Le mariage trad. chez les juifs marocains

 Vers minuit, la mère de la jeune fille, aidéé de cinq tamzwarât, mettra du henné et du sucre dans les cheveux, sur les pieds et les mains de la fiancée. Une tamzwarâ fera de même pour le fiancé. Le jeune homme place dans la main de la jeune fille une pièce de monnaie ou une bague, et lui offre un foulard blanc, avec lequel sa mère lui fermera les mains. On sert aux assistants des pois chiches, des olives et mhammar

A Boujad, jeudi soir, les tamzwarât habillent la jeune fille d'une farazya (longue tunique en soie) et d'un kzâm, avant la cérémonie de Yazmomeg. On asseoit les fiancés sur une table, recouverte d'un tapis. Un repas composé de viande, d'oignons et de mahia est servi aux invités.

Un groupe de femmes bat du tarr et agrémente la soirée de chants et de danses. Elles reçoivent des assistants une grama. Quand les invités se retirent, les parents de la jeune fille la soulèvent et la déposent dans sa chambre, près d'une rha (ma­chine à moudre) et d'un gidd (entrave pour empêcher les bêtes de prendre la fuite). Les gens disent que le but de la rha et du gidd est d’empêcher le mari de battre sa femme. Il est probable que le sens exact du rite est que la femme doit entretenir son foyer (moudre le blé) et être attachée à son mari comme le gidd.

Vendredi, le jeune homme envoie aux parents de la jeune fille des cadeaux sous forme de nourriture pour le samedi. Les deux familles dînent ensemble vendredi soir. Le fiancé assiste seulement au repas et revient chez lui ac­compagné de ses amis

Samedi matin, après l'office religieux, un buffet réunira une grande assis­tance. Le soir, après l'élection des islan, les deux familles et les invités chantent et dansent jusque tard dans la nuit.

Zone espagnole

A Tanger, un mois avant le mariage, a lieu la première réunion des deux familles. A partir de ce soir, elles recevront de nombreux invités qui viennent les féliciter.

Mercredi, huit jours avant la cérémonie nuptiale, on fait prendre à la fiancée un bain  à la maison. Dès ce soir, elle ne peut plus quitter son lit.Les musiciens jouent pour les invités qui emplissent la maison et la cour. 

Le jeudi est consacré aux invitations faites par les parents aux divers amis, et le vendredi, aux préparatifs du samedi, le "sabt erray". Le fiancé prie dans la synagogue de son futur beau-père. Un déjeuner réunira les deux familles et des invités. Ce jour là, on expose Yajuar ou trousseauà l'admiration des invités. Les femmes chantent 

Ajuar nuevo                               : Mon nouveau trousseau,

delante vos la pondri                   : je l'expose à vos yeux,

Suegra y cunada                         : ni la belle-mère, ni la belle-soeur

no tienen que decir.                     : n'ont rien à dire.

Le soir, les femmes mettent du henné dans les mains de la fiancée et la fête durera jusqu'au matin. 

A Tétouan, quelque temps avant le mariage, on peint en blanc les murs extérieurs des maisons des fiancés, sur lesquels les jeunes gens écrivent: "Félicité, heureux mariage". Ils dessinent un arbre à cinq rameaux, un bouquet de fleurs. On blanchit aussi le portail de toutes les maisons devant lesquelles le marié devra passer le jour du mariage. 

Quinze jours avant la noce, la suspension d'une grande lanterne à l'entrée des maisons des fiancés est un signe que les réjouissances vont bientôt commencer. Samedi, "el maïs", est la première occasion pour les familles d'inviter leurs amis au mariage et d'ouvrir les fêtes. Lundi, la jeune fille envoie à sa future belle-mère un plateau de fruits secs. Cette dernière lui prépare ce jour un plat spécial, alfeha, fait d'oignons, d'ail et de miel qu'on ajoute à la viande et qui ne sera consommé que la semaine d'après par les mariés. 

 Mardi est le "lavado primero" (premier bain) de la fiancée. Jeudi est le "bab el'ors".׳ Le fiancé envoie à la jeune fille un plateau avec des raisins secs, des douceurs, un ruban, un foulard et des bougies. Les femmes éparpillent les cheveux de la fiancée, qu'elles attachent ensuite avec le ruban et couvrent d'un foulard en soie. Après la prière du soir, les amis du fiancé, accompagnés de plusieurs invités, prennent des bougies et des manches à balai et se rendent en chantant chez le fiancé, et ensuite chez la fiancée. où ils sont reçus joyeusement.

Samedi est le "sebt erray", qui réunira les deux familles et des invités pour le déjeuner. La jeune fille offre aussi un repas spécial à toutes ses amies. Le soir, un tribunal composé des amis du fiancé se réunit chez lui pour le juger et le condamner. Celui-ci monte sur les épaules d'un de ses amis, pendant que les autres essayent de le frapper avec des mouchoirs. L'ami sur lequel est juché le fiancé saute, afin d'épargner les coups à son protégé. 

Dans le Rif, mercredi est le "nhar al bodian" ou "nhar al hazba". ( Le jour de la retraite ) Une femme, "dont le coeur est pur et qui est heureuse", met du henné dans les cheveux de la fiancée, ainsi qu'un oeuf et du miel, et lui couvre la tête d'un morceau de tissu. Elle la ceint avec un hzàm. Pendant ce temps, le jeune homme reçoit ses amis chez lui et forme une cour intitulée uzara.Ce soir-là, sa future belle-mère lui envoie cinq plateaux avec cinq pains, cinq kilos de fruits et cinq unités de tout autre produit expédié. Le lendemain, c'est à son tour d'envoyer de la viande et des légumes pour la préparation des repas du samedi

Samedi soir, les uzara habillent le jeune homme et l'installent au milieu de la cour. Tous les assistants tiennent une bougie à la main. Les femmes chantent et dansent et les uzara font de même autour du fiancé. A un moment donné, l'un d'eux s’empare d'une ceinture rouge, avec laquelle il le ceint.Ses amis le soulèvent et le font danser, à la grande joie des assistants. La soirée se terminera tard.

Recent Posts
  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של

  • רדיפה והצלה – יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-יוסף טולדאנו-חרם על מוצרי גרמניה

      שבוע לאחר מכן הצטרפה הבירה למחאה. ברחובות רבאט הופץ כרוז הקורא לכל האוכלוסייה להצטרף לתנועה המחאה ולחרם על המוצרים הגרמנים: ״גרמניה של המאה ה-20 נסוגה לזמנים הברבריים, היא רודפת עכשיו את יהודיה, מיעוט חסר ישע. אנו פונים אל העמים התרבותיים! אל הצרפתים שבמרוקו! אל המוסלמים והיהודים: אל תקנו דבר מהגרמנים כל עוד היטלר והאספסוף האנטישמי שלו לא יפסיקו עם מעשי העושק שלהם״. הפגנה בממדים חסרי תקדים נערכה בקולנוע רנסנס, ובה השתתפו יותר מ-2000 איש. היומון "לקו דו מרוק״(L'Echo du Maroc}, שייצג את החוגים הקולוניאליים שאהדו את החרם מטעמיהם שלהם, העניק לה כיסוי רחב. הרב רפאל אנקאווה, ראש בית הדין

  • דפים מיומן-ג'ו גולן-תשס"ו 2005

    מתל אביב לביירות בתל אביב של 1931 היה המשבר הכלכלי בעיצומו. שפל שרר ברחבי הארץ. יאשה היה מחוסר עבודה. חברת היבוא־יצוא שהוא היה מנהלה המסחרי מאז שובו ממצרים נאלצה לסגור את שעריה. סבתא שרה, שנישאה מחדש זמן קצר אחרי שהגיעה לפלסטינה, גרה בביירות. בית המלון של בעלה השני, שלום רבינוביץ׳, ניצב על המצוק הצופה לים, ושימש מועדון למושבה הרוסית של ביירות. שרה ביקשה מיאשה להצטרף אליהם. רוב המבקרים הקבועים במלון היו מנהלים של מפעלים או חברות. היא הציגה את בנה יאשה לאורחיה. ידידות נקשרה בינו לבין אחד, מסייה בזרגי. בזרגי הציע ליאשה משרה בחברת ״זינגר״ למכונות תפירה, שהוא היה מנהלה

  • דבדו עיר הכהנים- תולדות קהילה במרוקו ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד-אליהו מרציאנו

      פרק 16: פיוטים פיוט ר׳ סעדיה אדאתי ר׳ סעדיה אדתי אשרי יולדתו, פספאנייא היתה דירתו, ופנאדור היא קבורתו, ועלינו תגן זכותו. ר׳ סעדיה אור המנורה, בצרור החיים היא צרורה, נשמתו הטהורה בישיבה של מעלה שורה, נהנה מזיו השכינה. ר׳ סעדיה צ׳ווי עינייא, בזכותו רבי יחייד לבלייא, עלינא וועלא ליהוד די פדנייא, ויג׳ינא למשיח ואליה. ר׳ סעדיה צווי לאה תמשי קול אולייה, ותגי בחאג׳תהא מוקדייא, זכותו תדרג עלייא. במתיבתא דרקיעא, לכבודו שפתי אביעה, מלא משאלותי אל גדול דעה, ובטל מעלנו גזירה רעה. ר׳ סעדיה מן גירוש קשטיליא, חין גזרו על ליהוד לפניא, ווהווא מן עשרא די כרג׳ו דגייא, פלמרכב רקבו

  • Michel Knafo-Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes

    Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes Depuis que Kadima, l'organe du département d'immigration, avait été dissous sur ordre des autorités du Maroc indépendant, l'émigration des Juifs vers Israël s'est poursuivie sous diverses formes. Ils quittaient le pays de manière légale ou illégale, avec l'accord des autorités ou malgré leur interdiction, par la négociation ou l'activité clandestine. Des caravanes plus ou moins grandes d'émigrants étaient organisées – recevaient des instructions nécessaires et on les transportait, clandestinement, au-delà des frontières. Derrière toutes ces activités la main directrice de l'Etat d'Israël. La participation du département de la Alyah dans l'organisation de

  • קורות היהודים בספרד המוסלמית-א.אשתור

    כשם שהכרוניקות הישנות משאירים יותר סתום ממה שהם מפרשים בדבר הדרך שבה באו המוסלמים בדברים עם תושבי הערים הנכבשות, נוצרים ויהודים, כך ברורים ומפורשים הם סיפוריהם על הביצוע של שיתוף־הפעולה עם היהודים. כפי שאנו למדים מדבריהם ריכזו הכובשים את היהודים בכל מקום. הם העבירו את היהודים שנמצאו בסביבת עיר גדולה לתוכה ובעיר גופא ריכזו אותם בשכונה אחת. זה היה קל מאד בימים ההם, משום שבתים רבים היו ריקים מאדם לאחר בריחת האצילים והעשירים, ומצד שני היה זה הכרח צבאי. המחבר של כרוניקה עתיקה אומר: ״כאשר מצאו יהודים בגליל, ריכזו אותם בעיר הראשית שלו״ והיסטוריון ערבי אחר מספר: ״נהיתה זאת השיטה

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930