה סוכן בית האוצר של דון פידרו האכזר מלך ספרד בקשטיליה. במשרה רמה זו כהן עשרים שנה והסדרים אשר הנהיג הביאו והצמיחו ברכה רבה לקופת המדינה. היה לו ארמון בטולידו אשר שמש כמרכז לכל עניני היהודים בעיר, הקים עוד היום. בימי גדולתו בנה כמה בתי כנסיות בקשטיליה. המפואר ביותר שבהם נהפך אח״כ לבית תפלה נוצרי. בכתבת ברורה שעדיין נראית בו נמצא רשום: ״חסדי ה׳ נזכיר תהלות ה׳ ככל אשר גמלגו והגדיל לעשות עמנו. הקים בתוכנו שופטים ושרים אשר הצילונו מיד אויבים וצרים. אם אין מלך בישראל לא השבית לנו גואל. הוא מעוז

  • Belicha-Belido-Belilty-Benabbas-Benabrekh

    BELICHA Nom patronymique d'origne hébraïque, arabisation du prénom biblique Elicha qui a pour sens "Dieu délivre", précédé de l'indication de filiation hébraïco-arabe Ben. Ce prénom masculin était encore fréquemment donné au Maroc au XXème siècle, et se prononçait lissa, licha. Toutefois, selon la tradition fidèlement transmise dans la branche marocaine de Mogador de cette illustre famille de génération en génération, ce patronyme n'aurait été accolé que relativement tardivement à cette famille de Lévy d’origine espagnole – qui, à la suite de ses pérégrinations en Europe de l'Est, avait adopté une forme yidich de ce patronyme: Loeb – à la suite

  • יהודי פאס תרל"ג-תר"ס- 1900-1873 –אליעזר בשן

    מעורבות הדיפלומטים. ב-10 ביוני 1886 כתב דרומונד האי לשר החוץ על התפרצות קנאים בפאס, שבקושי דוכאה על ידי השלטונות, והיהודים חיים בפחד ובחשש מפני שחיטה המונית.  הוא העביר לשר החוץ העתק מכתבו של הסולטאן שנשלח לוזיר הראשי סיד אמפדל גרניט על האירוע, ונאמר בין השאר שהסולטאן מבקש למנוע כל מעשה שאינו מועיל לטובת הכלל. הוזיר הנ"ל תיאר במכתבו ב-21 ביוני את הרקע להתפרצות הקנאית נגד היהודים, כפי שדווח לו מפאס. יהודי ניסה ב-10 ( צ"ל 23 ) במאי להיכנס לבניין ממשלתי בפאס אלג'דידה ( החדשה ) ושומר הניצב בשער מטעם המושל מנע זאת ממנו. כתגובה תקפו היהודי וחבריו את השומר

  • להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא" – מאת הרב שמיר-אסולין

    להאיר באור החיים – לפרשת "ויצא". דברי התורה מוקדשים – לעילוי נשמת אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה, שעלה לגנזי מרומים ביום א' בשבת יב' כסלו, לסדר: "ויצא יעקב {יוסף} מבאר שבע… והנה יהוה – ניצב עליו". וכן, להצלחת חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהנו. "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" (בר' כח, י). "יציאת צדיק מן המקום, עושה רושם.  שבזמן שהצדיק בעיר – הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה" (רש"י בר' כח י). מבוא: פרשת "ויצא", מספרת לנו על יעקב אבינו היוצא לגלות חרן בגיל 63 לאחר

  • דברי הימים של פאס-מאיר בניהו-כולל תרגום ליהודית מגרבית

    שט"ו – 1554 -1555 ואחר כך בא מולאי מחמד אשייך אשריף הנזכר למעלה ונלחם על תאפיללאלת ולכדה ולקח אחיו מולאי אחמד וכל בניו והוליכם עד לנהר תאדלא ושחט ארבעה בנים, אחיו מולאי זידאן ושלשה אחיו, ובא להלחם על פאס מולאי עבדאללאה בן מולאי מחמד אשייך ונשבר וברח ועזב פה את הנוודים מסוס, ומשבט רחמאנא ואלודאייא ( שבטי נוודים של עמק הסוס, הרי רחמאנא והואדיות ), עם גדול מאד שלא יספיק לו מים לשתות ולא לחם לאכול ונשארו מושלכים מחזרים על פתחי הבתים של היהודים, ומתו מהם הרבה שלא יסופר. אחר כך יצא להלחם על פאס מולאי מחמד אשייך הנזכר ויצא


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930