אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עמוד 10 מתוך 111234567891011

״שירה פצו שפתי״. סי׳ יוסף משאש: שיר לפסח

שיח-כרך א'

יא. טבת. להנ״ל.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

תמול שלשם קבלתי מכבודו מגילה עיפה, מעולפת ספירים במליצה יפה, בצחות השפה, משבחת ומפארת, מרוממת ומהדרת, את אשר לשוני שוררת, בשני השירים, אשר לכבודו יקרים, מאבני הספירים, ועוד דבריו ערוכות, במסכת ברכות, על תשובות ההלכות, כי בתוך הגולה כבודו, בגזרת צוד אין בלעדו, ואין ספר בידו, גם ראיתי הפצרתו בשיח נועם, ובטוב טעם, להעתיק לו כפעם בפעם, אחד או שנים, או כפלים, משירי השקולים במאזנים, אשר ארגתי, וחברתי, בעזר אלהי ישועתי, להגדיל עוד שני־ כי. בשירי הקדש מוצא נחת בגלותו, וגדלה לשירי תשוקתו, על הכל! חן חן ידידי ורוב תודה, בלי קצב ומדה, ועל ארש״ו אר״ש חמדה, והרי לך ארבעה שירים, טובים ויקרים, לחג מצות ומרורים, וזה יצא ראשונה, בעזר שוכן מעונה. נועם ״שירה פצו שפתי״. סי׳ יוסף משאש:

יביע פי שיר לאל, הגדיל חסדיו, לעם ידידיו, נפלאות, נוראות, נשאות, עשה אל במצרים, הפך לדם המים, וצפרדעים במעים. הראה צור גבורתו, לעמו צאן מרעיתו, על יד נאמן ביתו, הוציאם ממצרים.

 ועפר ארץ רהב, נהפך לכנים, מינים ממינים, וחיות, אריות, הומיות, שלח בם ערוב כבד, למצרים היה אובד, טרפם בשיגים. הראה צור וכו'.

סילה כל אביריהם, שם דבר בהם, ובכל מקניהם, גם שחין, רע רחץ לא הבחין, בין חרטומים להעם, שלח בהם עוד זעם״ ברד מן השמים.

 פני הארץ כסה ארבה ויאכל, כל עץ מאכל, פרי טוב, גן רטוב, לקטוב, גם החשיך מאוריהם, והכה בכוריהם, אז רפו כל ידים. הראה וכו'.

מלכי שב את שבות עם, מוכים ומעונים, זה כמה שנים, אל עליון, לציון, אפריון, השיבהו על כנו, אז ימלא שיר לשונו, בתוף ובמצלתים. כימי צאתו מחנס, עשה לו פלא ונס, ואותו מהר כנם, בתוך ירושלים.

אורז וכלי פורסליין בפסח מאת רבי יוסף משאש זצוק"ל

אלף תצח

אוצר המכתבים כרך ג'

ניסן. לר׳ יעקכ חזאן, תונ"ס יע׳׳ארבי יוסף משאש

מכתב מעלתו, הגיעני בעתו, אודות האורז, אשר שמע כבודו, שאנחנו פה מארוק״ו אסרנו אותו אסור גמור, ותמה כבודו, מדוע ? וכו'.

תשובה, שמועה כוזבת שמע כבודו, כי האורז התירו פשוט כאשר כתבת, ורק בזמן הקודם נהגו בו חשש אסור מפני שהיה בא מעבר לים בספינות עם שקי קמח וחששו פן יצא קמח מנקבי ארג השקים, ויכנס לשקי האורז, כאשר ראו עיניהם פעמים הרבה שקי אורז עליהם אבק קמח חטים, גם חששו עוד פן מסירים קליפתו ברחיים של קמח, אבל האורז שהיה גדל במאדוק״ו ומביאין אותו בקליפתו ומסירין אותה במדוכות פסח היו אוכלים אותו בשופי, זולת איזה מתחסדים שאסרו זח אטו הבא ממדינת הים, אבל עתה שבטלו חששות אלו מתירין אותו בשופי, זולת איזה מחמירין שלא רצו לבטל מנהגם מפני מחלת הדמיון, זהו מה שיש, ותול"ע, ושלום.

אני היו׳ם ס״ס.

אלף תעא

אוצר המכתבים כרך ג'

אייר שנה הנז' לווהרא״ן יע״א.

להחכם ר׳ יצחק הכהן הי״ו.

מכתב כבודו הגיעני, אשר שמעת כי אנו מתירים כלי חרס הנקראים לפורסליי״ן, של חמץ להשתמש בהם בפסח, רק בימי המלחמה דוקא התרנו אותם שלא נמצאו כלים חדשי׳ כלל, והתרנו רק שאינם בני יומן, משום נ״ט לפגם דשרי בפסח, ואף שדוקא בדיעבד, והכא לכתחלה? קי״ל שעת הדחק בדיעבד דמי, גם החמרנו עליהם להגעילם ג׳ פעמים, כי יש פוסקי׳ דסוברים כן בכלי חרס להגעילו ג״פ ולהשתמש בו, ואף שאין הלכה כסברא זו ונדחה קראו לה ? מ׳׳מ בשעה הדחק הוספנוה חומרא בעלמא, וכאשר נגמרה המלחמה, ובאו כלים חדשים, הכרזנו על אסור הישני׳, דלא מהני ליהו שום תקון, וסברו וקבלו, וכל הקהל קנו רק חדשים.. ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

מכירת חמץ לפי רבי יוסף משאש זצוק"ל

אוצר המכתבים כרך ג'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

אלף ת

תמוז תש׳׳ד לפ״ק. לעיר תמוסכ״ת (אלגיריין)

למעלת החכם השלם וכו' כמה״ר שלמה עמאר ישצ״ו. שלום רב למעלתו, ולכל המסתופפי׳ בצל קורתו העי״א. חכם לב! מכתב כבודו, הגיעני במועדו, ואך הטירדות הצבוריות והיחידות, עם נסיעה ארוכה שנסעתי בעסק צבורי, הם גדרו בעדי מהשיב מעלתו.. בעתו, ועתה גזלתי מעתותי רגעים אחדים להשיב מפני הכבוד. והיא !

ראיתי מ״ש כבודו בענין מכר חמץ שנעשה במח״ק,

עם הרמזים שרמז כבודו וכו', וכו'.

דע ידידי, כי גם פה היה הדבר נחוץ לעשות הפך השני׳ הטובו', שהיו מוציאים אותו מן הבתים מן החצרות, ואך בשנה זו הודענו את כל הקהל במכתב גלוי שרשאים להניחו בביתם. ע״פ התנאים הללו. שהם,

א׳, לסגור בעדו בחדר מיוחד במפתח.

 ב' למכור אותו לגוי מכירה גמורה, ולפי שחששנו פן יהיה נמצא לאיזה יחידים הרבה חמץ.. ויהיה קשה עליהם לפרסם את הדבר, גם כל הנמצא אצלו אם מעט ואם הרבה, יהיה קשה עליו להביא מאזנים לשקול כמה ליטראות יש לו, לכן אמרתי להם למכור על זה הדרך, דהיינו לומר לגוי הנני מוכר לך כל קילו קמח, או סלת או חטים וכו', בסך כו״כ כל אשד ימצא ברשותי עת תבא לשקול, שכן מנהג הסוחרים למכור מכר כזה, שאומרים בלשון ערבית, לעדאד עלא מא יצדק. בטח לא נעלם.

 ג׳, להשכיר לו החדר שבו מונח החמץ בסך קצוב על משך ט״ו ימים, או יותר.

ד, לתת לו דריסת הרגל בחצרו שיוכל לצאת ולבא אל החדר כל משך זמן השכירות.

 ה,, אחר המכירה הגמורה, צריך למסור לו המפתח.

ולפי שיש בעיר קהל גדול בפי׳ העי״א, ואין לכ״א ואחד גויים מכירים, לכן נמצאו אנשים בעלי ג״ח שכל אחד מהם קנה הרבה חמץ מכמה בעלי בתים עה״ד הנז', בכתב יד כריח מהמוכרים, ולקח המפתחו׳ של כל החדרים מכלם, והוא מכד לגוי המכירו מכירה גמורה עה״ד שבה קנה, ומסר לגוי כל המפתחות, גם שמות החצרות שיש בהם חמץ, דהיינו שאמר לגוי, הנני מוכר לך כל חמץ שיש לי בחצר פ׳, ובחצר פי, וכו', כו״כ לכל קילו, כל הקילוייאת אשד ימצאו שם, עם שכירות כל החדרים, עם דריסת הרגל לכל המקומות הנז'. גם בכלל המכר, צריך למכור לו כל השקים שיש בהם חמץ, בסך קצוב לכל שק, וכן אם יש לו בחדר נפות וכבדות וכלי חמץ.. צריך למכרם ג״כ בסך קצוב, ולפרט את שמותם,ומפני דלאו כ״ע דינא גמירי, לכן העמדנו איזה ת״ח להתעסק בענין זה, וקבעו מקום בביהכ״ג אחת, והודענו הקהל, שכל מי שיש לו חמץ בביתו, ילך אצל החכמים פ׳, ופי, במקום פ׳, והם יודיעוהו כיצד יעשה, וכן עשו הקהל ישצ״ו, וזולת זה לא ידענו שום היתר אחר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

דיני תבלינים ואלכוהול לפי רבי יוסף משאש זצוק"ל

אלף תקכד

אוצר המכתבים כרך ג'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ניסן. להנ״ל.

מכתב כבודו הגיעני, שמחתי מאד, כי אותו האיש מנע עצמו מאותה תקנה של תרגום צרפתי, ועליו תב״ט.

עוד בקש כבודו להודיעו מה הם התבלים הכשרים לפסח. דע ידידי, כי כל התבילם כשרים לפסח, כי כלם רק פירות אדמה ואילן ועשבי השדה, ואין בהם שום חשש כלל, ושאל נא כל הרוקחים הבקיאים ויגידו לך קושט דברי אמת, וכן כל מיני סוקא״ר וכל מיני ט״יי וקאפ״י, כי עתה נתגלית עשיית כל דבר והופשטו הספקות הישנים, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יחקור וידע האמת הברור בכל דבר, ודברי המתחסדים מטעם מנהג, במחילת כבודם, לאו בכל דבר ראוי לאחוז במנהג, כי דבר ידוע שכל מנהג בטעות אפי׳ התרה אינו צריך, כי יסודו הוא טעות, ויען הננו עומדים בערבי פסחים, לא אוכל להאריך יותר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

אלף תמב

אוצר המכתבים כרך ג'

אייר תש׳׳ז. לרבי דוד הכהן ישצ״ו, לתאוורירת.

מכתב כבודו הגיעני, בו שאל מעלתו להודיעו מענין האלכו״ל, מהו לענין פסח, כי יש אומרים שיש בו תערובת שכר שעורים, וי״א מסתם יינם, ובעי מר מנאי לחוות דעתי.     :

תשובה, שאלתי זה כמה עליו להרבה רוקחים היודעים מהותו, וגם בשנה שעברה הוספתי עוד לחקור עליו, וכל יודעיו, פה אחת ושפה אחת לכלם שאין בו שום חשש חמץ כלל, ורק נחלקו בסתם יינם, י״א שיש בו איזה תערובת וי״א שאינו אלא משמרי סוקא״ר ומיני פירות מתוקים, וא״כ הו״ל ספק בדרבנן ושרי, ומי שרוצה להחמיר תע״ב, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

סדר הגניזה-רבי יוסף משאש זצוק"ל-אוצר המכתבים חלק ב

אלף יד

כסלו. לפאריז, לר׳׳פ הלוי ישצ״ו.רבי יוסף משאש

עוד להודיע לכבודו מהמנהגים, בערב חג השבועות קודם ערבית, מביא השמש לביהכ״נ ב׳ אגודות גדולות של פרחים ושושנים, ומניחם בתיבה אחת מימין ואחת משמאל, ואחר ערבית והסעודה, מתקבצים הקהל בביהכ״נ ולומדים כל הסדר הכתוב בס׳ קריאי מועד, ואחר הלימוד היו נוהגי׳ בזמן הקודם להוציא כל ספרי תורה שבהיכל, ועושים הקפות בשמחה ובשירים כמו בשמחת תורה, כאשר ספרו הזקני׳, אמנם עתה אין עושי׳ הקפות, רק סדר הלמוד דוקא.

 למחר מתפללים שחרית בהדרת קדש כמו בשאר מקומו׳, ובסעודת היום כל בני העיר אוכלים תבשיל של סולת מחטים מתבואה חדשה, וקודם מנחה קורין מגילת רות, חציה ביום א׳, וחציה ביום ב׳, ואחר מנחה קורין האזהרות של מוהרי״ץ בן ראובן ז״ל הידועי׳ המתחילי׳ איזה מקום בינה וכוי, חצים ביום א׳ וחצים ביום ב׳, כל אחת מהקהל מסדר פיסקא אחד בנגון, ומי שטועה, צועקי׳ עליו, ואומרי׳ לו בנגון האזהרות, חזור, חזור, חזור, אינך יודע מאומה, פלוני לא ידע, פלוני לא התבונן, והכל בדרך שחוק ושמחה, ויש שטועים ומטעים במזיד כדי לשמוח, ומי שנופל בו פסוק אחרון שופכים עליו מים, או ישלם דבר מה לצדקה, לחזני׳ ולשמשי׳, ויש איזה משפחות שנהגו מזמן קדמון שלא לומר האזהרות, וכן נהגו בניהם עד היום, והוא מנהג בלי שום טעם. וכן עושים ביום ב׳, ובליל מוצאי החג, מתפללים ערבית בנגון, ואחר ערבית מברך הש״צ את הקהל, ואומרי׳ השיר יגדל, והשיר אדון עולם, ונפטרי׳ לבתיהם לשלום.

 ומשלש שנים לשלש שנים, שולח  הנגיד החברה ביום אסרו חג שמשים לסבוב כל בתי הספר, וכל הבתי׳ והחצרו׳, ומלקטי׳ משם כל הספרים שבלו דלא חזו עוד לקריאה, ותפילינות, וטליתות ומזוזות, שבלו, ומניחי׳ הכל בפינת האולם הגדול שיש להם בבית החיים, ואחר שבוע או שבועים קובעים את יום הגניזה, לגנוז בו את כל אשר לקטו, במערה אחת גדולה תחת הארץ בפינת בית החיים מיוחדת לזה מזמן קדמון, קורין לה בשם גניזה, יש לה ארובה שממנה משליכים בה הספרים וכל העומד לגניזה ובשבת שקודם יום הגניזה שולחי׳ כתב מודעה לכל בתי כנסיות שבעיר, בו מודיע נגיד החברה שיום הגניזה הוא ביום פלוני, ומזמין כל הקהל לבו ביום לקייב מצות גניזה, ואז באותו היום בבקר מכינים באותי אולם, כסאות ושלחנות עם מפות לבנות ובקבוקי ייל שרף וביצים שלוקות ומיני כבשים ופירות ופת בכיסנין וכל יחידי הקהל ות״ח והרבה מההמון והרבה נשים הולכות לשם בזמן תפילת מנחה, ומתפללים שם בהדרת קדש ובנגון הקדישי׳ והקדושה, ואחר מנחה כל אחד נוטל מלא חפניו דפי ספרים בלויים והולך ומשליך לגניזה, ונותן איזה דבר לצדקה לכיס החברה, איש כמתנת ידו, ואוכל איזה דבר והולך לו, ואני בבואי לשרת פה בקדש הנהגתי לעשות דרשה על הענין ונמשך הדבר עד שעה מאוחרת בלילה, זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה, ושלום.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קמד- כרך א'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

פ׳ עקב. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם הנעלה, כהה״ר יחייא אדהאן ישצ״ו.. שלום. שלום.

חם לבי בקרבי, מרוב צערי וכאבי, על לא טובה השמועה, כי קרן הודך נגדעה, כי נפש אביך התמימה, עלתה השמימה, יום תמים, ישבתי משמים, לחם לא אכלתי, ומקירות לב צעקתי, אהה אדוני והוא שאול, נקי כפים ולא גאול [וא״ו שורוק, מלשון לחם מגואל, מלאכי א׳]. רץ כצבי לעשות רצונו, פזר נתן לאביונך, ומדוע ככה עשית, ואותו כרת, טרם מלאת הימים, והוא צדיק תמים ? כל זה אמרתי בחפזי, ואך חביבי ואיזי, אין לנו אלא להצדיק דינו, כי טוב לו לנסעו תוך גן עדנו, ולא על האדמה, המלאה לה עמיר שואה ומהומה, ואתכם עליו ינחם, ויחוס וירחם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, עד זקנה ושיבה, אמן. אנכי אנכי מנחמכם, הדואג עמכם, אחיכם, עבד אל נורא איום,

אני היו״ם ס״ט

קמה כרך א'

פדר הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מה שיכולתי לסדר מרבני וחכמי המשפחות אשר עברו בארץ מולדתי מכנא״ס יע׳׳א. אבן סונבאל. הרה״ג המופלג בתורה ובחכמה ובחסידות כמוהר״ר נחמן אבן סונבאל זלה״ה, בא מספרד, לעיר פא״ס, ומפני הרדיפות שהיו׳ בארץ, בא למכנא״ס, בש׳ רפ״ז לפ״ק, והרביץ תורה ויראת שמים, והיה איש קדוש ובעל נסים, כן מ״ך על ספר כת״י, ישן נושן, אני הצעיר יהודה טולידאנו. ע״כ מ״כ. ורב אחד אמר לי שזכור הוא, שראה פנקס נדוניית בתו, משנת ש״ל לפ״ק, ועדין ידועה חצר אחת במבוי לבא׳׳ב למסדוד״א [השער הסגור] נקראת על שמו, חצר ״אבן סונבאל״. ועוד מצאתי הרה״ג כמוהר״ר שמואל אבן סונבאל זלה״ה, כד מתואר בטופס פס״ד אחד מש׳ תע״ז לפ״ק, ועוד מצאתי החה״ש יצחק אבן סונבאל ז״ל, כך מתואר בשטר עיסקא מש׳ תצ״ח לפ״ק. אבן צור. הרה״ג כמוהר״ר יהודה אבן צור זלה״ה, כך נמצא מתואר בטופס מעשה בית דין מש׳ תק״ד לפ״ק. ועוד מצאתי שני אחים בתואר החכם השלם כהה״ר שלום אבן צור, קבל עיסקא מאחיו החה״ש כהה״ר יעקב, בני כהה״ד משה נ״י, בש׳ ת״ן לפ״ק.

ואמר לי רב אחד שהם בני דודו של הרב הגדול המפורסם, כמוהר״ר יעב״ץ זלה״ה, שהיו דרים במכנא״ס, וכן הראני בס׳ עת לכל חפץ דף צ״ב ע״א קינה ששלח להם הרב הנז׳ במות אביהם הנר, בשבעה שבט ש׳ ה׳ אלפים תס״ו ליצירה ע״ש. [כן הגיהו שם בלוח הטעיות תס״ו במקום ת״ו ע״ש. ונכון, כי הרב יעב״ץ ז״ל נולד יום שב״ק זך אייר תג״ל לפ״ק, כמ״ש שם דף ק״ג, ע״ש]. עוד כתוב שם בדף צ״ה, שביום ששי בשבת י׳׳א תמוז, ש׳ התע״ב ליצי׳ נשרף על קדוש ה׳, בעיר מכנא״ס יע״א, הבחור עולה שכלה כליל וכד, כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, בכהה״ר משה הגז׳, ע״ש. עוד מצאתי הרה״ג כמוהר״ר יוסף אבן צור זלה״ה, כך מתואר בטופס מטופס פס״ד אחד, מש׳ ת״ל לפ״ק. עוד החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, נלב״ע פתאום ליל ש״ק ט׳ תמוז ש׳ תקפ״ה לפ״ק. [

כ״כ בס׳ קול יעקב שירים וקינים למוהרי״ע בירדוגו ז״ל בקינה שקונן עליו דף קי״ב, ע״ש]. עוד החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, היה סופר ונמצא חותם א׳ בשטר אחד מש׳ תע״ו לפ״ק, עוד נזכר בשטר א׳ מש׳ תקנ״ג לפ״ק, החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל. עוד כהה״ר יוסף אבן צור דיל נזכר בשטר אחד מש׳ ת״ן לחכם לפ״ק. ורב אחד אמר לי, שהוא אחיו של כמוהר״ר יעב״ץ ז״ל הנ״ל, שהיה דר במכנא״ס, ובג׳ אלול החנ״ח ליצירה נלב״ע, משמן רותח שנשפך על רגליו, כמ״ש בס׳ עת לכל חפץ בדף ע״ח ע״ש.

עוד החה״ש והכולל, כמהר״ר אברהם אבן צור בכמוהר״ר יהודה זלל״ה, כך נמצא מתואר בשטר אחד מש׳ תע״א לפ״ק. עוד מ״ך בכת״י וז׳יל: מ״ך בכת״י ישן נושן, וז״ל, הרה״ג החסיד העניו, המקובל האלדי גם בקבלה מעשית, כמהור״ר ראובן אבן צור זלה״ה, נולד באדר ש׳ צ״ח ואדום [היא שנת שצ״ח לפ״ק] לפמ״ה, בעיר קדשנו מכנאם״א יע״א, וגם בנו הרה״ג כמוהר׳׳ר יעקב נר״ו, נולד פה העירה מקנא״ם יע״א, בה׳ אייר, ש׳ ג״ל עיני לפמ״ה [היא ש׳ תג״ל נפשי לפ״ק], ומפני העלילה, נסעו כלם בקפיצת הדרך לפא״ס יע״א, ונתיישבו שם, ע״כ מ״ך, אני הצעיר יהודה טולידאנו ס״ט, ע״כ מ״ך.

הרה״ג כמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, נתבש״מ ארבעה כסלו ש׳ תר״ד לפ״ק, כן מ״ך. הרה״ג כמוהר״ר משה אבן צור זלה״ה, כן מתואר בטופס מטופס מטופס פס״ד אחד מש׳ תע״ב לפ״ק במכנא״ם יע״א. הרב כמוהר״ר שמואל אבן צור זצ״ל, כך מתואר בשטר אחד מש׳ תקג״ב לפ״ק. הרה״ג כמוהר״ר רפאל אבן צור זצ״ל, זה כעשרים שנה שנתבש״מ. החה״ש כמה״ר מרדכי אבן צור ז״ל, זה קרוב שנתבש״מ, ולהבדיל לחיים, החה״ש כהה״ר דוד ישצ״ו, בכמוהר״פ הנ״ז, ש״צ וסופר שטרות. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו עתה ושלום. אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים חלק ב', מנהגי ט' באב ועוד….

אלף יח

טבת. לפאריז, לר״פ הלוי ישצ״ו.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

מכתב כבודו הגיעני, חן חן ידידי על שיח שפתותיו, אמנם האהבה קלקלה את השורה להרכיבני על במותי על, ואנכי מה, נא ידידי, אל תוסף דבר אלי עוד תוארים כאלה, כי איני שמח בהם כלל, הנח אותם למשמרת לרודפים אחריהם, ואודות גמר המנהגים, הרי לפניך עוד, י״ז בתמוז מתענים ומתפללים כמו בכל ׳.המקומות, רק תפלת מנחה עושי׳ אותה סמוכה לערבית, ומתחילין שמע קולי וכוי, ואחריו, יה שמע אביוניך וכוי, ופי התמיד וכוי, ואומרים הפטרת שובה, ישראיל וכו', ואין אומרי׳ שום תחנה ושום סליחה, רק מזמור תפלה לעני וכו׳ וקדיש, ועלינו לשבח, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה שם בביהכ״נ לעניים הנמצאים שם, והצבור אינם לובשי׳ תפלין וטלית במנחה של תענית, רק החזן דוקא. מר״ח אב עד ט׳ בו, אין אוכלין בשר אף של עוף, ואין שותים יין, זולת איזה משפחות נהגו לאכול בשר מלוח מטוגן בשמן, בליל ט״ב יושבים על המחצלאות בקרקע, והחזן והנכבדים יושבי׳ בסדר אבלים, ואומרים הרבה קינות, וכן ביום עד שעה ב׳ ביום, ושוחטים ואוכלים בשר בסעודת הלילה, ויש איזה משפחות שנוהגות ללבוש בגד חדש בשעת מנחה, ומתפללים מנחה סמוכה לערבית כל הצבור בטלית ותפילין, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה לעניים בשעתה.

בליל מוצאי ר״ח אלול, מתחילין לקום באשמורת לומר סליחות, עד ליל ט׳ בתשרי ועד בכלל, לתפילות ר״ה וכפור יש להם מחזור מיוחד במינו, נקרא בשם מחזור לתלמסאן לימים נוראים, נדפס הרבה פעמים בעיר וויי״ן, ובעיר לוורנו. בטח! כי תדעהו, ואם לא, אשלח לך אחד, מנהג הכפרות פשוט גם פה, ביום ט׳ אחר שחרית כל הקהל עולים לבית החיים קורין תפלת בית עלמין בכנופייא גדולה לפני מצבת קבורת הרב כמוהר״ר אפרים אנקאווה זצ״ל, ומברכים כל הקהל, ומחלק להם שומר הפתח ענפי אילן הנקרא בערבית ארנד, אשר גדל שם לרוב, ואח״ך מתפזרים כ״א על קברי הוריו, קורים מזמורי תהלים, והשכבה, וחוזרים לבתיהם לשלום.

 בליל כפור אחר כל נדרי, נוהגים לעשות הש״צ השכבות לכמה רבנים חדשים גם ישנים, ולכל המתים שכבר מתו באותה שנה כל אחד בשמו וחניכתו, ומנהג שאינו נכון הוא, כי יש בו טורח צבור וכל הקהל משיחים זע״ז בעוד הש״צ אמרם, ואי אפשר לבטלו מפני הדמיון ההדיוטי השולט בלב ההמון. הרבה מההמון אין עושי׳ סוכה, יש מחסרון מקום, ויש מפני חפשיות הזמן בדת, מצות ד׳ מינים גם היא מבויישת פה, כי רק לולב ואתרוג אחד כשר בכל ביהכ״נ, ומעט מזער לולבים ואתרוגי׳ פסולים, להושענות, קונים הכל מכיס הקהל, ובחוה״מ מקבצים מכל המתפללים פראנקים אחדים, והטפת מוסר הועילה באיזה יחידים, התפלות וסדר שמחת תורה בהקפות ושירות וזמירות, כמו בכל המקומות, בקדוש ב׳ לילות ראשונות של סוכות, נהגו להתחיל, בפיסקא אחת מאזהרות רי׳׳ץ בר ראובן זצ״ל, הידועים ומתחילים איזה מקום בינה וכוי, הפיסקא היא ״זכור סוכת ענני מדבר וכו׳״ ואחריה אלה מועדי וכו', זהו מה שיכולתי להודיע לכבודו עתה, ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט.

אוצר המכתבים חלק ג' – סימן אלף תתפד – כיסוי ראש לאישה

אלף תתפד

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

למעלת החכם המפואר וכו', כהה״ר שלמה שושן ישצ״ו. בעובי״ קאזא בלא׳ יע׳׳א.

מכתבו הבהיר הגיעני, ולרוב הטרדות לא יכולתי להשיב עד כה. ראיתי שאלתו שאלת חכם הנוגעת לעצמו, והיא, זה כשנה נשא אשה בראשה מכוסה ממחוז וג׳דא, ועתה מוצא מקום עבודה בקאזא בלאנקא, ושלח אחר אשתו שתבא אצלו, ותאבה לבא, ואך בראש מגולה כמנהג המקום והזמן, וכבודו לא רצה, ואחר כמה חליפות מכתבים שעברו ביניהם וצערא דגופא שסבל׳ קבל תנאה לבא בראש מגולה, ואך הוריו מעכבים על ידו בזה שלא תגלה ראשה בשום אופן, והיא באחת ולא תשוב, רק לגלות, והוא עומד בין הבינים ואינו יודע איזה דרך ילך, אם ישמע לקול הוריו או לאשתו, ובעי מר מנאי לחוות דעתי להמציא לו צד היתר בענין זה להראותו להוריו, להשקיט המיית לבבם הסוער ולשפות שלום בין כל המשפחה.

תשובה. דע בני, כי אסור גלוי הראש לנשואות היה חמור אצלנו פה מחזק' וכן בכל ערי המערב טרם בוא הצרפתים, ואך אחרי בואם במעט זמן, פרצו בנות ישראל גדר בזה, וקמה שערוריה גדולה בעיר מהרבנים והחכמים ונבוני עם יראי אלהים׳ ואך מעט מעט קם השאון לדממה, ויחדלו הקולות, כי לא הועילה שום תוכחת, לא בנחת, ולא באש מתלקחת, כי אין חזק כאשה אמרו הקדמונים, ועתה כל הנשים יוצאות בריש גלי פרועי שער, זולת הזקנות הן שמכסין את ראשן, ולא כולה, רק מניחין חלק גלוי מצד פנים. ואני בלכתי בס״ד לשרת בקדש בעי״ת תלמסאן זה כשלשים שנה, ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים, גם הזקנות, שכלם פרועי ראש, עם כמה מיני תגלחות משונות, כאשר נמשך הדבר גם פה בכל ערי המערב. ובכן נתתי לבי ללמד עליהם זכות, כי אי אפשר להעלות על לב להחזיר הדבר כמאז, כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר, ובגשתי לחפש בדברי הפוסקי׳ אשר לפני, מצאתי רק חומרא על חומרא ואסור על אסור, ובכן אמרתי אשא דעי למרחוק לשאוב מן המקור, משנה וגמרא ונושאי כליהם הנמצאים לפני, אולי נמצא להם פתח תקוה ליכנס בו, כי באמת קשה לנשים ולבעליהן לעבור על מצות עשה שהזמן גרמא בעניו זה יותר מכל דבר, בהיות הדבר הזה גלוי לעין כל, והודות לאל כי מצאנו הרבה פתחים למקום ליכנס בו בהיתר ולא באסור׳ והם:

הנה! יסוד מוסד לכל הפוסקים, אשר בנו עליו כמו רמים מקדשם, הוא מה שדרש ר׳ ישמעאל, ופרע את ראש האשה, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, כמ״ש במס׳ כתובות דף ע״ב סוף ע״א, ופרש״י ז״ל, וז״ל, אזהרה, מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדד, כמו שעשתה להתגאות על בועלה, מכלל דאסור, אי נמי׳ מדכתיב ופרע, מכלל דההיא שעתא לאו פרוע הוה, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר, עכ״ל.

 וההבדל שיש בין ב׳ הפירושים הוא. עפ״י א׳ משמע, שהטעם שמגלין שערה הוא כדי לנוולה בגלוי, כמו שעשתה היא לבועלה להתנאות לפניו בראש מגולה, משמע שאנן הוא שאסור לן לגלות שערה ברבים לנוולה על חנם, ואך כדי לעשות לה מדה כנגד מדה התירה לנו התורה אסור זה כדי לנוולה, אמנם היא אין לה שום אסור בגלוי ראשה, שאם רצתה לנוול עצמה, תנוול לכל עת שתרצה׳ ובכל מקום שתרצה בבית ובשדה. ואך מפי׳ ב׳ ופרע, מכלל דעד השתא לאו פרוע הוזז, ומה טעם ? משום דאין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, משמע שאסור לה גם עצמה לגלות שערה, שלכך בא הכתוב להזהירה שלא תשנה מדרך בנות ישראל בשום אופן.

נִוּוּל

נִוּוּלת, ניוול (ז') [מן נול, נִוֵּל] כִּעוּר, חֶרְפָּה, גְּנַאי: "לֹא תָסוּד (הָאִשָּׁה בַּמּוֹעֵד), מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ" (מועד קטן א ז). "גִּדּוּל שֵׂעָר נִוּוּל הוּא לָאָדָם" (במדבר רבה י). "לֹא מוּטָב שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי בִּכְבוֹדִי וְלֹא בְּנִוּוּלִי?" (קֹהלת רבה טו, בכל עת). "שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת בְּנִוּוּלוֹ" (ביאליק, החצוצרה ד). "כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמָּשָׁל: מַרְבֶּה יָמִים – מַרְבֵּה נִוּוּל" (הזז, יעיש 66).

הרי לך מפורש, דלפי׳ א׳, אין לה בזה אסור כלל, שאין בזה רק משום נוול, ואם תרצה לנוול עצמה תנוול, ולפי׳ ב׳ ג״ כ אין האסור מצד עצם הדבר של גלוי שער, רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן, משום שחשבו בזמנם שיש בזה צניעות לאשה, והמגלה שערה נחשבת פורצת גדר הצניעות, ולזה הזהירה תורה לכל בת ישראל שלא תעשה הפך מנהג בנות ישראל בזה.

וא״כ עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן בכסוי הראש שום צניעות וכ״ש שאין להן בגלוי הראש שום נוול, ואדרבה גלוי שערן הוא הודן והדרן ויופיין ותפארתן, ובגלוי שערה מתגאה האשה לפני בעלה ובועלה, א״כ נעקר האסור מעיקרו, ונעשה היתר.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קמו

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ס׳ ראה. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום.

שלום.

שני תאומי צביה אגרותיו היקרים הגיעוני, אשר בהם מפציר בי כבודו, להעתיק לו הרמזים שיש לי בס׳ יתרו כמו שהודעתיהו, עוד העתיק לי איזה חדושים, ומפציר בי כבודו להודיעו דעתי עליהם, על זה אין לי זמן עתה, והרמזים שרמזתי בפי יתרו. הם אלו: על וישמע, כבר הודעתיך. ועוד, כתב רש״י ז״ל ע״פ ויבא אהרן וכו', ומשה היכן היה וכו'. שהיה עומד ומשמש, ע״ש. ורמזתי זה בשם מש״ה ר״ת, משה שמש היה. עוד פי׳ רש״י, אנשי חי״ל, עשירים שאינם צריכים להחניף, ע״ש. ורמזתי זה בתיבת חי״ל נוטריקון למפרע, לא יהיו חנפים. עוד פי׳ רש״י, אנשי אמת, אלו בעלי הבטחה, ע״ש. ורמזתי זה בתיבת אמ״ת נוטריקון, אנשים מובטחים תמיד. עוד, ויל״ך ל״ו א״ל ארצ״ו, פי׳ רש״י לגייר בני משפחתו, ע״ש. ורמזתי זה בנוטריקון הכתוב, והלך יתרו לארצו, כדי לגייר ולהפוך את לב אוהביו רעיו צדיקים וישרים. עוד כבד את אביך וכוי, כב״ד בגימטרייא הוי״ה, לרמוז מ״ש רז״ל בקדושין דף ל׳, וז״ל: בזמן שאדם מכבר אביו ואמו, אמר הקב״ה, מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני, עכ״ל, ע״ש. ומור דודי הרה״ג כמוהר״ר דוד משאש זלה״ה רמז זה במלת כב״ד נוטריקון כאלו ביניהם דרתי. זכו״ר, אותיות כרו״ז, לרמוז מ״ש מודם בא״ח סי׳ רנ״ו, דסמוך לשבת מכריז ש״צ להכין עצמם לשבת וכוי, ע״ש. ועוד, לא תגנב במספר קטן עולה י״ח, כמנין שחו״ק במספר קטן, לרמוז מ״ש רז״ל לא תגנב אפילו בשחוק. ועוד ויחד יתרו על כל הטוב״ה, נוטריקון בהפוך אתוון, היא טובת המן באר והתורה, ע״כ. ועוד יש לי הרבה רמזים בפרשיות אחרות, ולכשאפנה אעתיקם לכבודו, עם מה שאגלה דעתי באותם החדושים ששלחת לי, ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

 

קמז

פ׳ הנז׳.

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום, שלום. קח גא עוד ידידי מהמוכן:

אג׳ווילוס. זה נוסח כתובה בלויה וישנה נכתבה במכנאס באדר תצ״ח לפ״ק, איך השה״ט הבחו״ן, יניק וחכים, כד׳ אברהם ס״ט, בכהה״ט החכם השלם ספרא דווקנא כעזרא, כהה״ר יצחק זלה״ה, בכהה״ט זית רענן יפה פרי תואר, חכמה רבה בכלי מפואר, החסיד העניו, כמה״ר ראובן זלה״ה, בכהה׳׳ט החכם השלם, השיב רבים מעון, כהה״ר יעקב ז״ל, בלא״ץ יסוד עולם, גוזר לגזרים ים החכמה, ומוציא לאוד כל תעלומה, מוה״ר הרה״ג מעו״מ, כמהור׳׳ר אברהם זצ״ל, המכונה אג׳ווילוס, ע״כ יכולתי להכיר בשטר כתו׳ הזה, והשאר נמחק ונקרע ולא נשאר ממנו רושם כלל.

אדארוקי. הרה״ג כמוהר״ר אברהם אדארוקי זלה״ה, כך נמצא מתואר בטופס קב״ע על שטר זכיה מש׳ ת״ל לפ״ק. ועוד מצאתי טופס פסק קטן על היזק ראיה, וחתום עליו הרב כמוהר״ר חסאן אדארוקי זלה״ה, זמנו ש׳ תכ״ט לפ״ק. ועוד מצאתי משמו איזה חדושים בכת״י על רש״י בחומש. משני המשפחות הגז׳, לא נשאר שום זכר בעיר כלל. ושלום.

אני היו״ם ס"ט

אוצר המכתבים כרך א' – סימן קמח-קמט

קמח

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ס׳ שופטים. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום

שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, בו מפציר בי כבודו לחפש לו פירוש מכוון על מ״ש בסוף מס׳ עוקצין, :אמר ר׳ יהושע ב״ל, עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי י״ש ואוצרותיהם אמלא, עכ״ל. והקשה כבודו, א' למה כפל לכל צדיק וצדיק, בחד סגי ? ב׳, מאי -פיסקא דהאי חושבנא י״ש, לא פחות ולא יותר? ג', למה הביא סיפיה דקרא ואוצרותיהם אמלא, די ליה ברישא דקרא ? דע ידידי, כי לעשות רצונך חפצתי,

וחפשתי, וזה מה שעלה במצודתי:

 הרב״ע מברטנורא ז״ל פי׳ שם, דר״ל ההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק בעוה״ב היא ש״י פעמים כנגד כל תענוג של עוה״ז, ע״ש. והרמב״ם ז״ל פי׳ שהוא ענין יש ונצחי, ע״ש. ובס׳ עץ יוסף על עין יעקב פי׳ שם, כי כת״ר מצות יש בכלל שבע דרבנן, וחצים הוא י״ש, והאשה חולקת עם בעלה הצדיק, וז״ש לכל צדיק, וצדיק, דהיינו אשתו י״ש עולמות, כנגד כל מצוה, עולם ע״ש. ולפי״ז החשבון מכוון היטב, אבל וצדיק, וצדקת מבעי ליה?

ובספר דרושים כת״י ישן, מצאתי, שפי׳ לכל צדיק וצדיק, הלומד, והמחזיק, שחולקין בשוה כת״ר מצות כבז׳, שעושה הלומד, וחלק נשותיהם של צדיקים, נותן הקב״ה משלו בתורת חסד, וזה שאמר ואוצרותיהם אמלא, כי האשה נקראת אוצר, כמ״ש רז״ל.

ולדעתי המעט נר׳ לפרש, כי הנה יש בשנה שס״ה ימים, הוצא מהם נ״ב שבתות, שבהם הקב״ה מזמין כל הצדיקים סביב כסאו ומשתעשע עמהם, כמ״ש בס׳ תקוני שבת משם הזוה״ק, הוצא מהם עוד ב׳ ימים של ר״ה, ויוה״כ, שבהם ג״כ מזמין הקב״ה כל הצדיקים סביבות הודו, להגין בזכותם על ישראל, במ״ש בס׳ זרע אמת דרוש א׳ לימים נוראים, הרי נ״ה יפים, נשארו בשנה ש״י ימים, ועל זה מנחיל הקב״ה לכל צדיק ש״י עולמות, כל יום מתענג בעולם אחד, והשנה נקראת אוצר, ע״ש אוצר הגשמים, כמ״ש יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וכו', וז״ש ואוצרותיהם אמלא, דהיינו הסך נ״ה ימים החסרים לתשלום אוצרותיהם דהיינו שנותיהם, אמלא משלי שאני מזמינם אצלי סביב כסאי, ופי׳ לכל צדיק וצדיק, דהיינו צדיק ובעל תשובה, או פי׳ כפשוטו, וכפל וצדיק כדי שלא נטעה לפרש לכל צדיק דהיינו לכל הצדיקים. זהו מה שהשיגה ידי לפרש בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קמט

פ׳ הנז׳.

ידידי החכם הנעלה, כהה״ר יעקב איפרגאן ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הגיעני, ונצטערתי על מצבו הקשה מחסרון הפרנסה, כי מסחרו הקטן הולד ודל, ושלח להתיעץ עמי, כי רצונו לבא הנה, הוא ואשתו ושני בניו, לדעתי ידידי, לא זו הדרך, רק בא יבא ברנה לבדו, שבוע או שבועים, ויראה בעין שכלו אם יוכל להשיג כדי פרנסתו במסחרו הקטן, ויכין בית מושב, ואז יחזור לקחת את אשתו ואת בניו, ועל אופן זה פירשתי אני הצעיר מ״ש בפ' לך לך, ויקח אברם את שרי אשתו וכו', דקשה טובא, שהרי כבר נאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וכוי, ולמה חזר וכתב ויקח אברם ? ולפי מ״ש ניחא, דפ' וילך אברם וכו', דהיינו שהלך עם לוט דוקא, כדי לשכור בית דירה, או מקום לתקוע אהלו, ולתקן כל הצריך, ואח״כ חזר ויקח את שרי אשתו, ואת לוט וכו', ויצאו כלם ללכת ארצה כנען לחלוטין בלי שום חזרה עוד, ויבואו ארצה כנען בשלום, ומעשה אבות סימן לבנים, לדעת מה יעשה ישראל בסדר ימיו, ובכן מעשה אבות תשמור, וה׳ יצליח דרכך, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים כרך א'- ר' יוסף, משאש זצוק"ל

קנ

ס׳ הנז' שנ' תרס״ט לפ״קרבי יוסף משאש

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, עם עוד כמה חדושים, שהעתיק לי מאותו הספר, והפציר בי כבודו לחוות דעתי עליהם ועל הראשונים שכבר שלח לי, דע אחי כי אין לי פנאי לחוות לך דעתי עתה על הכל, רק על הראשונים שכבר שלחת, והם:

א.   בפ' לך לך, ע״פ והאמין בה׳ ויחשביה לו צדקה, שפי׳ רש״י ז״ל, הקב״ה חשבה לאבדם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו, ועל זה הקשה בעל הספר וז״ל, איך יהיה זה? והלא מחוייב להאמין? ונר׳, שאברם הוא שחשב אותה ההבטחה לצדקה, ולא מצד מעשיו הטובים, עכ״ל. ידידי, דברים אלו, הם דברי הרמב״ן ז״ל שם באורך ע״ש, ואך בעל הספורנו ז״ל אחז צדיק דרכו כדעת רש״י ז״ל בתום׳ תבלין, ע״ש.

ב.   בפ' בראשית, ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן וכו' הקשה, וז״ל, מלת לאמר היא

מיותרת, ולמה? ואפשר שבא לומד שכפל לו הצווי כדי לזרזו, עכ״ל. ולדעתי המעט נר׳, שצוהו לאמר זה הצווי גם לחוה אשתו, כי לא מצינו שנצטוית, אם לא שנאמר ע״י בעלה שנצטוה לומר לה, ואיפה ? במלח לאמר.

ג.   ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיד לאמר לא תאכל ממנו וכו'

כתב עוד וז״ל, גם לאמר כאן היא מיותרת, וע״פ מ״ש ניחא, דקפיד עליו שאף שכפל לו הצווי עבר עליו, ולכן הענישו, עכ״ל. ולדעתי נראה, דר״ל אשר צויתיך לאמד לה, שאתה היית רבה ומלמדה, ועכשיו נהפכת לתלמידה לשמוע בקולה לעבור על דבר שלמדת אותה לשמרו, ועזבת את דברי, כן נלע״ד.

ד.         בפ׳ חיי שרה, ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר, כתב עוד וז״ל, גם כאן מלת לאמר מיותרת, ואפשר שכפל להם הדברים, כדרך המפציר בחברו לעשות רצונו, וכמש״ל, עכ״ל. ולדעתי נראה, שאברהם הפציר בבני חת שהיו ראשי העדה לאמר דברי תחנוניו ובקשתו לעפרון בעל השדה לעשות רצונו. כנ״ל. ה. בפי בראשית, ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמים הם וכו', הקשה וז״ל, משמע מהכתוב שמקודם אכילתם מעץ הדעת, לא היה בהם דעת אף לדעת שהם ערומים, רק היו כשוטים, ואיך צוה אותם ה׳ והענישם, וכי השוטים בני צוואה ועונשים הם? ולכן העיקר הוא כמ׳׳ש רש״י ז״ל משם הב״ר, שמצוה אחת היתה בידם ונתרשלו הימנה, עכ״ל. ולדעתי לא קשה מדי, שהאמת הוא שהיו בעלי מדע והשכל, רק היו חסרים ידיעת בושת מגלוי ערוה, והיו בזה כמו הבהמות, שאף שמבחינים בין הים ליבשה, ובין דבר הראוי למאכל, לעץ ואבן שאינם ראויים למאכל, ובין מינם לשאינו מינם, ועוד הרבה הבחנות, ועכ״ז אינם יודעים בושת בגלוי ערות, כך הם לא היו חסרים אלא ידיעה זו, וע״י אכילתם הוסיפו לדעת את זה, וכן מפורש בקרא, שלא אמר וידעו בין טוב לרע, רק כי עירמים הם, ואם היו ממתינים איזה זמן, היו משיגים גם דבר זה, בלי אכילת עץ הדעת, כמ״ש המפרשים, מה שעושה הזמן, עשה העץ, ורק הנחש הוא יצה״ר, פיתה אותם ועברו ונענשו. זהו הנלע״ד בזה, ובמכתב אחר אחוה דעתי על השאר בעה׳׳ו. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים – בוסידאן

אלף תרכד

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

תמוז תשכ׳׳ט, לרי׳׳ע חתוויל, למראכ״ש

מכתב כבודו הגיעני, בו בקש כבודו, להודיעו, מה היה במרוקו בשנת תק״ץ, כי צריך הרבה לידיעה זו.

תשובה, מה שזכורני שראיתי בזה, בס׳ יחס פאם כתב יד, ובכתבים אחרים, כי בשנת תק״ץ, היה המלך מולאי עבד ארחמאן בפאס, והיתה גרה בפאם אלבאלי (העתיק) משפחה ערבית גדולה המונה כמה וכמה אלפים נפשות נקראת בשם ״לודאיא״ גבורים, ואכזרים, ועשירים, והיה להם ראש מופלג בעושר, ולכל אשד היה פונה היו כלם פונים אחריו, והוא נשא ידו במלך להרגו ולמלוך אחריו, ומרגלי חרש הודיעו למלך, ובפתע פתאום תפשוהו עבדי המלך, ועשו בו שפטים וכל רכושו הרב והעצום ונשיו ופלגשיו ׳ושפחותיו הכל לוקח בית המלך, ואחר ירחים אחדים מרדו כל לודאייא במלך בפעם אחת והרגו מעבדי המלך רבים ונכבדים, והמלך נלחם בם בתוך העיר, וגברה יידם, והמלך ברח למכנאס, וכבדוהו כבוד עצום, ואסף חיל גדול ומצא בבית השר של מכנאם אשה עבריה תופרת בגדי נשיו, והיתה תמימה, ואמרה לנשי השר, שאם ירצה המלך להיות בטוח שינצח את אויביו, יבקש ברכה מהצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, שהיה עדיין חי במכנאס, ויגידו לשר, ויגד למלך, והמלך רצה בזה, ווהתחפש הוא והשר ובאו בלויית האשה בחצות לילה, לבית הצדיק, .ויברכהו הרב בהצלחה מרובה, ויתן לרב מתנה כיד המלך, ולא רצה לקחת בשום אופן, וברכת הרב נתקיימה. ונסע המלך עם חילו הגדול לפאם וצר על העיר ימים אחדים, והכה לודאייא ועוזריהם שוק על ירך, וגרש אותם מן העיר, ופזרם בבל כפרי מרוקו, והביא במקומם משפחות פלשתים אשר עזרוהו הנקראים בשם ״סראגא, ואולאד גאמאע״, וכל ימי המרד והמצור והמלחמה, היו רעים לישראל מאד, ונמשכו המהומות קרוב לשלש שנים, ושלום.

עבד נורא ואיום. אני היו״ם ס״ט

אלף תרכה

להנ״ל, נזמן הנ״ל

מכתב כבודו הגיעני, תודה רבה על אמריו כי נעמו, עוד בקשתני הרבה להודיעך מי הוא הצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, ומה רוצה לומד הבנוי בוסידאן.

תשובה, הצדיק הזה בא למכנאס בש׳ תק״מ – 1780 –  עם בני קהלו קרוב לק״ן נפש, מכפר תימלילת במחוז מרכש, שנשלל ונחרב ע״י ברברים אכזרים, ועזרם בהונו ואונו, הרה״גא המפורסם כמוהר״ר רפאל בידדוגו זיע״א, וקבע ישיבה גדולה מבני קהלו, והיה מלמד אותם ומפרנסם עד אלול תקצ״ב שנתבקש בישיבה של מעלה, וזקני הדור מספרים עליו הרבה משקידתו בתודה דלא הוה פסיק גירסא מפומיה יומם ולילה, והיה חסיד קדוש, ובעל צדקה וחסד במדה נפרזת, ומספרים עליו פלאות בענין הברכה שהיתה שורה בכספו, שהיה לו כלי של בדיל ישן מונח על זיז היוצא מכותל ביתו מבפנים לעין כל, וכל מי שמתנדב דבר לישיבתו היה לוקח ומניח באותו כלי, ומאותו כלי היה מוציא כל הוצאות הישיבה ופרנסת התלמידים בריוח גדול, בלי שום חשבון לא נכנס ולא יוצא, והכלי תמיד מלא. ואין שום אדם אחד זולתו נוגע באותו כלי, פעם אחת בא אדם לגנבו, ותיבש ידו, והיתה מהומה בעיר, בי הגנב היה בן עשירים, וכאשר נתפרסם הדבר בבל העיר, אז הצדיק בקש עליו רחמים ונתרפא.

עוד פעמים הרבה היו שנות רעב שאין נמצא לחם בעיר, והוא בכל בקר כשהיה פותח ביהכ״נ להתפלל, היה מוצא שק של קמח, וממנו היתה פרנסתו ופרנסת תלמידיו. ועוד הרבה הרבה ספורים מספרים עליו בעניינים אלו, זיע״א. קבורתו וקבורת הרבה מבני משפחתו, ידועה לכל, בבית הקברות הישן במכנאס, ותמיד משתטחים עליה ומבקשים רחמים בזכותו, ורבים מעשה נסים מספרים הנשים, וכל מי שנענה עושה סעודה על יד קברו בערב ר״ח, בטי ומיני מזונות, וחלוק צדקה לעניים, וכן בביהכ״ג הידועה ונקראת על שמו, יש עששית דולקת תמיד יומם זלילה לעלוי נשמתו, וזרעו נהנים חרבה בזכותו עד היום מנדרים ונדבות שעושים לשמו.

 וטעם הכנוי ״בוסידאן״ אומרים, שהראשון של המשפחה היה רגיל לנסוע לארץ הכושים השחורים, הנקראת בפי הכל במרוקו, בשם סודאן, אודות מסחרו, ולכן קראוהו בשם בוסידאן, דהיינו בן סודאן, ונשתבשה באורך הזמן מוא"ו סו, ליו"ד סי, כאשר יקרה תמיד, ושלום.

אני היו"ם ס"ט

דברי הימים מכנאס-ר' יוסף משאש ז"ל

פד

פ׳ הנז׳.מסמך ממכנאס

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום.

שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, במבוי בן עטאר, יש עוד ביהכ״נ בסוף המבוי, פתחה במזרחה בפנת המבוי לימין הנכנס למבוי, ארכה יתר על רחבה, יש בה ב׳ היכלות, אחד באמצע מערבה, ואחד בעלית קיר שבצפונה. התיבה באמצע, פני הש״צ למזרח. יש בדרומה עזרת נשים גבוהה סמוכה לתקרה, ספר לי זקן אחד ששמע מאבותיו, שהעזרת נשים בנה אותה הנגיד כה״ר משה ן׳ עטאר ז״ל, שהיה בזמן קדמון, זה יותר ממאתים שנה, שלא ברצון חכמים, שהיו מעכבים שלא לעשות עזרת נשים בביהכ״נ, משום הרהור, ומשום שיחה, ע״כ. יש בה כוסות וספסלים וכו' בחברותיה, מתפללים בה כשמונים נפש. היא היתה נקראת בזמן הקודם ע״ש הנגיד בהר״ס ן׳ עטאר הנ״ל, כן מצאתי שמה בפס״ד ישן בש׳ תקי״ו לפ״ק, ובשטר אחד בש׳ תק״ע לפ״ק מצאתי שמה ע״ש החכם כמה״ר חסאן ן׳ לחסין זלה״ה, אפשר שהוא קנה אותה, וחזרה ליקרא על שמו, ואך עתה היא נקראת בפי הכל ע״ש הרה״ג המפורסם כמוהר״ר שמואל ן׳ ואעיש זיע׳׳א, נתבש״מ ש׳ תקע׳׳ח לפ״ק. ושמעתי מכמה זקנים, וכן יש תחת ידי, ספר קטן של מעשיות בכת״י, בלשון ערבית, משנת תרי״ח לפ׳׳ק, וזה העתק מה שצריך לנו בעברית: בזמן הרה״ג כמוהר״ר שמואל ן׳ ואעיש זצ״ל, צדו הפלשתים מהיער לביאה אחת חיה, והביאוה דורון למלך, והכניסה לגן אחד ברחוב הישמעאלים, וקשר אותה בצוארה בשלשלאות של ברזל, ומנה עליה ערבי אחד להאכילה ולהשקותה, ויום אחד נתקה השלשלת וברחה חוץ לפרדס, והזיקה הרבה ישמעאלים, ואז גזר המלך על היהודים, לתת לו חצר אחת ברחוב היהודים, בחשבו שאף אם תצא ותזיק, תזיק רק ליהודים, ומה בכך ? והוציאו הרבה שוחדות על זה ולא הועילו, ונתנו לו חצר אחת (שמעתי שהיא החצר הראשונה לימין הנכנס למבוי אלעטארין, שעדין נקראת ״צא״ר אלביי״א״, דהיינו חצר לביאה, ע״ש המעשה).

והביאו אותה שם וקשרו אותה בשלשלת ברזל, והערבי הממונה עליה היה בא אצלה בבקר ובערב לתת לה די מחסורה, וערב יום אחד הניח הפתח פתוח בשוגג או במזיד, ובאשמורת הבקר בעוד לילה, נתקה עוד השלשלת ויצא׳ לחוץ, ומפני שכל החצרות היו סגורות, לא מצאה מקום ליכנס, והיתה משוטטת בעיר, עד שהגיעה לביהכ״נ של הרב הנז׳, שהיתה פתוחה, והיה הרה״ק הנז', קורא שם כדרכו בכל יום, בקשות הבקר, והתחילה לנהום עליו, והוא לא ידע שהיא הלביאה, רק חשב שהוא כלב, והכה אותה במטהו, והיא נוהמת, ויוסף להכותה להוציאה מביהכ״נ, ובאותה שעה בא הממונה עליה, ועמו מעבדי המלך, להוליכה אל המלך, שרצה ליתנה במתנה לשר אחד גדול, שהיה נוסע באותה שעה, וכשלא מצאוה בחצרה, התחילו לחפש אחריה, עד ששמעו נהמתה ממכות הרב שהיה מכה אותה, ואז הלכו אחר הקול, והמה ראו כן תמהו, ותפשוה והוליכוה, ואז נודעה קדושת הרב זיע״א גם לעיני הגויים. ע״כ. שלוחי צבור ששמשו בה, הם: הרב הקדוש הנז׳ וזרעו אחריו, בנו הרב כמוה״ר משה זלה״ה ובן בנו אשר הכרתיו כד הוינא טלייא, החכם הותיק כהה״ר יוסף ז״ל, ועתה משרת בה החכם כהה״ר מכלוף ן׳ שטרית הי״ו, וה״ר רפאל ן׳ לחסין הי״ו, מזרע הרב כמה״ר חסאן הנ״ל זלה״ה. וגם בני דודי כמוהר״ר דוד זצ״ל, שהם החכם כמה״ר יעקב וכהה״ר אברהם אחיו ישצ״ו, שמשו בה שלוחי צבור איזה שנים, הבית הקדוש הזה שמש ישיבה לת״ת להרה״ק הנ״ל, אשר ראיתי במכתב עדות מש׳ תר״ז לפ״ק, שבחצר שלפניה היה מלמד תשב״ר חכם אחד שמו ר׳ דוד עטייא ז״ל, והיו התנוקות נכנסים בפתח אחד קטן, שהיה בביהכ״נ פתוח לאותה חצר, והיו מפריעים את הרב ותלמידיו מלמודם, ועמד הרב וסגר אותו פתח, ע׳׳כ. וגם מו״ר הרה״ג כמוהר״ר שלם משאש זיע״א הרביץ בה תורה איזה שנים, כאשר שמעתי מתלמידיו, גם למדו בה תשב״ר בני מור דודי כמוהר״ר דוד הנ״ל, ועמהם החכם כמה״ר יוסף אלבאז ישצ״ו, ואנא נפשאי למדתי אצלם תנ״ך. ועתה היא רק לתפלת שמ״ע, ולמשכימי קום בלילות החורף בעוד לילה לומר שם שירות ותשבחות ובקשות, יתקון חצות. זהו מה שיכולתי להשיג עתה להודיע לכבודו, ובמוצאי חג הסוכות אגמור את הכל בעה״ו. ואך יואל נא כבודו לשלוח איזה כסף, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

עמוד 10 מתוך 111234567891011

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 115 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אפריל 2018
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930