Le Mossad et les secrets du reseau juif au Maroc 1955-1964 – Michel Knafo

La nature de la mission et des délégués d’Israël

Lorsque cette tâche a été confiée au Mossad, il a fallu choisir les hommes capables de l'accomplir. Il a fallu faire un choix rigoureux des personnes, leur donner les connaissances nécessaires, leur enseigner les principes de la vie clandestine, et surtout, il fallait qu'ils s'identifient complètement à leur mission.

Le Mossad a choisi ses Agents essentiellement au sein de deux groupes: les coopératives agricoles et l'armée. Mais il ne faut pas oublier que certains excellents délégués vinrent d'autres milieux.

Dans les coopératives agricoles, et surtout dans les mouvements kibboutziques, il y avait des francophones originaires d'Afrique du Nord, et de plus on y trouvait une tradition de service des institutions nationales. Quant à l'armée, elle avait des officiers qui apprirent le métier déjà durant leur service, et doués du sens du commandement, deux qualités indispensables à toute opération aussi compliquée.

Ces agents étaient donc munis des données de base nécessaires. Le Mossad leur enseigna les sujets qu'ils allaient devoir affronter, puis la vie – très dure – allait leur faire acquérir l'expérience.

Les négociations pour arracher ces gens de leur travail et de leur cercle social n'étaient pas faciles. Il fallait beaucoup de patience, de conviction et de persévérance. Avec le temps, s'est formé un groupe de personnes dévouées à la cause, quelquefois même passionnément. Comme dans toute bataille difficile et dangereuse, là aussi il y a eu une sélection naturelle. Parmi ceux qui ont été envoyés, certains n'ont pas tenu le coup, et ceux qui n'étaient pas assez forts sont repartis ou ont été rappelés. Quant à ceux qui sont restés, ils se sont mesurés aux difficultés et aux déceptions qui ne manquaient pas, et en sont sortis renforcés.

Les exigences de la Mission et les règles de la clandestinité

Les Agents d'Israël n'étaient pas seuls à préparer la population à l'autodéfense et à l'Alyah. Avec eux, et sous leur direction, travaillait l'élite de la jeunesse juive au Maroc, mais les agents d'Israël étaient "le levain de la pâte", et il leur appartenait de faire bouger l'ensemble de la population. Une petite partie de ces agents étaient, on l'a vu, d'origine nord-africaine, mais la plupart d'entre eux se trouvaient dans un pays qu'ils connaissaient très peu, au sein d'une population qui leur était inconnue. Même leurs frères juifs pour lesquels ils étaient venus, avaient une mentalité très différente de la leur. Ces agents devaient adopter une nouvelle identité, se transformer en non-juifs, citoyens de différents pays du monde, changer leur manière de vivre, et renoncer à toute vie sociale. Il leur était interdit d'être vus en compagnie de personnes appartenant au groupe qu'ils étaient venus préparer à l'auto défense et à l'Alyah.

D'un côté, ils étaient en quelque sorte les agents d'un pays étranger, travaillant en coulisse et cherchant à passer inaperçus, et de l'autre, leur tâche consistait à œuvrer au sein de leur peuple, afin que leur activité soit concrète et que leur personnalité israélienne puisse rayonner sur ceux qui étaient en contact avec eux. Bien sûr, quelques personnes seulement entrèrent en contact avec le commandant de la Misguéret au Maroc. Le cloisonnement exige qu'un individu ne connaisse que peu de personnes de la même organisation, par crainte d'un "éboulement" au cas où l'un des membres du groupe serait arrêté. Les agents du Mossad devaient donc agir en secret. En examinant ce grand mouvement de l'Alyah du Maroc vers Israël de 1956 à 1963, on ne peut ignorer le fait que des milliers d'activistes qui ont œuvré dans la clandestinité ont traversé ces épreuves de manière professionnelle, et que leur dévouement à la cause de l'Alyah et la confiance qu'ils ont faite à des inconnus qui leur ouvraient la voie vers Israël ont été remarquables.

Les délégués d'Israël agissaient dans les quartiers juifs par l'intermédiaire d'activistes qui y vivaient et leur servaient  d"yeux et d'oreilles.

Neuf ans de ce travail clandestin ont prouvé de manière évidente qu'une synthèse et une interaction satisfaisantes avaient été trouvées. Ce qu'il y avait de particulier à cette clandestinité avait permis à ce travail d'acquérir la tension mentale qui poussait ces jeunes gens à l'Alyah, et à ceux qui exécutaient cette Alyah le sentiment de mission accomplie. On retrouvait dans ce travail en commun les conditions qui n'étaient pas sans rappeler l'épopée de la Hagana à la veille de la création de l'Etat d'Israël.

Nous avons décrit l'arrière-plan du travail des délégués d'Israël et des militants. Le lecteur connaît maintenant les conditions dans lesquelles ils allaient travailler, mais il nous faut aussi parler des organismes qui étaient à la tête de ces travaux, l'Agence juive et le Mossad.

Il existe un document montrant comment le département d'immigration de l'Agence juive (que nous appellerons dorénavant le département d'immigration) et le Mossad se sont unis pour une action commune. Ce document contient plusieurs articles décrivant comment un organisme civil et un organisme des services de renseignement quasi-militaire doivent fonctionner pour accomplir ensemble cette mission historique de grande envergure. Il est évident que la rédaction finale de cet accord a fait suite à des négociations sur le rôle et sur les responsabilités de chacune des parties, mais l'accord lui-même et le style des relations qui l'ont suivi pendant toutes ces années témoignent de la conscience qu'avaient aussi bien le département d'immigration que le Mossad de la nécessité de faire le maximum à la réussite d'une coopération sincère.

On peut affirmer aujourd'hui que non seulement l'opération elle-même en a tiré le plus grand profit et qu'avec le temps des relations harmonieuses de confiance mutuelle se sont développées entre ces deux organismes. Ces bonnes relations ont sans aucun doute joué un rôle important dans le dévouement des protagonistes, élément essentiel à la confiance que les Juifs de la diaspora accordent aux délégués d'Israël.

L'Etat d'Israël a un charme qui attire le cœur de tous les Juifs, il jouit auprès d'eux d'un énorme crédit – mais celui-ci n'est pas inépuisable. Pour le conserver, les délégués d'Israël doivent investir toutes leurs forces afin d'obtenir leur confiance et justifier ce crédit. Il leur faut sans cesse semer afin de pouvoir récolter. C'est ce qu'ont fait les membres de la Misguéret au Maroc, et c'est la raison pour laquelle l'ensemble des Juifs de ce pays ont accordé une confiance illimitée aux "sionistes"

et les ont suivis les yeux fermés. C'est seulement parce qu’ils ressentaient cette confiance que les émigrants ont pu suivre des chemins difficiles, et accepter la promiscuité et l'atmosphère suffocante, la peur des services de police surveillant les routes, les nuits dans des abris précaires. C'est cela seulement qui leur a permis d'accepter le passage de la frontière clandestinement, la mer agitée et les nuits sombres et silencieuses. Tout cela n'a pas été accompli par des héros entourés de gloire, mais par des hommes, des femmes et des enfants comme vous et nous.

Le Mossad et les secrets du reseau juif au Maroc 1955-1964 – Michel Knafo Juillet 2007-page 73-76

Recent Posts
  • היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן – אורות המגרב תשע"ח

    הסכם ורסאי ב-1919 ביטל את הסכם אלג׳יג׳ירםס  העורך של השבועון המלוכני שיצא לאור בקזבלנקה בשם La Voix Français פרסם בגליונו ב-11 באפריל 1931 מאמר בו נטען, כי הסכם ורסאיי בשנת 1919 ביטל את ההסכם של.Algeciras פיתוחה של קזבלנקה והנמל בנייתו של נמל קזבלנקה היה פרויקט שבוצע על ידי המושל הצרפתי הראשון של מרוקו המרשל ליוטי, החל בשנת 1912. תחילה במימון פרטי, ביולי 1914 היו למושל העיר מעל 70 מיליון פראנקים כמלוה ראשון, והתאפשרה עבודה בקצב מהיר. הנמל היה בגודל של נמל אוראן, ו-70 אחוז מהמסחר של מרוקו התנהל בעיר זו. פוספאטים: שהתגלו במרוקו ב-1919 זכו ליצוא בכמויות גדולות. היצוא הראשון

  • יהודי המזרח בירושליםחלק ב' מ.ד.גאון-דוד בן מאיר אבישר

    משה בן יצחק די אבילה מתושבי ונכבדי מכנאס. מטיף ועסקן מפורסם. בעבר ר״ח בן עטר ובני ביתו בשנת תס״ה דרך עירו, עכבהו אצלו וספק לו כל צרכיו במשך שנתים וחצי. אחדים מפסקי הדין שלו נדפסו בס׳ משפטים ישרים, קרקוי תרנ״א, ומדדושיו הובאו בס׳ אזן שמואל. נלב״ע לפני ש' ה״א תפ״ה. אברהם אבינון מגדולי רבני שאראי בושנא. גדל בבית הרב מוהר״מ פירירה שהיה ר״מ ואב״ד בטראב׳ניק ואח״כ בערוב ימיו עלה לאה״ק והתישב בחברון. מלא את מקום רבו כ״ו שנה, ובעברו לעיר הבירה שאראי לכהן פאר ברבנות השאיר את אבא מארי תחתיו. בשנת תרנ״ט עלה לבקור ממושך באה״ק. חשב להשתקע בירושלים אולם

  • הספרייה הפרטית של אלי פילו- גזזת -אלק סרור- Ringrow – سعفة الراس

    הגזזת שפרצה בשנות החמישים לא משה מסדר היום. המדינה טרם סיימה לשלם פיצויים לקורבנות וזן חדש של המחלה, קטלני יותר, מתגלה בראשים, בזקנים, בקירות… ותחת עטו של המחבר. "גזזת" הוא סיפור הומוריסטי על אחת המחלות שהשתרשו בהווי הישראלי. קרן מתנאל Ɩ הוצאות מא"י פרוזה Ringrow – سعفة الراس 2016 © כל הזכויות שמורות למחבר ול: מכון האירו ים־תיבוני לדיאלוג בין ציוויליזציות The Euro-Mediterranean Institute for Inter-Civilization Dialog קשור

  • שרשים-יהדות מסורת ופולקלור יהודי במרוקו-התנור הציבורי-The public bakery oven-Le four public

    שרשים-יהדות –מסורת ופולקלור יהודי מרוקו  משה גבאי-הצייר והעורך ישראל 1988 " והָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם (ירמיה י"ז-ח)" אחד המרכיבים החשובים בציוריו של משה גבאי הוא התוכן שבו הם עוסקים. אפשר להגדיר את ציוריו של גבאי כיצירה אמנותית שצמחה מתוך זיקה לתכניה, ועל כן ערכה מותנה בתכניה. גבאי מעלה בציוריו אלה את מכלול חיי הדת והחולין של הקהילה היהודודית במרוקו על פי זכרונותיו מילדותו. ומה שנשמט מזכרונו לא חמק מדמיונו. וכיד האמן הטובה עליו הוציא מתחת ידו דיוקן של קהילה מקורי ומהימן: גלרייה של דמויות שונות, הנוף הארכיטקטוני, הלבוש הססגוני בצבעיו העזים, האויירה

  • Conile des rabbins du Maroc des 15 et 16 Fevrier 1955

    CONCILE DES RABBINS DU MAROC DES 15   ET 16  FEVRIER 1955 DISCIPLINE 1") Les « morchim » sont tenus à beaucoup d’égards envers les juges toutes les fois qu’ils sont reçus par eux dans leur bureau parti­culier, à plus forte raison lorsqu’ils siègent en audience. 2") Ils doivent s’incliner devant les règles de la procédure en usage. 3") En présence des juges, les « morchim » doivent parler avec pondération. 4”) Leurs conclusions doivent refléter exactement les prétentions de leurs clients. 5")Leurs aveux ou dénégations engagent leur responsabilité per­sonnelle. 6") Les « morchim » professionnels doivent présenter leurs conclu­sions par

  • נאם הנעילה להרב מיכאל יששכר אנקאווא יחשל״א-מועצת הרבנים במארוק-האסיפה השנתית של תש"ז- משה עמאר

    נאם הנעילה להרב מיכאל יששכר אנקאווא יחשל״א ע״ע ״מקוה טהרה״ רבותי! בכדי שתסוים מועצתנו בכי טוב, אני צעיר וזעיר אדבר לפני מעכ״ת מענין מקוה טהרה, לטהרת בנות עם ישראל, ולכל זרע ישראל. אל יפלא בעיני רבותי, איש אשר כמוני קטן הכמות והאיכות; לבוא בסוד ישרים, מלכים וסגנים, מאן מלכי רבנן, ומה גם לעמוד ולדבר לפני מי שגדול ממני בחכמה ובמנין, צעיר אני לימים, ואתם ישישים, וידעתי רבותי, ידעתי כי איני ראוי לדבר אפילו לפני אנשים כערכי ומכ״ש לפני רבותי, אלופי ומיודעי, מנייהו מלכי ומנייהו אפרכי, ולפני גדול אדוננו, ידידנו ואו״ע נשיא אלקים בתוכנו הל״ה השר והטפסר כבוד מעלת האדון מוס׳

  • השתמדותו של יצחק אלחראר במוגאדור ב־1932 ־ יוסף שיטרית

    פרשת יצחק אלחראר כמבחן למשחק הכוחות הפוליטי במרוקו בשנים 1932־1933 לכאורה, תיאור רצף האירועים בפרשת התאסלמותו של יצחק אלחראר כפי שהוצג כאן אינו מעלה עניינים חריגים או בלתי שגרתיים ומיוחדים. למעשה, מהלכי הפרשה כולה מראשיתה באביב 1932 ועד סיומה בקיץ 1933 יכולים לשמש מקרה מבחן למשחקי הכוחות הפוליטיים והחברתיים שהתקיימו במרוקו בעת ההיא. בשנים אלו השלים הפרוטקטורט הצרפתי את מלוא היערכותו ונוכחותו במרוקו לאחר שאחרוני השבטים הברבריים שמרדו בצבא הצרפתי, בייחוד אלה שפעלו במזרח המדינה ברכס הסרע׳ו Sargho, נכנעו לצבא הצרפתי וקיבלו עליהם את עול השלטון הקולוניאלי. בכך הושלם תהליך ה׳פסיפיקציה׳ של מרוקו, היינו ההשתלטות על כל חבלי הארץ. ואולם

  • להתהלך באור החיים – פרשת "וישלח".מאת: הרב משה אסולין שמיר.

    להתהלך באור החיים – פרשת "וישלח". דברי התורה מוקדשים למו"ר אבי הרה"צ יוסף אסולין בר עליה ע"ה, לכבוד יום ההילולה שלו, החל השבוע – י"ב כסלו. ת.נ.צ.ב.ה מאת: הרב משה אסולין שמיר. להאיר באור החיים – לערב שבת קודש. "וישלח יעקב מלאכים לפניו,   אל עשו אחיו" (בר' לב' ד'). סוד המלאכים – אצל יעקב אבינו. יעקב אבינו הגיע לדרגת מלאך, היות והוא זכה לשלוח במקומו – מלאכים לעשיו אחיו,  בבחינת הכתוב: "שלוחו של אדם כמותו" (חגיגה י' ע"ב). "בשם ה' אלוקי ישראל: מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל,                    ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל" (זהר במ', איש על דגלו(.

  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930