גאוני משפחת אביחצירא- שלמה מיארה

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

אקדמות מילין

כתיבה, עריכה וסגנון שלמה  מיארהגאוני משפחת אביחצירא-רבי יוסף לוי

יהי ה׳ אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו ורבותינו, אשר עוד מימי קדם היו יושבים אך על התורה ועל העבודה, ולא פסיק פומייהו מגרסא בחשק ושקידה, ואשר ליו צדה, והאלהים אנה לידו, במספר במשקל ובמדה, אשר לא יעדה והפדה, אהבת עולם אהבוה אהבה רבה, שאין לה קצבה ובדעתם דעת רחבה ערכו את היצר קרב ומלחמה דכייל ליה בקבא רבא, ומתוך כך היו מחדדן שמעתייהו והא בלא הא לא סגיא. נהירנא האיך מור אבי הגאון הקדוש ציס״ע, גם בעוה״ר כאשר חלה קודם פטירתו והסבל היה רב לא הוה פסיק מגרסא כולי יומא בהחיות העצומה והנעימה של הדביקות בתורתנו הקדושה, סלסלה ותרוממך במדה גדולה אשרי עין ראתה.

 ולא היה בלבו זולתי תורתנו הקדושה, שום מדה. והכסף נחשב אצלו למאומה, אויבו הגדול היה, ושמח במפלתו והתרחק מיניה ומקצתיה כמטחוי קשת, כאשר היה ידוע לכל באי שער עירו. עם זאת מדותיו התרומיות והנעלות, הכל זכה בירושה מבית אביא, ברא כרעיה דאבוה מרן קה״ק הקטן שבבנים עליו העיד גדול התלמידים, מן השמים נתן לו פי שנים, בו התנוצץ וזרח האור גדול מאור נשמתו של מרן האר׳׳י הק׳, כפי שהעידו גדולי אותו הדור, שהדבר היה בהוראה ברורה בחזיון הלילה לאביו ראש משפחתנו הקדושה. הלא הוא חד בדרא דגליא לדרעיה ונהורא נפיק מיניה רב רבנן ותלמידהון הסב״ק מרן קה״ק פחד יצחק זי׳׳ע. ממקור טהור זה זכה מ ו״ א הקוה״ט זי״ע, לחצי ירושה, זהו חלקו מסטרא דדוכרא. והחצי השני מסטרא דנוקבא, משם הוסיף וירש ירושה שאין לה גבול וקצבה, הלא הוא סבו הגדול, הקדוש והמקודש שקדשוהו שמים, מרן קה׳׳ק אדוננו המלך דוד זיעי׳א. דמותם העילאית של אלו שני הסבים, עמדו ונצבו תמיד אל מול נפשו. והשפיעו עליו ממרומים בכפליים ויצא                                                                                                               יצחק.

יחיד לכל נוצר קדם, ביום ברא אדם גבר עליו חסדו, התן עליו מהודו, שפע חכמה ותבונה ודעת, לו ולדורותיו נקבעת, ואך לא על כל אדם רוח ממרום יערה, רק לשרידים אשר ה׳ קורא שתלם בכל דור ודור, ועל ידם פרצות הדור יגדור, והיו למאורות להאיר לדורות בדברים הגשמיים והרוחניים העומדים ברום עולם ברקיע השמים להבדיל על ידם בין דרך ישרה אשר ליום נמשלה ובין דרך עקומה המשולה ללילה, והיו לאותות לדורותם להגן עליהם בצדקתם. גם אחרי עלותם אל האלהים שוכן גבוהים היו נשמותיהם הטהורות ברקיע השמים למאורות להאיר על הארץ בזכותם, כי יותר מבחייהם גדולים במיתתם. באהבה רבה לפני בוראם כי הם עמודי השמים והארץ וכל צבאם בל ימוטו לעולם. ואלה תולדות                                                                                                                  יצחק.

סעיף אחד מהמאורות הגדולים אשר היו בבית ה׳ שתולים, והאירו בחכמתם ותורתם, וביראתם וחסידותם חשך וצלמות, בחיים ובמות, היה מו״ז הקדוש ראש דגלה של משפחתנו הקדושה מרן גאון יעקב אביחצירא זי״ע. אשר היה מופלג בחכמה ובחסידות, וביופי ונועם המדות האציליות אליהם זכה, וכבר באו חכמי דורו ארזי הלבנון ואדירי התורה בפתחי שערים עם בניו הנעימים ויגלו את האבן הגדולה ויגלו המים המוסתרים ומכוסים ובקווים כלליים ופרטיים ילמדו דעת, מי היה האיש ומה טיבו אשרי עין ראתה הוד יופיו, בשוכבו ובקומו, בתורתו ובהנהגתו ויירש יצחק.

היושבים במחשכים בשאלתם מאירים ומגלים, ודעת אל נכון הלא המה מורים, איזוהי דרך ישרה, בשגם הוא בשר, ראייה מן התורה על רעייא מהימנא. ורבותינו מפרשים דקאי על דרשת חז״ל באיזהו מקומן(ראה תיקוני הזוהר דף קיד ומלקו״ש בשלח רמז רמא ושם וילך רמז תתקמ) שהיה שקול כנגד שישים רבוא עיי״ש.

וחששו פן מחומר קרוץ, ידמה בנפשו ומחשבתו כי רק הרועה הנאמן יכל היה לעלות ולהתעלות להשיג ולהגיע אל פסגת המעלות כי בנפשם ידמו שבעצמותו היה למעלה מגדר האנושי ואין ליחסו עם שאר קרוצי חומר, ילודי אשה שלא נמשך עליהם בעצם בריאתם חוט של חסד להיות מרוממים מתאוות החומר, שלא כן שאר האנוש אשר לעולם לא יוכל בכוחו הדל להתרומם לפסגות אותם מעלות גבוהות.

על זאת באה כוונתם וישאלו משה מנין, ועיקר הוראתם בזה אל האמונה הטהורה והשלימה שגם הרועה בכוחו ותכונותיו מרחם חולל ככל שאר האדם ולא זכה להגיע אל מדרגתו הלזו אלא ע״י עבודה בכל אמצעי המביא את האדם אל קורבת ה׳ האמיתית ולמאוס ולברוח מכל מה שמרחיק את האדם מן הקורבה הזו, ובדרך זו עלה ונתעלה בכוחו – כח אדם יציר חומר, עד למדרגה הרמה אליה הגיע וזהו כבודו ותפארתו.

 והעד הנאמן בזה, הלא הוא אדוננו הרמב״ם (פ״ה מתשובה ה׳יב) וז׳׳ל: אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה״ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב׳׳ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו עכ״ל. וזהו שאלתם ז׳׳ל משה מן התורה מנין, ר״ל מנין שכל מדרגתו הרמה של מרע׳׳ה היה אך מכח התורה ולימודה והלוכו בה ולא שהיה חצי אלוקות שונה מילוד אשה מתולדתו.

והשיבו: ״בשגם הוא בשר״. ורישא דקרא: "לא ידון רוחי באדם״ והיינו לא ידונו וישפטו הבריות שמשה הגיע לדרגתו משום שרוחי באדם והיינו רוח מיוחדת רוח אלוקית משכתי עליו וע״י אותה רוח עלה והגיע למדרגתו ־ איש אלוקים מה שלא עשיתי כן באדם אחר, אלא: "בשגם הוא בשרי׳ אף הוא היה רק בשר ודם ככל האחרים, וסופו מוכיח עליו: ״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״. הרי זמן חיותו ככל שאר אנשי דורו, ומסתברא דאם היה שונה מהאנושי וחצי אלוקות היה, מן הראוי שזמן חיו ג״כ יהיה שונה מזמן חייהם של בני דורו, ע״כ לא יהין איש להעמידו למשרע׳׳ה למעלה מגדר אנושית מחולדה, רק ילך בדרכיו ויעשה כמעשיו ואזי בכוחו להגיע לערכו ולמדרגתו.

טעות נושנת זו של אותם גולמי בני ישראל הנז׳ ברמב״ם, נתאזרחה אף בלבבות רבות מאתנו. לכן כאשר נראה, נשמע ונתפעל מגדולי ישראל העומדים ברום המעלה הרי אנו עומדים ומביטים עליהם ובלבבנו מקוננת מחשבה זרה זו: אנו בודאי לעולם לא נוכל להדמות ולהגיע למדרגתם הרוממה, כי המה מיועדים מאת ה׳ מתולדתם להיות דגול מרבבה ויחידי סגולה, אשר בן אדם ההמוני ילוד אשה לו יחיה שנין אלפין לא ישיגם, ואף אם בכל כוחותיו יעבוד את בוראו לא יגיע ערכו לערכם. וטעות זו תגדל ותתעצם בלב האדם ותניב פרי קלוקל כפי גודל ההתפעלות שהתפעל. אבל האמת לא כן, כי היצר היושב על מפתחי הלב הוא המשיא עצה ומחשבה זרה זו בלבבות.

כי גם המה – אותם גדולי ישראל וקדושי העם, אילו לא היו עובדים על עצמם עבודה אמיתית בלתי פוסקת כפי שהשי״ת רוצה, ודאי לא היו מגיעים אל ערכם וגדלותם. וככל שהיתה חסרה מצדם שלמות העבודה כך דרגתם וערכם היתה קטנה יותר. ומי לנו גדול כהתנא האלהי רבי עקיבא אשר ממנו יצאה תורה לישראל והוא עצמו עד גיל ארבעים עם הארץ היה, ובארבעים לחיו אלפא ביתא התחיל בלמידה ראה אבות דר״נ, ועם כל זאת עלה ונתעלה לדרגת תנא אלהי עד שראויה היתה התורה לינתן על ידו, כן הוא ממש כל ילוד אשה ערכו ודרגתו תלויה אך לפי גודל עבודתו.

מטעם זה, ולאור העובדה שרבים וטובים טועים בדמות דיוקנם של רבני וגאוני משפחתנו הקדושה, ומציירים בלבם ומדמים בנפשם את אבותינו רבותינו, כאנשים יראי ה׳ קדושים וצדיקים, אשר ידם רב להם בכוח שינוי דרכי הטבע. הן אמת הדבר ולא נפל מאומה, אך לדאבון לב העיקר חסר מן הספר והאמת נעדרת, לא ידעו אותם אנשים, עד כמה גאונים ושקדנים היו אבותינו הקדושים, וכל ישותם היה עסק התורה בלבד, ולא היה אצלם ענייני הקדושה והטהרה כי אם  מקנייני התורה אשר הוסיפו והגדילו זאת על שקידתם הנוראה, וגאונותם העצומה.

 לכן מזה שנים אשר ריח בטני הציקתני לגלות שפוני טמוני ולהלל חכם בחכמתו. ועל דרך זאת יסדתי כל הספר הנוכחי, וקובץ על יד הרבה מסמכים וכי״ק בחכמת התורה בנגלה ובנסתר. ופרשתי את דברי מליצותיהם בכמה מקומות להראות האיך כל לשונם היה בלול ושזור ממקרא משנה גמרא ספרא ספרי וזוה״ק, בבקיאות נוראה הכל ערוך על לשונם. והיה זה לאות -לעדות על גאונותם אשר הסתירו מהמון העם. וזהו כל ישותם האמיתית. גם גאוני משפחתנו צעדו בתחילת דרכם ככל אנשי בני ישראל שכל שאיפתם מעלה, והוסיפו קדושה על קדושה חכמה על חכמה ככל שאר גאוני הדורות הידועים מפורסמים, בעולמה של תורה ומזה הכוח בלבד זכו לפעול כל מפעלותיהם.

והעידותי לי עדים נאמנים על כוחם האמיתי בחכמת התורה בשקידה מופלאה ועמל נורא. הלא כח מעשיהם הגיד לעמיו, זו היא העדות הגדולה על עמלם בתורה כפי שקובע רבינו האור החיים הקדוש, שעמל התורה הוא הכוח :ומסתתר אחר כל מעשה אות ומופת, ראה בדבריו הק׳(פ׳ בשלח), עה״פ "וישב הים לאיתנו״, ודרשו ז״ל לתנאו הראשון: אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה׳ על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל מה שיגזרו עליהם כממשלת הבורא ב״ה ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים ובשמש וירח שלטו עליהם הצדיקים יחידים ואין צריך לומר מרובים כאשר חקק להם ה׳ בעת הבריאה וכו׳ עכ׳׳ל.

 הנה מבואר, שתנאי התנה השי״ת עם מעשה בראשית מתחילת היצירה להיותם כפופים לממשלת עמלי התורה. אכן מנקודה זו יש לנו ללמוד היטב על גידל עמלם בתוה׳׳ק של גאוני משפחתנו עם כל קנייני התורה ויסודותיה עד אשר הגיעו ממש לבחי׳ של עמלי התורה שמעשה בראשית כפוף לממשלתם. בזה היה כל כוחם האמיתי, וזהו המופת הגדול שפעלו בחייהם, עמלם הנורא בעסק התורה מתוך הסתרה, אשר מי שלא הכירם חלילה יכול היה לטעות ולחשוב שלא מדובר כלל בעמלי תורה. אך דא עקא שמעשיו של אדם מוכיחים עליו יותר מכל עדות וראייה ובהכרח אם נמצאו בהם הכוחות הללו, היה זה אך מכוחם של "עמלי התורה", אשר אליה זכו להגיע, וממנה החלו לפעול.

והעד השני בדבר הלא המה דברי חז״ל הק׳ שכבר חקרו ודרשו מהו הכוח שמסתתר בכל מפעלות גבורותיו של האדם. וקבעו דבריהם בברכות, והסיקו, מפני שמסרו עצמם על קידוש ה׳. הנה מגלים לנו חז״ל הק׳ וקובעים במסמרות, שהכח היחידי לפעול נסים הוא המסירות על קידוש הי, וככל שהאדם מוסר עצמו על קידוש ה׳ כך כוחו גדול בדבר זה, וזהו כוחן של ראשונים. מזה נדע בברור, אם ראינו ושמענו על כוחם של גדולי משפחתנו הק׳, לחולל פלאות כנגד הטבע, כל כוחם נחצב מכח מסירותם עד כדי שמסרו נפשם ממש, על קידוש הי, ותו לא, כפי שקובעים חז״ל הקי.

׳אני תולעת ולא איש אבוא אחר המלך בחדריו, אודות כוחו המופלא של מו׳׳א הקוה״ט, אשר כבר בבחרותו היה ניכר כאיש נורא, והיו יראים מפניו כמפניו של מו״ז פחד יצחק זי״ע. והיו יודעים בחוש ורואים בעליל כי כל דבריו נשמעים בשמים. ומאידך המסירות הנוראה שלו על התורה ועל העבודה עד לימיו האחרונים, שעות שלימות של רצף בשקידת התורה, מבקר ועד ליל ללא הפוגה והיה זה גם במצבים הקשים ביותר. וברוך שזיכני לראות בעליל את כונת רבנו האור החיים הק׳ שעמלי התורה האמיתיים שולטים במעשיהם על מעשה שמים וארץ.

ואתאן לסיפא בדברי ברכה לכל העוזרים והמסייעים ברוח וגשם במלאכת קדש זו למען דפו׳ס ספר התורה הזה. ־בראשם בני היקר והנעלה הוצק חן בשפתותיו יפיפית מבני אדם, הר״ר יוסף שיחי׳לאורך ימים ושנים, הוא ורעייתו בת אל תחי׳ מב״ת, על כל המסירות וההקרבה למען יוכל לישב ולהסתופף בחצרות בית ה׳ כל הימים. ועל יד ימינו ידידי היקר והנעלה האברך הנפלא הר״ר שלמה ז. מיארה ני״ו, אשר ערך את הספר הנכחי כולו במסירות רבה למעלה מדרך הטבע ולא חסך מעצמו מאומה נע ונד בארץ ומחוצה לה למען יצא דבר נאה ומתקבל זכותו לו בכל שמורה, יה״ר שזכות אבא מארי ואבותינו הקדושים, וכל שאר בני משפחתנו הק׳, יעמדו לו ולכל בני משפחתו למגן וסתרה, וסר יגון ואנחה כל הימים אמן.

ולכל שאר העוזרים והמסייעים ובראשם זקן רבני משפחתנו הק', איש אמונם ומשענתם של גדולי רבני משפחתנו מו׳׳א זי״ע, הגה׳׳ק הבבא סאלי, הגאון הגדול רבי שלום, הגה״ק הבבא מאיר ועוד, הלא הוא הגאון הצדיק עט״ר וצ״ת כקש״ת אדמו׳׳ר רבי אליהו אביחצירא שליט׳׳א יאריך ה׳ ימיו בטוב וימשיך להנהיג המשפחה ושאר בני קהלתו, ברוב עצה ותבונה עד בוא ינון ואליה. וכן להרה׳׳ג נודע בשערים המצוינים רבה דמתא, כמוה׳׳ר רבי דוד אביחצירא שליט״א רב העיר יבנה, וראש הכולל החשוב "תפארת יעקב״, על הסיוע והחומר הרב שנתקבל מאתו יהי אלק׳יו עמו. 

Recent Posts
  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues

  • Evolution du judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

    Structures socio-économiques Sous des apparences qui, aux yeux de l’observateur venu de l’extérieur, semblaient à peine différenciées, les structures socio-économiques de la société juive maghrébine traditionnelle présentaient, en réalité, une certaine diversité. Il faut distinguer, tout d’abord, les ruraux des urbains. Les premiers furent probablement assez nombreux  avant la pénétration française au Maroc. Dans les années 1950-1955, P. Flamand en trouva les derniers vestiges en pays berbère. Dans les mellahs ruraux, les Juifs n’étaient pas propriétaires des terres qu’ils exploitaient : il s’agissait de biens acquis par antichrèse, contrat qui permet au créancier d’entrer en possession d’un bien et de

  • המשפט העברי בקהלות מרוקו-עריכה משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז

    מועצת הרבנים במארוק האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל״א ע״ד ההלולות רבותי! חגי נדבה ומועדי קדש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש. באמת, התעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובבל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר. תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קבל הענין צורה אחרת. גם נתן ביד הצבור, והיה לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף

  • היהודים במרוקו השריפית-בעריכת שלום בר אשר

    צבא ה״עביד״ השחור והמוג׳אהרון כדי לשלוט בארץ ולהילחם בנוצרים ובתורכים ארגן השריף צבא, שנאמנותו נעלה על כל ספק ושהיה מורכב מחיילים שגייס מקרב כושיי סודאן. כבר אל-מנצור גייס עבדים שחורים לצבאו הסדיר, שהיה מורכב ברובו משבויים נוצרים משוחררים וממתאסלמים אנדלוסים. אל-רשיד הסתכסך עם מלך באמבארה סגו, שנתן מקלט לאחד מיריביו מן הסוס, עלי אבן־ח׳יידר (בו-חסון?), ולא יכול איפוא להביא טירונים מטימבוקטו. לעומתו הצליח אבן־ח׳יידר לאסוף בסודאן כמה אלפי כושים ולפלוש לארצות הסולטן. הוא שחררם באזור הסוס, לשמע הידיעה על מותו של אל-רשיד. משורותיהם שאב מולאי אסמאעיל, אנשים ליצירת גרעין חיל המשמר השחור שלו. אולי חיפש לאחר מכן את צאצאי חייליו

  • חתונה יהודית בצפון מרוקו-גילה הדר

     גיל הנישואין ודפוסי בחירת הכלה/חתן  2.1 גיל הנישואין ״בת לאביה מטמונת שווא, מפחדה לא ישן בלילה. בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נשאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא לא תעשה כשפים״.(סנהדרין ר ע"ב) עד אמצע המאה העשרים העדיפו ההורים במרוקו להשיא את הבנות בגיל צעיר על פי המסורת והמנהג העברי., לא מצאתי עדויות בכתב או בעל־פה לנישואי ילדות מתחת לגיל 13 מלבד מקרה אחד שאירע בלאראצ׳ה בשנת 1853 : ״על עניין הקידושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י״א שנים בפני אביה יעקב מילול״. נראה שקידושי קטנה היו חריגים, ורבי יצחק בן וואליד מתיטואן נשאל

  • Contes populaires racontes par des juifs du Maroc-Dr Dov Noy-La mere cruelle

    LA MERE CRUELLE Yitsak Massas-narrateur Il y a longtemps, longtemps, à une époque très reculée, il y avait une famille qui vivait, heureuse, dans son village. Avant de mou­rir, le chef de cette famille appela ses fils et leur dit: "Après ma mort, ne versez jamais de l'eau chaude sur le seuil de la porte." Plusieurs jours passèrent et après la mort de leur père, les jeu­nes gens durent faire de grands efforts pour subvenir à leurs be­soins. Très tôt, le matin, ils sortaient au travail et ils rentraient chez eux, peu de temps avant le coucher du soleil. Il

  • יהדות מרוקו, הווי ומסורת –רפאל בן שמחון-הילד המרטיב

     הילד מאחר לדבר היו מקרים רבים שילדים בגיל שנה ושנתיים טרם התחילו לדבר. אחרים איחרו ללכת וזחלו כל הזמן על בטנם והמשיכו לינוק בגיל שנתיים ויותר. ההורים נהגו לקחת אותם לבית העלמין ביום שישי אחר הצהרים לפני קבלת שבת, בזמן שהרבה אנשים נמצאים בבית החיים, לעריכת סעודות ליד קברי הצדיקים. ההורים הושיבו את בנם על־יד הקבר של הקדוש, ונתנו לו לטעום מן הסעודה וללגום מן התה ומכל אוכל שהוגש לנוכחים. בגמר הסעודה, ההורים הניחו צלוחית מלאה מים על הקבר, וכעבור ימים חזרו ונטלו אותה. הם השקו את ילדם כל אימת שביקש לשתות. המים האלה בנוסף לברכה שבהם (ברכת הצדיק) זירזו

  • קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי

    צהלי רני עדה שלמה רקע לפיוט: הפיוט נכלל ב׳יגל יעקב׳ למהדורותיו במדור ׳פיוטים של מתן תורה'. על פי תוכנו מתאים הוא לכבוד הכנסת ספר תורה הנזכר בבית חמישי ׳יגל הכותב… וגם הקונה׳. אולם קהילות תאפילאלת שרות פיוט זה גם בחתונה. שילוב שירים לכבוד התורה בשירי חתונה קיים גם בקהילות אחרות כמו קהילות הצפון במרוקו כמו השיר ׳היא תורה לנו נתנה׳ המכיל כ״ב בתים על פי סדר א׳׳ב אותיות התורה ויוצר דימוי של ׳טקס הובלת הכלה לבית החתן לזה של הכנסת ספר תורה להיכל׳. שילוב שירים לכבוד התורה באירוע של חתונה קשור כנראה בדימוי הכנסת כלה להכנסת ספר תורה המצוי במקורות


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 116 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר
אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031