אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עמוד 5 מתוך 6123456

מבואות וחצרות בעיר מכנאס-רבי יוסף משאש

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

קיב

פ׳ תשא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה׳׳ש כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

קח נא עוד ידידי, חלק השמאלי ממבואות העיר והחצרות, מפתח השער ולפנים לשמאל הנכנס, סמוך לפתח יש חנויות מוכרי תבלין ופירות, וסמוך להם פונדק גדול מלא אורוות לסוסים ולפרדים ולחמורים, וסמוך לו שורה של חנויות מוכרי פירות ודגים ובשר וירק, וסמוך להם פונדק גדול מלא כתים ועליות, ורפתים לבקר וצאן, וסמוך לו עוד חנויות מוכרי ירק, וסמך להם מבוי קטן מפולש לפונדק הנז׳, נקרא מבוי אסקאייא [שוקת המים], יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר לעאמרייא.

 ב׳, חצר אטרזמאן,

ג׳, חצר אזילאסי.

 ד׳, חצר דוד כהן, ועוד חרבות. וסמוך לו עוד שורה של חנויות מוכרי קופת הרוכלים, וסמוך להם מבוי אלעטארין, יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר אלביי״א [לביאה, וכבר הודעתיך מזה].

ב/ חצר ר׳ פתחיה בירדוגו ז״ל.

ג׳, חצר דניאל כהן,

ד, חצר יוסף עמאר,

הי, חצר אברהם בידרוגו.

 ו׳, חצר יעקב אסודרי.

 ז', חצר יצחק עטייא.

ח׳, חצר ן׳ אסודרי.

ט׳, חצר אזייאת,

יו״ד, חצר ר׳ שלמה ן׳ הדוש ז״ל.

 י״א, חצר ישראל יעקב.

 י״ב, חצר תברנא.

י״ג, חצר . יעקב אוחנא.

י״ד, חצר גייאן.

ט״ו, חצר ר׳ רפאל בן צור זצ״ל.

 וסמוך לו שורה של חנויות, וחצר אחת, נקרא ע״ש מרדכי עטאר, וסמוך לה איזה חנויות מוכרי קליות וזרעונים, וסמוך להם מבוי אלגזארין [קצבים, ע״ש חנויות הקצבים שהיו סמוכים לו בזמן הקודם], והזקנים קורים לו ע׳׳ש המשורר הנשגב כמוהר״ר דוד ן׳ חסין זלה״ה. יש בו אלו החצרות:

 א׳, חצר ימין אסודרי.

ב' חצר ר׳ שלמה ן׳ ׳שטרית ישצ״ו,

 ג' חצר בלכאווא,

ד׳, חצר מסעוד אסבאג.

 ה׳, חצר ר׳ יצחק אבן צור ז״ל.

 ו׳, חצר ר׳ דוד חסין ז״ל.

 ז׳ חצר אסלוקייא [נהר קטן עובר תחתיה],

ח׳, חצר ר׳ שלמה טולידאנו ז״ל.

ט' חצר ן׳ אריפי.

יו״ד, חצר מכלוף גייאן,

י״א, חצר אליהו גייאן.

י״ב, חצר דוד מורינון.

י״ג, חצר דוד אדרעי.

י״ד, חצר מכלוף ן׳ שלוש.

ט״ו, חצר טאפירו.

וסמוך לו יש עוד חנויות מוכרי קמח, וסמוך להם חצר אחת, נקראת, חצר עכו. סמוך לה, מבוי ר׳ שלום לעזימי ז״ל, יש בו אלו החצרות:

,א׳ חצר ר׳ שלמה ן׳ עטארא ישצ״ו.

ב׳, חצר אברהם אוחנא.

ג׳, חצר אלקובי.

ד׳,חצר ן׳ לחסין.

ה׳, חצר יצחק כהן.

ו', חצר ר׳ שלום לעזימי ז״ל,

 ז', חצר מאיר מריגין.

חי, חצר ד סוסאן.

ט׳, חצר אהרן ד היי״

יד״ד, חצר יוסף לעזיכי.

 י״׳ א, חצר אברהם ף לחזאן.

י״ב, חצר ישועה אסודרי.

י״ג ־חצר חיים ן' עזרא

 י״ד, חצר ן' דאנינו.

ט"ו חצר ן'שלוש

סמוך לו עוד חנויות, ושני חצרות,   הצי ן' מאמאן וחצר יצחק כהן.

סמוך לו מבוי אלבאב אלמסדודא [שער סגור], ע״ש הפתח שהיה פתוח בסופו סמוך לרחוב גדול של הערבים הנקרא בשם ברימ״א, ומפני הגנבים ושודדי לילה, סגרוהו בכותל אבנים. יש בו אלו החצרות:

א', חצר ר׳ יצחק מחפודא.

 ב׳, חצר ן׳ חמו.

ג' חצר אלבאג.

ד׳, חצר סונבל.

ה׳, חצר ן׳ כסוס.

ו' חצר מימון עמאר.

 ז', חצר סלוקייא.

 ח' חצר סמחון אשיך.

 ט׳, חצר שמואל ן׳ עזרא.

י׳, חצר ר׳ ידידיה כהן ז״ל.

 י״א, חצר שלום אדרעי ז״ל.

י״ב, חצר לובטון.

סמוך לו מבוי אלגרנא [בית המטבחיים]׳ יש בו אלו החצרות:

 א׳ חצר מאיר אזוגי.

ב' חצר ן׳ אדראווי.

 ג' חצר אברהם בטאן.

ד׳, חצר אלענקרי.

ה', חצר אלפילאלי.

ו', חצר אלבאלאג.

 ז׳, חצר יעיש.

ח', חצר סתוואר.

ט׳, חצר ר׳ שמואל דאנינו ז״ל.

יו״ד, חצר דוד ן׳ זקן. י״א, חצר סריקי.

י״ב, בית המטבחיים.

סמוך לו מבוי אטו״ב, בכלל מבוי אדייק [צר ודחוק]. ואלה שמות החצרות שיש בהם:

א' חצר ן׳ לחזאן.

 בי, חצר ן׳ יתאח.

 ג'חצר אביחצירא.

 ד׳, חצר אדהאן.

 ה׳, חצר אלחממאם [מרחץ של חמין],

 ו', חצר לפראסקירא.

 ז', חצר ראמו לחזזאמא.

 ח', חצר צולמאן.

ט' חצר ר׳ פינחס טולידאנו ז״ל.

יו״ד, חצר באראטו.

י״א, חצר ן׳ נאמוס.

י״ב, חצר בריהם.

י״ג, חצר ן׳ וואעיש.

י״ד, חצר חזקיה.

 ט״ו, חצר זנאתי.

 ט״ז, חצר אצאייאג.

י״ז, חצר יעקב בוסידאן.

י״ח, חצר ר׳ שמואל בוסידאן.

 י״ט, חצר ר׳ עזריה אסבאג ז״ל.

 ך', חצר עייסא לקאבלא.

כ״א, חצר לענקרי.

 כ״ב, חצר אסוסי.

כ״ג, חצר משה צאייאג.

כ״ד, חצר זהרא.

כ״ה, חצר סלאם.

כ״ו, חצר ך עדי.

כ״ז, חצר כללאל,

כ״ח, חצר בווידיר.

כ״ט, חצר מרדכי בן ר׳ יחייא ן׳ זנו ז״ל.

לי, חצר ביהי.

 ל״א, חצר פילאלא.

 ל״ב, חצר ן׳ סמחון. ל״ג, חצר אדאלייא.

 ל״ד, חצר אלבו.

ל״ה, חצר דווידא.

ל״ו, חצר ן׳ ענינא.

ל״ז, חצר מכלוף צאייאג.

ל״ח, חצר ן׳ הרוס. ט״ל, חצר דוד ן׳ בדוך.

 מ' חצר יוסף לענקרי.

 מ״א, חצר ליתים.

מ״ב, חצר מימונא.

 יש בהם הרבה חרבות, יעלה סכום כל החצרות שבעיר מימין ומשמאל ובאמצע מאתים וחמשים ושתים. יש בכללותם, כאלף ומאתים בתים, והחנויות והאוצרות, והרפתים כשלש מאות. יש בעיר ששה תנורים, לאפיית פת ולקדרות ההטמנה של שבת, הכל כאשר לכל הוא רק של ישראל. ודרים בהם רק ישראל, ואין לשום נכרי חלק ונחלה בתוכם, והכל מוקף חומות גבוהות ורחבות מארבע רוחות. זהו מה שיש להודיע עתה לכבודו, ויודיעני עוד הצריך אליו. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיג רבי יוסף משאש

ידידי החכם ונבון, כהה"ר עצחק הכהן ישצ"ו.שלום שלום.

מכתבו הנעים הגיעני, אודות התפלין לבנך הנחמד יגיעוך עם כתבא דנא, דבר נאה מאד, מעשה ידי להתפאר, כאשר עיניך תחזינה משרים, מאלהי ישראל אבקשה, אליו פניו יאר ישא, יגדלהו לתורה  ויראה וקדושה, רואיו יאמרו אשרי אותו עשה. האל כל הימים נצרהו, חזקהו, אמצהו, אורד ימים השביעהו אמן. ויה״ר שיהיה הכל בסימן טוב והצלחה, והשקט ובטחה, אכי״ר.

אני היו״ם ס״ט

 

קיד

ס׳ ויקהל. ש׳ תרפ״ט לפ׳׳ק

ידידי החה״ש, כהה״ר שלום שושנה, ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר קבלתי, אודות המזוזות שקנה כבודו בהיותו פה מההוא ספרא דווקנא, ועתה בהגיעו לעיר סאל״י יע״א, מצא אותם בלא תגין, והראה אותב להרב דמתא, ואמר שהם פסולים, והנה כבודו שרר בצער ובכעס על רמאות הסופר וכו', חלילה לכבודו לומר כן, ושרי ליה מאריה למאן דפסל, כי בהלכות מזוזה ביו״ד סי׳ רפ״ח ס״ז, כתב מרן שדינה לענין התגין כמו ס״ת, ובהלכות ס״ת סי׳ רע״ד ס״ו כתב דין התגין כמו שנתבאר בהלכות תפלין סי׳ ל״ב וסי׳ ל״ו, ע״ש. ובא״ח סי׳ ל״ו ס״ג כתב ה״ל: צריך לתייג שעטנז גץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות, ואם לא תייג אפילו שעטנז גץ לא פסל, עכי׳ל. ע״ש. ואף שהבאה״ט כתב שם שהב״ח פוסל אם לא תייג שעטנז גץ, ע״ש, אנו אין לנו אלא דברי מרן, דאתכא דידיה סמכינן. ושאלתי את הסופר למה לא תייגם בתחלה, והשיב, מפני שכבודך צוה אותו לכתוב בהם כתיבה דקה מאד, ואי אפשר לתייגה, שאי אפשר להשיג מהקנה קולמוס דק כחודו של מחט, ואם יתייג בקולמוס שיוכל להשיג מהקנה אחר עמל, יערבב את האותיות וישחית את הכל, ובכן ההוא אמר, שאם תרצה לבטל המקח יחזיר לך את כספך, והוא ימכרם ביוקר באתרא דלא קפדי, ואתה תבחר ותקרב, להחזיר או להחזיק, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

קטו

פ׳ ויקרא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם השלם והכולל, ענותן כהלל, כמוה״ר חיים הלוי ישצ״ו, שלום, שלום.

מכתב יד״ק הגיעני, אודות קונטריס דרשותיו, הרי הוא לך בחזרה, עם מוכ״ד. וימחול נא אדוני אם אומר לך שלא העתקתי ממנו כלום, כי לא ישרו בעיני כלל, כי כלם מלאים סודות וספירות, וגמטרייאות

שאינם שוין במספרם עם מסורת הכתובים, רק בחסרון המלא ובמלוי החסר, ועם הכולל, וכן לא יעשה, גם כמעייל פילא בקופא דמחטא, כן מעייל בפסוקים ובמאמרים דברים דחוקים, ואינם מתוקים, ולא הורגלתי בזה, ובכן סלח ידידי, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קטז

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי : שמעתי היום, אשר כבודו חרה אפו בשמעו, שאני אמרתי, שמן התורה, אפי׳ חמץ ידוע סגי ליה בבטול, ואינו צריך בדיקה, נא ידידי שוב מחרון אפך, כי כן הדבר מפורש באשל אברהם סי׳ תל״א סוסק״ב, וז״ל: ודע, דמדאורייתא אפילו בחמץ ידוע סגי בביטול, דלא כתשו׳ א׳ הביאו כל בו, עכ״ל: ע״ש. ושלום.

אני הי״ום ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיז

פ׳ תזריע. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש והכולל, כמוה״ר חיים הלוי ישצ״ו, שלום. שלום.

מכתבו ברעם ורעש הגיעני, ונחמתי כי תארתי את כבודו, ענותן כהלל, והוא קפדן יותר משמאי. מ״ש כבודו כי הללו בשערים את דרושיו, ואני געלתים ומאסתים, וכו', חולין הוא לך לומר כן, לא מאסתים ולא געלתים, רק לא אהבתים, והמהללים, לא מפיהם אנו חיין, שקבעו לעצמם גם בזה הלכתא כבית הלל, כלה נאה וחסודה, אף אם היא חגרת וסוטא (כתובות י״ז), דשנא זה מזה, ושנא גם ממי שלקח מקח רע מן השוק (שם), דהתם נפיק חורבה מדבור של אמת, והכא נפיק חורבא מדבר שקר, ואף מהשתיקה, כי נשחתים הכתובים ומאמרי רז״ל באופן אותם ׳הדרושים, ומי לגו גדול מר׳ עקיבא זיע״א, ולפעמים כשדרש באגדה דבר המעקם את הכתוב הוכיחוהו חביריו, ואמרו לו מה לד אצל אגדה וכר (חגיגה י״ד, סנהדרין ט״ז), ועוד מצאתי בשם הספרי (פ׳ דברים פרשה א׳) שר׳ יהודה ברבי דרש הפך הנראה בכתוב, ואמר לו ר׳ יוסי בן דורמסקית, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, ע״ש. ומה גם שהמהללים שזכר כבודו, אחר המח״ר מכבודם הרם, או שהם פתאים, או חנפים, שדברו אחת בפה ושבע בלב, וגם אני כמו הם, בדברי עם ההמון ששאלו, אבל ביני ובינו, פי ולבי שוים, ומאהבתיה דמר גליתי את אזנו, לבל יוסיף עוד לבנות בנינים ע״פ הסודות והספירות, שאין מכיר .בהן אף אחד מעיר, כי הרבנים והחכמים עוסקים רק בש״ס ובפוסקים, וההמון בתהלים ומשניות ערומות בלי אף פי׳ המלות, ובסוד״ך אל תבא נפשם, כי אין מבין סודותיה וחסרון ההבנה מביא לידי חשד שאפשר שאינם סודות רק דברים בדויים מלב חלילה, כי אין יודע ואין מכריע, ועל כגון זה שמעתי מחכם אחד אשכנזי עובד אורח, על איש שהלך למקום שאין .בהם יודע סודות, ושאל אותו רב המקום, אם הוא חכם בש״ס או בפוסקים, והשים לאו, אם יש לו כסף, והשיב לאו, רק מכיר הרבה בסודות, ואמר הרב דרך הלצה, זהו מ״ש ירמיה, אל יתהלל חכם, והוא אינו חכם, כי צריך לאמת דבריו בחכמתו, ואי אפשר לשקר, וכן עשיר, וכן גבור, אי אפשר להם לשקר, כי המבחן לפניהם, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, אף שאין בו, כשיאמר השכל ויודע את ה׳, דהיינו שהוא בעל סודות [כמו שהם אומרים, שהם הם היודעים את ה׳], ואין מי שיכחישם, כי כל הקהל אינם יודעים סודות, ע״כ. וכן להפך, אין מי שיאמין בדבריהם, רק בספק ובחשד הם עומדים.

וכן ענין בגמטרייאותיו אם יהיו הפך המסורת, הוא קשה מאד, ולדעתי המעט, אמורא רבה איכא, דלא נעלם מעיניה דמר, שכמה דיני התורה תלויים לחסיר ויתיר, והדבר הגדול של מסירת קביעות המועדים ביד בית דין, אפילו שוגגים אפילו מזידים, נקראו במועדם, הוא נשמע מחסרון וא״ו של תקראו אתם במועדם, אתם כתיב, כמ״ש בר״ה דף כ״ה ע״א, ע״ש. וא״כ היאך נוכל לחדש חדושים הפך המסורת ן ואף שיש מרז״ל דס״ל יש אם למקרא כמ״ש בסוכה דף ו׳ ע״ב, ובכמה מקומות, מ״מ לא עקרו המסורת לגמרי, ולא הוסיפו שום אות בפועל, ואך כבודו בגמרייאותיו, הוא מחסר ומוסיף בפועל, ועושה בכתובי׳

כאשר לבו חפץ, ואין אלו חדושים, רק הדושים. ומ״ש כבודו, כי לא הבנתי את ערכם, ולא את טעמם, לכן מאסתים וכו', כן הוא ידידי, לא מצאתי להם לא ערך ולא טעם, ולכן לא אהבתים, והנה לפניך ידידי הרב הגדול כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו, קרא נא לפניו שנים שלשה עמודים, ואמור לו שיחוה לך דעתו באמת הגמור בלי שום חונף חלילה, ובטחוני חזק, שיאמר לך כדברי, ואם לא אמר, איני אחראי לו, הנר׳ לע״ד כתבתי, ועל שאר דבריו אין להשיב, כי נאמרו בעידן רתחא, ואחר הרעש, יתחרט עליהם, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיח

פ׳ אחרי מות. ש׳ תרס״ט לפ״ק.רבי יוסף משאש

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, ושמחתי כי ישרה בעיניו עבודתי, ואך כתב, כי נמצא איזה שנוי בשמות החצרות בין רשימתי, ובין רשימה ישנה שנמצאת אצל הרה״ג כמוהר״ר וידל הצרפתי ישצ״ו, מימי מור אביו הרה״ג כמוהר״ר אבנר זיע״א, על זה אין לתמוה ידידי, שכך היא המדה, שכאשר תמכר החצר, ישתנה שמה משם המוכר לשם הקונה, ולכך בכל שנה משתנים שמות הרבה חצרות, ורק מעט מזער שנשארו בשמות קדומות, מטעמים שונים, אם מצד שהשם הראשון היה ע״ש איזה צדיק, או רב, או חכם, שאז יראים ההמון להפקיע שמו מעליה, או מצד שהקונה החדש, אינו אדם נכבד ומפורסם בעיר, אם מצד שלא נמכרה כלה לאדם אחד, רק כל אחד קנה בה בית, שאי אפשר לקרותה ע״ש כלם, לכן לא נעקר ממנה השם הראשון, וכיוצא בזה. וגם כשמות המבואות ובתי כנסיות, נמצא שנוי בין הזמנים, כאשר הודעתי לכבודו.

עתה שאול שאל כבודו, לחקור על ה׳ דברים, והם :

א׳, אימתי באו היהודים למכנאס, ומאיזה מקום באו.

בי, כמה נפשות יהודים יש בעיר.

 גי, מה טעם לזה השם מכנא״ם.

ד׳, מה טעם להשם אלמללא״ח.

ה׳, שמות הרבנים, והחכמים, וסופרי ספרים, תפלין, מזוזות, ושטרות, שהיו בעיר, מיום הוסדר. עד היום. דע ידידי כי שאלות גדולות שאלת, והנני נגש אל העבודה בעה״י, ומה שאקצור, אעמר ואשלח לכבודו, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קיט

פ׳ הנז׳. ש׳ תרס"ט לפ״ק.

למעלת הרב הכולל וכר, כמוה״ר שלמה מזרחי ישצ״ו. שלום. שלום.

דע אדוני, כי פנקס הנשאר בנדבה שהנחת בידי לגבות, מסרתיהו לבעל האכסנייא, כי לא רצה בשום אופן ללכת עמי אצל האנשים הנקובים שם בשם, רק אמר שאני אלך אצלם לבדי, וכן לא יעשה, מאחר שאין כבודו עמנו פה היום, אפשר שיחשבו מחשבות פגול עלי, שאני מזנב הנחשלים לעצמי, ובכן מסרתי הפנקס לידו, יעשה מה שלבו חפץ, ואם ירצה כבודו לכתוב לו להשתדל, הנני מוכן לעמוד עמו יד ביד רגל ברגל. עוד אודיעך ידידי שהלשון שחפשנו עליו ולא מצאנוהו, עתה מצאתיו בבר״ר פ׳ ט״ל, וז״ל: אמר ר׳ ירמיה החמיר הקב״ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו, בכבודו כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ע״י אחרים (ש״א ב׳) ובכבודו של צדיק כתיב ואברכה מברכך ומקללך אאור, אנא. עכ״ל. וע״ע שם מזה, ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

 

קכ

פ׳ אמור. ש׳ תרס"ט לפ״ק.

ידידי החה״ש כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום.

שלום. קח נא ידידי מן המוכן, על שאלתך הראשונה אימהי באו היהודים למכנאס ומהיכן באו. חפשתי ולא מצאתי, ואך בס׳ קינות כת״י ישן, מצאתי קינה אחת שחבר הראב״ע ז״ל, על חרבן כמה קהלות ע״י מלחמות הערביים, ונזכרה גם עיר מכנאס״א ביניהם, ואם תרצה נוסח כל הקינה, הודיעני ואעתיק אותה לך, מזה נודע כי היא עיר עתיקה מאד. ושמעתי מכמה זקנים, שהיהודים היו דרים במקום אחד הסמוך לעיר הנקרא בשם תאוור״א, שהוא היום חרב ושמם, ואח״ך נאחזו בתוך העיר ברחובות הגרים, ועדין יש מבוי גדול בין מבואות הגויים, שנקרא מבוי אהרן, ע״ש ראש היהודים שהיה דר שם, ושוב נתן להם המלך המקום שהם דרים בו עתה, הנקרא בשם אלמללא״ח, שהיה גן עצי זית, גדול ורחב ידים, עם חומה גבוהה דלתים ובריח, כאשר הוא היום, ונאחזו בו ובנו בתים ועליות, ובתי כנסיות, ושמעתי מישמעאל אחד, שזה יותר מאלף ומאתים שנה שנמצא זכר ליהודי מכנאס בספרי דברי הימים שלהם, ולפי זה מוכרחים לומר שבאו מגלות ירושלים אשר בספרד, או מגלות בבל, ושוב נתוספו עליהם גולי ספרד מש׳ רנ״ב לפ״ק ומהגליות שאחריה, כאשר הודעתיך בדברי ימי הבתי כנסיות. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו בענין זה.

ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכא

פ׳ הנז׳. ש׳ תרס׳׳ט לפ״ק.

 ידידי החה״ש, כהה״ר שלום שושנה ישצ״ו. שלום,

שלום.

קבלתי מכתבו, ושמחתי כי דברי מצאו חן בעיני מאן דפסל, וחזר להכשיר, ומכר והרויח, ועוד מבקש אחרים, ודברתי עם הסופר, ואמר שצריך לחכות לו עד חדש ימים, עד אשר יצא מעבודתו שהוא עסוק בה עתה. עוד בקשתני להודיעך איפה נמצאו הדברים שאמרתי לך אותו היום בבית הסופר, שישראל נקראו בשם ארץ, דבר זה נמצא במדרש קהלת ע״פ והארץ לעולם עומדת, וזל״ה: אמר ר׳ יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם, הוי והארץ לעולם עומדת, ר׳ שמואל בשם ר׳ פלטי דנוה מייתי לה מן הדין קרייא, עד יום גלות הארץ (שופטים י״ח) וכי ארץ גולה או מטלטלת, אלא אלו ישראל שנקראו ארץ, שנאמר ואשרו אתכם כל המים כי תהיו אתם ארץ חפץ, אתם תקראו ארץ חפץ, עכ״ל ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קכב

פ׳ כדור. לצומ״ר א'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי היום ראיתי על לוח ספר תפלה שלך, שכתבת וז״ל: מ״ך בכת״י הרב אביר יעקב בירדוגו זצ״ל, וז״ל, הגשמים נקראו בשם רביעה, כמו שאומרים רביעה ראשונה רביעה שניה, ומזה נלמוד שהגשמים הם בעלה דארעא, עכ״ל. ודברי פח״ח, ע״כ לשונך. ואני תמיה על זה, כי דבר זה, הוא ש״ס ערוך בש׳׳ס תענית דף ו׳ ע״ב, וז״ל: א״ר אבהו מאי לשון רביעה, דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה, דא״ר יהודה, מיטרא, בעלה דארעא הוא, שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ, והולידה והצמיחה (ישעיה נ״ה) עכ״ל. ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכג

פ׳ הנז׳ ש׳ תרס״ט לפ״ק.

 למעלת אדמו״ר, עט״ר, הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

מר חמי ישצ״ו, דור׳׳ש אדוני שירבה, והוא מפציר בכבודו, לדבר על לב הר׳ משה אחיו י״ץ, מה זו שתיקה ומה זו ישיבה במח״ק, חכו עליו לבא בחג הפסח לנהל אשתו ובניו בכל צרכיהם, ולא בא, ולא שלח לא כסף ולא מכתב, ועל מו״ח היו כלנה, חכו עליו לבא בפרוס הפסח לראות בית דירה, ולשלם שכירות שנה שעברה, ולא בא, ובכן נא אדוני דבר אתו קשות, לבא בעצמו לתקן הכל, ואם אי אפשר לו לבא מפני עסקיו, ישלח להם כסף השכירות וההוצאות, ושכמ״ה, ושלום.

אני היו״ ם ס״ט

 

קכד

פ׳ כמדבר. ש׳ תרס״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מן המוכן, על שאלתך השנית, כמה נפשות יהודים יש במכנא״ס, שאלתי הרבה על זה, ואין מגיד, ואך מצאתי אצל סופר שטרות אחד פנקס כל הקהל שעשה לרבנים זה שלש שנים, ונמצא בו קרוב לחמשת אלפים נפש אנשים ונשים וטף. יוסף ה׳

עליהם כהם אלף פעמים ויברך אותם, אמן. ועל שאלתו השלישית מה טעם לשם העיר מכנא״ס, שאלתי הרבה חכמים וזקנים, ואמרו שלא שמעו טעם על זה, ולפי שכל כללות העיר גם מקום מגורי הישמעאלים נקרא בשם זה, לכן שאלתי ישמעאלי אחד סופר שטרותיהם, ואמר לי, שהמלך הראשון שבנאה, אשר נקרא אצלם בשם צולטא״ן אלכח״ל [המלך השחור] קרא אותה ע״ש אמו, או בתו, או אשתו, שהיה שמה מכנאז׳׳א, בזיי״ן, שפירושה אצלם מטמון יפה, ואמר שעד עתה מצוי ביניהם זה השם, ובאורך הזמן נתחלפה הזיין בסמ״ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשניים, ועוד נתקצר השם מ־מכנאס״א למכנא״ס, ע׳׳כ שמעתי בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

המכתב הנ״ל נשכח ממני בכתבי את ספרי ״גרש ירחים״ על הלכות גטין, כי הוצרכתי לחקור עוד על שם העיר מכנא״ס, ושם כתבתי, וזה לשוני: והשנוי שבין מכנא״ס למכנאס״א, הוא, ע״פ מה ששמעתי מישמעאלי אחד, כי שם העיר הוא ע״ש ישמעאלית אחת שהיה שמה מכנאס״א, שהיא ובניה היו הראשונים להתישב שם בזמן קדמון, וקראו מקום מושבם ע״ש אמם, ואחרי מותה היתה מריבה ביניהם, ונחלקו לשתי כתות, והחלשים שבהם עזבו את העיר ונסעו ממקום למקום, לתור להם מנוחה, עד שבאו למקום אחד סמוך לכפר תאז״א, ושם אוו למושב להם ונתיישבו שם, וקראו למקום ההוא בשם מכנאס״א ג״כ ע״ש אמם, וכן נקרא שמו מכנאס״א עד היום, והוא חרב ושמם, אין בו רק אהלי הערביים, והאח הגדול שנשאר בעיר הראשונה, נולד לו בן אחרי מות אמו, ויקרא אותו על שמה מכנא״ס, בחסרון אלף לבסוף, כדי להבין בין נקבה לזכר, והיה שר וגדול על יושבי העיר, והיו ההמון קורים את העיר על שמו מכנא״ס, ואך בשטרותיהם לא שנו שמה הראשון מכנאס״א, ע״כ.

אני היו״ם ס״ט

 

קכה

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי, ראיתי היום בגליון ס׳ חק לישראל של כבודך, בפי ויקרא יום ג׳, בסוף הגמרא שהיא בכתובות דף פ״ב ע״ב, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה, ועל זה כתב כבודו, וז״ל: לא ידעתי מה הועיל בתקנתו, הלא גם עכשיו יכול ליחד לה כסף או שוה כסף לכתובתה, וכשיכעוס יאמר לה הרי כתוביך? וצ״ע. ע״כ לשונך. ואני אומר לדעתי המעט, שכבודו לא עיין בטוב, שמתחלה היה מייחד לה, ואם אבדו אינו חייב באחריותן, ולכן לא היו רוצים הנשים לינשא, דשמא יאבד מה שייחד לה, ויוציאנה חנם אין כסף, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, ואם ירצה לייחד ייחד, הרי חייב באחריותן אם יאבדו, וכ״כ התוס׳ שם בפירוש, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכו

פ׳ הנז'.׳ לרב א׳.

אדוני! בענין ההוא גברא שנשא בשוגג מינקת חבירו, ונסתפק מעלתו, אם כופין אותו לגרש, או לא. אתמול בלילה, מצאתי הדבר מפורש בס׳ בית יהודה ח׳ אבה״ע סי׳ י״ח, שהעלה, שא״צ לגרש, רק מפרישין אותם עד שיגיע זמנה, ע״ש. ואם שגיתי,

אתי ת״מ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קכב

פ׳ בהר. לצומ״ר א'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי היום ראיתי על לוח ספר תפלה שלך, שכתבת וז״ל: מ״ך בכת״י הרב אביר יעקב בירדוגו זצ״ל, וז״ל, הגשמים נקראו בשם רביעה, כמו שאומרים רביעה ראשונה רביעה שניה, ומזה נלמוד שהגשמים הם בעלה דארעא, עכ״ל. ודברי פח״ח, ע״כ לשונך. ואני תמיה על זה, כי דבר זה, הוא ש״ס ערוך בש׳׳ס תענית דף ו׳ ע״ב, וז״ל: א״ר אבהו מאי לשון רביעה, דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה, דא״ר יהודה, מיטרא, בעלה דארעא הוא, שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ, והולידה והצמיחה (ישעיה נ״ה) עכ״ל. ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קכג

פ׳ הנז׳ ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

 למעלת אדמו״ר, עט״ר, הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

מר חמי ישצ״ו, דור׳׳ש אדוני שירבה, והוא מפציר בכבודו, לדבר על לב הר׳ משה אחיו י״ץ, מה זו שתיקה ומה זו ישיבה במח״ק, חכו עליו לבא בחג הפסח לנהל אשתו ובניו בכל צרכיהם, ולא בא, ולא שלח לא כסף ולא מכתב, ועל מו״ח היו כלנה, חכו עליו לבא בפרוס הפסח לראות בית דירה, ולשלם שכירות שנה שעברה, ולא בא, ובכן נא אדוני דבר אתו קשות, לבא בעצמו לתקן הכל, ואם אי אפשר לו לבא מפני עסקיו, ישלח להם כסף השכירות וההוצאות, ושכמ״ה, ושלום.

אני היו״ ם ס״ט

קכד

פ׳ כמדבר. ש׳ תדפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מן המוכן, על שאלתך השנית, כמה נפשות יהודים יש במכנא״ס, שאלתי הרבה על זה, ואין מגיד, ואך מצאתי אצל סופר שטרות אחד פנקס כל הקהל שעשה לרבנים זה שלש שנים, ונמצא בו קרוב לחמשת אלפים נפש אנשים ונשים וטף. יוסף ה׳

עליהם כהם אלף פעמים ויברך אותם, אמן. ועל שאלתו השלישית מה טעם לשם העיר מכנא״ס, שאלתי הרבה חכמים וזקנים, ואמרו שלא שמעו טעם על זה, ולפי שכל כללות העיר גם מקום מגורי הישמעאלים נקרא בשם זה, לכן שאלתי ישמעאלי אחד סופר שטרותיהם, ואמר לי, שהמלך הראשון שבנאה, אשר נקרא אצלם בשם צולטא״ן אלכח״ל [המלך השחור] קרא אותה ע״ש אמו, או בתו, או אשתו, שהיה שמה מכנאז׳׳א, בזיי״ן, שפירושה אצלם מטמון יפה, ואמר שעד עתה מצוי ביניהם זה השם, ובאורך הזמן נתחלפה הזיין בסמ״ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשניים, ועוד נתקצר השם מ־מכנאס״א למכנא״ס, ע׳׳כ שמעתי בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

המכתב הנ״ל נשכח ממני בכתבי את ספרי ״גרש ירחים״ על הלכות גטין, כי הוצרכתי לחקור עוד על שם העיר מכנא״ס, ושם כתבתי, וזה לשוני: והשנוי שבין מכנא״ס למכנאס״א, הוא, ע״פ מה ששמעתי מישמעאלי אחד, כי שם העיר הוא ע״ש ישמעאלית אחת שהיה שמה מכנאס״א, שהיא ובניה היו הראשונים להתישב שם בזמן קדמון, וקראו מקום מושבם ע״ש אמם, ואחרי מותה היתה מריבה ביניהם, ונחלקו לשתי כתות, והחלשים שבהם עזבו את העיר ונסעו ממקום למקום, לתור להם מנוחה, עד שבאו למקום אחד סמוך לכפר תאז״א, ושם אוו למושב להם ונתיישבו שם, וקראו למקום ההוא בשם מכנאס״א ג״כ ע״ש אמם, וכן נקרא שמו מכנאס״א עד היום, והוא חרב ושמם, אין בו רק אהלי הערביים, והאח הגדול שנשאר בעיר הראשונה, נולד לו בן אחרי מות אמו, ויקרא אותו על שמה מכנא״ס, בחסרון אלף לבסוף, כדי להבין בין נקבה לזכר, והיה שר וגדול על יושבי העיר, והיו ההמון קורים את העיר על שמו מכנא״ס, ואך בשטרותיהם לא שנו שמה הראשון מכנאס״א, ע״כ.

אני היו״ם ס״ט

קכה

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי, ראיתי היום בגליון ס׳ חק לישראל של כבודך, בפי ויקרא יום ג׳, בסוף הגמרא שהיא בכתובות דף פ״ב ע״ב, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתה, ועל זה כתב כבודו, וז״ל: לא ידעתי מה הועיל בתקנתו, הלא גם עכשיו יכול ליחד לה כסף או שוה כסף לכתובתה, וכשיכעוס יאמר לה הרי כתוביך? וצ״ע. ע״כ לשונך. ואני אומר לדעתי המעט, שכבודו לא עיין בטוב, שמתחלה היה מייחד לה, ואם אבדו אינו חייב באחריותן, ולכן לא היו רוצים הנשים לינשא, דשמא יאבד מה שייחד לה, ויוציאנה חנם אין כסף, עד שבא שמעון בן שטח ותקן שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, ואם ירצה לייחד ייחד, הרי חייב באחריותן אם יאבדו, וכ״כ התוס׳ שם בפירוש, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קכו

ס׳ הנז'.׳ לרב א׳.רבי יוסף משאש

אדוני! בענין ההוא גברא שנשא בשוגג מינקת חבירו, ונסתפק מעלתו, אם כופין אותו לגרש, או לא. אתמול בלילה, מצאתי הדבר מפורש בס׳ בית יהודה ח׳ אבה״ע סי׳ י״ח, שהעלה, שא״צ לגרש, רק מפרישין אותם עד שיגיע זמנה, ע״ש. ואם שגיתי,

אתי ת״מ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

סימן קכז

סדר נשא. שנת תרס"ט לפ"ק.

ידיד החכם החשוב כבוד מורינו הרב שלמה הלוי, ישצ"ו, שלום, שלום.

קח נא עוד ידידי, מה שהשיגה ידי על שאלתו הרביעית, מה הטעם להדם אלמללאח. שאלתי ושצעתי הרבה טעמים, והם :

 א', כי היהודים בזמן עתיק, הם שהיו מספקים מלח לכל יושבי העיר, כי היה המלך מוכר מסחר זה, כמו שמוכר מסחר הטובא"ק. והיהודים, הם שהיו קונים אותי מיד, כמו שהם קונים תמיד מסחר הטובא"ק ומוכר המלח נקרא בערבית אלצללאח, ולכן קראו רחוב היהודים על שמו.

ב'. אומרים, כי היהודים, הם שהיו מולחים ראשי הרוגי המלחמה, שמביא המלך מאויביו, ותולים אותם על שיני מגדל גבוה שבעיר, להפיל אימה על המורדים, וכן הדבר נוהג עד היום, וכן ראיתי בעיני פעמיים, והמולח, נקרא בערבית אלמללאח, ועל שם המלאכה הבזויה הזאת, קראו הישמעאלים לגנאי בשם זה לרחוב היהודים.

ג', אומרים שפירוש מללאח בערבית עתיקה, מושלך, והוא לשון גנאי, להורות, שרחוב היהודים מושלך אחרי גוום, כדבר שאין בו חפץ.

ד', אומרים שהוא לשון משפחה, שנקראת בערבית מללא, בחיסרון אות חי"ת, ובאורך זמן נשתבשה בתוספת האות חי"ת, ורוצה לומר מקום משכן משפחה יהודית., אחי מופלג מצאתי טעם זה בספר " שבילי עולם ".

ה', אומרים שהיא מלה נוטריקון, אלמ"א, לא"ל שפירושה בעברית המים שהשליך, על שם גולי ספרד שבאו ממדינת הים, ואומרים אותה לגנאי בלשון השלכה, כמו וישליכם אל ארץ אחרת. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו בזה, ואתה תבחר ותקרב, ושלום. עד כאן מתוך הספר " אוצר המכתבים לרבי יוסף משאש זצוק"ל חלק א' סימן קכז.

 

קכח

פ׳ בהעלותף. ש׳ תרפ״ט לפ׳׳ק.

ידידי החה״ש, כהד,״ד ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אשר זה זמן רב לא שמעתי משלומו, כי גם עוברי אורח נתמעטו, משבוש הדרכים כאשר ידעת, ורק פעם אחת בשבוע הולכת השיירא מפה לפא״ס, חלף פעמים ושלש בזמן השלום. ובכן שמחתי על הבשורה שאתה חי בטוב, במעוט סחורה, ועוסק בתורה, ה׳ יהיה בעזרך. אמן. שאלתני ידידי אם יש בזכרוני מקור המאמר, מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב״ה מיתתו של אהרן כשבירת הלוחות עכ״ל. ידידי, המאמר הזה מועתק אצלי ממדרש ויקרא רבה, סוף פרשה ד, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

 

קכט

פ׳ הנד. לרב א׳.

אדוני! אתמול כעסת עלי, על אמרי שיש מאן דס״ל, שאין להוציא ס״ת אחר, אפילו חסר תיבה, ולא יכולתי להודיע איפה למדתי דבר זה, ועתה בקשתי ומצאתי בבאה״ט סק״ט בא״ח סי׳ קמ״ג, שכתב וז״ל: ודע שמהר״ל מפראג הנהיג שלא להוציא אחרת לעולם אפילו בחסר תיבה, כיון דהרמב״ם מתיר לקרות בס״ת הפסול וכמ״ש ב״י בי״ד סי׳ רע״ט בשם קצת פוסקים, עכ״ל. ע״ש.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

 

קל

פ׳ שלח. לחכה א׳.

אדוני שלשם בלילה בלמדנו בההוא דרוש, מצאנו המשל, דאגר גינה אכל צפרין, דאגר גינין צפרין אכלין ליה, ולא ידענו מאי קאמר, עתה אנה ה׳ לידי המשל הזה במדרש ויקרא רבה פרשה ג׳, ופירשו המפרשים, מי ששוכר רק גן אחד יוכל לנהלו ולשמרו ולצוד ממנו גם צפרים, ומי ששוכר גנות הרבה לא יוכל לנהלם ולשמרם, והצפרים אוכלים את יגיעו, ע״ש. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קלא

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי המשכיל ונבון, כה״ר יצחק אזולאי ישצ"ו שלום.

מכתבך הגיעני, אודות הר׳ מרדכי ן׳ הרוש הי"ו שכנינו, דברתי עמו, והיתה תשובתו, שלא ישלם לך מאומה מדמי השעוה, כי מצא אותה מלאו זבל ואבק ועפר, ועשה קבלת עדות על זה ע"י הסופרים, ועוד יש לו טענות הרבה, ואשר אמרת כי שאלת רבני עירך, ואמרו אין בדבריו כלום, א­י אפשר להאמין עליהם שיפסקו את הדין טרם ישמעו טענותיו, ושמוע בין אחיכם כתיב. ואחר כמה דברים קבל לשלם מחצה, ולהפסיד מחצה, כי לא חזי לכלום כל מה ששלחת לו, ובכן אם תקבל זה הפשר טוב הדבר, ואם לאו בשבוע הבא ילך לפא״ס אודות מסחרו, ושם תעשה עמו מה שהדין נותן, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קלב

ס׳ קרח. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.רבי יוסף משאש

למעלת הרב הכולל, וכו', כמוה״ר שלמה מזרחי ישצ״ו. שלום. שלום.

הגיעני מכתב ידי קדשו, אודות הנדבה, כבר אסף את הכל בעל האכסנייא, והם תחת ידו, והיום אמר שישלח אותם לכבודו, וזרזתיו על זה, ומ״ש כבודו לחפש לו אחר המאמר, בשלשה דברים גדולה ג״ח יותר מן הצדקה וכן', חפשתי ומצאתי אותו בסוכה דף ע״ט ע״ב, ע״ש. ושלום.

אני היו"ם ס"ט

 

קלג

ס'הנז' ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיש מלכא ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, ושמחתי מאד, כי מצא כדי פרנסתו במעוט סחורה, אשר בה שלח ידו, ובעתות הפנאי, הוא כותב ומעתיק לעצמו חדושי תורה, מספרים ישנים כת״י, וכבדני בשלשה חדושים, על שלשה פסוקים של וישמע, והם:

א.         בפי השבוע, וישמע משה ויפול על פניו, שהקשה בעל הספר, וז״ל, כאשר כתבת, משום מה נפל

משה על פניו ? ותרץ, ואפשר, כדי להראות עצמו שהוא שפל, הפך מה שאמרו הם, ומדוע תתנשאו וכו', עכ״ל. ידידי, פי׳ זה, הביאו בעל כלי יקר זצ״ל, ע״ש דברים יקרים ומתוקים מאד. ולדעתי המעט נראה, ע״פ מ״ש רז״ל אסור להסתכל באדם כשהוא כועס (ס׳ חן טוב דף ג׳ משם המדרש). ולכן כשדברו קרח ועדתו לפני משה בכעס, נפל על פניו שלא להתסכל בפניהם. ע״כ.

ב.         בפ' חקת, וישמע הכנעני מלך ערד[, כתב רש״י, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. והקשה בעל הספר, וז״ל, מנא ליה לרש״י הא? והאריך לתרץ כאשר כתבת, ודבריו ידידי, הם מ״ש השפתי חכמים על רש״י שם, ע״ש. רק הם בשנוי לשון. ודרך רמז נ״ל לומר, במלת וישמע, נוטריקון בהפוך אתוון, ושמע שנסתלקו עננים מעל ישראל. וכיוצא בזה רמזתי במלת וישמע יתרו, שמע מלחמת עמלק וקריעת ים, כמ"ש רש״י ז״ל שם, ע״ש. ועוד הרבה רמזים רמזתי שם באותה פרשה.

ג. בפ' בלק, וישמע בלק כי בא בלעם, כתב רש״י, שלח שלוחים לבשרו, והקשה, מנא ליה הא? ודילמא מעוברי דרך שמע? וי״ל שאין דרך עוברי דרך לדבר אל המלך ולהגיד לו, עכ״ל. והוא דחוק, כי רש׳׳י ז״ל דבר בהוה, שדרך השרים לשלוח לעיר שלוחיהם, להודיע יום כניסתם, כדי להכין להם מקום, ולצאת לקראתם לכבדם, ובפרט בלעם, שהיתה דעתו גסה עליו ביותר, ואוהב כבוד. ודרך רמז נ״ל במלת וישמ״ע ר״ת בהפוך אתוון, ונתבשר על ידי שליח מביאתו. עוד רמז נכון רמזתי בזאת הפרשה, במלת פעו״ר, ר״ת, פוערים עצמם ומוציאים רעי, כמ״ש רש״י ז״ל, וז״ל: פעור, על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזוהי עבודתו, עכ״ל ז״ל. וכדי לסיים בכיטוב, אודיע לכבודו רמז אחד מעניינא דיומא, היום ע״ש, והוא בפי כי תשא, ושמרו בני ישראל את השבת וכו', וסמיך ליה ויתן אל משה שני לוחות העדות וכו', לרמוז מ״ש רז״ל, כל המשמר שבת כהלכתו, כאלו קיים כל התורה כלה, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

 

קלד

פ׳ חקת.לסופר א'

ידידי! היום הראני אחי אמי, שטר פטור שכתבת לו, שפטרו ההוא גברא, והנה הוא חסר כמה דברים, א׳, לא כתבת אף על תביעה בעל פה, והיא העיקר. ב/ לא כתבת שבטל כל המודעות. ג׳, לא כתבת שנתחייב איזה חוב אם יחזור בו. ד׳, הקדמת הזמן יום אחד, ובכן צריך כבודו לטרוח עוד לילך אצל הסופר, לקבל עוד בקנין על כל הנז', ולכתוב שטר הגון ולתת בידו, ויוסיף לך עוד שכר טרחך,

ושלום.

אני היו״ ם ס״ט

 

קלה

פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק

למעלת אדמו״ר, עט״ר, הרה״ג, כקש״ת כמוהר״ר שלמה אבן דנאן ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

אדוני! סב״ת האר״ש, יען זה האיש מרדכי ן׳ הרוש הי״ו, המוביל כתבא דנא, הוא טוב שכן קרוב, ויש לו דין ודברים עם הר׳ יצחק אזולאי הי״ו, אשר גר שם במח״ק, אודות שעוה של דבורים שמכר לו יצחק הנז׳, וההוא אמר, כי בפתחו השקים, מצאה מלאה זבל ואבנים ועפר, כאשר כתוב בנוסח קב״ע שיש בידו, כאשר עיני קדשו יחזו, ויען כי הוא איש אמונים, ואיש בושת, ואימת בדי״ץ עליו, ומסתתמין טענותיו, ותמיד בכל תביעה, שנתבע, או תובע, הוא אומר להבדי״ץ, פתח פיך לאלם, ובפרט בעמדו לפני אדוני הרב, אשר מעולם לא ראה את כבודו, לכן ירא פן יאחזהו רעד, ולא יוכל להוציא שום הגה מפיו, ויצא חייב בדינו, אף אם יהיה הצדק אתו, ובכן הפציר בי לתת בידו הני מלי, להודיע מהותו לאדוני הרב, ואדוני הרב כמלאך האלהים, דיין אמת, שופט צדק ואמת, ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

אוצר המכתבים-רבי יוסף משאש זצוק"ל

קלו

פ׳ פינחפ. שני תרפ״ט לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש וכר, כהה״ר יעקב דייאן ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות היריעות, דברתי עם הסופר, ואמר, בזה השבוע יגמור את כלם וישלחם לכבודו, ואך ישלח הכסף קודם. עוד בקשתני ידידי, שאם אוכל להגיד לך, פי׳ מ״ש הראב״ע ז״ל באיכה יועם זהב, בפירוש הטעמים, וז״ל: בפז אבן יקרה וי״א כי הוא כסף וזהב מופז יכחישם, עכ״ל. ובנוסח אחר מצאת מאופז, ולא ידעת מה ר״ל. ידידי הנוסח מאופז הוא האמת, כי הוא פ׳ בירמיה יו״ד פ׳ ט׳: כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז. ופי׳ דברי הראב״ע ז״ל הם פשוטים, כי הוא פי׳, פז הוא אבן יקרה, וי״א שהוא כסף, ופסוק וזהב מאופז, יכחישם, שאי אפשר לומר זהב של כסף, אלא זהב מבהיק כאבן יקרה, ופשוט. ואך דע ידידי, כי יונתן ב״ע תרגם, מאופז, מאופיר, שהיא שם עיר, כמו כסף מרוקע מתרשיש, וכ״פ רד״ק שם ע״ש, וא״כ אין הכחשה משם לי״א. ועוד מצאתי בס׳ ישן כ״י שהפז הוא מין זהב לבן ככסף, וכן ראיתי אצל צורף אחד, ואמר לי שהוא ביוקר גדול כפלי כפלים על הזהב האדום או הצהוב, ואפשר שלזה נתכוונו הי״א. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קלז

פ׳ הנז׳. שני תרפ״ט לפ״ק.

למעלת אדמו״ר עט״ר, הרה״ג מעו״מ, כמוהד״ר רפאל אנקאווא ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

מו״ח הי״ו דוב״ש אדוני שירבה, ומפציר במעלתו שיעמוד לימין החכם כהה״ד חיים אדהאן ישצ״ו, כי הוא בן קדושים, וגרים באורייתא תדיר, ושייף עייל שייף נפיק, ולא מחזיק טיבותא לגרמיה,. ומתחסד עם קונו הרבה, ואך דחיקא ליה שעתא טובא, ושרא דעניותא רהיט אבתריה, ובכן יעשה עמו אדוני חסד, כדרכו בקדש עם כל אדם, ובפרט עם זה, שהוא ראוי והגון לכל דבר שבקדושה, ושכמ״ה, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

 

קלח

ס׳ מטו״מ. להרב הנז'

אדוני! בפקודת מר חמי הי״ו הנני מודיע למעלתו, כי ההוא עניא דשלח ליה אדוני בשבוע שעבר זה שמו מסעוד חזות, וקלסיה כי הוא עני חשוב, וכו׳, קבלו בספ' וקבץ לו נדבה הגונה, ואכל ושבע ודשן ופנה אל הגניבה, וגנב לו מהבית הרבה דברים, עם מעט כסף, וקם בעוד לילה עם שקו וילקוטו וברח, ועקבותיו לא נודעו, ובכן הוא מבקש מחילה וסליחה מאדוני לומר שלא תשלח לו עוד. אורח רק אחר הבדיקה יפה שהוא טוב וישר, והנה הוא מוכן לקבל מזה המין כל אשר תשלח, ושלום.

דל ורזה, היו־״ם הזה, ס״ט

 

קלט

פ׳ דברים. ש׳ תרפ׳׳ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום, שלום. מכתבו הקצר קבלתי, אודות שמות הרבנים והחכמים וכוי, וכוי, דע ידידי, כי עבודה רבה העמסת עלי, וצריך לה זמן ארוך, לחפש בהרבה ספרים ושטרות ישנים, הנמצאים אצלי, ואצל אחרים. וכבר אספתי דבר חשוב, ועדין צריך עוד לאסוף, ובכן המתן עוד מעט זמן, ואתחיל לסדר ולשלוח, ואם תרצה בלי סדר רק בערבובייא, הודיעני ואשלח. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קמ

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי, ראיתי היום בגליון ס׳ פרשה של כבודו, שכתב דברים דחוקים ורחוקים על מ״ש הראב״ע ז״ל בפרשת השבוע, וז״ל: וקרבת מול בני עמון, פי׳ ובקרבד אליהם, עכ"ל. ודבריו פשוטים, שאין לפרש וקרבת לשון צווי שצריך להקריב אליהם, אלא וכאשר תקרב אליהם, אל תצורם, ופשוט. ועוד כתבת דברים דחוקים בדבור שאחריו, וז״ל: אל תצרם מפעלי הכפל, עכ״ל. וגם זה פשוט, כי שרשה צרור, במו צרור את המדינים, בכפל הרי״ש צרר. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

 

קמא

פ׳ ואתחנן. לטאנכי״ר יע״א.

למעלת אדמו״ר הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר מרדכי ן׳ גו, ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. אדוני! בהפצרת שכנתינו אשת חיל מרים עטייא מב״ת, הנני כותב הני מלי קטני משמה, זאת אומרת ומתחננת לפני כסא רו״מ, לשלוח אחר חתנה, בעל בתה, ידוע בשם יצחק עמאר למכנאס״י, לדבר על לבו בפה רך ופרך, להתנהג עם בתה כדת של תורה, כי שלחה מכתב לאמה הנז' כי מעיק ומציר לה מאד, מכה ומקלל, ומשבר וקורע בחמתו כל כלי הבית, ולא מצאה מנוח עמו, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה והצילה מיד עשקה, ושכמ"ה, ושלום.

דל ורזה היו״ם הזה ס״ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קמב

פ׳ חני. לעיר צפר״ו יע״א. שנ. תרפ״ט לפ״ק.רבי יוסף משאש

למעלת הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר שלום אזולאי ישצ״ו.

שלמא דמר יסגא לעד. אדוני! אור גדול נגה עלי במכתב ידי קדשו, אודות היריעות אשר מסר לידי הר׳ בן יתאח, לתווך לו עם הסופר לכתוב לו אחרים תחתיהם בדמותם ובצלמם, זה זמן רב משנגמרו, והם מונחים אצלו, מצפה על תשלום שכרו, כי לא לקח ממנו. תחלה רק רביעית הד״ם, ובכן ישלח לו שלשה רבעי דמים הנשארים בידו, ושליח הובאה, יהיה שליח הולכה, ואודות הטלאים, עיני קדשו תחזינה שאין בהם שום טלאי כלל, ושלום.

דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

קמג

פ׳ הנז'

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי, ישצ״ו. שלום. שלום. עתה באתי להודיע לרו״מ, שמות הרבנים והחכמים והסופרים, אשר יכולתי לדעת, אחר עמל רב ותלאה עצומה בחפוש מחפוש בכמה אגודות של שטרות ישנים הנמצאים אצלי, ואצל הרה״ג כמוהר״ר שלמה ן׳ שטרית ישצ״ו, ואצל אחרים שיכולתי לחפש בבתי עקד ספריהם, ועוד בכמה ספרים ישנים כת״י, ועוד כהנה וכהנה ספרים ׳.ושטרות ישנים שהם טמונים אצל רבנים וגדולים שלא יכולתי להשיג לראותם, יען אינם רוצים לתת רשות לשו״א לחפש כתביהם ושטרותיהם וספריהם, כאשר כבודו ידע מזה, ואשר השגתי, הנני מסדרו, לפני כבודו, ע״ס א״ב, בשמות המשפחות, וזה החילי, וה׳ יעזור לי.

 אאליון. שם משפחה. מצאתי זכרונה בשטר זכיה ישן מש׳ ת׳׳ץ לפ״ק, שכתב וזל״ה, היא החצר שבחורבות .העיר הנקראת מקדם קדמתה ע״ש הרב כמוהר״ר יצחק אאליון זלה״ה, עכל״ה. ולא יש

עתה שום זכר למשפחה זו בעיר.

 אבודרהם, נזכר ממנה, ר׳ אברהם אבודרהם, בשטר מש׳ תק״א לפ״ק, בתואר החכם השלם, כהה״ר. ועוד נמצא ר׳ יצחק אבודרהם חותם א׳ בשטר שכירות מש׳ תפ״ח לפ״ק, ואפשר שהוא אביו, ולא יש שום זכר ממנה עתה בעיר, זולתי אשד, זקנה כאשר שמעתי.

אבורביע. נזכר ממנה, ר׳ משה אבורביע, בטופס מטופס שטר ישן משנת ש״פ לפ״ק, בתואר הרב הגדול כמוהר״ר, זצ״ל. ורב אחד אמר לי שהוא מהמגורשים מספרד בש׳ רנ״ו לפ״ק. וחצר אחת במבוי לברג׳א היתד. נקראת על שמו, עדין יש אחדים מהמשפחה הזאת בעיר.

אביחצירא. כהה״ר מרדכי אביחצירא ז״ל, היה מלמד תשב״ר, כן א״ל זקן אחד שלמד אצלו בש׳ תרי״ג לפ׳׳ק, וא״ל שהיה חסיד גדול. וכן מצאתי ר׳ אברהם אביחצירא, ור׳ שלמה אביחצירא, באיזה שטרות בש׳ תקכ״ד לפ״ק, מתוארים בתואר החכם השלם, כהה״ר. ולהבדיל לחיים, החכם השלם כמה״ר אברהם אביחצירא ישצ״ו. [כעת הוא אחד מהבדי״ץ בעיר צ׳אר אלבידא, והוא תלמידו של אבא מארי ז״ל]. והחה״ש כהה״ר שמואל ישצ״ו, הוא כעת בעיר רבא״ט. ויש עוד מהמשפחה הזאת בעיר.

 אביטבול. מצאתי בשטר ישן מש׳ ת״פ לפ״ק, החה״ש כהה״ר יוסף אביטבול ז״ל, שהיה סופר סת״ם, ועוד, ר׳ נפתלי אביטבול ז״ל חתום א׳ בשטר עיסקא, בשי תק״ל לפ״ק. ועוד ר׳ יחייא ז״ל, חתום א׳

בשטר אחד בש׳ תצ״ט לפ״ק.

אביכזיר. החה״ש והכולל, כמוה״ר סמחון אביכזיר זלה״ה, זה כשלשים שנה משנתבש״ם, אומרים שהיה חכם גדול בתלמוד וחסיד. ועוד החה״ש בהה״ד יצחק אביכזיר ז״ל נזכר בשטר אחד מש׳ תק״ס לפ״ק, ועוד החה״ש כהה״ר שמואל ז״ל, היה מלמד תשב״ר וסופר שטרות, דיכרנא ליה כד הוינא טליא, ועדין בנו חי. ועוד יש אחדים מהמשפחה הזאת בעיר.

אבולעפייא. הרב כמוהר״ר דוד זלה״ה, מצאתי חתימתו בפס״ד אחד בש׳ כת״ר לפ״ק, ואמר לי רב אחד זקן, שכמוהר״ד הנז׳ היה שד״ר מירושלים תובב״א, וישב במקנא״ס, איזה שנים, מפני שבוש הדרכים, והיה דרשן מופלג, וכן ראיתי למו״ד הרב כמוהר״ר דוד משאש זלה״ה, שכתב באחד מדרושיו דבר אחד משמו והשיג עליו, ומצאתי עוד חתימתו בש׳ תרל״ב לפ״ק.

אבילא. ר׳ מסעוד ז״ל, היה סופר שטרות, מצאתיו חותם א׳ בשטר אחד בשנת תק״ע לפ״ק, ועוד ר׳ יצחק ז״ל, חותם א׳ בשטר א׳, בשנת תקמ״ז לפ״ק, ועתה אין זכר למשפחה זו במכנא״ס כלל.

אביצרור. בטופס מטופס שטר ישן, נזכר הרב כמוהר״ר יצחק זלה״ה, בכמוהר״ר יעקב זלה״ה, וזמן השטר הראשון הוא אדר רפ״א לפ״ק, והוא שטר מתנה לבתו אסתר שנתן לה חצר אחת במבוי מקוד. טהרה. ועוד רבי יצחק ז״ל, מצאתיו חותם א׳, בש׳ תקי״ג לפ״ק, על שטר א׳, ונזכר שם דודו החה״ש ה״ר יעקב ז״ל. אין זכר עתה למשפחה זו בעיר.

אביקציץ. ר׳ מסעוד ז״ל, מצאתיו בשטר שותפות מש׳ תצ״ח לפ״ק, בתואר החכם כמה״ר, עדין יש מהמשפחה הזאת במכנא״ס.

 אבירג׳יל. ר׳ יצחק ז״ל, נזכר בשטר א׳ מש׳ תקל״ג לפ״ק, בתואר החה״ש כהה״ר, ועוד מצאתי ד׳ אליהו ז״ל, בשטר עדות משגת תקל״ט לפ״ק, ועוד מצאתי משמו איזה חדושים על תהלים, עדין יש במכנא״ס מהמשפחה הזאת. זהו מה שהשיגה ידי עתה להודיע לכבודו, ושלום.

״שירה פצו שפתי״. סי׳ יוסף משאש: שיר לפסח

שיח-כרך א'

יא. טבת. להנ״ל.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

תמול שלשם קבלתי מכבודו מגילה עיפה, מעולפת ספירים במליצה יפה, בצחות השפה, משבחת ומפארת, מרוממת ומהדרת, את אשר לשוני שוררת, בשני השירים, אשר לכבודו יקרים, מאבני הספירים, ועוד דבריו ערוכות, במסכת ברכות, על תשובות ההלכות, כי בתוך הגולה כבודו, בגזרת צוד אין בלעדו, ואין ספר בידו, גם ראיתי הפצרתו בשיח נועם, ובטוב טעם, להעתיק לו כפעם בפעם, אחד או שנים, או כפלים, משירי השקולים במאזנים, אשר ארגתי, וחברתי, בעזר אלהי ישועתי, להגדיל עוד שני־ כי. בשירי הקדש מוצא נחת בגלותו, וגדלה לשירי תשוקתו, על הכל! חן חן ידידי ורוב תודה, בלי קצב ומדה, ועל ארש״ו אר״ש חמדה, והרי לך ארבעה שירים, טובים ויקרים, לחג מצות ומרורים, וזה יצא ראשונה, בעזר שוכן מעונה. נועם ״שירה פצו שפתי״. סי׳ יוסף משאש:

יביע פי שיר לאל, הגדיל חסדיו, לעם ידידיו, נפלאות, נוראות, נשאות, עשה אל במצרים, הפך לדם המים, וצפרדעים במעים. הראה צור גבורתו, לעמו צאן מרעיתו, על יד נאמן ביתו, הוציאם ממצרים.

 ועפר ארץ רהב, נהפך לכנים, מינים ממינים, וחיות, אריות, הומיות, שלח בם ערוב כבד, למצרים היה אובד, טרפם בשיגים. הראה צור וכו'.

סילה כל אביריהם, שם דבר בהם, ובכל מקניהם, גם שחין, רע רחץ לא הבחין, בין חרטומים להעם, שלח בהם עוד זעם״ ברד מן השמים.

 פני הארץ כסה ארבה ויאכל, כל עץ מאכל, פרי טוב, גן רטוב, לקטוב, גם החשיך מאוריהם, והכה בכוריהם, אז רפו כל ידים. הראה וכו'.

מלכי שב את שבות עם, מוכים ומעונים, זה כמה שנים, אל עליון, לציון, אפריון, השיבהו על כנו, אז ימלא שיר לשונו, בתוף ובמצלתים. כימי צאתו מחנס, עשה לו פלא ונס, ואותו מהר כנם, בתוך ירושלים.

אלף תצח

אוצר המכתבים כרך ג'

ניסן. לר׳ יעקכ חזאן, תונ"ס יע׳׳א

מכתב מעלתו, הגיעני בעתו, אודות האורז, אשר שמע כבודו, שאנחנו פה מארוק״ו אסרנו אותו אסור גמור, ותמה כבודו, מדוע ? וכו'.

תשובה, שמועה כוזבת שמע כבודו, כי האורז התירו פשוט כאשר כתבת, ורק בזמן הקודם נהגו בו חשש אסור מפני שהיה בא מעבר לים בספינות עם שקי קמח וחששו פן יצא קמח מנקבי ארג השקים, ויכנס לשקי האורז, כאשר ראו עיניהם פעמים הרבה שקי אורז עליהם אבק קמח חטים, גם חששו עוד פן מסירים קליפתו ברחיים של קמח, אבל האורז שהיה גדל במאדוק״ו ומביאין אותו בקליפתו ומסירין אותה במדוכות פסח היו אוכלים אותו בשופי, זולת איזה מתחסדים שאסרו זח אטו הבא ממדינת הים, אבל עתה שבטלו חששות אלו מתירין אותו בשופי, זולת איזה מחמירין שלא רצו לבטל מנהגם מפני מחלת הדמיון, זהו מה שיש, ותול"ע, ושלום.

אני היו׳ם ס״ס.

אלף תעא

אוצר המכתבים כרך ג'

אייר שנה הנז' לווהרא״ן יע״א.

להחכם ר׳ יצחק הכהן הי״ו.

מכתב כבודו הגיעני, אשר שמעת כי אנו מתירים כלי חרס הנקראים לפורסליי״ן, של חמץ להשתמש בהם בפסח, רק בימי המלחמה דוקא התרנו אותם שלא נמצאו כלים חדשי׳ כלל, והתרנו רק שאינם בני יומן, משום נ״ט לפגם דשרי בפסח, ואף שדוקא בדיעבד, והכא לכתחלה? קי״ל שעת הדחק בדיעבד דמי, גם החמרנו עליהם להגעילם ג׳ פעמים, כי יש פוסקי׳ דסוברים כן בכלי חרס להגעילו ג״פ ולהשתמש בו, ואף שאין הלכה כסברא זו ונדחה קראו לה ? מ׳׳מ בשעה הדחק הוספנוה חומרא בעלמא, וכאשר נגמרה המלחמה, ובאו כלים חדשים, הכרזנו על אסור הישני׳, דלא מהני ליהו שום תקון, וסברו וקבלו, וכל הקהל קנו רק חדשים.. ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

אוצר המכתבים כרך ג'

אלף ת

תמוז תש׳׳ד לפ״ק. לעיר תמוסכ״ת (אלגיריין)

למעלת החכם השלם וכו' כמה״ר שלמה עמאר ישצ״ו. שלום רב למעלתו, ולכל המסתופפי׳ בצל קורתו העי״א. חכם לב! מכתב כבודו, הגיעני במועדו, ואך הטירדות הצבוריות והיחידות, עם נסיעה ארוכה שנסעתי בעסק צבורי, הם גדרו בעדי מהשיב מעלתו.. בעתו, ועתה גזלתי מעתותי רגעים אחדים להשיב מפני הכבוד. והיא !

ראיתי מ״ש כבודו בענין מכר חמץ שנעשה במח״ק,

עם הרמזים שרמז כבודו וכו', וכו'.

דע ידידי, כי גם פה היה הדבר נחוץ לעשות הפך השני׳ הטובו', שהיו מוציאים אותו מן הבתים מן החצרות, ואך בשנה זו הודענו את כל הקהל במכתב גלוי שרשאים להניחו בביתם. ע״פ התנאים הללו. שהם,

א׳, לסגור בעדו בחדר מיוחד במפתח.

 ב' למכור אותו לגוי מכירה גמורה, ולפי שחששנו פן יהיה נמצא לאיזה יחידים הרבה חמץ.. ויהיה קשה עליהם לפרסם את הדבר, גם כל הנמצא אצלו אם מעט ואם הרבה, יהיה קשה עליו להביא מאזנים לשקול כמה ליטראות יש לו, לכן אמרתי להם למכור על זה הדרך, דהיינו לומר לגוי הנני מוכר לך כל קילו קמח, או סלת או חטים וכו', בסך כו״כ כל אשד ימצא ברשותי עת תבא לשקול, שכן מנהג הסוחרים למכור מכר כזה, שאומרים בלשון ערבית, לעדאד עלא מא יצדק. בטח לא נעלם.

 ג׳, להשכיר לו החדר שבו מונח החמץ בסך קצוב על משך ט״ו ימים, או יותר.

ד, לתת לו דריסת הרגל בחצרו שיוכל לצאת ולבא אל החדר כל משך זמן השכירות.

 ה,, אחר המכירה הגמורה, צריך למסור לו המפתח.

ולפי שיש בעיר קהל גדול בפי׳ העי״א, ואין לכ״א ואחד גויים מכירים, לכן נמצאו אנשים בעלי ג״ח שכל אחד מהם קנה הרבה חמץ מכמה בעלי בתים עה״ד הנז', בכתב יד כריח מהמוכרים, ולקח המפתחו׳ של כל החדרים מכלם, והוא מכד לגוי המכירו מכירה גמורה עה״ד שבה קנה, ומסר לגוי כל המפתחות, גם שמות החצרות שיש בהם חמץ, דהיינו שאמר לגוי, הנני מוכר לך כל חמץ שיש לי בחצר פ׳, ובחצר פי, וכו', כו״כ לכל קילו, כל הקילוייאת אשד ימצאו שם, עם שכירות כל החדרים, עם דריסת הרגל לכל המקומות הנז'. גם בכלל המכר, צריך למכור לו כל השקים שיש בהם חמץ, בסך קצוב לכל שק, וכן אם יש לו בחדר נפות וכבדות וכלי חמץ.. צריך למכרם ג״כ בסך קצוב, ולפרט את שמותם,ומפני דלאו כ״ע דינא גמירי, לכן העמדנו איזה ת״ח להתעסק בענין זה, וקבעו מקום בביהכ״ג אחת, והודענו הקהל, שכל מי שיש לו חמץ בביתו, ילך אצל החכמים פ׳, ופי, במקום פ׳, והם יודיעוהו כיצד יעשה, וכן עשו הקהל ישצ״ו, וזולת זה לא ידענו שום היתר אחר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

דיני תבלינים ואלכוהול לפי רבי יוסף משאש זצוק"ל

אלף תקכד

אוצר המכתבים כרך ג'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ניסן. להנ״ל.

מכתב כבודו הגיעני, שמחתי מאד, כי אותו האיש מנע עצמו מאותה תקנה של תרגום צרפתי, ועליו תב״ט.

עוד בקש כבודו להודיעו מה הם התבלים הכשרים לפסח. דע ידידי, כי כל התבילם כשרים לפסח, כי כלם רק פירות אדמה ואילן ועשבי השדה, ואין בהם שום חשש כלל, ושאל נא כל הרוקחים הבקיאים ויגידו לך קושט דברי אמת, וכן כל מיני סוקא״ר וכל מיני ט״יי וקאפ״י, כי עתה נתגלית עשיית כל דבר והופשטו הספקות הישנים, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יחקור וידע האמת הברור בכל דבר, ודברי המתחסדים מטעם מנהג, במחילת כבודם, לאו בכל דבר ראוי לאחוז במנהג, כי דבר ידוע שכל מנהג בטעות אפי׳ התרה אינו צריך, כי יסודו הוא טעות, ויען הננו עומדים בערבי פסחים, לא אוכל להאריך יותר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

אלף תמב

אוצר המכתבים כרך ג'

אייר תש׳׳ז. לרבי דוד הכהן ישצ״ו, לתאוורירת.

מכתב כבודו הגיעני, בו שאל מעלתו להודיעו מענין האלכו״ל, מהו לענין פסח, כי יש אומרים שיש בו תערובת שכר שעורים, וי״א מסתם יינם, ובעי מר מנאי לחוות דעתי.     :

תשובה, שאלתי זה כמה עליו להרבה רוקחים היודעים מהותו, וגם בשנה שעברה הוספתי עוד לחקור עליו, וכל יודעיו, פה אחת ושפה אחת לכלם שאין בו שום חשש חמץ כלל, ורק נחלקו בסתם יינם, י״א שיש בו איזה תערובת וי״א שאינו אלא משמרי סוקא״ר ומיני פירות מתוקים, וא״כ הו״ל ספק בדרבנן ושרי, ומי שרוצה להחמיר תע״ב, ושלום.

אני היו״ם ס״ט.

אלף יד

כסלו. לפאריז, לר׳׳פ הלוי ישצ״ו.

עוד להודיע לכבודו מהמנהגים, בערב חג השבועות קודם ערבית, מביא השמש לביהכ״נ ב׳ אגודות גדולות של פרחים ושושנים, ומניחם בתיבה אחת מימין ואחת משמאל, ואחר ערבית והסעודה, מתקבצים הקהל בביהכ״נ ולומדים כל הסדר הכתוב בס׳ קריאי מועד, ואחר הלימוד היו נוהגי׳ בזמן הקודם להוציא כל ספרי תורה שבהיכל, ועושים הקפות בשמחה ובשירים כמו בשמחת תורה, כאשר ספרו הזקני׳, אמנם עתה אין עושי׳ הקפות, רק סדר הלמוד דוקא.

למחר מתפללים שחרית בהדרת קדש כמו בשאר מקומו׳, ובסעודת היום כל בני העיר אוכלים תבשיל של סולת מחטים מתבואה חדשה, וקודם מנחה קורין מגילת רות, חציה ביום א׳, וחציה ביום ב׳, ואחר מנחה קורין האזהרות של מוהרי״ץ בן ראובן ז״ל הידועי׳ המתחילי׳ איזה מקום בינה וכוי, חצים ביום א׳ וחצים ביום ב׳, כל אחת מהקהל מסדר פיסקא אחד בנגון, ומי שטועה, צועקי׳ עליו, ואומרי׳ לו בנגון האזהרות, חזור, חזור, חזור, אינך יודע מאומה, פלוני לא ידע, פלוני לא התבונן, והכל בדרך שחוק ושמחה, ויש שטועים ומטעים במזיד כדי לשמוח, ומי שנופל בו פסוק אחרון שופכים עליו מים, או ישלם דבר מה לצדקה, לחזני׳ ולשמשי׳, ויש איזה משפחות שנהגו מזמן קדמון שלא לומר האזהרות, וכן נהגו בניהם עד היום, והוא מנהג בלי שום טעם. וכן עושים ביום ב׳, ובליל מוצאי החג, מתפללים ערבית בנגון, ואחר ערבית מברך הש״צ את הקהל, ואומרי׳ השיר יגדל, והשיר אדון עולם, ונפטרי׳ לבתיהם לשלום.

ומשלש שנים לשלש שנים, שולח  הנגיד החברה ביום אסרו חג שמשים לסבוב כל בתי הספר, וכל הבתי׳ והחצרו׳, ומלקטי׳ משם כל הספרים שבלו דלא חזו עוד לקריאה, ותפילינות, וטליתות ומזוזות, שבלו, ומניחי׳ הכל בפינת האולם הגדול שיש להם בבית החיים, ואחר שבוע או שבועים קובעים את יום הגניזה, לגנוז בו את כל אשר לקטו, במערה אחת גדולה תחת הארץ בפינת בית החיים מיוחדת לזה מזמן קדמון, קורין לה בשם גניזה, יש לה ארובה שממנה משליכים בה הספרים וכל העומד לגניזה ובשבת שקודם יום הגניזה שולחי׳ כתב מודעה לכל בתי כנסיות שבעיר, בו מודיע נגיד החברה שיום הגניזה הוא ביום פלוני, ומזמין כל הקהל לבו ביום לקייב מצות גניזה, ואז באותו היום בבקר מכינים באותי אולם, כסאות ושלחנות עם מפות לבנות ובקבוקי ייל שרף וביצים שלוקות ומיני כבשים ופירות ופת בכיסנין וכל יחידי הקהל ות״ח והרבה מההמון והרבה נשים הולכות לשם בזמן תפילת מנחה, ומתפללים שם בהדרת קדש ובנגון הקדישי׳ והקדושה, ואחר מנחה כל אחד נוטל מלא חפניו דפי ספרים בלויים והולך ומשליך לגניזה, ונותן איזה דבר לצדקה לכיס החברה, איש כמתנת ידו, ואוכל איזה דבר והולך לו, ואני בבואי לשרת פה בקדש הנהגתי לעשות דרשה על הענין ונמשך הדבר עד שעה מאוחרת בלילה, זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה, ושלום.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קמד- כרך א'

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

פ׳ עקב. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם הנעלה, כהה״ר יחייא אדהאן ישצ״ו.. שלום. שלום.

חם לבי בקרבי, מרוב צערי וכאבי, על לא טובה השמועה, כי קרן הודך נגדעה, כי נפש אביך התמימה, עלתה השמימה, יום תמים, ישבתי משמים, לחם לא אכלתי, ומקירות לב צעקתי, אהה אדוני והוא שאול, נקי כפים ולא גאול [וא״ו שורוק, מלשון לחם מגואל, מלאכי א׳]. רץ כצבי לעשות רצונו, פזר נתן לאביונך, ומדוע ככה עשית, ואותו כרת, טרם מלאת הימים, והוא צדיק תמים ? כל זה אמרתי בחפזי, ואך חביבי ואיזי, אין לנו אלא להצדיק דינו, כי טוב לו לנסעו תוך גן עדנו, ולא על האדמה, המלאה לה עמיר שואה ומהומה, ואתכם עליו ינחם, ויחוס וירחם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, עד זקנה ושיבה, אמן. אנכי אנכי מנחמכם, הדואג עמכם, אחיכם, עבד אל נורא איום,

אני היו״ם ס״ט

קמה כרך א'

פדר הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא עוד ידידי מה שיכולתי לסדר מרבני וחכמי המשפחות אשר עברו בארץ מולדתי מכנא״ס יע׳׳א. אבן סונבאל. הרה״ג המופלג בתורה ובחכמה ובחסידות כמוהר״ר נחמן אבן סונבאל זלה״ה, בא מספרד, לעיר פא״ס, ומפני הרדיפות שהיו׳ בארץ, בא למכנא״ס, בש׳ רפ״ז לפ״ק, והרביץ תורה ויראת שמים, והיה איש קדוש ובעל נסים, כן מ״ך על ספר כת״י, ישן נושן, אני הצעיר יהודה טולידאנו. ע״כ מ״כ. ורב אחד אמר לי שזכור הוא, שראה פנקס נדוניית בתו, משנת ש״ל לפ״ק, ועדין ידועה חצר אחת במבוי לבא׳׳ב למסדוד״א [השער הסגור] נקראת על שמו, חצר ״אבן סונבאל״. ועוד מצאתי הרה״ג כמוהר״ר שמואל אבן סונבאל זלה״ה, כד מתואר בטופס פס״ד אחד מש׳ תע״ז לפ״ק, ועוד מצאתי החה״ש יצחק אבן סונבאל ז״ל, כך מתואר בשטר עיסקא מש׳ תצ״ח לפ״ק. אבן צור. הרה״ג כמוהר״ר יהודה אבן צור זלה״ה, כך נמצא מתואר בטופס מעשה בית דין מש׳ תק״ד לפ״ק. ועוד מצאתי שני אחים בתואר החכם השלם כהה״ר שלום אבן צור, קבל עיסקא מאחיו החה״ש כהה״ר יעקב, בני כהה״ד משה נ״י, בש׳ ת״ן לפ״ק.

ואמר לי רב אחד שהם בני דודו של הרב הגדול המפורסם, כמוהר״ר יעב״ץ זלה״ה, שהיו דרים במכנא״ס, וכן הראני בס׳ עת לכל חפץ דף צ״ב ע״א קינה ששלח להם הרב הנז׳ במות אביהם הנר, בשבעה שבט ש׳ ה׳ אלפים תס״ו ליצירה ע״ש. [כן הגיהו שם בלוח הטעיות תס״ו במקום ת״ו ע״ש. ונכון, כי הרב יעב״ץ ז״ל נולד יום שב״ק זך אייר תג״ל לפ״ק, כמ״ש שם דף ק״ג, ע״ש]. עוד כתוב שם בדף צ״ה, שביום ששי בשבת י׳׳א תמוז, ש׳ התע״ב ליצי׳ נשרף על קדוש ה׳, בעיר מכנא״ס יע״א, הבחור עולה שכלה כליל וכד, כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, בכהה״ר משה הגז׳, ע״ש. עוד מצאתי הרה״ג כמוהר״ר יוסף אבן צור זלה״ה, כך מתואר בטופס מטופס פס״ד אחד, מש׳ ת״ל לפ״ק. עוד החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, נלב״ע פתאום ליל ש״ק ט׳ תמוז ש׳ תקפ״ה לפ״ק. [

כ״כ בס׳ קול יעקב שירים וקינים למוהרי״ע בירדוגו ז״ל בקינה שקונן עליו דף קי״ב, ע״ש]. עוד החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל, היה סופר ונמצא חותם א׳ בשטר אחד מש׳ תע״ו לפ״ק, עוד נזכר בשטר א׳ מש׳ תקנ״ג לפ״ק, החה״ש כהה״ר יהודה אבן צור ז״ל. עוד כהה״ר יוסף אבן צור דיל נזכר בשטר אחד מש׳ ת״ן לחכם לפ״ק. ורב אחד אמר לי, שהוא אחיו של כמוהר״ר יעב״ץ ז״ל הנ״ל, שהיה דר במכנא״ס, ובג׳ אלול החנ״ח ליצירה נלב״ע, משמן רותח שנשפך על רגליו, כמ״ש בס׳ עת לכל חפץ בדף ע״ח ע״ש.

עוד החה״ש והכולל, כמהר״ר אברהם אבן צור בכמוהר״ר יהודה זלל״ה, כך נמצא מתואר בשטר אחד מש׳ תע״א לפ״ק. עוד מ״ך בכת״י וז׳יל: מ״ך בכת״י ישן נושן, וז״ל, הרה״ג החסיד העניו, המקובל האלדי גם בקבלה מעשית, כמהור״ר ראובן אבן צור זלה״ה, נולד באדר ש׳ צ״ח ואדום [היא שנת שצ״ח לפ״ק] לפמ״ה, בעיר קדשנו מכנאם״א יע״א, וגם בנו הרה״ג כמוהר׳׳ר יעקב נר״ו, נולד פה העירה מקנא״ם יע״א, בה׳ אייר, ש׳ ג״ל עיני לפמ״ה [היא ש׳ תג״ל נפשי לפ״ק], ומפני העלילה, נסעו כלם בקפיצת הדרך לפא״ס יע״א, ונתיישבו שם, ע״כ מ״ך, אני הצעיר יהודה טולידאנו ס״ט, ע״כ מ״ך.

הרה״ג כמוהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, נתבש״מ ארבעה כסלו ש׳ תר״ד לפ״ק, כן מ״ך. הרה״ג כמוהר״ר משה אבן צור זלה״ה, כן מתואר בטופס מטופס מטופס פס״ד אחד מש׳ תע״ב לפ״ק במכנא״ם יע״א. הרב כמוהר״ר שמואל אבן צור זצ״ל, כך מתואר בשטר אחד מש׳ תקג״ב לפ״ק. הרה״ג כמוהר״ר רפאל אבן צור זצ״ל, זה כעשרים שנה שנתבש״מ. החה״ש כמה״ר מרדכי אבן צור ז״ל, זה קרוב שנתבש״מ, ולהבדיל לחיים, החה״ש כהה״ר דוד ישצ״ו, בכמוהר״פ הנ״ז, ש״צ וסופר שטרות. זהו מה שיכולתי להשיג לכבודו עתה ושלום. אני היו״ם ס״ט

עמוד 5 מתוך 6123456

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031