Le mariage trad. chez les juifs marocains

Chez les Juifs du Sud

a. Dans le Haut-Atlas occidental. C'est dans cette partie de l'Atlas que se concentrent le plus de Juifs.

A Amizmiz, les cérémonies du mariage débutent un jeudi matin. C'est le "hrozs elqâmh".  ( La sortie du ble ) Les tamzwaràt concentrent dans la cour tout le blé destiné à être consommé pendant le mariage. Un groupe des femmes bat du tarr et commence à danser. La mère de la jeune fille apporte des fruits secs et un plat composé d'olives, appelé aslai ou dislain, qu'elle dépose au milieu des grains de blé. Une des tamzwaràt verse le contenu d'un panier de blé sur le plat d'olives, pendant que les femmes poussent des zgarit.

 On distribue des fruits secs et du thé. Les femmes dansent autour du blé. C'est alors qu'on commence à le nettoyer, opération qui durera jusqu'au soir. Le travail se fait au milieu des chants. Les femmes offrent une grama aux danseuses. Vendredi, on prépare de grands plats de viande, de poulet et cinq kaka' ou pains ronds. Samedi matin, les hommes de la famille du fiancé, ainsi que plusieurs invités, se rendent à la synagogue du père de la mariée. Au milieu de la prière, le père de la jeune fille invite les assistants à venir chez lui.

 On leur offre de la mahia, du mhammar et du poulet. Ils remercient, en disant: "Mbark Mas'ud! Allah ikammal bal hîr" (Heureuse destinée! Que Dieu fasse tout dans le bien). Après la fin de l'office religieux, ils se rendent de nouveau chez le père de la fiancée, et sont accueillis avec des dattes et de la mahia. Seuls les membres des deux familles restent pour le déjeuner. Les jeunes gens soulèvent la jeune fille et la déposent dans la chambre familiale. La maîtresse de maison leur donne à boire et à manger, en disant : "C'est votre part du samedi". Les femmes prennent des plateaux et battent la mesure. Le soir, aura lieu la cérémonie d'islan, où seront choisis les amis qui, désormais, resteront au service du fiancé, et avec qui ils partageront tous les repas jusqu'à son mariage.

Amizmiz (du berbère Amz-miz, en tifinagh , en arabe : أمزميز) est une petite ville de 13 000 habitants au Maroc situé à 55 kilomètres au sud deMarrakech. Il se situe au pied du Haut Atlas, chaîne montagneuse.

Le village est séparé en deux parties par un oued portant le même nom. Le principal bourg se nomme Amizimiz-Amadel et est situé en rive droite de l'oued, l'autre bourg nommé Amizmiz-Regraga est situé sur les hauteurs en rive gauche de l'oued.

La population est constituée principalement de Berbères qui parlent le dialectechleuh.

Le souk réunissant les gens des villages berbères alentours a lieu le mardi.

La ville est facilement accessible par les taxis (environ 13 dirhams, équivalent à 1,3 €) et les bus de Marrakech au départ de Bab Rob.

Une ligne directe de bus en provenance de Casablanca et au départ de Aïn Barja assure le trajet tous les jours

A Ntifa, les cérémonies débutent aussi un jeudi. Les femmes se réunissent dans la maison de la jeune fille. La mariée est lavée, aux cris des youyous et des chants des tamzwarât, et ensuite revêtue d'un drap. On lui couvre aussi le visage d'un voile rouge, qu'elle ne pourra plus enlever jusqu'au mariage. Tard dans la soirée, aura lieu chez la fiancée la cérémonie de l'azmomeg, et chez le fiancé les amis et invités se réunissent pour élire le cheik, qui choisira une cour de cinq célibataires.

Samedi soir est le '"qid islan". ( nœuds ) Le fiancé invite ses amis, qui viennent et surprennent sa mère en train de pétrir. Ils font alors quelques noeuds à la pâte et se font offrir des oeufs et du poulet. Les jeunes gens chantent et la fête se prolonge jusque tard dans la nuit.

Ntifa (Foum Jemaa, et la région)

Ntifa (Ar. Nṭīfa) se réfère à une confédération tribale dans les hautes montagnes de l'Atlas dont le règlement région s'étend au sud de Tadla, en bordure Aït ʿ Atab, Aït MSAD, et Azilal sur la Mousa est, Beni, au nord, à l'ouest Sraghna et Tanant sur le sud. Pour la plupart de l'année, et en dehors des terres cultivées localement près des sources dispersées et Oued El Abid ʿ, les voisins des hautes plaines de l'Atlas Bzou et Foum Jemaa sont secs et stériles.

A Imintanout, les cérémonies de mariage débutent un samedi, le "sabt al badian". Les deux familles, ainsi que la plupart des Juifs du mellah, viennent à la maison de la fiancée. Chacun apporte sa s'hina. On sert de la mahia à volonté. Le soir, en présence d'invités, les tamzwarât pétrissent une pâte d'eau et de farine. Un membre de l'assistance se lève et dit : "Baruh haba baflàn" (Bienvenu un tel), et chaque interpellé offre une somme d'argent. Le fiancé est le premier nommé et est suivi par sa famille, celle de la fiancée et par les invités.

A Demnate, un mois avant le mariage, le jeune homme envoie tous les jeudis à sa fiancée un tdbq  contenant de la fakia ou fruits secs, un poulet et de la mahia. Les cérémonies proprement dites commencent un jeudi, qui réunit les deux familles au cours d'un repas. Samedi est le "sabt al badian". Le fiancé ne prie pas ce jour-là dans la synagogue de son futur beau-père. Le soir, en présence d'invités, on procède au l'ab. Les femmes chantent et dansent. Les tamzwarât mettent du henné aux mariés et à la jeune fille un halhâl, auquel on accroche une srira contenant du sel et du hermel, ainsi qu'une hamsa en argent.

 Après cela, on couvre les mariés d'un drap et on les installe sur une table, près du mur. Une des tamzwarâtvient et fait baisser avec sa main la tête de chacun, aux cris de l'assistance: "galbha, galbha"  (il l'a vaincue, il l'a vaincue). Les islan ramènent le marié chez lui, aux cris des "youyous". L'azmomeg aura lieu ici le mercredi, jour du mariage

A Sidi Rehal, les cérémonies de mariage débutent lundi par le nettoyage du blé par cinq tamzwarât. On offre aux assistants des amandes et de la mahia. L'écorce des grains de blé est soigneusement conservée et sera servie à la mule qui transportera la mariée chez son époux, le jour du mariage. L'eau salée, avec laquelle on travaille la farine, sert à laver la fiancée. Ensuite, on lui met du khol et du swâk. On défait ses cheveux dont on couvre son visage, qui ainsi ne peut plus être vu. Ce jour-là, les islan sont élus dans la maison du fiancé. L'azmomeg aura lieu mercredi.

Recent Posts
  • יהודי המזרח בארץ ישראל- חלק ב' מ.ד.גאון

    אברהם אביחצירא מרבני טבריה. חתום על הסכמה בספר מלחמת המגן להרב משה מאיר חי אליקים. הוציא לאור מספרי אביו הרב, ביניהם גנזי המלך ירושלים תרמ״ט, והוא פירושים בקבלה. והסכימו עליו רבני הזמן המרפ״א ויש״א, והרב יוסף ויטאל מראשי ק״ק חסידים בית אל בעת ההיא. את הקדמתו לספר הנ״ל מסיים הרב: פי המדבר בן לאדמו״ר הרב המחבר כותב וחותם פעה״ק טבריה ת״ו, בחדש תמוז התרמ״ח בסדר אתה תקום ת׳ריח׳ם' דוד אביחצירא נולד בתאפילאלת בשנת תרנ״ו. ידוע בכל ערי המערב לפרוש וצדיק גדול. בנו של הרב מסעוד אביחצידא, ונכדו של הרב יעקב אביחצירא ז״ל. ר׳ יוסף בן נאים כותב עליו: לספר קדושתו

  • הקהילה היהודית בצפאקץ במלחמת העולם השנייה-חייס סעדון-תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942

    תקופת וישי – יוני 1940 – נובמבר 1942 תקופת וישי נמשכה מיוני 1940 ועד סוף 1942. בפועל לא בוטלו חוקי וישי גם בתקופת הכיבוש הגרמני, אך בשל חילופי השלטון בתוניסיה ואירועי המלחמה נתפסה התקופה הגרמנית כתקופה שונה. חוקי וישי הוחלו על צרפת ועל השטחים שהיו תחת שלטונה בצפון אפריקה, אולם יישום החוקים והצווים בתוניסיה היה בעייתי, שכן הדבר עלול היה לפגוע קשות בשירותים חיוניים כמו שירותי הבריאות, שירותים עירוניים, מכס ובנקאות, שרבים מן המועסקים בהם היו יהודים. אין לנו מידע מדויק כיצד יישמו המושלים בערי תוניסיה את הוראות החוק. מסמך שהגישה הקהילה היהודית בצפאקץ ב-4 במאי 1943 למפקח האזרחי של

  • רדיפה והצלה – יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-יוסף טולדאנו-חרם על מוצרי גרמניה

      שבוע לאחר מכן הצטרפה הבירה למחאה. ברחובות רבאט הופץ כרוז הקורא לכל האוכלוסייה להצטרף לתנועה המחאה ולחרם על המוצרים הגרמנים: ״גרמניה של המאה ה-20 נסוגה לזמנים הברבריים, היא רודפת עכשיו את יהודיה, מיעוט חסר ישע. אנו פונים אל העמים התרבותיים! אל הצרפתים שבמרוקו! אל המוסלמים והיהודים: אל תקנו דבר מהגרמנים כל עוד היטלר והאספסוף האנטישמי שלו לא יפסיקו עם מעשי העושק שלהם״. הפגנה בממדים חסרי תקדים נערכה בקולנוע רנסנס, ובה השתתפו יותר מ-2000 איש. היומון "לקו דו מרוק״(L'Echo du Maroc}, שייצג את החוגים הקולוניאליים שאהדו את החרם מטעמיהם שלהם, העניק לה כיסוי רחב. הרב רפאל אנקאווה, ראש בית הדין

  • דפים מיומן-ג'ו גולן-תשס"ו 2005

    מתל אביב לביירות בתל אביב של 1931 היה המשבר הכלכלי בעיצומו. שפל שרר ברחבי הארץ. יאשה היה מחוסר עבודה. חברת היבוא־יצוא שהוא היה מנהלה המסחרי מאז שובו ממצרים נאלצה לסגור את שעריה. סבתא שרה, שנישאה מחדש זמן קצר אחרי שהגיעה לפלסטינה, גרה בביירות. בית המלון של בעלה השני, שלום רבינוביץ׳, ניצב על המצוק הצופה לים, ושימש מועדון למושבה הרוסית של ביירות. שרה ביקשה מיאשה להצטרף אליהם. רוב המבקרים הקבועים במלון היו מנהלים של מפעלים או חברות. היא הציגה את בנה יאשה לאורחיה. ידידות נקשרה בינו לבין אחד, מסייה בזרגי. בזרגי הציע ליאשה משרה בחברת ״זינגר״ למכונות תפירה, שהוא היה מנהלה

  • דבדו עיר הכהנים- תולדות קהילה במרוקו ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד-אליהו מרציאנו

      פרק 16: פיוטים פיוט ר׳ סעדיה אדאתי ר׳ סעדיה אדתי אשרי יולדתו, פספאנייא היתה דירתו, ופנאדור היא קבורתו, ועלינו תגן זכותו. ר׳ סעדיה אור המנורה, בצרור החיים היא צרורה, נשמתו הטהורה בישיבה של מעלה שורה, נהנה מזיו השכינה. ר׳ סעדיה צ׳ווי עינייא, בזכותו רבי יחייד לבלייא, עלינא וועלא ליהוד די פדנייא, ויג׳ינא למשיח ואליה. ר׳ סעדיה צווי לאה תמשי קול אולייה, ותגי בחאג׳תהא מוקדייא, זכותו תדרג עלייא. במתיבתא דרקיעא, לכבודו שפתי אביעה, מלא משאלותי אל גדול דעה, ובטל מעלנו גזירה רעה. ר׳ סעדיה מן גירוש קשטיליא, חין גזרו על ליהוד לפניא, ווהווא מן עשרא די כרג׳ו דגייא, פלמרכב רקבו

  • Michel Knafo-Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes

    Le département d'immigration, le Mossad et autres organismes Depuis que Kadima, l'organe du département d'immigration, avait été dissous sur ordre des autorités du Maroc indépendant, l'émigration des Juifs vers Israël s'est poursuivie sous diverses formes. Ils quittaient le pays de manière légale ou illégale, avec l'accord des autorités ou malgré leur interdiction, par la négociation ou l'activité clandestine. Des caravanes plus ou moins grandes d'émigrants étaient organisées – recevaient des instructions nécessaires et on les transportait, clandestinement, au-delà des frontières. Derrière toutes ces activités la main directrice de l'Etat d'Israël. La participation du département de la Alyah dans l'organisation de

  • קורות היהודים בספרד המוסלמית-א.אשתור

    כשם שהכרוניקות הישנות משאירים יותר סתום ממה שהם מפרשים בדבר הדרך שבה באו המוסלמים בדברים עם תושבי הערים הנכבשות, נוצרים ויהודים, כך ברורים ומפורשים הם סיפוריהם על הביצוע של שיתוף־הפעולה עם היהודים. כפי שאנו למדים מדבריהם ריכזו הכובשים את היהודים בכל מקום. הם העבירו את היהודים שנמצאו בסביבת עיר גדולה לתוכה ובעיר גופא ריכזו אותם בשכונה אחת. זה היה קל מאד בימים ההם, משום שבתים רבים היו ריקים מאדם לאחר בריחת האצילים והעשירים, ומצד שני היה זה הכרח צבאי. המחבר של כרוניקה עתיקה אומר: ״כאשר מצאו יהודים בגליל, ריכזו אותם בעיר הראשית שלו״ והיסטוריון ערבי אחר מספר: ״נהיתה זאת השיטה

  • אעירה שחר-הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שבת ויצא-שיר לשבת

    שבת ויצא בקשה — אעיר כנשר, או: זכור שבת לשמרה — בקשה — סי׳ אני סעדיה שוראקי חזק פרטים אחדים מתולדות חייו ושירתו של ר' סעדיה שוראקי, שחי ופעל באלג'יריה במאה ה-17 – המאה ה-18 תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה בשם "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים שבראשו שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים שלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות". פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה. דוגמאות בולטות לכך הן שירו "סדרי בראשית יוצרו" המפרט את סדר בריאת העולם, ושירו "סיני מאור עיני", המפרט את שבחי התורה ולומדיה.     אעיר כנשר

  • מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט

    פרק רביעי הרכיבים השונים של מעמד שירת הבקשות מעמד שירת הבקשות עבר שינויים לא מעטים מאז שהובא למרוקו ע״י השדר״ים במהלך המאה ה־17. השינויים הרבים שעבר מנהג זה הם תוצאה של תנאים היסטוריים וחברתיים שהתפתחו: 1- ראשיתו של המנהג בצפת של ימי הקבלה והאר״י הקדוש ־ המחצית השניה של המאה ה־16. 2 – יהודי מרוקו, קיבלו מנהג זה מהשדר״ים שהגיעו למרוקו מאז ראשית המאה ה־17 ועד למאה ה־19. 3 – שינויים שהוכנסו במנהג זה במרוקו מראשית המאה רד20. בפרק זה יוצגו השנויים שעבר המנהג בשלושת התקופות דלעיל, כפי שהם באים לידי ביטוי בקבצים ״רני ושמחי״ ו״שיר ידידות״. המנהג בצפת הקבליסטית

  • תכשיטים אצל נשות יהודי מרוק- תערוכה מוזיאון ישראל קיץ 1973

    עגילי־תליונים – התמונה הימנית טנג׳ר ; כנראה סוף המאה הי״ח, ואולי לפני־כן לדעת הצורף היהודי שהיה בעליו זהו עדי עתיק מאוד — דוגמה נדירה של עבודתם המצוינת של צורפיה היהודים של טנג׳ר זהב, פניני־בארוק, אבני אודם ואזמרגד האורך: 22.5 ס׳׳מ אוסף פרטי, פאריס (431)   עגילי־תליונים — ׳׳עקראש״ התמונה האמצעית פאס ; כנראה המאה הי״ז או הי״ח טיפוס עתיק, שאינו עוד בשימוש ; בצד האחורי יש דגם של שריגים ופרחים מעשה חקיקה וחירור זהב, אבני אזמרגד, אמתיסט, אגרנט ופניני־בארוק האורך: 11.5 ס״מ המוזיאון לאמנויות אפריקה ואוקיאניה, פאריס ראה : אידל, מילון, עמ׳ 9 ; בזאנסנו, תלבושות, לוח מס׳ 28 ;


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 118 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
נובמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930