אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל


אוצר המכתבים חלק ב', מנהגי ט' באב ועוד….

אלף יח

טבת. לפאריז, לר״פ הלוי ישצ״ו.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

מכתב כבודו הגיעני, חן חן ידידי על שיח שפתותיו, אמנם האהבה קלקלה את השורה להרכיבני על במותי על, ואנכי מה, נא ידידי, אל תוסף דבר אלי עוד תוארים כאלה, כי איני שמח בהם כלל, הנח אותם למשמרת לרודפים אחריהם, ואודות גמר המנהגים, הרי לפניך עוד, י״ז בתמוז מתענים ומתפללים כמו בכל ׳.המקומות, רק תפלת מנחה עושי׳ אותה סמוכה לערבית, ומתחילין שמע קולי וכוי, ואחריו, יה שמע אביוניך וכוי, ופי התמיד וכוי, ואומרים הפטרת שובה, ישראיל וכו', ואין אומרי׳ שום תחנה ושום סליחה, רק מזמור תפלה לעני וכו׳ וקדיש, ועלינו לשבח, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה שם בביהכ״נ לעניים הנמצאים שם, והצבור אינם לובשי׳ תפלין וטלית במנחה של תענית, רק החזן דוקא. מר״ח אב עד ט׳ בו, אין אוכלין בשר אף של עוף, ואין שותים יין, זולת איזה משפחות נהגו לאכול בשר מלוח מטוגן בשמן, בליל ט״ב יושבים על המחצלאות בקרקע, והחזן והנכבדים יושבי׳ בסדר אבלים, ואומרים הרבה קינות, וכן ביום עד שעה ב׳ ביום, ושוחטים ואוכלים בשר בסעודת הלילה, ויש איזה משפחות שנוהגות ללבוש בגד חדש בשעת מנחה, ומתפללים מנחה סמוכה לערבית כל הצבור בטלית ותפילין, ומקבצים צדקה ומחלקי׳ אותה לעניים בשעתה.

בליל מוצאי ר״ח אלול, מתחילין לקום באשמורת לומר סליחות, עד ליל ט׳ בתשרי ועד בכלל, לתפילות ר״ה וכפור יש להם מחזור מיוחד במינו, נקרא בשם מחזור לתלמסאן לימים נוראים, נדפס הרבה פעמים בעיר וויי״ן, ובעיר לוורנו. בטח! כי תדעהו, ואם לא, אשלח לך אחד, מנהג הכפרות פשוט גם פה, ביום ט׳ אחר שחרית כל הקהל עולים לבית החיים קורין תפלת בית עלמין בכנופייא גדולה לפני מצבת קבורת הרב כמוהר״ר אפרים אנקאווה זצ״ל, ומברכים כל הקהל, ומחלק להם שומר הפתח ענפי אילן הנקרא בערבית ארנד, אשר גדל שם לרוב, ואח״ך מתפזרים כ״א על קברי הוריו, קורים מזמורי תהלים, והשכבה, וחוזרים לבתיהם לשלום.

 בליל כפור אחר כל נדרי, נוהגים לעשות הש״צ השכבות לכמה רבנים חדשים גם ישנים, ולכל המתים שכבר מתו באותה שנה כל אחד בשמו וחניכתו, ומנהג שאינו נכון הוא, כי יש בו טורח צבור וכל הקהל משיחים זע״ז בעוד הש״צ אמרם, ואי אפשר לבטלו מפני הדמיון ההדיוטי השולט בלב ההמון. הרבה מההמון אין עושי׳ סוכה, יש מחסרון מקום, ויש מפני חפשיות הזמן בדת, מצות ד׳ מינים גם היא מבויישת פה, כי רק לולב ואתרוג אחד כשר בכל ביהכ״נ, ומעט מזער לולבים ואתרוגי׳ פסולים, להושענות, קונים הכל מכיס הקהל, ובחוה״מ מקבצים מכל המתפללים פראנקים אחדים, והטפת מוסר הועילה באיזה יחידים, התפלות וסדר שמחת תורה בהקפות ושירות וזמירות, כמו בכל המקומות, בקדוש ב׳ לילות ראשונות של סוכות, נהגו להתחיל, בפיסקא אחת מאזהרות רי׳׳ץ בר ראובן זצ״ל, הידועים ומתחילים איזה מקום בינה וכוי, הפיסקא היא ״זכור סוכת ענני מדבר וכו׳״ ואחריה אלה מועדי וכו', זהו מה שיכולתי להודיע לכבודו עתה, ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט.

אוצר המכתבים חלק ג' – סימן אלף תתפד – כיסוי ראש לאישה

אלף תתפד

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

למעלת החכם המפואר וכו', כהה״ר שלמה שושן ישצ״ו. בעובי״ קאזא בלא׳ יע׳׳א.

מכתבו הבהיר הגיעני, ולרוב הטרדות לא יכולתי להשיב עד כה. ראיתי שאלתו שאלת חכם הנוגעת לעצמו, והיא, זה כשנה נשא אשה בראשה מכוסה ממחוז וג׳דא, ועתה מוצא מקום עבודה בקאזא בלאנקא, ושלח אחר אשתו שתבא אצלו, ותאבה לבא, ואך בראש מגולה כמנהג המקום והזמן, וכבודו לא רצה, ואחר כמה חליפות מכתבים שעברו ביניהם וצערא דגופא שסבל׳ קבל תנאה לבא בראש מגולה, ואך הוריו מעכבים על ידו בזה שלא תגלה ראשה בשום אופן, והיא באחת ולא תשוב, רק לגלות, והוא עומד בין הבינים ואינו יודע איזה דרך ילך, אם ישמע לקול הוריו או לאשתו, ובעי מר מנאי לחוות דעתי להמציא לו צד היתר בענין זה להראותו להוריו, להשקיט המיית לבבם הסוער ולשפות שלום בין כל המשפחה.

תשובה. דע בני, כי אסור גלוי הראש לנשואות היה חמור אצלנו פה מחזק' וכן בכל ערי המערב טרם בוא הצרפתים, ואך אחרי בואם במעט זמן, פרצו בנות ישראל גדר בזה, וקמה שערוריה גדולה בעיר מהרבנים והחכמים ונבוני עם יראי אלהים׳ ואך מעט מעט קם השאון לדממה, ויחדלו הקולות, כי לא הועילה שום תוכחת, לא בנחת, ולא באש מתלקחת, כי אין חזק כאשה אמרו הקדמונים, ועתה כל הנשים יוצאות בריש גלי פרועי שער, זולת הזקנות הן שמכסין את ראשן, ולא כולה, רק מניחין חלק גלוי מצד פנים. ואני בלכתי בס״ד לשרת בקדש בעי״ת תלמסאן זה כשלשים שנה, ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים, גם הזקנות, שכלם פרועי ראש, עם כמה מיני תגלחות משונות, כאשר נמשך הדבר גם פה בכל ערי המערב. ובכן נתתי לבי ללמד עליהם זכות, כי אי אפשר להעלות על לב להחזיר הדבר כמאז, כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר, ובגשתי לחפש בדברי הפוסקי׳ אשר לפני, מצאתי רק חומרא על חומרא ואסור על אסור, ובכן אמרתי אשא דעי למרחוק לשאוב מן המקור, משנה וגמרא ונושאי כליהם הנמצאים לפני, אולי נמצא להם פתח תקוה ליכנס בו, כי באמת קשה לנשים ולבעליהן לעבור על מצות עשה שהזמן גרמא בעניו זה יותר מכל דבר, בהיות הדבר הזה גלוי לעין כל, והודות לאל כי מצאנו הרבה פתחים למקום ליכנס בו בהיתר ולא באסור׳ והם:

הנה! יסוד מוסד לכל הפוסקים, אשר בנו עליו כמו רמים מקדשם, הוא מה שדרש ר׳ ישמעאל, ופרע את ראש האשה, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, כמ״ש במס׳ כתובות דף ע״ב סוף ע״א, ופרש״י ז״ל, וז״ל, אזהרה, מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדד, כמו שעשתה להתגאות על בועלה, מכלל דאסור, אי נמי׳ מדכתיב ופרע, מכלל דההיא שעתא לאו פרוע הוה, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר, עכ״ל.

 וההבדל שיש בין ב׳ הפירושים הוא. עפ״י א׳ משמע, שהטעם שמגלין שערה הוא כדי לנוולה בגלוי, כמו שעשתה היא לבועלה להתנאות לפניו בראש מגולה, משמע שאנן הוא שאסור לן לגלות שערה ברבים לנוולה על חנם, ואך כדי לעשות לה מדה כנגד מדה התירה לנו התורה אסור זה כדי לנוולה, אמנם היא אין לה שום אסור בגלוי ראשה, שאם רצתה לנוול עצמה, תנוול לכל עת שתרצה׳ ובכל מקום שתרצה בבית ובשדה. ואך מפי׳ ב׳ ופרע, מכלל דעד השתא לאו פרוע הוזז, ומה טעם ? משום דאין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, משמע שאסור לה גם עצמה לגלות שערה, שלכך בא הכתוב להזהירה שלא תשנה מדרך בנות ישראל בשום אופן.

נִוּוּל

נִוּוּלת, ניוול (ז') [מן נול, נִוֵּל] כִּעוּר, חֶרְפָּה, גְּנַאי: "לֹא תָסוּד (הָאִשָּׁה בַּמּוֹעֵד), מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ" (מועד קטן א ז). "גִּדּוּל שֵׂעָר נִוּוּל הוּא לָאָדָם" (במדבר רבה י). "לֹא מוּטָב שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי בִּכְבוֹדִי וְלֹא בְּנִוּוּלִי?" (קֹהלת רבה טו, בכל עת). "שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת בְּנִוּוּלוֹ" (ביאליק, החצוצרה ד). "כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמָּשָׁל: מַרְבֶּה יָמִים – מַרְבֵּה נִוּוּל" (הזז, יעיש 66).

הרי לך מפורש, דלפי׳ א׳, אין לה בזה אסור כלל, שאין בזה רק משום נוול, ואם תרצה לנוול עצמה תנוול, ולפי׳ ב׳ ג״ כ אין האסור מצד עצם הדבר של גלוי שער, רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן, משום שחשבו בזמנם שיש בזה צניעות לאשה, והמגלה שערה נחשבת פורצת גדר הצניעות, ולזה הזהירה תורה לכל בת ישראל שלא תעשה הפך מנהג בנות ישראל בזה.

וא״כ עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן בכסוי הראש שום צניעות וכ״ש שאין להן בגלוי הראש שום נוול, ואדרבה גלוי שערן הוא הודן והדרן ויופיין ותפארתן, ובגלוי שערה מתגאה האשה לפני בעלה ובועלה, א״כ נעקר האסור מעיקרו, ונעשה היתר.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קמו

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ס׳ ראה. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום.

שלום.

שני תאומי צביה אגרותיו היקרים הגיעוני, אשר בהם מפציר בי כבודו, להעתיק לו הרמזים שיש לי בס׳ יתרו כמו שהודעתיהו, עוד העתיק לי איזה חדושים, ומפציר בי כבודו להודיעו דעתי עליהם, על זה אין לי זמן עתה, והרמזים שרמזתי בפי יתרו. הם אלו: על וישמע, כבר הודעתיך. ועוד, כתב רש״י ז״ל ע״פ ויבא אהרן וכו', ומשה היכן היה וכו'. שהיה עומד ומשמש, ע״ש. ורמזתי זה בשם מש״ה ר״ת, משה שמש היה. עוד פי׳ רש״י, אנשי חי״ל, עשירים שאינם צריכים להחניף, ע״ש. ורמזתי זה בתיבת חי״ל נוטריקון למפרע, לא יהיו חנפים. עוד פי׳ רש״י, אנשי אמת, אלו בעלי הבטחה, ע״ש. ורמזתי זה בתיבת אמ״ת נוטריקון, אנשים מובטחים תמיד. עוד, ויל״ך ל״ו א״ל ארצ״ו, פי׳ רש״י לגייר בני משפחתו, ע״ש. ורמזתי זה בנוטריקון הכתוב, והלך יתרו לארצו, כדי לגייר ולהפוך את לב אוהביו רעיו צדיקים וישרים. עוד כבד את אביך וכוי, כב״ד בגימטרייא הוי״ה, לרמוז מ״ש רז״ל בקדושין דף ל׳, וז״ל: בזמן שאדם מכבר אביו ואמו, אמר הקב״ה, מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני, עכ״ל, ע״ש. ומור דודי הרה״ג כמוהר״ר דוד משאש זלה״ה רמז זה במלת כב״ד נוטריקון כאלו ביניהם דרתי. זכו״ר, אותיות כרו״ז, לרמוז מ״ש מודם בא״ח סי׳ רנ״ו, דסמוך לשבת מכריז ש״צ להכין עצמם לשבת וכוי, ע״ש. ועוד, לא תגנב במספר קטן עולה י״ח, כמנין שחו״ק במספר קטן, לרמוז מ״ש רז״ל לא תגנב אפילו בשחוק. ועוד ויחד יתרו על כל הטוב״ה, נוטריקון בהפוך אתוון, היא טובת המן באר והתורה, ע״כ. ועוד יש לי הרבה רמזים בפרשיות אחרות, ולכשאפנה אעתיקם לכבודו, עם מה שאגלה דעתי באותם החדושים ששלחת לי, ושלום.

אני היו״ם ס׳׳ט

 

קמז

פ׳ הנז׳.

ידידי החה״ש, כמוהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום, שלום. קח גא עוד ידידי מהמוכן:

אג׳ווילוס. זה נוסח כתובה בלויה וישנה נכתבה במכנאס באדר תצ״ח לפ״ק, איך השה״ט הבחו״ן, יניק וחכים, כד׳ אברהם ס״ט, בכהה״ט החכם השלם ספרא דווקנא כעזרא, כהה״ר יצחק זלה״ה, בכהה״ט זית רענן יפה פרי תואר, חכמה רבה בכלי מפואר, החסיד העניו, כמה״ר ראובן זלה״ה, בכהה׳׳ט החכם השלם, השיב רבים מעון, כהה״ר יעקב ז״ל, בלא״ץ יסוד עולם, גוזר לגזרים ים החכמה, ומוציא לאוד כל תעלומה, מוה״ר הרה״ג מעו״מ, כמהור׳׳ר אברהם זצ״ל, המכונה אג׳ווילוס, ע״כ יכולתי להכיר בשטר כתו׳ הזה, והשאר נמחק ונקרע ולא נשאר ממנו רושם כלל.

אדארוקי. הרה״ג כמוהר״ר אברהם אדארוקי זלה״ה, כך נמצא מתואר בטופס קב״ע על שטר זכיה מש׳ ת״ל לפ״ק. ועוד מצאתי טופס פסק קטן על היזק ראיה, וחתום עליו הרב כמוהר״ר חסאן אדארוקי זלה״ה, זמנו ש׳ תכ״ט לפ״ק. ועוד מצאתי משמו איזה חדושים בכת״י על רש״י בחומש. משני המשפחות הגז׳, לא נשאר שום זכר בעיר כלל. ושלום.

אני היו״ם ס"ט

אוצר המכתבים כרך א' – סימן קמח-קמט

קמח

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ס׳ שופטים. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו. שלום

שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, בו מפציר בי כבודו לחפש לו פירוש מכוון על מ״ש בסוף מס׳ עוקצין, :אמר ר׳ יהושע ב״ל, עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי י״ש ואוצרותיהם אמלא, עכ״ל. והקשה כבודו, א' למה כפל לכל צדיק וצדיק, בחד סגי ? ב׳, מאי -פיסקא דהאי חושבנא י״ש, לא פחות ולא יותר? ג', למה הביא סיפיה דקרא ואוצרותיהם אמלא, די ליה ברישא דקרא ? דע ידידי, כי לעשות רצונך חפצתי,

וחפשתי, וזה מה שעלה במצודתי:

 הרב״ע מברטנורא ז״ל פי׳ שם, דר״ל ההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק בעוה״ב היא ש״י פעמים כנגד כל תענוג של עוה״ז, ע״ש. והרמב״ם ז״ל פי׳ שהוא ענין יש ונצחי, ע״ש. ובס׳ עץ יוסף על עין יעקב פי׳ שם, כי כת״ר מצות יש בכלל שבע דרבנן, וחצים הוא י״ש, והאשה חולקת עם בעלה הצדיק, וז״ש לכל צדיק, וצדיק, דהיינו אשתו י״ש עולמות, כנגד כל מצוה, עולם ע״ש. ולפי״ז החשבון מכוון היטב, אבל וצדיק, וצדקת מבעי ליה?

ובספר דרושים כת״י ישן, מצאתי, שפי׳ לכל צדיק וצדיק, הלומד, והמחזיק, שחולקין בשוה כת״ר מצות כבז׳, שעושה הלומד, וחלק נשותיהם של צדיקים, נותן הקב״ה משלו בתורת חסד, וזה שאמר ואוצרותיהם אמלא, כי האשה נקראת אוצר, כמ״ש רז״ל.

ולדעתי המעט נר׳ לפרש, כי הנה יש בשנה שס״ה ימים, הוצא מהם נ״ב שבתות, שבהם הקב״ה מזמין כל הצדיקים סביב כסאו ומשתעשע עמהם, כמ״ש בס׳ תקוני שבת משם הזוה״ק, הוצא מהם עוד ב׳ ימים של ר״ה, ויוה״כ, שבהם ג״כ מזמין הקב״ה כל הצדיקים סביבות הודו, להגין בזכותם על ישראל, במ״ש בס׳ זרע אמת דרוש א׳ לימים נוראים, הרי נ״ה יפים, נשארו בשנה ש״י ימים, ועל זה מנחיל הקב״ה לכל צדיק ש״י עולמות, כל יום מתענג בעולם אחד, והשנה נקראת אוצר, ע״ש אוצר הגשמים, כמ״ש יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וכו', וז״ש ואוצרותיהם אמלא, דהיינו הסך נ״ה ימים החסרים לתשלום אוצרותיהם דהיינו שנותיהם, אמלא משלי שאני מזמינם אצלי סביב כסאי, ופי׳ לכל צדיק וצדיק, דהיינו צדיק ובעל תשובה, או פי׳ כפשוטו, וכפל וצדיק כדי שלא נטעה לפרש לכל צדיק דהיינו לכל הצדיקים. זהו מה שהשיגה ידי לפרש בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קמט

פ׳ הנז׳.

ידידי החכם הנעלה, כהה״ר יעקב איפרגאן ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הגיעני, ונצטערתי על מצבו הקשה מחסרון הפרנסה, כי מסחרו הקטן הולד ודל, ושלח להתיעץ עמי, כי רצונו לבא הנה, הוא ואשתו ושני בניו, לדעתי ידידי, לא זו הדרך, רק בא יבא ברנה לבדו, שבוע או שבועים, ויראה בעין שכלו אם יוכל להשיג כדי פרנסתו במסחרו הקטן, ויכין בית מושב, ואז יחזור לקחת את אשתו ואת בניו, ועל אופן זה פירשתי אני הצעיר מ״ש בפ' לך לך, ויקח אברם את שרי אשתו וכו', דקשה טובא, שהרי כבר נאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וכוי, ולמה חזר וכתב ויקח אברם ? ולפי מ״ש ניחא, דפ' וילך אברם וכו', דהיינו שהלך עם לוט דוקא, כדי לשכור בית דירה, או מקום לתקוע אהלו, ולתקן כל הצריך, ואח״כ חזר ויקח את שרי אשתו, ואת לוט וכו', ויצאו כלם ללכת ארצה כנען לחלוטין בלי שום חזרה עוד, ויבואו ארצה כנען בשלום, ומעשה אבות סימן לבנים, לדעת מה יעשה ישראל בסדר ימיו, ובכן מעשה אבות תשמור, וה׳ יצליח דרכך, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קנ

ס׳ הנז' שנ' תרס״ט לפ״ק

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, עם עוד כמה חדושים, שהעתיק לי מאותו הספר, והפציר בי כבודו לחוות דעתי עליהם ועל הראשונים שכבר שלח לי, דע אחי כי אין לי פנאי לחוות לך דעתי עתה על הכל, רק על הראשונים שכבר שלחת, והם:

א.   בפ' לך לך, ע״פ והאמין בה׳ ויחשביה לו צדקה, שפי׳ רש״י ז״ל, הקב״ה חשבה לאבדם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו, ועל זה הקשה בעל הספר וז״ל, איך יהיה זה? והלא מחוייב להאמין? ונר׳, שאברם הוא שחשב אותה ההבטחה לצדקה, ולא מצד מעשיו הטובים, עכ״ל. ידידי, דברים אלו, הם דברי הרמב״ן ז״ל שם באורך ע״ש, ואך בעל הספורנו ז״ל אחז צדיק דרכו כדעת רש״י ז״ל בתום׳ תבלין, ע״ש.

ב.   בפ' בראשית, ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן וכו' הקשה, וז״ל, מלת לאמר היא

מיותרת, ולמה? ואפשר שבא לומד שכפל לו הצווי כדי לזרזו, עכ״ל. ולדעתי המעט נר׳, שצוהו לאמר זה הצווי גם לחוה אשתו, כי לא מצינו שנצטוית, אם לא שנאמר ע״י בעלה שנצטוה לומר לה, ואיפה ? במלח לאמר.

ג.   ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיד לאמר לא תאכל ממנו וכו'

כתב עוד וז״ל, גם לאמר כאן היא מיותרת, וע״פ מ״ש ניחא, דקפיד עליו שאף שכפל לו הצווי עבר עליו, ולכן הענישו, עכ״ל. ולדעתי נראה, דר״ל אשר צויתיך לאמד לה, שאתה היית רבה ומלמדה, ועכשיו נהפכת לתלמידה לשמוע בקולה לעבור על דבר שלמדת אותה לשמרו, ועזבת את דברי, כן נלע״ד.

ד.         בפ׳ חיי שרה, ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר, כתב עוד וז״ל, גם כאן מלת לאמר מיותרת, ואפשר שכפל להם הדברים, כדרך המפציר בחברו לעשות רצונו, וכמש״ל, עכ״ל. ולדעתי נראה, שאברהם הפציר בבני חת שהיו ראשי העדה לאמר דברי תחנוניו ובקשתו לעפרון בעל השדה לעשות רצונו. כנ״ל. ה. בפי בראשית, ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמים הם וכו', הקשה וז״ל, משמע מהכתוב שמקודם אכילתם מעץ הדעת, לא היה בהם דעת אף לדעת שהם ערומים, רק היו כשוטים, ואיך צוה אותם ה׳ והענישם, וכי השוטים בני צוואה ועונשים הם? ולכן העיקר הוא כמ׳׳ש רש״י ז״ל משם הב״ר, שמצוה אחת היתה בידם ונתרשלו הימנה, עכ״ל. ולדעתי לא קשה מדי, שהאמת הוא שהיו בעלי מדע והשכל, רק היו חסרים ידיעת בושת מגלוי ערוה, והיו בזה כמו הבהמות, שאף שמבחינים בין הים ליבשה, ובין דבר הראוי למאכל, לעץ ואבן שאינם ראויים למאכל, ובין מינם לשאינו מינם, ועוד הרבה הבחנות, ועכ״ז אינם יודעים בושת בגלוי ערות, כך הם לא היו חסרים אלא ידיעה זו, וע״י אכילתם הוסיפו לדעת את זה, וכן מפורש בקרא, שלא אמר וידעו בין טוב לרע, רק כי עירמים הם, ואם היו ממתינים איזה זמן, היו משיגים גם דבר זה, בלי אכילת עץ הדעת, כמ״ש המפרשים, מה שעושה הזמן, עשה העץ, ורק הנחש הוא יצה״ר, פיתה אותם ועברו ונענשו. זהו הנלע״ד בזה, ובמכתב אחר אחוה דעתי על השאר בעה׳׳ו. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים – בוסידאן

אלף תרכד

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

תמוז תשכ׳׳ט, לרי׳׳ע חתוויל, למראכ״ש

מכתב כבודו הגיעני, בו בקש כבודו, להודיעו, מה היה במרוקו בשנת תק״ץ, כי צריך הרבה לידיעה זו.

תשובה, מה שזכורני שראיתי בזה, בס׳ יחס פאם כתב יד, ובכתבים אחרים, כי בשנת תק״ץ, היה המלך מולאי עבד ארחמאן בפאס, והיתה גרה בפאם אלבאלי (העתיק) משפחה ערבית גדולה המונה כמה וכמה אלפים נפשות נקראת בשם ״לודאיא״ גבורים, ואכזרים, ועשירים, והיה להם ראש מופלג בעושר, ולכל אשד היה פונה היו כלם פונים אחריו, והוא נשא ידו במלך להרגו ולמלוך אחריו, ומרגלי חרש הודיעו למלך, ובפתע פתאום תפשוהו עבדי המלך, ועשו בו שפטים וכל רכושו הרב והעצום ונשיו ופלגשיו ׳ושפחותיו הכל לוקח בית המלך, ואחר ירחים אחדים מרדו כל לודאייא במלך בפעם אחת והרגו מעבדי המלך רבים ונכבדים, והמלך נלחם בם בתוך העיר, וגברה יידם, והמלך ברח למכנאס, וכבדוהו כבוד עצום, ואסף חיל גדול ומצא בבית השר של מכנאם אשה עבריה תופרת בגדי נשיו, והיתה תמימה, ואמרה לנשי השר, שאם ירצה המלך להיות בטוח שינצח את אויביו, יבקש ברכה מהצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, שהיה עדיין חי במכנאס, ויגידו לשר, ויגד למלך, והמלך רצה בזה, ווהתחפש הוא והשר ובאו בלויית האשה בחצות לילה, לבית הצדיק, .ויברכהו הרב בהצלחה מרובה, ויתן לרב מתנה כיד המלך, ולא רצה לקחת בשום אופן, וברכת הרב נתקיימה. ונסע המלך עם חילו הגדול לפאם וצר על העיר ימים אחדים, והכה לודאייא ועוזריהם שוק על ירך, וגרש אותם מן העיר, ופזרם בבל כפרי מרוקו, והביא במקומם משפחות פלשתים אשר עזרוהו הנקראים בשם ״סראגא, ואולאד גאמאע״, וכל ימי המרד והמצור והמלחמה, היו רעים לישראל מאד, ונמשכו המהומות קרוב לשלש שנים, ושלום.

עבד נורא ואיום. אני היו״ם ס״ט

אלף תרכה

להנ״ל, נזמן הנ״ל

מכתב כבודו הגיעני, תודה רבה על אמריו כי נעמו, עוד בקשתני הרבה להודיעך מי הוא הצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, ומה רוצה לומד הבנוי בוסידאן.

תשובה, הצדיק הזה בא למכנאס בש׳ תק״מ – 1780 –  עם בני קהלו קרוב לק״ן נפש, מכפר תימלילת במחוז מרכש, שנשלל ונחרב ע״י ברברים אכזרים, ועזרם בהונו ואונו, הרה״גא המפורסם כמוהר״ר רפאל בידדוגו זיע״א, וקבע ישיבה גדולה מבני קהלו, והיה מלמד אותם ומפרנסם עד אלול תקצ״ב שנתבקש בישיבה של מעלה, וזקני הדור מספרים עליו הרבה משקידתו בתודה דלא הוה פסיק גירסא מפומיה יומם ולילה, והיה חסיד קדוש, ובעל צדקה וחסד במדה נפרזת, ומספרים עליו פלאות בענין הברכה שהיתה שורה בכספו, שהיה לו כלי של בדיל ישן מונח על זיז היוצא מכותל ביתו מבפנים לעין כל, וכל מי שמתנדב דבר לישיבתו היה לוקח ומניח באותו כלי, ומאותו כלי היה מוציא כל הוצאות הישיבה ופרנסת התלמידים בריוח גדול, בלי שום חשבון לא נכנס ולא יוצא, והכלי תמיד מלא. ואין שום אדם אחד זולתו נוגע באותו כלי, פעם אחת בא אדם לגנבו, ותיבש ידו, והיתה מהומה בעיר, בי הגנב היה בן עשירים, וכאשר נתפרסם הדבר בבל העיר, אז הצדיק בקש עליו רחמים ונתרפא.

עוד פעמים הרבה היו שנות רעב שאין נמצא לחם בעיר, והוא בכל בקר כשהיה פותח ביהכ״נ להתפלל, היה מוצא שק של קמח, וממנו היתה פרנסתו ופרנסת תלמידיו. ועוד הרבה הרבה ספורים מספרים עליו בעניינים אלו, זיע״א. קבורתו וקבורת הרבה מבני משפחתו, ידועה לכל, בבית הקברות הישן במכנאס, ותמיד משתטחים עליה ומבקשים רחמים בזכותו, ורבים מעשה נסים מספרים הנשים, וכל מי שנענה עושה סעודה על יד קברו בערב ר״ח, בטי ומיני מזונות, וחלוק צדקה לעניים, וכן בביהכ״ג הידועה ונקראת על שמו, יש עששית דולקת תמיד יומם זלילה לעלוי נשמתו, וזרעו נהנים חרבה בזכותו עד היום מנדרים ונדבות שעושים לשמו.

 וטעם הכנוי ״בוסידאן״ אומרים, שהראשון של המשפחה היה רגיל לנסוע לארץ הכושים השחורים, הנקראת בפי הכל במרוקו, בשם סודאן, אודות מסחרו, ולכן קראוהו בשם בוסידאן, דהיינו בן סודאן, ונשתבשה באורך הזמן מוא"ו סו, ליו"ד סי, כאשר יקרה תמיד, ושלום.

אני היו"ם ס"ט

דברי הימים מכנאס-ר' יוסף משאש ז"ל

פד

פ׳ הנז׳.מסמך ממכנאס

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום.

שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, במבוי בן עטאר, יש עוד ביהכ״נ בסוף המבוי, פתחה במזרחה בפנת המבוי לימין הנכנס למבוי, ארכה יתר על רחבה, יש בה ב׳ היכלות, אחד באמצע מערבה, ואחד בעלית קיר שבצפונה. התיבה באמצע, פני הש״צ למזרח. יש בדרומה עזרת נשים גבוהה סמוכה לתקרה, ספר לי זקן אחד ששמע מאבותיו, שהעזרת נשים בנה אותה הנגיד כה״ר משה ן׳ עטאר ז״ל, שהיה בזמן קדמון, זה יותר ממאתים שנה, שלא ברצון חכמים, שהיו מעכבים שלא לעשות עזרת נשים בביהכ״נ, משום הרהור, ומשום שיחה, ע״כ. יש בה כוסות וספסלים וכו' בחברותיה, מתפללים בה כשמונים נפש. היא היתה נקראת בזמן הקודם ע״ש הנגיד בהר״ס ן׳ עטאר הנ״ל, כן מצאתי שמה בפס״ד ישן בש׳ תקי״ו לפ״ק, ובשטר אחד בש׳ תק״ע לפ״ק מצאתי שמה ע״ש החכם כמה״ר חסאן ן׳ לחסין זלה״ה, אפשר שהוא קנה אותה, וחזרה ליקרא על שמו, ואך עתה היא נקראת בפי הכל ע״ש הרה״ג המפורסם כמוהר״ר שמואל ן׳ ואעיש זיע׳׳א, נתבש״מ ש׳ תקע׳׳ח לפ״ק. ושמעתי מכמה זקנים, וכן יש תחת ידי, ספר קטן של מעשיות בכת״י, בלשון ערבית, משנת תרי״ח לפ׳׳ק, וזה העתק מה שצריך לנו בעברית: בזמן הרה״ג כמוהר״ר שמואל ן׳ ואעיש זצ״ל, צדו הפלשתים מהיער לביאה אחת חיה, והביאוה דורון למלך, והכניסה לגן אחד ברחוב הישמעאלים, וקשר אותה בצוארה בשלשלאות של ברזל, ומנה עליה ערבי אחד להאכילה ולהשקותה, ויום אחד נתקה השלשלת וברחה חוץ לפרדס, והזיקה הרבה ישמעאלים, ואז גזר המלך על היהודים, לתת לו חצר אחת ברחוב היהודים, בחשבו שאף אם תצא ותזיק, תזיק רק ליהודים, ומה בכך ? והוציאו הרבה שוחדות על זה ולא הועילו, ונתנו לו חצר אחת (שמעתי שהיא החצר הראשונה לימין הנכנס למבוי אלעטארין, שעדין נקראת ״צא״ר אלביי״א״, דהיינו חצר לביאה, ע״ש המעשה).

והביאו אותה שם וקשרו אותה בשלשלת ברזל, והערבי הממונה עליה היה בא אצלה בבקר ובערב לתת לה די מחסורה, וערב יום אחד הניח הפתח פתוח בשוגג או במזיד, ובאשמורת הבקר בעוד לילה, נתקה עוד השלשלת ויצא׳ לחוץ, ומפני שכל החצרות היו סגורות, לא מצאה מקום ליכנס, והיתה משוטטת בעיר, עד שהגיעה לביהכ״נ של הרב הנז׳, שהיתה פתוחה, והיה הרה״ק הנז', קורא שם כדרכו בכל יום, בקשות הבקר, והתחילה לנהום עליו, והוא לא ידע שהיא הלביאה, רק חשב שהוא כלב, והכה אותה במטהו, והיא נוהמת, ויוסף להכותה להוציאה מביהכ״נ, ובאותה שעה בא הממונה עליה, ועמו מעבדי המלך, להוליכה אל המלך, שרצה ליתנה במתנה לשר אחד גדול, שהיה נוסע באותה שעה, וכשלא מצאוה בחצרה, התחילו לחפש אחריה, עד ששמעו נהמתה ממכות הרב שהיה מכה אותה, ואז הלכו אחר הקול, והמה ראו כן תמהו, ותפשוה והוליכוה, ואז נודעה קדושת הרב זיע״א גם לעיני הגויים. ע״כ. שלוחי צבור ששמשו בה, הם: הרב הקדוש הנז׳ וזרעו אחריו, בנו הרב כמוה״ר משה זלה״ה ובן בנו אשר הכרתיו כד הוינא טלייא, החכם הותיק כהה״ר יוסף ז״ל, ועתה משרת בה החכם כהה״ר מכלוף ן׳ שטרית הי״ו, וה״ר רפאל ן׳ לחסין הי״ו, מזרע הרב כמה״ר חסאן הנ״ל זלה״ה. וגם בני דודי כמוהר״ר דוד זצ״ל, שהם החכם כמה״ר יעקב וכהה״ר אברהם אחיו ישצ״ו, שמשו בה שלוחי צבור איזה שנים, הבית הקדוש הזה שמש ישיבה לת״ת להרה״ק הנ״ל, אשר ראיתי במכתב עדות מש׳ תר״ז לפ״ק, שבחצר שלפניה היה מלמד תשב״ר חכם אחד שמו ר׳ דוד עטייא ז״ל, והיו התנוקות נכנסים בפתח אחד קטן, שהיה בביהכ״נ פתוח לאותה חצר, והיו מפריעים את הרב ותלמידיו מלמודם, ועמד הרב וסגר אותו פתח, ע׳׳כ. וגם מו״ר הרה״ג כמוהר״ר שלם משאש זיע״א הרביץ בה תורה איזה שנים, כאשר שמעתי מתלמידיו, גם למדו בה תשב״ר בני מור דודי כמוהר״ר דוד הנ״ל, ועמהם החכם כמה״ר יוסף אלבאז ישצ״ו, ואנא נפשאי למדתי אצלם תנ״ך. ועתה היא רק לתפלת שמ״ע, ולמשכימי קום בלילות החורף בעוד לילה לומר שם שירות ותשבחות ובקשות, יתקון חצות. זהו מה שיכולתי להשיג עתה להודיע לכבודו, ובמוצאי חג הסוכות אגמור את הכל בעה״ו. ואך יואל נא כבודו לשלוח איזה כסף, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

סליחות ושירים- אוצר המכתבים כרך א' – רבי יוסף משאש זצ"ל

רצא

סליחות ושירים

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

רבי יוסף משאש ז"ל ידוע הוא בשפתו המליצית והחדה כתער, חרוזה ויפה, שקולה ומדודה ותמיד קולחת, למען גם עמך יבין את כוונתו של המשורר הדגול….הוא חיבר שירים וסליחות הנופיעים בכרף א' של אוצר המכתבים..

אביא קצת מפניני לשונו של מורנו ורבנו רבי יוסף משאש זצ"ל.

להלן הסליחה הראשונה המופיעה בכרך א'…ראו נא רבותי איך רבי יוסף מתאר את גודלן וחשיבותן של המצוות, אשר הן הילדים שלו שילוו אותו ביום דינו….

חשון. לעי״ת צ׳א״ר אלביצ״א יע״א.

ידידי חמד בחורים, הולך במשרים, החכם המפואר,

כהה״ר אברהם פחימאת ישצ״ו. מכתבך היקר הגיעני, בו הפצרת בי הרבה, להעתיק לך הסליחה אשר חברתי, לחן ״מלכי עולם בורא״ ורמזתי בה, משל הג' חברים, הנזכר בפרקי ר׳ אליעזר זיע״א, שהם, העושר, והבנים, והמצות, עם המסרה שעשו בעלי המוסר על זה, שהיא, הן אני עץ יבש, שהוא העושר, הן אני נשארתי לבדי, אלו הבנים שמלוים אותו עד הקבר, ועוזבים אותו לבדו, הן אני כפיך לאל, אלו המצות, שהם מליצים טוב על האדם לפני האל. כאשר ראית בהיותך בביתי ובחומותי באלול שעבר.

ידידי! הרי היא לפניך, סימנה, יוסף חזק:

מלכי שוכן ערץ, פדה נא מחרץ, ליושבי ביתך.

 יצורי חרדים מפחד דיניך, כי נפשי יודעת עובדי רצונך, ואחרי גוי השלכתי חקיך, זעתי ונבהלתי, כי הן אני גדר פורץ, ליושבי ביתך.

 ואדרת עושרי אשר אני לובש, בקשתי להיות לי פה לפני כל חובש [פי׳ מושל, כמו לא אהיה חובש, ישעיה ג׳ פ׳ ז'], והיא השיבתני הן אני עץ יבש, בקול מר צעקתי, הוי בוגד כפתן חרש. ליושבי ביתך.

סעיפי השיבו בני יהיו הודי, הם ענו עד קברי ילכו עמדי, אוי לי כי הן אני נשארתי לבדי, אהה כי ילדתי, בנים אשר אין בם דורש. ליושבי ביתך.

פועל טוב אם היה לי בשמחה יואל, לבקש בעדי לפני צור הגואל, הוא יאמר לי הן אני כפיך לאל, בושתי ונכלמתי, כי אני ממצות רש. ליושבי ביתך.

חי זך קיים לעד דלתיך דופקים, קראנוך אדני ממעמקים, מלפניך אל תשיבנו רקים, שמע תחנתי, צור מרחם על הארץ. ליושבי ביתך.

עוד אחרת, לחן ״בן אדם״, סי׳ יוסף משאש חזק:

יום דינךך, שים בין עינך, רעיונך בו יהיו פונים.

ואז לבך, יתר ובך, יבא פחד ויגונים.

סור מרע, וגם זרע, צדק וטוב ברוב אונים.

פרט חטאך, לפני בוראך, בבכי ורוב תחנונים.

מחצות קום, איש לב עקום, לבקש על רוב זדונים.

שפוך שיחך, בעוז כוחך, לפני אדון האדונים.

אולי תשפיק, לצון תפיק, מהאל שוכן מעונים.

 שים לבך, לניב פיך, ותפחד עשרת מונים.

 חזק שחול, קדש מחול, עמך בני האיתנים.

הנה, אם כבודו אחת דיבר, שתים זו השמעתיהו, ואם יעלו לרצון לפניו, יודיעני, ואוסיפה כהנה וכהנה, מאשר חברתי, כאשר ראה כבודו. ואשר שאלת להגיד לך מקום משכן כבוד המאמר, לעתיד לבא, באין עכו״ם ומתגיירין וכו', ומניחין תפלין בראשיהן וכו'. המאמר הזה הוא במס׳ ע״ז דף ג׳ ע״ב, ע״ש, ובמפרשים שם. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא; נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא; עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו , מעשיו שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב –  ואמרי לה ימשמש במעשיו

סימן רסו.

תמוז לעיר צ'אר אלבידא יע"א.

ידידי החה"ש כהה"ר יצחק אדהאן. שלום שלום

מכתבו בהיר הגיעני, בו הפציר בי, להעתיק לו, את הקינה אשר ארגתי לט"ב, כאשר ראה אותה כתובה אצלי, בהיותו בשבוע שעבר, זה נסחה ידידי, תמרור, ציון הלא תשאלי, סימן אני יוסף משאש חזק.

 

אקרע לבב בזכרי / את גלתי ושברי / ומדרך תחת צרי / מבטן לעבד לו.

נפל שכב כארי / אויבי בעיר הדרי / ושרף את דבירי / וה' הניח לו

יום ולילה כנורי / נהפך לבכי תמרורי / עלי עמי יקירי / כשל ואין עוזר לו.

וטבח צר צרורי / עם קדוש כעשירי / ומלא חוצות עירי / קבורה לא הייתה לו.

 

סר מעלי פארי / הושלך לארץ נזרי / אבד עמי בחירי / פליטה לא הייתה לו.

פשט מעלי עורי / ובלע את בשרי / ובתוך מקדש אל יוצרי / הוא אוה למושב לו.

משחקים תשורי / אלהי ישעי אורי / ולמה תישן עורי / לראות מה יעשה לו.

שאר עמל תגברי / ושפוך על אויב חרי / אפך עדי תבעיר / על אשר ימצא לו.

 

אמור לו התנערי / מעפר קום לך ברי / וכל טוב אל תחסרי / ובול הרים ישאו לו.

ששון שמחה תאדירי / וטל חיים תמטירי / על טמוני עפרי / יקומו איש על דגלו

חזק עמך יה צורי / ולקבצו מהרי / אז יאמרו גויים אשרי / זה העם שככה לו.

 

עוד שאלתני ידידי, מה שנאמר בקדושין דף פ"ב ע"א במשנה, שלא עניות מן האמנות וכו…, אלא הכל לפי זכותו של אדם וכו…וכתבו שם התוספות לפי זכותו, פירוש, לפי מזלו, דבני חיי ומזוני לאו בזכותא, אלא במזלא וכו…והקשה כבודו, והלא אמרו רז"ל אין מזל לישראל ? ( שבת קנ"ו )

תשובה : קושיא זו כבר הקשה אותה הגאון בעל עץ חיים, פירוש על השמניות שם, ותרץ, שעל כללות ישראל אמרו אין מזל, כי חלק ה' עמו, אבל כל יחיד יש לו מזל, עיין שם וגם בתוספות יום טוב.

אני היו"ם ס"ט

אוצר המכתבים – רבי יוסף משאש זצוק"ל

תשרי. שנת תערב לפ"ק.

מיום ביאת הצרפתים לעירנו, התחילה תקופה חדשה, בסדרי החיים, מאן דקרי לה בשם תקופה יפה, לא משתבש, ומאן דקרי לה רעה, לא משתבש, כי השלוה וההשקט גברו בארץ, ואך המנוחה והמרגעה שהיה בלב לשמוח כל אחד בחלקו אם טוב ואם רע, חלפה כליל, כי רבו המותרות לאין קץ בכל צרכי האדם, בכסות ובפרנסה, ובמדור ובכל כלי תשמישו, ומה גם אצל הנשים והבנים והבנות, אשר עלה באפם עז ריח העת החדשה, ועל כן רבתה הטידחה והיגיעה והעבודה, ומשלחת יד בכל מסחר, ונלוו עמהם הקנאה והתחרות והתאוה לעלות במעלות העושר והתענוג, ובכן נתמלא כל לב וכל רעיון ברוב מחשבות עמוקות ופשוטות, לחבל בתחבולותיו, ולהערים בערמותיו, ולרמות במרמותיו, לאסוף בחפניו כסף תועפות, בהיתר או באסור, להשביע בטן הזמן הרעב וצמא תמיד למותרות, ואומר יביע, הב, הב, לכל המחדש הזמן בטובו בכל יום תמיד, וגם תופשי התורה, התחילו ליפרד מחיק אמם, ולצאת אחד אחד איש לבצעו, כי גם הם נפשם אותה לטעום ממטעמי העת החדשה, ובכן עמודי התורה התחילו להתרופף, ואין סומך,

אין תומך, ואין מוכיח בשער. ואך האל המושיע, גמלנו כרוב חסדיו, וזיוג לנו זווג נאה מעבר לים, מעיר לונדון בירת בריטאנייא, והוא יליד וגדול רוסייא, מר ניהו רבה, דכיילי ליה בקבה רבה, חכם בחכמתו, צדיק באמונתו, גומל חסדים טובים, זכה וזכה את הרבים, כמוהר״ר זאב וואלף היילפערין, יתשל״א, וזה הדבר הגדול אשר פעל ועשה:

ברביעי בשבת ח׳ ימים לח׳ כסלו, ש׳ תער״ב לפ״ק, לעת ערב, נכנס להעיר עז לנו מכנא״ס יע׳׳א, ולן בפונדק אחד בבית איש יהודי עני, ושלם לו תשלומי כפל בעד ארוחתו ולינתו, כי באותו הזמן, לא היו לנו מלונות אורחים בעיר, רק כל הבא מאיזה מקום, אם היה לו מכיר בעיר, היה נוטע אצלו אש״ל [אכילה שתיה לינה], ומי שאין לו מכיר, אם עני הוא, היה הולד ישר אצל הרבנים, והם היו משלחים אותו עם שלוחם להתאכסן אצל אחד מבעלי הבתים, שהיו ידועים למכניסי אורחים, ומי שרוצה להתאכסן על כספו, היה רואה איזה עני או בינוני, והיה מתגורר בביתו על חשבונו, וכן עשה גם הרב הלזה, וביום השבת התפלל בביהכ״ב של הרה״ג כמוהרר״ש עמאר זלה״ה, ונתודע עם בנו החכם השלם, כמוה״ר מרדכי ישצ״ו, ואחר גמר התפלה הפציר בו להקהיל אליו בביהב״ב הלז, בשעה ב׳ כל תלמידי חכמים הצעירים שבעיר, וכן עשה, וגם אני הצעיר באתי בתוך הבאים, וינאם לנו נאם יפה על התורה ועל העבודה, ונאמו הנעים עורר לבנו לאהבה אותו ולדבקה בו ולשמוע בקולו, וגמר אומר לעשות ישיבת קבע לת״ת ש״ס ופוסקים בכל לילה, ע״פ החקים האלה אשר חקק, והם:

א.         שיעור זמן הלמוד, שעה ומחצה בכל לילה אחר תפלת ערבית, בקיץ ובחורף.

ב.         הלמוד יתחלק לשתים, שעה אחת, ש״ס עם פירש״י דוקא, וחצי שעה, ש״ע או״ח עם באה״ט דוקא, בלי שום פלפול, ובלי ליכנס שום אחד לתוך דברי חבירו.

ג.          אחד יסדר שני הלמודים כלם, ויפרש כל דבר באר היטב בשפה המדוברת שהיא לשון ערבית, והשומעים יקשיבו לקולו כל אחד בספרו עד תום הזמן.

ד.         המסדר לא יהיה קבוע, רק שמות כל החברים ינתנו בקלפי, וכל לילה אחר סדר הלמוד, זאב יטרף בקלפי, ומי שעלה עליו הגורל, ילין באותו הלילה בעמקה של הלכה, בש״ס ובש״ע, שיסדר למחר בלילה, כדי שיהיה פרקו נאה ושגור בפיו, ושם כל אשר סדר, יורק לכלי אחר, עד תום כל השמות, וחוזרים חלילה.

ה.         אין לשום אחד רשות להפריע הסדר, בהפסק דבור, או באיזו קושיא או פלפול, רק כל מי שיש לו מה להקשות ולפלפל, ימתין עד אחר גמר כל הלמוד, ויאמר כל אשר ירצה, אם ירצו הלומדים להוסיף מחול על הקדש זמן מה, לשמוע את דבריו, וכל המפריע את הסדר באיזה דבר מהגז/ או זולתם, יגורש מן החברה.

ו.          כל המתבטל אף לילה אחת, מאיזה סבה שתהיה, ישלם פראנק אחד לכיס החברה.

ז.          הלמוד יהיה רק בביהכ״ג הנז׳ דוקא, כי היא זכתה במצוה תחלה.

ח.         שם החברה יקרא ״בית אל״ ע״ש הכתוב בפרשת אותה השבת, ויקרא שם המקום ההוא בית אל.

מה מאד שמחנו על הכל, ואחר ערבית, נקהלנו עוד שם, ויכתוב כל השמות, ויתן אותם בקלפי, ויפול הגורל עלי אני הצעיר, לסדר לילה הראשונה, ואיש חכם ונבון שוע ונכבד, כהה״ר שמואל מודיג׳ון ישצ״ו, שהיה דר בחצר ביהכ״נ הנז', והיה עמנו באותה אסיפה, עשה לכלנו סעודה קטנה, בט״י ומרקחת, לשמחת התורה. ולמחר בבקר אחר תפלת השחר בא אל ביתי, ובקש ממני לעזור על ידו בכל אשר יעשה להרמת קרן התורה, ואקבל עלי בשמחה״ ואז הלכנו שנינו לביהכ״נ הנז׳, ונתקן מקום ישיבה, ונקבע בו מנורות להאיר, ונלך עוד אל חרש עצים, ויעש לנו שתי שלחנות ארוכות ורחבות מתכפלות, לפשוט ולכפול בכל לילה, ונקנה עוד מפות יפות, הכל מכספו, ואחר מנחה, כבדנו ורבצנו המקום, וערכנו השלחנות, והבאתי מביתי כל הכלים הצריכים לעשיית הט״י, והוא קנה עוד מכספו סוקא״ר וט״י, ואשה אחת נדבת לב הכינה לנו מים חמין, ואחר ערבית באו כל בני החברה, ולמדנו, ונאמנו, ושרנו, ושתינו ט״י, והפרשנו נדבה קטנה לשמן למאור לכל לילה, כי לא היה עדין אור החשמל בעיר, ותהי השמחה גדולה מאד.

ואחר ימים אחדים, אסף כל המורים של כל בתי הספר, רעש להם סדרים חדשים, ושמעו וקבלו, ועשו והצליחו. וביום ר׳׳ח שבט, עשינו משתה גדול לסיום מסכת ברכות, בצרוף הרבנים והחכמים וראשי הקהל, ותהי שמחה גדולה בעיר, וכן עשינו במוצאי פסח, לסיום מס׳ שבת, וכן היינו עושים בסיום כל מסכתא.

ובליל מוצאי שב״ק ס׳ בלק ש׳ הנד, עשה עוד אסיפה גדולה מהסוחרים ובעלי מלאכות שבעיר, בבהב״ב של הרה״ג כמוהר״ר ברוך טולידאנו זלה״ה, ונאם להם נאם נעים, על חיוב קביעות עתים לתורה, ונגמרה האסיפה בהסכמת כלם לעשות חברה של קובעי עתים לתורה בכל לילה, ע״פ החקים האלה אשר חקק להם, והם:

א.         זמן הלמוד שעה ומחצה בכל לילה, משתחשך.

ב.         זמן הלמוד יתחלק לשנים, חציו ש״ע או״ח, וחציו מוסר בס׳ פלא יועץ.

ג.          אחד חכם יסדר להם, ויפרש להם באר היטב בלשון ערבית המדוברת כל סדר הלמוד.

ד.         אחר הלמוד יתפללו שם ערבית, כדי שיתוספו עליהם רבים שעדין לא התפללו.

ה.         הלמוד יהיה רק בביהכ״נ הנד דוקא, כי היא על אם הדרך לכל עובר ושב.

ו.          שם החברה ״עץ חיים״, ע״ש הכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. וקיימו וקבלו עליהם את הכל,.

ועשו והצליחו, ונמשכו עמהם קהל גדול לשמוע.

בלמודים בכל לילה ולילה. ביום י״ג לח׳ אב״ר, ש׳ הנז', סיימנו מס׳ ערובין, בישיבת בית אל, והזמין כל חברי עץ חיים, עם כל יחידי הקהל והרבנים והחכמים, לסעודת סיום מסכתא, בט״י ומרקחת וממתקים, ונאם נאם גדול בהתלהבות גדולה, על החזקת התורה, וגמר דבריו היה, רבותי! הנה עתה סיימנו מסכת ערובין ״בבית אל״ וצריכים לה ערוב עם עץ חיים, שיהיו שניהם כאחד טובים נקראים בשם אחד ״בית אל ועץ חיים״, שניהם יחדו ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו, דהיינו שכל אנשי עץ חיים, יפרישו עתה מממונים נדבה הגונה, ויקבלו עליהם להפריש עוד מדי שבת בשבתו תרומה קטנה, מחמשה סולד״י עד עשרה סולד״י לכל אחד, להחזיק בכסף הזה ידי תלמידי בית אל, לקבוע ישיבת ת״ת. גם ביום, מהבקר עד הערב, לערב עוד יומם ולילה׳ בעסק התורה. וכל הקהל שמחו לדבריו, ושמעו בקולו, והפרישו בו ביום נדבה הגונה, וקבלו עליהם להפריש עוד מדי שבת בשבתו, יש יו״ד סולדי, ויש הי, והלכו להם לשלום שמחים וטובי לב, ולמחר נעשו סדרים, זהוקבעה הישיבה ע״פ החקים האלה אשר חקק, והם:

א.         זמן הלמוד בכל יום, יתחיל משעה ח׳ בבקר, עד שעה י״ב, ומשעה שנית, עד שעה ששית, ובערב

שבת, משעה ט׳ עד י״ב, ומשעה ב׳ עד שעה ד׳, ובליל מוצאי שב״ק, שעה ומחצה או יותר, עד גמר הלמוד אשר נקבע לה כמ״ש להלן.

ב.         סדר הלמוד כך הוא, משעה ח׳ עד יו״ד בבקר, גמרא עם פי׳ רש״י ותוס׳ דוקא, וסדר נזיקין

תחלה, חצי שעה מנוחה בלי שום למוד, ושעה ומחצה הנשארות, עד חצות, טור וב״י חו״מ, בצהרים, שעה אחת גמרא, ומס׳ חולין תחלה, ושעה אחת טור וב״י יו״ד, חצי שעה מנוחה, ותפלת מנחה, שעה אחת טור וב״י אבה״ע, שבוע אחד, ושבוע אחד טור וב״י או״ח, וחצי שעה, תנ״ך עם פי׳ רש״י ז״ל, שבוע א׳ ושבוע אחד בם׳ הברית, ביום ששי, משעה ט׳ עד יו״ד ומחצה, גמרא ע״ס נזיקין, ושעה ומחצה טור חו״מ וב״י, ומשעה ב׳ עד ד' הרי״ף ור״ן ונ״י על כל דפי הגמרא שלמדו כל השבוע, בבקר ובערב, ובמוצאי שב״ק הרא״ש ז״ל, על כל דפי הגמרא שלמדו כל השבוע.

ג.          מי שיתאחר לבא בזמנים הללו, בלא סבה הכריחית גלויה, ישלם קנם, חצי פראנק לשעה.

ד.         כל הלמודים הנ״ל, יסדרו אותם ארבעה בכל יום, שנים בבקר, ושנים בערב, ע״פ הגורל, ויפרשו

את הכל באר היטב בערבית המדוברת. זז. הלמוד יהיה בלי פלפול, ובלי אבוד זמן על איזו קושיא ואיזה פירוש בדברי רש״י והתוס׳, רק •כל הדבר הקשה אחר מעט עיון, ישאר כמות שהוא לען בו כל אחד בביתו, ולא יאבדו בו הזמן בישיבה.

ו.          לא יכנס שום אחד לתוך דברי חבירו, והנכנס ישלם קנס, חצי פראנק בכל פעם.

ז.          שמות המחזיקים, יהיו חקוקים על לוח אחד במי זהב במקום הלמוד עם א״ב, ותחתם יהיה כתוב

נוסח מי שברך לכלם ולכל המנהלים בכלל, ובכל יום אחר הלמוד, יאמרו הלומדים אותו הנוסח בכוונה ובקול רם ומעומד.

ח.         הישיבה תהיה קבועה רק בביהכ״נ הנ״ל.

ט.         שם הישיבה ״בית אל ועץ חיים״.

י. מי שיהיה קנטרן בלמודו, יגורש מן הישיבה אחר התראה פעמים שלש. וסיים במדות, אם נצחך חבירך, הוסיף לו אהבה, כי על ידו הרוחת, דבר שלא ידעת, ואם תנצחהו, לא הרוחת כלום. ונתקיימו כל התנאים ונכתבו בספר החברה, והוכן הכל, הכסאות, והשלחנות, והמפות, והספרים, וכל דבר הצריך, והוקבעו ׳המנהיגים עם המשגיחים, והגזברים, וביום ט״ו באב ש׳ הנ״ל געשה החנוך ברוב עם ובהדרת קדש, ונמשך הלמוד בכל יום תמיד ע״פ החקים הנ״ל, באין מפריע דבר, ובערב ר״ה, נשלחו מהישיבה לכל המחזיקים פתקאות של ברכת לשנה טובה, ושלמו בעדם כמתנת ידם.

ואלה שמות המנהיגים והמשגיחים, החכם כמה״ר אהרן אסודרי ישצ״ו, בכה״ר ישועה ישצ״ו, והחכם כמה״ר מרדכי עמאר ישצ״ו, בכמוהר״ר שלום זלה״ה, מזכיר, והחכם כמה״ר יצחק אסבאג ישצ״ו, בכה״ר יוסף ז״ל, והחכם כמה״ר מכלוף אסודרי ישצ״ו, אחי כמהר״א הנז׳, סוכן, והחכם כמה״ר ידידיה טולידאנו ישצ״ו, בכמוהר״ר אברהם זלה״ה, והחכם כהה״ר אהרן ן׳ עמראן ישצ״ו, בכה״ר יהודה ז״ל, מאסף הכסף

מהמחזיקים והמתנדבים מדי שבת בשבתו. ואלה שמות החכמים אשר הוקבעו ללמוד תחלה בישיבה ואשר נתוספו עוד עליהם, א׳ בקדש, ריש מתיבתא, הרב אדמו״ר כמוהר״ר חיים בירדוגו ישצ״ו, בכהה״ר אברהם ז״ל, וכמוה״ר משה טולידאנו ישצ״ו, בכה״ר יוסף ז״ל, וכמוהר״ר ברוך טולידאנו ישצ״ו, בכמוהר״ר יעקב ישצ״ו, וכמוה״ר ברוך טולידאנו ישצ״ו, בכמהור״ר אברהם זלה״ה, וכמוהר״ר מאיר טולידאנו ישצ״ו, בכהה״ר דוד ז״ל, וכמה״ר אברהם אחיו, ישצ״ו, וכמוה״ר רפאל אלקובי ישצ״ו, בכמוהר״ר דוד זלה״ה, וכמה״ר יעקב בירדוגו ישצ״ו, בכה״ר יוסף ישצ״ו, וכמוה״ר דניאל בירדוגו ישצ״ו, בכמוהר״ר שלמה זלה״ה, וכמה״ר יעקב אחיו ישצ״ו. וכמה״ר ברוך ן׳ עמארא ישצ״ו, בכמהר״ר שלמה זלה״ה, וכמה״ר חיים אדהאן ישצ״ו, בכמוה״ר יעקב זלה״ה, וכמה״ר יצחק ן׳ דוד וחיון ישצ״ו, בכה״ר מסעוד ז״ל, וכמה״ר יעקב הכהן ישצ״ו, בכה״ר דוד ז״ל, וכמה״ר אליהו אסבאג ישצ״ו, בכה״ר מסעוד ז״ל, וכמה״ר יחייא נחמני ישצ״ו, בכמה״ר אלישע זלה״ה, וכמה״ר דוד משאש ישצ״ו, בכמה״ר יעקב ישצ״ו, וכמה״ר משה אזוגי ישצ״ו, בכה״ר אליהו ישצ״ו, וכמה״ר שמואל חלואה ישצ״ו, בכהה״ר דוד ז״ל, ואני הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט, בכמוהרר״ חיים זיע״א, ועל הכל המשגיח הגדול והמזרז והמזהיר והעושה והמעשה, כמוהר״ר זאב הנ״ל, זכרה לו אלהי לטובה, על הטוב והחסד הגדול אשר עשה.

להדפיס מחדש את כל כתביו ההלכתיים של רבי יוסף משאש זצוק"ל

נתבקשתי על יד מוסר הודעה זו, לפרסמה וזאת על מנת לעודד הפצת כתבי רני וחכמי יהדות מרוקו…..
למשפחת משאש חלק גדול  בהאדרת פסקי חכמינו…תקצר היריעה מלמנות את מעלותיהם….

אשריכם ישראל ישראל שזכיתם לאנשי חכמה בינה ודעת כאלה

רבי יוסך משאש

להלן נוסח המייל….

שלום וברכה,

זה נוסח ההודעה:

בס"ד אנו עומדים [צאצאי המחבר] להדפיס מחדש את כל כתביו ההלכתיים של רבי יוסף משאש זצוק"ל רבה של מכנאס (מרוקו), של תלמסאן (אלג'יר) ושל חיפה והמחוז.

כל הכתבים הוקלדו מחדש באותיות מרובעות ומאירות, בתוספת כתבים חדשים מכתב יד, כולל מפתחות והערות [פרי עטו של נין המחבר, הרב אריאל אלקובי שליט"א]. הכל בד' כרכים גדולים ומפוארים.

לפרטים והרשמה כדי שנוכל להיערך להדפסה, הקלק כאן

עד כאן לשון ההודעה.

אני מאשר פרסום הודעה זו באתר שלך. אלקובי אריאל.

תודה רבה ותזכה למצוות.

רבי יוסף משאש-שיר לכבוד חודש אלול

רצז

אלול.

למעלת החה״ש וכר, כהה״ר אברהם פחימאת ישצ״ו,
שלום. שלום.

רבי יוסף משאש

מכתב מקרא קדש לשדוכיו הגיעני, וכבר אחיד היקר השמיעני, כי נפל לד חבל בנעימים, בת איש
צדיק תמים, ובדרכו גם היא אחזה, ולא זזה, ומאד שכחתי, ולמזווג זווגים ברכתי, ה׳ יגרור לטוב ויהי ביתך כגן רטוב, וזמן החופה אל תאחר, פן יקדמך אחר, חלילה.

ואודות הפצרתד על העתק גמר הסליחות, הרי הם לפניך, וזאת, לחן ״בליל עשור להתכפר״,

סי׳ יוסף.

יה כי אין בלעדך, אני ברוב חסדך, באתי רץ אל ביתך, ואל היכל קדשך, אקוד ביראתך, ובאמת לעובדך,

מחה חטאת עבדך, צורי ברחמיך.

וזכות אבות תזכור לי, אלהים אדני חילי, אתה תומיך גורלי, ואל תפן למעלי, ולכל רוע פעולי, כי מחומר גבולי, הוא השם בסד רגלי, לעבור פקודיך, מחה וכר.

סמוך יה נפילתי, כי עד מאד דלותי, וראה כי תאותי, נגדך יוצר נשמתי, ומה מאד שמחתי, עת רצונך עשיתי, ועד מאד דאגתי, בעברי רצונך, מחה וכר.

פדני מצפוני, אשר הוא מפתני, להגדיל את עוני, וחטאתי וזדוני, ואתה יוצרי קוני, מחטאתי טהרני, ובטובך תזכני, לביאת משיחך. ובטובך וכו'.

 

עוד אחרת. לחן ״חשתי ולא התמהמהתי״, סי׳ אנכי יוסף משאש חזק.

אתה בן אדם על מי בטחת, כי בחי העולמים מרדת, ואת פיהו מרית, ואותו אחר גוך השלכת.

נרדם תהיה עת תשמע למודים, ושמורות עינך יהיו צמודים, ואך תשבע נדודים, עת תשב תשתה תרוה עם דודים.

כהר תבור את לבך הגבהת, ככלוב מלא עוף ביתך מלאת, מרמות אשר אהבת, עושר ולא במשפט עשית.

ישמח לבך עת תקבוץ חפצים, וכל יצוריך יהיו דצים, ותת צדקות לרצוצים, בעיניך תמיד הם כקוצים.

יזכור לבך יום עברה יום הוהו, יום יצא גופך מתוך נוהו, ובכתף יסבלוהו, ולקברות מהר יובילוהו.

ויפשיטו מעליו כתנתו, ויורידוהו מעל מטתו, ועלי רצפת ביתו, ערום שמה יניחו נבלתו.

סורו סורו הוציאו מהרה, בניו יקראו לבני החברה, סחוב השלך לקבורה, לבטיל ולהוי הפקר כעפרא.

פתע ישבר ואין מחבש, נקצץ האילן ומעין יבש, כקדמת שלף יבש, ישכב על רגבי עפר וגובש.

מקום חשך יהיה לו לסתרה, ברות יהיה לזוחלי עפרא, וטוב תואר וצורה, לסחי ומאוס יהיה כל שופרא.

שפעת עשרו בביתו ינוח, והוא ילך וידכא ישוח, ולא ימצא מנוח, על רוב רשעו וגסות הרוח.

אשת נעורים וגם הבנים, לחלק שלל המה נכונים, ואם הם מקוננים, לבם שמח מלא ששונים.

שום תשים כל אלה בין עיניך, ולא תחזיק עוד במשובך, ושוב אל אלהיך, לא ירפד ולא יעזבך.

חי זך קיים אלהים צבאות, קבץ מהר מארבע הפאות, לעמוסי תלאות, וכימי חנם הראם נפלאות.

אלה הם ידידי הסליחות אשר חברתי, עלה מספרם י״ב, ועוד חברתי שירים ופזמונים, לשבתות

ולמועדים, אם תרצה אותם, הודיעני, ואעתיקם לך שנים שנים, ואשלחם, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

Recent Posts

  • תכשיטים אצל נשות מרוקו-״כראס כּבּאש״ (״עגיל ראש־ראם׳׳) או ״כראם עמארה"

    תכשיטים אצל נשות מרוקו תכשיטיהן של הנשים היהודיות במארוקו היו כמעט זהים לאלה של הנשים הערביות או הברבריות. למעשה, רק בדרך ענידתם היו הבדלים, וייחודה של דמות האישה היהודית היה בעיקר במעטה ראשה, כפי שתואר ביתר הרחבה בדיון בתלבושות. בערים היו רוב התכשיטים עשויים זהב, ומשקל הזהב של התכשיטים שימש עדות לעושר המשפחות. העדיים העתיקים שהתהדרו בהם הנשים היהודיות והערביות בערים מקורם בספרד, בדומה לתלבושות. הנשים היו עונדות לצווארן את ענק־השושניות (״תאזרה״), ולאוזניהן — עגילי־תליונים (״כראסעמארה״); כן היו עונ­דות עגילי־טבעת עם תליונים(״דוואה״) ותליון ארוך (״זוואג״). בעיצוב התכשיטים היה לכל עיר סגנון משלה. כך, למשל, אפשר למצוא במדאליונים עתיקים שושניות העשויות תשליבים ופיתולים, המזכירים את

  • מ. ד. גאון יהודי המזרח בארץ ישראל חלק שני

    טודרום בן יהודה הלוי אבולעפיה נולד בש׳ ה״א ז. היה שר המלוכה ומשורר בטוליטולא. בימי עלומיו חבר שירים. תתלה שמש בחצר המלד אלפונםו הרביעי ואח״כ בחצר המלך שאגג׳ו הרביעי. כנראה שעמד בראש האוצר. גדולתו עוררה כגגדו את קנאת הנוצרים והמיטה עליו שואה. בימי אלפונםו נאסר כמה פעמים ורכושו הוחרם. אחרי מות אלפונםו מנהו המלך שאנג׳ו הנ״ל לשר האוצר בין השנים הא׳ ס-סו. נודע בחבורו ״גן המשלים והחידות״. כולל שירי ידידות, שירי תהלה, קינות, שירי אהבה, סליחות, וכו'. ידידיה רפאל חי אבולעפיה נולד בירושלים בשנת תקס״ז. מגדולי המקובלים בדורו וראש ק״ק החסידים בית אל אחרי הרב אג'ן. את גדולתו בח'ן יש

  • Juifs du Maroc a travers le monde Robert Assaraf

    Dans ce contexte, la question juive, objet au départ d’une unanimité sur la nécessité : d'intégrer sans réserve à la nation la communauté juive, en respectant ses libertés et ses droits, devint avec le temps un des enjeux de la vie politique, un des moyens préférés de l'opposition pour attaquer indirectement le pouvoir en place quand elle ne pouvait le faire face  avec les inévitables conséquences de telles enchères. Au début, l’euphorie l’emporta. Le report – à la suite de désordres provoqués par des jeunes au mellah de Marrakech – des élections des comités des communautés des grandes villes, prévues

  • Evolution du judaisme marocain-Doris Bensimon-Donath

    Structures socio-économiques Sous des apparences qui, aux yeux de l’observateur venu de l’extérieur, semblaient à peine différenciées, les structures socio-économiques de la société juive maghrébine traditionnelle présentaient, en réalité, une certaine diversité. Il faut distinguer, tout d’abord, les ruraux des urbains. Les premiers furent probablement assez nombreux  avant la pénétration française au Maroc. Dans les années 1950-1955, P. Flamand en trouva les derniers vestiges en pays berbère. Dans les mellahs ruraux, les Juifs n’étaient pas propriétaires des terres qu’ils exploitaient : il s’agissait de biens acquis par antichrèse, contrat qui permet au créancier d’entrer en possession d’un bien et de

  • המשפט העברי בקהלות מרוקו-עריכה משה עמאר-אליהו עצור-משה גבאי-האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז

    מועצת הרבנים במארוק האסיפה השנתית הראשונה של תש"ז נאום הרב שאול אבן דנאן יחשל״א ע״ד ההלולות רבותי! חגי נדבה ומועדי קדש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ. המה עצמם אומרים מקודש והם עונים מקודש. באמת, התעוררות ברוח חזקה מפעמת אנשים רבים לקדש מועדי חול אלה בכל מחוז ובכל עיר ובבל כפר. ממציאים צדיק יסוד בארץ אשר יהיה למו למרכז ועליו יסובבו עיר. תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט בראשית התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך. אכן עתה, קבל הענין צורה אחרת. גם נתן ביד הצבור, והיה לעסק תחבולי של מו״מ להביא כסף

  • היהודים במרוקו השריפית-בעריכת שלום בר אשר

    צבא ה״עביד״ השחור והמוג׳אהרון כדי לשלוט בארץ ולהילחם בנוצרים ובתורכים ארגן השריף צבא, שנאמנותו נעלה על כל ספק ושהיה מורכב מחיילים שגייס מקרב כושיי סודאן. כבר אל-מנצור גייס עבדים שחורים לצבאו הסדיר, שהיה מורכב ברובו משבויים נוצרים משוחררים וממתאסלמים אנדלוסים. אל-רשיד הסתכסך עם מלך באמבארה סגו, שנתן מקלט לאחד מיריביו מן הסוס, עלי אבן־ח׳יידר (בו-חסון?), ולא יכול איפוא להביא טירונים מטימבוקטו. לעומתו הצליח אבן־ח׳יידר לאסוף בסודאן כמה אלפי כושים ולפלוש לארצות הסולטן. הוא שחררם באזור הסוס, לשמע הידיעה על מותו של אל-רשיד. משורותיהם שאב מולאי אסמאעיל, אנשים ליצירת גרעין חיל המשמר השחור שלו. אולי חיפש לאחר מכן את צאצאי חייליו

  • חתונה יהודית בצפון מרוקו-גילה הדר

     גיל הנישואין ודפוסי בחירת הכלה/חתן  2.1 גיל הנישואין ״בת לאביה מטמונת שווא, מפחדה לא ישן בלילה. בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נשאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא לא תעשה כשפים״.(סנהדרין ר ע"ב) עד אמצע המאה העשרים העדיפו ההורים במרוקו להשיא את הבנות בגיל צעיר על פי המסורת והמנהג העברי., לא מצאתי עדויות בכתב או בעל־פה לנישואי ילדות מתחת לגיל 13 מלבד מקרה אחד שאירע בלאראצ׳ה בשנת 1853 : ״על עניין הקידושין שקדש יעקב גבאי קטנה בת י״א שנים בפני אביה יעקב מילול״. נראה שקידושי קטנה היו חריגים, ורבי יצחק בן וואליד מתיטואן נשאל

  • Contes populaires racontes par des juifs du Maroc-Dr Dov Noy-La mere cruelle

    LA MERE CRUELLE Yitsak Massas-narrateur Il y a longtemps, longtemps, à une époque très reculée, il y avait une famille qui vivait, heureuse, dans son village. Avant de mou­rir, le chef de cette famille appela ses fils et leur dit: "Après ma mort, ne versez jamais de l'eau chaude sur le seuil de la porte." Plusieurs jours passèrent et après la mort de leur père, les jeu­nes gens durent faire de grands efforts pour subvenir à leurs be­soins. Très tôt, le matin, ils sortaient au travail et ils rentraient chez eux, peu de temps avant le coucher du soleil. Il

  • יהדות מרוקו, הווי ומסורת –רפאל בן שמחון-הילד המרטיב

     הילד מאחר לדבר היו מקרים רבים שילדים בגיל שנה ושנתיים טרם התחילו לדבר. אחרים איחרו ללכת וזחלו כל הזמן על בטנם והמשיכו לינוק בגיל שנתיים ויותר. ההורים נהגו לקחת אותם לבית העלמין ביום שישי אחר הצהרים לפני קבלת שבת, בזמן שהרבה אנשים נמצאים בבית החיים, לעריכת סעודות ליד קברי הצדיקים. ההורים הושיבו את בנם על־יד הקבר של הקדוש, ונתנו לו לטעום מן הסעודה וללגום מן התה ומכל אוכל שהוגש לנוכחים. בגמר הסעודה, ההורים הניחו צלוחית מלאה מים על הקבר, וכעבור ימים חזרו ונטלו אותה. הם השקו את ילדם כל אימת שביקש לשתות. המים האלה בנוסף לברכה שבהם (ברכת הצדיק) זירזו

  • קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי

    צהלי רני עדה שלמה רקע לפיוט: הפיוט נכלל ב׳יגל יעקב׳ למהדורותיו במדור ׳פיוטים של מתן תורה'. על פי תוכנו מתאים הוא לכבוד הכנסת ספר תורה הנזכר בבית חמישי ׳יגל הכותב… וגם הקונה׳. אולם קהילות תאפילאלת שרות פיוט זה גם בחתונה. שילוב שירים לכבוד התורה בשירי חתונה קיים גם בקהילות אחרות כמו קהילות הצפון במרוקו כמו השיר ׳היא תורה לנו נתנה׳ המכיל כ״ב בתים על פי סדר א׳׳ב אותיות התורה ויוצר דימוי של ׳טקס הובלת הכלה לבית החתן לזה של הכנסת ספר תורה להיכל׳. שילוב שירים לכבוד התורה באירוע של חתונה קשור כנראה בדימוי הכנסת כלה להכנסת ספר תורה המצוי במקורות


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 116 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031